מהרש"ם חלק א קפא

כמ"פ רק ברבית יש לעיין [א"ה בהמ"ח ע' תוספתא תרומות סופ"א מעשה בפינא בישראל אחד שאמר לגוי תרום לי גרני ותרמה וחזרה תרומה לגורן ובא מעשה לפני ר"ג ואמר הואיל והגוי תרם אינה תרומה ומבואר דאף לחומרא א"ש לעכו"ם דאם לא כן הרי הגורן מדומע גם מבואר בתוספתא שם כותי שתרם של חברו ושל ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה ומבואר דגם מעכו"ם לעכו"ם א"ש דהא גוי שתרם תרומתו תרומה כדאי' בקידושין (מ"א) וכמ"ד ואם עשה שליח לחברו הרי מבואר דאינו תרומה ותוספתא זו נעלמה מעין כל ובחיבורי על התוספתות הארכתי בזה ואכ"מ] ולא זכו בהם כלל ואין זה דרך סחורה דדוקא בקונה וזוכה בהן וחוזר ומוכר מקרי סחורה בדבר האסור מה שאין כן בזה אך דבזה יש לומר דהכלים שצדין בהם שהם של ישראל זוכין להישראל מדין חצרו אבל יש לומר דכיון דאסור לזכות שוב אין חצרו זוכה לו כדאיתא כה"ג בב"מ ק"ב וגם שמעתי כי השקצים הנ"ל מזיקין להדגים אם כן מותרים למכרם לעכו"ם להציל א"ע מן ההפסד אבל למכרם לישראל כדי להרויח בהם ודאי דהקונים אסורים לקנות וגם המוכר עובר בלפ"ע ואף שהט"ז סק"ב צידד להקל גם להאחר שיקנה מזה ולמכור לאחר כיון שנזדמנו למוכר מכל מקום בתשו' ח"ס סימן ק"ח ותשובת מהרי"א יו"ד סימן קמ"ח דחו דבריו אך בתשו' משיבת נפש סי' ל"ט חזר וקיים דברי הט"ז ועמ"ש בדע"ת סימן ס' סק"ז ומ"מ עכ"פ יש להם ע"מ שיסמוכו אך אם הנהר עיקרו רק שקצים ורמשים ומיעוטו דגים אין בו שום היתר כמובן: ובדין פועל זה זמן רב דחיתי דברי תשו' ב"ש סימן קצ"ב שכתב ראיה מרמב"ם פ"ו משמטה ה"ג לאסור והבאתי מהא דע"ז (ס"ב ע"ב) ותוספות ד"ה חמרין וכו' דמוכח דדוקא בחמרין דמי לסחורה מה שאין כן בפועל אם כן בפועל שכיר יום יש להקל ובפרט לשיטת הרמב"ן ור"ן וריטב"א שם דדוקא בפירות עבירה אסור פשיטא דיש להקל וגם בשו"ת ב"א החדשות דף ט"ו ע"ב וט"ז ע"א מבואר דמותר להיות פועל ולהשכיר עגלות להוליך דגים טמאים ול"ש לגזור שמא יבא לאכלו רק בשלהם ולא בשל אחרים ורמז לתוס' ורשב"א סוף פרק הנזקין וחולין (ז') אבל דוקא היכא דנזדמנו ואין הסוחר עובר אבל היכא דהסוחר עובר אסור לסייע ידי ע"ע וגם כתב שם דבפועל עני יש לסמוך ע"ד רש"י סנהדרין (כ"ו) גבי אגיסטין אני בתוכה וכו' דבעכצ"ל דס"ל דבשכר ליכא משום מסייע ידי ע"ע כמו שכתבו התוספות סוף פרק הנזקין דיש לומר כן אלא שכתבו דדוחק לומר כן ורש"י ס"ל כן ובשעה"ד יש לסמוך על זה ע"ש ואם כן בנ"ד אם הנהר רובו דגים אין למחות ביד הבע"ג עניים להשכיר א"ע להוליך השקצים להבאהן. ובפרט להסוברים דאיסור סחורה רק מדרבנן והנלע"ד כתבתי: סימן קכז להרב הגדול וכו' מו"ה חנוך העניך עהרענטרייא הכהן נ"י אבד"ק מינכען עיר הממלכה במדינת בייערן מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו אם אסור ליטע אילנות לפני ביהכ"נ ועכ"פ אם כבר נטעו קודם שנבנה הביהכ"' ואחר כך בנוהו אם צריך לעקור ולקצוץ האילנות ורו"מ הביא מהמג"א סימן קנ"ד והגהות רע"א שם ור"מ שיק או"ח סי' ע"ח וסימן ע"ט ותשו' בנין ציון סימן ט' ופת"ש רסי' קנ"א וגם הביא ראיה לזה מיהושע כ"ד כ"ו ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ד' ופירש"י שהיתה האלה שטמן שם יעקב שלל שכם וביאר דקשיא לרש"י איך היה רשאי להיות אלה במקום המקדש ולכן פירש שהיתה שם מכבר מימי יעקב ומוכח להקל. עכת"ד: הנה בגוף השאלה כבר הארכתי בתשו' לרב אחד מעיר קאליש במדינת פולין גדול דרוסיא והעליתי גם כן להתיר וגם לדעת האוסרים נראה דאם נטוע מקודם שרי שהרי בכל מקום שכתוב בתורה לא תעשה כן אין העשוי מקודם בכלל כהא דלא תזרע שדך כלאים נחלקו ר"ע וחכמים בדין מקיים כלאים ולדידן ליכא לאו במקיים וגם לר"ע מלישנא דקרא דריש לאיסורא וכן לא תעשה לך פסל איצטריך קרא לרבות העשוי לך וביבמות (ס"א) אירס אלמנה ואחר כך נתמנה להיות כ"ג יכנוס ואף דהתם דריש לה מדכתיב יקח אשה הרי מבואר שם דהיינו משום דהוי סד"א דדוקא בקיחה דנישואין ואם כבר נשא אלמנה קודם מינויו פשיטא דאינו בכלל אלמנה לא יקח כיון שנשא בהיתר קודם שנעשה כ"ג וע' תשו' שער אפרים סימן ס"ז באמצע התשו' שביאר דבר זה היטב והביא גם מהש"ס דע"ז (מ"ד) דאף דכתיב לא ידבק בידך מאומה וגו' אם באה היא בגבולו שהמרחץ נבנה מקודם מותר לרחוץ בו וע"ש עוד מכמ"ק בזה ואם כן ה"נ דכתיב בקרא לא תטע לך וגו' אצל מזבח אין האילן שניטע מקודם בכלל ואף דבב"מ (צ' ע"ב) יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם בבואכם הוא דאסור הא מישתי ומיעל שרי ולהבדיל בין וגו' אמר רחמנא אלא מה התם בשעת ביאה לא תהא שכרות ה"נ בשעת ביאה לא תהא חסימה אם כן מוכח דגם היכא דכתיב לא תחסום הכונה שלא יהא חסום וכן אל תשת שלא תהא שתוי אבל נראה דדוקא היכא דאיכא הוכחה לזה כהא דמייתי מהא דכתיב ולהבדיל בין הקדש גו' כתיב וגם בהא דחסימה איכא הוכחה לזה כדאיתא בירושלמי פ"ט דתרומות ה"א בסופה ר"ע שאל את רשב"י מיבדיקיניה ביה חסם מבחוץ והכניס מבפנים א"ל בבואכם אל אהל מועד מבואכם אל אהל מועד אר"ז לא תחסום שור בדישו לא תדוש בשור חסום ופי' הפ"מ דמדכתיב בדישו ולא כתיב בדיש נפיק לה ונראה דר"ז בא ליישב איך נוכל ללמוד מבבואכם הרי יש לומר דשאני הכא דאיכא הוכחה לכך דהא בעינן שיוכל להבדיל בין קדש לחול אבל בחסימה ליכא קרא ולזה מפרש דה"נ איכא הוכחה מגופא דקרא והא דר"ש למד מבבואכם יש לומר דר"ש לשיטתו דדריש טעמא דקרא כדאיתא בב"מ (קט"ו א') וגם ר"ע דרש טד"ק כדמוכח בר"ה (ט"ז א') מפ"מ אמרה תורה הביאו עומר וכו' שתה"ל וכו' ניסוך המים וכו' וכה"ג כתב המנ"י בתורה"ש ליו"ד סימן קצ"ג סק"ד להוכיח מהא דאר"מ מפ"מ אמרה תורה נדה טמאה שבעה דדרש טד"ק ע"ש ולכן השיב ר"ש לר"ע דכמו דגבי שתוי משום דבעינן להבדיל אסור גם בשתוי מקודם ה"נ בחסימה שהוא כדי שלא תצטער הבהמה במלאכתה גם בחסם קודם אסור אבל היכא דליכא הוכחה כל העשוי מקודם שרי והכא נמי בנ"ד (ועמש"ל סימן ע' עוד בזה): ומ"ש רו"מ ראיה מיהושע כ"ד אם כי יפה העיר אבל אם בא רש"י ליישב קו' הנ"ל היה די לומר שהיתה שם מקודם שהוקם האהל מועד שם ולמ"ל לפרש שהיתה עוד מימי יעקב ובע"כ דהלימוד מדכתיב האלה בה"א הידיעה ובע"כ שהיא האלה הכתובה בתורה מימי יעקב ואם כדברי כת"ר יש לומר דרש"י סובר דדוקא אם נוטע האילן בזמן שלא היה עדיין איסור נטיעת אילן במקדש כלל שהוא קודם מ"ת אבל אחר שנאסר גם בנוטע האילן קודם בנין אהל מועד אסור. אבל גם זה אינו נראה דהמעיין במקרא ביהושע י"ט נ"א ועוד בכמ"ק ימצא מבואר כי האהל וארון היה בשילה ויען כי שכם היתה עיר קטנה סמוכה לשילה ובשכם היה המקום ראוי לאסיפת העם נאספו שמה לכבוד משכן שילה כמ"ש המפרש (המכונה בשם רש"י) לדה"י ב' קפיטל י' פסוק ט"ו ע"ש ואז בעת כריתת ברית הביאו הארון משילה לשכם הסמוכה למען לכרות הברית לפני האלקים כמ"ש במצ"ד יהושע כ"ד שם פסוק א' ושם היתה נטועה האלה ונודע כי איסור הנטיעה היה רק בקביעות כמש"ל ושם לא הועמד הארון אלא לפי שעה ולא היה שם אהל מועד כלל לכן לא היה שם חשש איסור נטיעת האילן כלל ואם כן אין משם ראיה אבל מכל מקום להלכה כבר כתבתי הנלע"ד אבל במקום שהעכו"ם נוהגים בזה בבתי תפלותיהם כבר כתבתי דאיכא משום בחקותיהם וגו' ומ"מ אם אין האילנות נטועים כפי שנוטעים בבתי תפלותיהם באיזה שינוי יש להקל כמ"ש כה"ג ביו"ד סי' קע"ח. והנלע"ד כתבתי: סימן קכח להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב שמשון העליר נ"י אבד"ק בוונמב מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק המרחץ ששכר יחיד מהקהל