מהרש"ם חלק א קסה

זכו הם וכיון דקיימא לן דבאלמנה שמין מה שעליה כמו שכתוב באה"ע סי' צ"ט ס"א ודלא כהג"א ב"ק בשם מהרי"ח אם כן יש לומר דאדעתא דהכי לא אקני עכת"ד: והנה בשו"ת דברי ריבות סימן ת"ט נשאל בראובן שהי"ל בת ושידכה עם בחור אחד ואחר זה רצה לבטל הקשר ובתו נתקדשה להמשודך שלא ברצון אביה וכבר הזמין אביה כלים וחפצים שהזמין לנדוניתה ואיננו רוצה לתת לה והביא מש"ס דערכין הנ"ל והעלה דכמו דבע"ח אינו גובה מכלי שבת ויו"ט כן לא זכתה בבגדים מכובדים ועוד דכל טעמא משום דנעשה כמי שהקנה להם כמו שכתב הרמב"ן וסה"ת ורי"ו שהובאו בב"י סימן צ"ז סמ"ה בסופו דנהי דלהס"ד טעמא משום שליחותא מכל מקום למסקנא טעמא כדמוקי ר' אבא ומעיקרא זכה בהן הבעל מיד מוכר והוא הקנה לאשתו ובניו וכיון דהלכתא כר"י דאמר לא אמרינן מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חיטיו לבעל המעות שמעינן מינה דבעל זוכה מיד המוכר והם הזוכים מידיו וכן הוא בנימוק"י פרק המקבל דמהאי טעמא אם כתב לבע"ח דאקני והקנה לו מטלטלין אגב קרקע שיעבודו קודם א"כ אומדן הדעת דאדעתא דהכי שתנשא בלא דעתו לא הקנה לה. והביא מתשו' הריב"ש סימן קכ"ט שפסק דגם בפסק לבתו וקנה לה תכשיטין מכל מקום אם מת יוכל הבן לעכב מליתן לה כל זמן שלא נתנם לה אפילו אם נשאת מקודם ע"ש. ומצאתי בכנה"ג חו"מ סי' ס' הגב"י אות כ"ג שרמז לתשו' מהר"י אדרבי בקיצור. והביא מתשו' ראנ"ח כת"י דאין ב"ח גובה מבגדי נדוניא שיחד האב לבתו וע"ש מתשו' מבי"ט ח"ג סימן ג' ומ"ש עליו אבל מכל מקום יש לומר דמודה דהאב זוכה מקודם ומידו זוכים בניו אם כן שפיר י"ל דאדעתא דהכי לא הקנה: והנה מ"ש הד"ר מהא דבגדי שבת ויו"ט ב"ח אינו [גובה] מהם הנה בחו"מ סי' צ"ז שם הובא פלוגתא בזה א"כ הוי סד"ד ואי נימא דב"ח גובה מהן י"ל דבנ"ד הקדש שבטל מקצתו בטל כולו ואף דהוי ספיקא דדינא הרי כבר העלה הש"ך סימן רנ"ט סקי"ד דבכל ספיקא בממון עניים אזלינן לקולא דהמוציא מחברו עליו הראיה ובמק"א הבאתי מהנימוק"י ב"ב פמ"ש בבעיא דהקדיש כל נכסיו ואס"ז ב"ב קמ"ח בשם הר"ן וע' תשו' ח"ס יו"ד סימן ר"מ וחח"מ סימן קע"ג וסימן ר"ה ועוד מכמ"ק. ועכ"פ לדינא יש להקל בנ"ד שא"צ ליתן הבגדים וע' תשו' הרא"ש כלל ל"ב דין ו' בענין מותר שבוי דעל ידי אומדנא לא זכתה כלל דלא נתן אלא לצורך פדיונה וה"נ בנ"ד לא נתן אלא לצורך נישואין: והנה עוד העיר כת"ר דכיון דהקדישה גם בגדי אמה וע"ז בודאי אין הנדר חל אם כן יש לומר דהותר כולו והביא משעה"מ פי"ב מנדרים ה"י דתליא בפלוגתת ר"ן וריטב"א ע"ש ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ד סימן רע"ח שהביא בפשיטות דעת ריטב"א שהובא בשעה"מ דבכה"ג חל מקצת שאפשר לחול ולענ"ד ראיה לזה מירושלמי פ"ב דשקלים ה"ג המפריש שקלו וסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קידש המפריש ב' ונמצא שאינו חייב אלא אחד אותו השני חולין לר"ב בשם ר"א ואליבא דר"י מותרו נדבה וע' רמב"ם וראב"ד פ"ג מהלכות שקלים הי"ג שפסקו דהשני חולין וע"ש בהגהת הגר"א על הירושלמי ובשי"ק ומרה"פ שם ורפ"ה דנזיר ע"ש היטב. וקשה דאם השני חולין אם כן נימא דהקדש שבטל מקצתו בטל כולו ויצטרך להפריש שנית ובע"כ דבכה"ג ל"ש ד"ז וע"ע ירושלמי פ"ה דברכות ה"ב וגה"ש שם בזה ואין דבריו מוכרחים ובמקום אחר פלפלתי מירושלמי פ"ה דשבועות ה"ג שהעיר גדול אחד וביארתי דאין ראיה דהתם קאי לר"ש דבעי שבועה לכל אחד כמ"ש הפ"מ שם לכן כיון דאמר רק שבועה שאוכל נבלה ופת חטין ושעורים ובנבלה לא חל וממילא לא חל כלל וע"ש בפ"מ שרמז למ"ש שם פ"ג ה"ד ולכן אין להקל מטעם זה ובפרט אם לא היה הכל בדיבור אחד וע' ירוש' פ"ג דנזיר ה"ב דבאומר הריני נזיר ונזיר ל"ש לומר דבהותר אחד הותר הכל וע' תוספות שבועות (כ"ז ע"ב) סוד"ה הכי השתא וכו' במ"ש בשם ריב"מ וקושיתו הוא קושית הירושלמי שם ועמח"א הל' נדרים סי' י"ז. והנלע"ד כתבתי: סימן קה למחו' הרב המאוה"ג וכו' מו"ה פישל פעלדמאן נ"י מביטשקאוו מ' אונגרין. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במה שנודע לו בעת ניקוי החביות במדינת אטליא שהאומן טרם שסתמן עשה גיבול מקמח ומים בקערה ומשח בהעיסה כל סביבי השוליים בתוך חרוצי החבית ואמר שזה דרכם תמיד בזה כי על ידי זה נקל להם לכוון השוליים בהחבית ועל פי זה עלה בלבו חשש על היינות העומדים בתוך החביות גם בתוך הפסח והביא מדברי תה"ד שהובא בסימן תמ"ז ס"ה בהג"ה דאם נעשה ב' חדשים קודם פסח דשרי ובתה"ד ולבוש מבואר דמיירי שנתנו לדבק השוליים אלא שנסתפק אולי הם מיירי בטח העיסה מבחוץ או בין הנסרים אבל בנ"ד שנותן הבצק סביב הנסרים גם בצד פנים וקרוב שיפלו פירורים לתוך היין ואם כן צריך לסנן היינות קו"פ וכהא דפת שנפל ליין המבואר בסימן תמ"ז ס"ד שם וגם צריכים להוריק היינות מן החביות קו"פ ואף שבנ"ד הוי רק ספק מכל מקום תולין במצוי שהעיסה מתדבק גם בצד פנים של הנסרים וכפי דברי האומן שהמנהג שם לעשות כן בכל החביות אפילו בחדשים ומסתמא מכינים לזה בצק הרבה ואפשר שנעשה חמץ גמור שהכסיפו פניו וחשש זה ראוי לחוש לכל החביות על ידי אמירת האומן במסל"ת וגם הביא ראיה מש"ס דע"ז (ל"ט ע"ב) גבי מלח סלקונדרית וכו' זקן אחד היה בשכונתינו שהחליק פניה בשומן חזיר הרי שחששו על ידי זה לכל המלח שבעולם עכת"ד: הנה במה דמסיים אפתח במ"ש ראיה מש"ס דע"ז לענ"ד אינו ראיה כלל דהא ברש"י ורא"ש ור"ן שם כתבו טעמא דאיסור המלח משום קרבי דגים המבואר בש"ס שם ועובדא דר"ח בן גמליאל מייתי הש"ס רק להוסיף שאירע שהחליק פניה בשומן חזיר וגם לפי' הר"מ ורע"ב שם הוא אסור משום שומן חזיר ושומן דגים שהיו רגילים בזה ע"ש אם כן אין ראיה מזה להחזיק איסור מפני שרואים באחד שעושה כן דהתם בצירוף חשש שומן דגים שהיו רגילים בזה אסור ונ"ל ראיה להיפוך דאין להחזיק מטעם זה איסור לכולן מדברי המרדכי סופ"ד דע"ז בשם תשובת מהר"ם ב"ב וז"ל ומ"ש כיון שעשו הגנבים ברזא לאחד מן החבית וכו' כ"ש דחיישינן שמא משכו יין מן הברזות נראה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן במלתא דאי לא הוה משתכח ריעותא בחד מינייהו הוה שרי כי משכחינן ריעותא בחד מינייהו לא אמרינן כי היכי דהאי אסור אחריני נמי אסירי כדאמרינן בפג"ה וכי מפני שוטה זה וכו' ואפילו לאידך לישנא וכו' שאני התם דאתחזיק איסור דאורייתא אבל הכא ספק דרבנן להקל דסתם יינם דרבנן ועוד אפילו בספק איסור דאורייתא לא הוה חיישינן אי לא איכוון לצעוריה אלא לאותה בהמה טרפה ותו לא וכו' ע"ש היטב בכל דבריו וימצא דאין להחזיק ריעותא על שאר החביות שלא ראינו בהם ריעותא: ובדין עכו"ם מסל"ת אם נאמן להחמיר, עמ"ש בדע"ת סימן ט"ז סקט"ז מכמ"ק בזה דבדאיכא הזה"ת אינו נאמן לשיטת רוב הפוסקים יעו"ש והכי נמי בזה ובפרט דאפשר שעושים כן דרך חליטה ברותחין כדרך שעושים כורכי ספרים וממג"א סי' תנ"ד סק"ד ובחק יעקב שם וע"ש סימן תס"ה במג"א סק"ב ובת"י סימן תס"ז סק"ז ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סימן רמ"ב שכתב לחד טעמא וז"ל ועוד דבדיעבד מנין לנו להחמיר בחליטה ועוד דלענין תערובות תבשיל ודאי יש להקל עכ"ד ואף דבנ"ד מסתמא עושים רק על ידי עירוי דספק מבשל מכל מקום איכא עוד ספיקא לצרף לספיקות שכתב רו"מ דשמא אינו נכנס לפנים ושמא אינו מתפרר לתוך היין. ומ"ש רו"מ דבתקנה כוללת יש לחוש גם למיעוט כמו שכתבו הראשונים ורמז להדג"מ סימן ט"ו וגם לתשו' בש"ר סימן קנ"ה ואבני צדק סימן נ"א ושאר מקומות היינו היכא דתקנו חז"ל והם אמרו מה שא"כ בעלמא והרי בחולין (ו' ע"א) גבי יין של כותים שמצאו להם דמות יונה ולר"מ דחייש למיעוטא גזר עליהם ולא לדידן עד דורם של ר"א ור"א שגזרו ועשאום נכרים גמורין ע"ש אך לפמ"ש הר"ן רפ"ג דע"ז בשם