מהרש"ם חלק א קפ

והנה בש"ס דסוטה (י"ח ע"א) בעי רבא השקה בסיב מהו . בשפופרת מהו דרך שתיה בכך או אין דרך שתיה בכך ובתוס' כתבו דאין לפשוט מהא דכרכן בסיב אף ידי מצה לא יצא דהתם מפסיק הסיב בין המצה ובין בית הבליעה אבל הכא דלא מפסיק מיבע"ל ע"ש והתם בנתן את השפופרת לתוך פיו אבל בנ"ד שנותנים השפופרת לתוך הגרון למטה מן החיך בודאי הוא שלא בדרך שתיה וכבר העלה בשו"ת בנין ציון סימן ל"ה דשלכד"א ביו"כ פטור אבל אסור וע' בירושלמי פ"ו דנזיר ה"א בהא דמייתי פלוגתא דר"י ור"ל בדין חלקו לכזית מבחוץ בשאר איסורים ומסיק דחייב דדרך אכילה הוא ומוכח דאם לא היה דרך אכילה בכך היה פטור ומוכח דבכל גווני שאין דרך אכילה בכך פטור בכל האיסורים ואם כן כיון דגם ביו"כ פטור שלכד"א אם כן גם בנ"ד פטור ולכן באם אפשר שיאכילוהו בפחות פחות מכשיעור בודאי נכון לעשות כן ואם לאו יאכילוהו כפי מנהגם. ומ"ש לדרוש ברופאים הנה בכל המקומות הרופאים הם קלי הדעת אבל מכל מקום לא יהא אלא ספק פקוח נפש להקל. ובפרט בנ"ד דהוי שלכד"א ולדעת כמה מחברים הוי רק מדרבנן גם ביוה"כ. וע' בשו"ת הלק"ט ח"א סימן ל"ה בדין שואף איסור דרך נחיריו דהוי שלכד"א דכל ששינה בעשייתם לא עשה כלום והביא ראיה מאכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו דחייב כדאיתא בחולין (ק"ג) ולמ"ל חזר ואכלו הרי בהקאה עבר בגרון אלא ודאי דבעבר שלא כד"א אינו כלום ע"ש אך דהכא לענין יוה"כ וכבר כתבתי דאין חילוק וע' באה"ט יו"ד סוף סי' פ"ד. והנלע"ד כתבתי: סימן קכה להרב המאוה"ג הצדיק וכו' מו"ה יצחק אבד"ק אלעסק נ"י מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק השו"ב דקהלתכם שהחזיקו בכפרים זה קרוב לשבעים שנה בחזקת אבותיהם בכתב קבלה מאנשי הכפרים וקצתם קנו מהשו"ב דשם בכסף מלא מפיהם ומפי כתבם ששלח אלי ההעתקות וגם ראיתי כתבי הרבנים והצדיקים שבדור הקדום שאסרו איסר לבל ישיגו גבולם ועתה בהתחדש חק הקולטו"ס בנימוסי קיר"ה ונלוו כפרים הנ"ל להקהל מעיר הסמוכה יבקשו הקהל דשם לדחות חזקת השו"ב הנ"ל ולספח הזביחה להשו"ב מעירם ועל ידי זה יקופח לגמרי חיותם של השו"ב מאלעסק כי הוא עולה למחצה הכנסתם ופרנסתם המוחזקת להם. עכת"ד השאלה: הנה כבר נשאלתי בזה מעיר גלאגוב ודאמבריווא ועוד מכמ"ק והשבתי דלפמ"ש הש"ך בחו"מ סימן ע"ג להוכיח דבדבר שנוגע בין אדם לחבירו לא אמרינן דדמ"ד אם כן ה"נ אין להשיג גבול השו"ב שהחזיקו כבר בהכפרים ואפילו בדבר שאינו מבורר בדתה"ק שדעת הראב"ד דיש ללמוד מדיני אוה"ע ומנהגיהם והובא בב"י סימן ע"ג וסמ"ע וש"ך סקל"ו וכן הוא בש"ג פ"ד דסנהדרין בשם בעה"ת ובתשו' רשד"ם יו"ד סימן ק"א מכל מקום לאו מילתא דפשיטא הוא שהרי בסימן קל"ב ס"ג הביא בש"ע ב' דיעות בדין ב' שערבו לאחד והמעיין בב"י ימצא דתליא אם יש ללמוד ממנהגיהם בכה"ג שאין הדין מבואר אצלינו ובנ"ד שהדין והמנהג פשוט כמ"ש בחיבורי דע"ת סימן א' וע"ש בסוף סימן הנ"ל תשו' גדולים וצדיקים איך החמירו בזה לקרוא המשיג גבול בשם רשע וכופר ושאפילו בדיעבד שחיטתו אסורה פשיטא שכן הוא ומצאתי בב"י חו"מ סימן שס"ט מחודש ד' שהעתיק תשובת ר' יעקב ישראל בדין מלוה על המשכון שבסימן ע"ג והביא כמה דיעות דלא אמרינן דדמ"ד אלא בקרקע וי"א דדוקא במה שהיא תועלת המלך אלא שהרשב"א והר"ן דחו דיעה זו ובנ"ד פשיטא דל"ש דדמ"ד וכו' ועוד שאין בשררה מכרחת שימכור המשכנות אלא נותנת לו רשות וכל שאינו מכריח אינו דדמ"ד וכו' וכן כתב הנימוק"י בשם ר"י וכן נראה מדברי הרמב"ן והה"מ פכ"ז ממלוה עכ"ד ובד"מ שם אות ג' העתיק גם כן דברי נימוק"י וכתב שלא נראה כן מהמרדכי פח"ה שכתב דד"מ לענין חזקת חלונות והוא תמוה דשאני התם שבא מכח עכו"ם לכן דינו כעכו"ם ולזה העירני ח"א וגם לפ"ד הד"מ הרי סיים שהר"י מיירי בדבר שאינו מדיני המלוכה אלא שחקק המשפטים בערכאות ואם כן ה"נ שאינו אלא בחוקי הפאליטיש הרי גם הד"מ מודה דהיכא שאינם מכריחים לדון כן אלא נותנים רשות אין בזה דדמ"ד נגד דיננו וא"כ ה"נ הרי אין הכרח בדא"ה להעביר חזקת הזביחה מן השו"ב שהחזיקו בזה וגם רשות בידם להעמיד שו"ב מעיר אחרת שישחוט שם אם כן פשיטא דאסור להשיג גבולם וע' בתשו' מהרשד"ם חו"מ סימן רכ"ד שהסכימו עמו מהר"י טאיטשאצא"ק והר"א ירושלמי ור"ש הלוי דלא אמרינן דדמ"ד בדבר שבין איש לרעהו ולכן התקנה והחזקה קיימת והעובר נקרא רשע וגזלן ע"ש באורך וע' בשו"ת שמש צדקה חחו"מ קונ' פני הכרובים סימן י"ב שהעתיק לשון בעה"ת ועוד כמ"פ דבמה שאין המלך מכריח לדון כן לא אמרינן דדמ"ד כיון שיש רשות מדד"מ [שלא[ לנהוג כן וע"ש סי' י"ג ובפרט בסימן י"ד שביאר היטב דבר זה והביא בשם מהריב"ל ובנו שמואל ומהרי"ט ופרח מט"א דהעובר ע"ז מחלל התורה ועתיד ליתן את הדין והביא מתשו' הרמ"ע סימן מ"ג בשם מהרי"ו ור"מ רקנטי דגבי דברים שנוגעים רק לצרכי צבור ולגרמייהו עבדי לכ"ע לא אמרינן דדמ"ד ובתשו' באר עשק סימן ד' דבמה דלא איכפת להשרים אם יעשו אם לא יעשו ליכא משום דד"מ ובתשו' מהריב"ל ח"ג סימן ק"י הביא כל חילוקי דיעות וסיים דכיון דיש סברא לחלק הבו דלא לוסיף וכ"ה בתשו' לחם רב סימן קכ"ז ומסיק דבכל ספק ומחלוקת פוסקים בזה יש לפסוק כדין תוה"ק ע"ש באורך וכ"ה בתשו' שב"י ח"ב סימן קע"ו: והנה ראיתי בשו"ת טטו"ד תליתאה סימן ס"א שכתב דהא דמבואר בפוסקים דכל השייכים לבית החיים שייכים להם בכל דבר מכל מקום בזה"ז דיש דד"מ למי שייכים הכפרים במס הכל תלוי בדד"מ כפי המס ובחיבורי דע"ת סימן א' סקפ"ה הבאתי סמוכין מש"ס דיבמות י"ז ע"א) כסף גלגלתא להיכא יהבית א"ל לפום נהרא א"ל אם כן מפום נהרא את ומרש"י נזיר (ז' ע"א) ד"ה וליהוי וכו' מכל מקום לענין חזקת השו"ב שכבר החזיקו בדבר כתבתי שם דגם הטטו"ד מודה וע' תשו' שו"מ תליתאה ח"א סימן רצ"ב שפסק גם כן כדברינו. וכבר נתבאר בטעמים נכונים וברורים בעזה"י שכן עיקר בדעת תורה ודעת נוטה ואם אולי ח"ו הפו"מ לא יאבו להטות אוזן קשבת חלילה להשו"ב דשם להציל את עצמו בממון חבריהם דאפילו במקום אונס ממון אסור כנודע. והנלע"ד כתבתי: סימן קכו להרב וכו' מו"ה דוב בער קימעל נ"י מקגיהגיטש. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במה שנהגו סוחרי יהודים ששוכרים הנהר לצוד בו שקצים שקורין ראקעס ושוכרים ציידים עכו"ם ומשלמים מכל שאק איזה סכום אם מותר גם ליהודים להשכיר א"ע לצוד ולהוליך להבאהן ולשמע אוזן שמע שגם פה"ק נהגו להקל ולא מחיתי בידם הנה פה"ק שוכרים את הנהר לצוד דגים אלא שיש בנהר ג"כ ראקעס ואם כן יש לדמות דבר זה למ"ש הט"ז סוף סימן קי"ז ללמד היתר על אותן ששוכרין כפרים ובכלל זה החזירים שבחצר והישראל מגדלן וכתב דעיקר כונתם לשכור שאר דברים והוה ליה כנזדמנו ולא ניחא להו דליקני איסורא ועדיין הם של השר ואף דהש"ך סק"ט פסק דגם בנזדמנו צריך למכור הטמא והטהור יחדיו הרי דעת הב"י אינו כן ובפר"ח דחה דברי הש"ך וקיים דברי הב"י ואף שהפר"ח סק"ח כתב דדוקא לצוד שרי ולא לקנות יחד הרי בפר"ת סק"ה פסק להקל וכ"ה בצ"צ סימן ס' ונו"ב מ"ת סוף סימן ס"ב ועוד יש לדון בזה לפי המבואר בחו"מ סימן רע"ג סי"ב ובלח"מ פ"א מזכיה וש"ע הרב בקו"א מהל' הפקר והשגת גבול דשל עכו"ם שאינו מלך הנהרות הם הפקר ולא זכה בהם כלל מדינא וא"כ במוכר לעכו"ם אינו רשאי ליקח מעות בעד השקצים כלל ודמי למ"ש הרמב"ן שהובא בר"ן פ"ק דחולין בסוגיא דמפני שהם מחליפין ורפ"ה דע"ז בשם הירושלמי בהא דמכרן וקידש בדמיהן וכו' ובמל"מ פ"ה מאישות ה"ז ופט"ז ממכירה וע' תשו' ב"ש ח"ב סימן קפ"א ותשו' נא"ד בסופו וע' באה"ע סוף סי' כ"ח וגם בשוכר עכו"ם לצודן אין שליחות לעכו"ם וגם על ידי פועל רבים חולקים על המח"א וס"ל דא"ש לעכו"ם וגם יש דיעות דגם לחומרא אין שליחות ולשיטת