מהרש"ם חלק א קעח

שם מי שפיכות עליהם ונשכח זכרן ואם כן לפ"ז בנ"ד כשעושין הצינור בשעת הגשמים שירדו למקוה אפילו אם ביני וביני קודם שתתמלא עם מ"ס יפלו לתוכה נטפי הזיעה מכל מקום בכה"ג שעושה לשם כך ומי הגשמים הולכין וזוחלין להמקוה בודאי ל"ש לומר שמים הקודמים נשכח זכרם וגם הרמב"ם מודה שאין המקוה נפסל בכך: ועוד יש לדון בזה דהנה הרמב"ם רפט"ו מטו"א פסק דמים שבקרקע אינם מתטמאים אלא לרצון ומדברי הרמב"ם פי"ב מטו"א ה"ב וה"ג נראה דלא סגי בתלישת המשקה ברצון אלא בעינן שיגעו באוכלין לרצון ואף דהראב"ד שם כתב דסגי במה שתלשה בתחלה ברצון ובכ"מ העמיס גם בדעת רמב"ם כן מכל מקום במרכבת המשנה שם העלה בדעת רמב"ם דלא כהראב"ד ואף דמשקין טמאים מטמאים אפילו שלא ברצון היינו משום דהכשרו וטומאתו באים כאחד אם כן דוקא היכא דמטמא שלא לרצון אבל במים שבקרקע שאין מתטמאין אלא לרצון ולא תליא בהכשר שהרי המים מוכשרים הם ואפילו הכי אין מתטמאין אלא לרצון ואם כן יש להבין מ"ש הר"מ סוף פ"ה דמקואות דמקוה שאין בה מ' סאה ונפלו לתוכה פחות מג' לוגין מים טמאים נפסלת ובע"כ משום דהמים טמאים מטמאין המים שבמקוה והא אין מתטמאין אלא לרצון וצ"ל דניחא ליה לבעל המקוה שיפלו לתוכה מים עד שתתמלא כשיעור ואף דהשתא דמתטמאין לא ניחא ליה כבר כתבו התוספ' פסחים (כ"ו) גבי עלה עליה זכר ועוד בכ"ד דבכה"ג כיון דאם יהיה כשר ניחא ליה לכן פוסל (ובזה יש לומר טעמו של הרמב"ם שסיים דאם המקוה מ' סאה חסר קורטב ונפלו לתוכה פחות מג"ל מים אם חזר ונפל לתוכו קורטב מי גשמים כשר ותמה הב"י ע"ש ומ"ש ליישב הוא דחוק מאד ומה לי חסר קורטב ומה לי חסר סאה כיון שכך השוו מדותיהם דחסר קורטב פסול כדאיתא בר"ה (י"ג) ולפמ"ש יש לומר דכיון דחסר רק קורטב הרי לא לרצון שיפלו בתוכה יותר מהקורטב כי הוא ללא יועיל ואם כן אין המים טמאים מטמאים המקוה ואף שיש בתוכן קורטב מים שהוא לרצון הרי מתבטל הקורטב הזה בשאר המים הנופלים עמו בנפילתן יחד וכיון דרובו שלא לרצון אינם מטמאין המים שבקרקע כלל ולכן כשחזר ונפל קורטב מי גשמים חוזר להכשרו אך דמכל מקום לא הונח בזה דאם כן אם נפל רק קורטב מים טמאים יפסלו המקוה והי"ל להרמב"ם לחלק בכך וגם יש סיוע ממשנה פ"ז דמקואות מ"ב אלו פוסלין ולא מעלין המים בין טמאים וכו' מקוה שי"ב מ' סאה חסר קורטב ונפל קורטב מהם לתוכו לא העלהו ופסלו בג' לוגין ומבואר דגם במים טמאים לא נפסל בקורטב) ועכ"פ בנידן דידן שממשיכין מתחלה מי גשמים בשטף שיש מהם הרבה די והותר כשיעור מ' סאה אלא שאי אפשר שיומשכו ברגע אחד דרך הצינור אבל הם יורדים בשפע בלא הפסק ובודאי אין בזה רצון שיפלו לתוכה טיפות הזיעה המתהוה על גבי הכותלים שאינם מים נקיים כלל ונמאסים והם נופלים שלא לרצון אם כן הרי שלא לרצון אין המים שבקרקע מתטמאין לשיטת הרמב"ם עצמו כיון שנפילתם להמקוה שלא לרצון ואין זה בכלל כל שתחלתו לרצון כמ"ש לעיל בשם מרכהמ"ש בשיטת רמב"ם וגם הרמב"ם מודה דהמקוה כשרה וכיון שכל הפוסקים חולקים על הרמב"ם יש לסמוך על הסברות שהעליתי ולומר דבנ"ד גם הרמב"ם מודה. אולם במה שכתבתי למעלה מדברי פה"ב דמה"ת רביעית אינו מקב"ט הגם שכ"ה בראב"ד רפט"ו מטו"א אבל יש לפקפק בנ"ד דלמא נפלו נטפי הזיעה קודם שנפל רביעית מי גשמים להמקוה: ובעיקר הדבר שכתבו הרא"ש ריש הלכות מקואות והר"ן בשבועות בשם ר"ת ותוי"ט פ"ב דמקואות מ"ה דאם נפלו ג' לוגין שאובין למקוה בתחלה פוסל מה"ת היינו רק למ"ד דכולו שאוב פסול מה"ת אבל למ"ד דכולו שאוב רק מדרבנן פשיטא דגם זה רק מדרבנן וע' בס' האשכול סימן נ' שהביא גם כן שיטה זו וכתב עלה שד"ז לא שמענו מרבותינו ולא נמצא בתלמוד ע"ש וגם מדברי הש"ג פ"ד דב"ב בסוגיא דצנור וכו' מוכח להקל ע"ש ותבין. ועפ"ז נראה דאם מכשירין המקוה בחלב או יין אף דלשיטת הראב"ד שינוי מראה פוסל רק מדרבנן ובמק"א העליתי שכ"ה גם דעת רש"י במכות (ג') אם כן יש לומר דל"מ להכשיר פסול של תורה מכל מקום הרי דעת הרמב"ן ורשב"א ונימוקי יוסף יבמות (פ"ב) נראה דסבירא ליה דשינוי מראה פוסל מה"ת וכ"ה דעת המבי"ט בק"ס והלבוש אם כן הוי ספק ספיקא להכשיר גם בנפסלה בשאובין בתחלה: והנה מ"ש רו"מ דגם לשיטת רמ"א סמ"ד דאם המשיך תחלה מים פסולים ל"מ מה שהביא אחר כך רוב מים כשרים דבלא כונה יש לומר דמודה להקל והביא ראיה מהא דסמ"ז שכתבו הט"ז וש"ך דכיון שנתוסף יותר נטהר ברבים והמשכה. והקשה דהא אכתי קודם שנתמלא מ' סאה מהמעין נבלעו שאובין והוי כהמשיך תחלה ובע"כ דבלא כונה אינו פוסל אבל יש לפקפק דשאני הכא דבצירוף שהוא מעין אין לחוש לזה אבל מכל מקום נראה ראיה לדברי רו"מ מהא דפ"ב דמקואות מ"ז המניח קנקנים בראש הגג לנגבן וכו' דלר"י ב"כ וב"כ ישבר ובתוי"ט שם תמה על הרמב"ם שפסק כר"י והא אין המשכה כשרה אלא אחר רוב כשרים והניח בצ"ע ובתוס"ח שם תירץ משום דהכא לא נתכוון לכך ואף דיש לחלק בין בלא כונה דהתם ובין שלא במתכוון דהכא מכל מקום עכ"פ מוכח דאף דבכל שאובין גם שלא בכונה פוסל לדידן דלא קיימא לן כר"ש בפ"ד מ"ו שם ודברי הרע"ב שם בד"ה לנגבן וכו', שכתב דכיון דלא נתכוון לא נעשו שאובין סותרים למ"ש בעצמו אחר כך דהתם משום דהמשיכוה כשר ולא דמי להא דמ"ט שם דאין כל הכוונות שוות ועכ"פ מוכח דגם להרמב"ם דבעינן המשכה אחר שכבר היו רוב כשרים מכל מקום בלא כונה בכל גווני כשר וה"נ יש לומר בנ"ד: ומה שכתב רו"מ שבזכרונו שראה באחרונים דפ"ר בדרבנן גם בשאר איסורים שרי הנה כ"ה בתשו' ח"ס חיו"ד סימן ק"מ והוכיח מדברי הרא"ש שבמג"א סימן שי"ד והמג"א כתב דנקט הכי משום שאר איסורים ומוכח דבשאר איסורים לכ"ע שרי אבל אני בהגהותי לאו"ח שנדפסו באונגרין כתבתי דלפמ"ש במחה"ש שם בכונת מג"א נדחה ראייתו וגם הבאתי מהתוספות מ"ק (דף ד' ע"ב) ד"ה מפני וכו' דמוכח להיפוך וע"ש ביד דוד והבאתי מהט"ז יו"ד סימן קמ"ב סקי"ד דמוכח כדעת הח"ס אבל בעיקר הדבר שהבאתי בתשו' הקודמת מדברי הרא"ש רפ"ד דמכשירין דבמה שהוא פס"ר מקרי מכוון שמתי אל לבי דיש סתירה לזה מתוספתא שבר"ש פ"א דמכשירין מ"ד על הא דנחלקו על המרעיד את האילן וכו' ונפלו מבד לבד ומים נופלין על הפירות דב"ה סברי כיון דלא מכוון להשיר מים אין כאן מחשבה וב"ש סברי כיון דאי אפשר זה בלא זה מחשבה הוא והרי הן בכי יתן ע"ש הרי דבסברא זו פליגי ב"ש וב"ה ואנן קיימא לן כב"ה דבכה"ג לא מקרי מחשבה ובעכצ"ל דדוקא בשוחה לשתות בפיו ובשפמו שבשעת שתייתו אי אפשר בענין אחר הוי כמכוון אבל התם שאחר רעידתו נופלים מן הבד השני על הפירות לא מקרי מכוון אף דהוי פס"ר אם כן בנ"ד שהשופך מים להעלות הזיעה למעלה במקום שמזיעין בגובה אלא שהזיעה נופלת גם על הכתלים ואחר כך נוזל הזיעה להמקוה שפיר הוי בלא כוונה ועוד נראה לפמ"ש הרא"ש פ"א דמכשירין מ"ג במשנה דמרעיד וכו' סוכה ענף אינו בכי יתן אף אם היו תחתיו פירות תלושין כיון שלא נפלו המים מן הענף שהרעיד על פירות בלי הפסק הואיל ונפלו מן השני שלא ברצון הבעלים וב"ש סברי דמיקרי ברצון הואיל והרעידה הראשונה להוציא משקין וכו' עכ"ל, ומבואר דלב"ה בכה"ג יש הפסק בינתים ולא נפלו מהמקום שהוא מרעיד להפיל שם מקרי שלא לרצון אף שתחלתו על ענף הראשון היה ברצון אם כן הכא נמי בנ"ד שהזיעה עולה למעלה על התקרה כנראה בחוש והוא מתכוון רק שיעלה למעלה אלא שחוזר ונופל על הכותלים אם כן מקרי שלא לרצון אם כן לשיטת הרמב"ם עצמו דמים שבקרקע אינם מתטמאים אלא לרצון אין חשש בנ"ד וגם יש לדון בזה עפמ"ש רש"י זבחים (צ"א ע"ב) בד"ה הא ר"ש וכו' ואם תאמר פס"ר הוא אפשר דמזלף ליה בטיפין דקות מאד הילכך א"נ מכבה בטיפין גסות דשא"מ הוא ע"ש וכ"ה בש"ג שבת פר' האורג ומוכח דאף על גב דהשתא פ"ר הוא מכל מקום כיון דאפשר לעשות המעשה באופן שלא יהיה פ"ר מקרי דשא"מ גם כשעושה באופן שהוא פ"ר [א"ה בהמ"ח כ"ה בחי' הרשב"א שבת פר"א האורג ובמה"צ ביארתי בזה דברי הירושלמי פ"ו דתרומות