מהרש"ם חלק א קעז

סימן ל"ג סק"ד ודג"מ ותשו' רע"א סימן ע' ובנ"ד שצריך עוד להעריכה לכ"ע מהני לישת המגלגלים לשמה להכשיר העיסה ואם זה שלש באנן היה ישראל כשר והמעריך ומגלגל המצה היה מחלל ש"ק פשיטא דכשר שכבר נילוש לשמה ולכאורה היה נראה עוד לפמ"ש בחיבורי דע"ת סימן ב' בשם הת"ח עירובין (ס"ט) וא"ר או"ח סימן שפ"ה דגם במחלל ש"ק בפרהסיא אם בפני אדם גדול הישראל הוא נשמר מלחלל אינו בכלל מחלל בפרהסיא א"כ גם בנ"ד יש לומר כן אבל הדבר פשוט דדוקא בנתברר כן שמשמר השבת בפני אדם גדול ומי יודע אם בנ"ד כן הוא אבל גם בלאו הכי כיון שבנ"ד אמר בפירוש שעושה לשם מצת מצוה אין חשש וגם כיון שאינו מחלל בדברים חמורים המפורסמים לכל יש לומר דדמי להא דחו"מ סימן ל"ד סכ"ד וגדולה מזו כתב הב"י בא"ע סימן מ"ד בשם העיטור דלא מקרי מחלל שבת אלא בעבודת קרקע וכ"ה בתשב"ץ ח"ג סימן מ"ג מ"ז וחידושי רע"א ליו"ד סי' ב' ואף דלא קיימא לן כן מכל מקום הרי מבואר בב"י שם סימן מ"ב בשם מ"כ דאם לא נתברר שמחלל שבת בשל תורה וספק שמא רק בדרבנן לא נפסל לעדות ומכל שכן שלא נעשה מומר בפרהסיא דאפילו אם חילל שבת בשל תורה שמא היה בשגגה ואומר מותר וכדומה או שסבור שהעשרה הרואים אין יודעים שהוא אסור מה"ת ולא מקרי פרהסיא וראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות סימן כ"ג דבזה"ז שמתפללים בשבת ומודים בבורא עולם ומלים בניהם ונוהגים בגיטין וקידושין שהם עיקרי הדת יש להקל שלא יהא מגעם עושה יי"נ ע"ש וה"נ בנ"ד וע"ש דדוקא במבורר שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחלל בפני עשרה דינו כמומר גמור ומגעו יי"נ ע"ש. וע' ברשב"א הובא בב"י יו"ד סי' קי"ט ובא"ז הל' שחיטה סוף סימן שס"ז בשם בה"ג ובאשכול הל' שחיטה סי' ב' ושע"ת לר"י שער ג' אות קמ"ב ותשב"ץ ח"ג סימן שי"ב ונה" סימן קכ"ג סקכ"א וע' בברכ"י יו"ד סימן קכ"ד דהמחלל שבת קודש בפרהסיא עושה יין נסך במגעו ולפי הנ"ל לאו כללא הוא והנלע"ד כתבתי: סימן קכב להרב הה"ג וכו' מו"ה שלום נ"י רב בק"ק פרעלוקא ברוסיא מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שעשו מקוה חדשה ממי גשמים מקוה בצד מקוה כמו שכתוב בתשו' ח"ס ולאשר עומדים במרחץ בחדר הזיעה מתקבץ מים ששופכין המזיעים עליהם ונבלעים בכותלים ומנטפים דרך הכותלים להמקואות ויש לחוש שנוטף שיעור ג' לוגין הפוסל במקוה קודם שמתקבץ מי גשמים כשיעור מ"ס ורו"מ צידד להתיר עפמ"ש הש"ך סי' ר"א סקצ"ו בשם הראב"ד והב"ח דהמשכה בלא כונה אינה פוסלת אפילו בכולה אך שחזר ופקפק דאף דהאנשים שופכים בלא כונה שינטף למקוה מכל מקום הרי הוי פסיק רישא ואף דלא ניחא ליה הרי בשאר איסורים גם פ"ר דלא ניחא ליה אסור עכ"ד: הנה לכאורה היה נראה לצדד דמה בכך דהוי פ"ר מכל מקום הרי נמשכו בלא בכונה ואטו יש איסור בהמעשה עצמה דנימא דפ"ר אסור כמו במלאכת שבת וכדומה הרי כאן גוף המעשה אין בה איסור אלא שהמקוה נפסלת בכך וכיון דבלא מתכוון אינה נפסלת אם כן הכי נמי בזה ותדע דהא ר"ש מכשיר בכל שאובין בלא כונה כדאיתא בפ"ב דמקואות מ"ו ונראה מדברי הר"ש בשם תוספ' דגם בפסיק רישיה שרי אבל מדברי הרא"ש פ"ד דמכשירין מ"א מבואר דגם לענין הכשר משקין היכא דא"א בלא אלו המים בשעת עשיית מלאכתו הוי כאלו אחשבינהו מידי דהוי אמלאכת שבת דכל פ"ר הוי כמתכוון ע"ש וצ"ל דהתוספות ור"ש הנ"ל היינו נמי בדלא הוי פ"ר אבל בגוף דברי הש"ך הנ"ל כבר כתבתי בתשו' לארץ הגר דבמחכת"ה של הש"ך לא העתיק דברי הב"ח כהוגן שהרי מבואר בב"ח שלא כ"כ רק לשי' הראב"ד והוכיח שם דהרא"ש והטור לא ס"ל כן שהעיקר לדינא כדעתם ובזה ישבתי דברי הרא"ש שבסעיף מ"ז שלא הקיל מטעם זה דהרא"ש לשיטתו אזיל וגם הבאתי מלשון בעה"נ להראב"ד בשער המים דמפורש דדוקא בבאו המים מאליהם אף שהלכו דרך כלי כשר בכה"ג שהומשכו אבל היכא שהמים נשפכו ביד"א ונעשו שאובין אף שנמשכו אחר כך בלא כונה לא הוכשרו ולכן בהא דסמ"ז גם לשיטת הראב"ד אין להקל מטעם זה והארכתי בזה ולכן בנ"ד אין שום צד להקל מהך טעמא. וגם מ"ש דכיון דארבעה כלים אין מצטרפין מלבד שאי אפשר להבחין אולי מכלי אחד נשפכין ג' לוגין והם נבלעים בהכותלים ונוטפין למקוה וגם כיון דהוי פ"ר יש לומר דהוי כמכוון לרבות כמש"ל וגם כבר הביא רו"מ מהח"ס סימן ר"א דמה דלא ניחא ליה מצד הדין אינו בכלל לא ניחא ליה: והנה מה שחשש רו"מ גם אם יהיה גשם שוטף ויתמלא שיעור מ"ס להמקוה קודם שיזלו מהכותלים שיעור ג' לוגין דמכל מקום יש לחוש לדעת הרמב"ם דסבירא ליה דמים טמאים אפילו קורטב פוסל המקוה ובנ"ד הזיעה מתהוה מתמצית מים טמאים או דיש להקל כדעת ש"פ שבש"ך סקנ"ט הנה לענ"ד יש לומר דגם לדעת רמב"ם יש להקל בנ"ד עפמ"ש בתשו' תשב"ץ ח"ג סימן כ"ג בביאור משנה דפ"ה דמכשירין בהא דזיעת הבורות וכו' שאין מכשירין דגם אם הזיעה על ידי רטיבות מים כיון שנבלע בכותלים יצא לו מתורת מים לענין הכשר ע"ש א"כ הכי נמי פקע טומאת המים על ידי זה ואף דבהג"ה מבנו הר"ש כתב דבנפלו מים על צדדי המגורה אף שפיה סתום בעפר יש להם דין מים והביא ראיה מהא דבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה דטמאה אבל לענ"ד התם אין הזיעה על ידי רטיבות הנבלע בכותל אלא שחום המים עולה למעלה ועל ידי זה הבית מזיעה אבל בנבלעו המים בעפר מטוהרים מטומאתם כדעת הרשב"ץ ואם כן בנ"ד גם לדעת רמב"ם יש להקל ואין הזיעה פוסל בפחות משיעור שלשה לוגין ולכן אם יוכלו למלא המקוה בשטף מי גשמים קודם שינטפו לתוכה ג' לוגין מהמים הנבלעים בכותלי המקוה יש להקל בפשיטות. אבל בדא"א בכך אין בידי להקל רק שישפכו חלב מקודם להמקוה חלק עשירית מן מ' סאה ולפי דעת הר"מ שי"ק סימן קצ"ט להחמיר בשיעור מקוה שיהיה י"ג איימער ורביע וזיידעל וחצי והוא חמשה מאות ושלשים ושנים מאס והוא שבעה מאות ותשעים ושמנה ליטער כזה 798 ליטער א"כ חלק עשירית עולה ערך שמונים ליטר חלב וכבר עלתה הבחינה לפני שבחלק עשירית חלב כל המים משתנים מראיתם ונוטים לחלב אם כן בכה"ג יש להקל דכל זמן שלא יגיע להמקוה שיעור מ' סאה לא יופסלו בשאובין וכבר העלה בשו"ת חסל"א סימן ס"ה דא"צ בשינוי מראה שיהיה דומה ממש ליין או לחלב וסגי במשונה ממראה מים לכן יש להקל כפי שכתבתי שוב כתב לי הרב הנ"ל כי לא כן גופא דעובדא אלא על ידי ששופכים מים בתנור של האבנים המלובנים שמהם נעשה הזיעה וההבל בבית המרחץ ועל ידי זה נדבק גם בכותלי המקוה הליחות ונוזל להמקוה וכן על ידי עשיית האמבטאות של מים חמין ועל פי זה חזר החשש לשיטת הרמב"ם דפוסל במים טמאים בפחות מג' לוגין. ומ"ש אם יש לחוש לדעת רמב"ם הנה גם בחשש של תורה קיימא לן דהלכה כרבים נגד יחיד ועתוס' תמורה י"ב ובש"ג פ"ד דב"ב דמוכח גם כן דלא ס"ל כהרמב"ם בזה דאם לא כן הרי גם בפחות מג"ל נפסל המקוה בזה"ז ומכל שכן בנ"ד שהוא רק חשש דרבנן כמו שכתוב בס' פתח הבית פ"א דמקואות דמדאורייתא הרי רביעית מים דחזי להטביל בו צינורות מקרי שיעור מקוה ואינו מקבל טומאה אלא דרבנן בטלוהו וע"ש בסוף הפרק עוד בזה שכתב ג"כ כן אם כן פשיטא דאין לחוש לדעת יחיד וערש"י פסחים (י"ז ע"ב) ד"ה בקרקע וכו' דמפורש כן וגם בגוף הדבר יש לעיין דלפמ"ש הכ"מ פ"ב מטו"א הכ"ו אם מי הגשמים שבאו בתחלה הם נקוים ועומדים אמרינן דקמא קמא בטל ודוקא אם המים המכונסים נגרים ועומדים מתטמא מן המים טמאים ולשיטת הראב"ד שם דוקא אם הוחזקו גם כן במי שפיכות ונשכח זכרם מתטמאים ע"ש וע' בתי"ט פ"ב דמכשירין מ"ג מ"ש בזה ומה שרמז להרמב"ם פ"ט הט"ז לא אדע מהו ואולי הוא טעות סופר וצ"ל פ"ה ה"ט שיש מזה סתירה לחילוק הכ"מ ובעכצ"ל כסברת הראב"ד דכל שאין במי גשמים מ' סאה אין מי השפיכות מתבטלים דגם המי גשמים שם שפיכות עליהם ונשכח זכרן לכן פסק הרמב"ם דמקוה שאין בה מ' סאה ונפלו לתוכן מים טמאים אפילו פחות מג' לוגין הכל פסול דגם המים הקודמים