מהרש"ם חלק א קנט

ליישב מהא דאין כותבין מגלה כו' ע"ש וי"ל דהרי"ף לא ס"ל כחילוקם ולכן העתיק ביבמות שם כלשון הש"ס וס"ל דהש"ס פסק כמ"ד כותבין ועכ"פ גם לפמ"ש רש"י ונימוק"י שם דאם אינו כותב לשם פרשה רק לשם ספירת דברים כשטר חליצה כיון דהוי מצוה שרי ע"ש וה"נ אם כותב לשם זכרון מורא שמים וכדומה דהוי גם כן מצוה שרי ואינו בכלל כותב מגלה לתינוק ויש לתמוה על המחברים שלא הביאו מזה ביו"ד שם ובפרט על מהרי"ט שם וגם בלא"ה כבר כתב הש"ך בסימן רפ"ג שם דהמנהג לרקום פסוקים על מפות של ס"ת ואין חוששין לאיסור זה ע"ש בסק"ג וסק"ו בשם העט"ז ואני מצאתי בתוספתא פ"ג דידים והובא בר"ש שם משנה ה' הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד בו אף על פי שאינו רשאי וכו' ואולי אתיא כת"ק דר"י ולא קיי"ל כן ובפרט לפמ"ש הב"י דבזה"ז קיל טפי אם כן אין ראיה. וע' במג"א סימן תרל"ח סק"ט דאותן שחוקקין פסוק כי בסוכות כו' על הדלעת לא יפה עושין כמו שכתוב ביו"ד סימן רפ"ג וצריך לחלק בין הא דסימן מ' סק"א בשם מהרי"ט הנ"ל שלא יסתרו דברי מג"א זל"ז: והנה המהרי"ט שם בשניות או"ח סי' ג' תמה על מה שהחמיר רמב"ם ברקימת פסוקים על הטלית דהא בריקום לית ביה קדושה כלל כדאיתא בגיטין (כ') גבי עבד שיצא בכתב שעל גבי כיפה דלא יצא לחירות ובפרש"י דמה שרוקמים במחט אינו כתב כלל לפי שאינו כתב וקבוע אלא מוטל על הבגד כו' ע"ש וכיון שאינו כתב א"ב קדושה כלל ע"ש ולפי דבריו גם בחקיקת אותיות אין חשש כדאי' בגיטין שם דחקיקה ל"ה כתב אבל באמת נעלם ממנו דברי הא"ח שהובא בב"י בבדה"ב סי' רע"ו דאפילו אותיות השם מצוירות במשי ע"י תפירה אסור למחוק וע' בתשו' נט"ש סי' כ"ו שהוכיח מזה דגם שם הנכתב ע"י ח"ת אסור למחוק וע"ש מ"ש בשם שב יעקב בשם הג' רא"ב במה שהשיג על הרמ"ע מתשו' רמב"ם הנ"ל והנט"ש השיג עליהם ותמהני שלא הביא ד' מהרי"ט הנ"ל והמעיין בתשו' רמ"ע סי' ל"ו שרמז הנט"ש שם בקיצור דשם שנכתב בח"ת אסור למחקו ובגוף התשו' שם למד ד"ז מהא דהיה כתוב שם על ידות הכלים יגוד ויגנז ולא שאני לן התם בין ח"ת לחק ירכות אלמא כל שצורת אותיות השם מוכיחין עליו ונעשית בכוונה שהוא שם אסור למחקו ע"ש ובאמת דברמב"ם פ"ו מיסוה"ת ה"ו מפורש דאפילו היה השם חקוק על כלי מתכות או כלי זכוכית והתיכו לוקה ע"ש והרי חקיקה ל"ה כתב כמפורש בש"ס דגיטין (כ') הנ"ל ומבואר דלא כמהרי"ט ושאר מחברים הנ"ל ותמהני על מהרי"ט שנעלם ממנו ד"ז וגם על הרמ"ע שהוכיח מסתימת לשון הברייתא הוא לפלא על שלא הביא מהנ"ל וע' בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"א מ"ש בזה שרמז שם לד' רמב"ם ולא ראה ד' מהרי"ט הנ"ל ודוחק לומר דרמב"ם מיירי בחק ירכות דמבואר בגיטין שם דהוי כתב דלא הי"ל לסתום אלא לפרש: וראיתי בשו"ת מהרי"א חיו"ד סי' רצ"ג שהאריך בדין גביע כסף שחקוק עליו שם יקו"ק וצידד שם דכיון דאסור לעשות כן לכתוב שם על כלים כמ"ש רמ"א סוסי' רע"ו מוקמינן להאומן בחז"כ דבודאי לא נתכוון לקדשו ובכה"ג אין בו קדושה ומותר למחקו כמ"ש הט"ז סי' רע"ו סק"ב בשם הגמיי' ובב"י שם בבדה"ב בשם רשב"ץ וסמ"ג והא דנמצא כתוב על ידות הכלים קוצץ מקום השם היינו בנכתב לשם קדושת השם כמ"ש בס' סדר משנה על הרמב"ם פ"ו מיסוה"ת להדיא אך דהפר"ח על הרמב"ם שם כתב דגם בלא נתכוון אסור למחקו ולשי' הש"ך לצורך תיקון שרי ועפ"ז העלה דיש לגנזו לקבעו במסמרים בדלתי אה"ק בתוכו וכדומה אבל לא לגנזו בקרקע יעו"ש באורך בזה, והנה מה שכתב בדין לא נתכוון לקדשו הארכתי בתשו' לק' פמארין בדברי המח"א ה' ס"ת ומהרשד"ם יו"ד סימן קפ"ו ופמ"ג או"ח סימן קנ"ג ומחה"ש סי' של"ד ותשו' רדב"ז ח"א סי' ע"ז ובדברי הר"ן נדרים י"ד ויען כי בנ"ד לא נתבאר אם נתכוון האומן לקדש השם קצרתי בזה ואמנם מה שכתב רו"מ בשם חותנו הה"צ נ"י דבשם לבד בלא שאר תיבות איכא בזיון טפי דבריו נכונים שהרי כל האחרונים כתבו גבי קדירת השם דדוקא בצירוף שאר תיבות יש לצדד להקל ולא בהשם לבדו וע' ח"ס סוסי' רס"ד מדברי רש"י ערכין (ו') בזה וע' עט"ת סי' כ' ושאר שו"ת אחרונים וה"נ בזה ובזה נדחה ראיית הפמ"א מריקום פסוקים על טלית דשא"ה דעושה בצירוף שאר תיבות וגם יש חשש איה"נ אי נימא דנתקדש השם ואף דמלל"נ הרי מבואר בר"ן נדרים (ט"ו) דבהנ"ג מל"נ אך לפמ"ש החים חלק ו' סי' ה' יש לפקפק בזה וגם חשש מ"ע ושאר חששות שכתב רו"מ. ולענין הגניזה כבר הבאתי בשם תשובות מהרי"א שכתב כה"ג ולכן כן יעשו כפי שכתב רו"מ לקבעו במסמרים לדלתי ארה"ק בפנים. ובזה אזדא ליה חשש הורדה מקדושה וחשש מחיקה וכדומה ויותר אין פנאי לעיין בזה: שוב הראה לי ח"א בשו"ת ח"ס בליקוטיו חלק ו' סי' ה' בדין מצבה שכתוב בה שם קדוש והרב הביא ממ"ש במ"ם פ"ה שם שכתוב על האבן ישמט ויגנז ומה"ט צוה שלא להעמידו על הקבר ולא שמעו לקולו ונשבר האבן והח"ס השיב ברוך המקום שלא שיהה לעלבונו של ת"ח שמרדו בו ולא שמעו לקולו אבל לדינא העיר מד' רמב"ם בריקום פסוקים בטלית והפעיז התיר בפרכת וכלי קדש כמ"ש הש"ך סוסי' רפ"ג ואם איתא הא אסור בהנאה ומסתימת לשון הפוסקים משמע דגם אם יש שמות בפסוקים שרי והמס' סופרים פ"ה הנ"ל מיירי בכתוב שם קודש לבד בלא חיבור דברים כלל ובכה"ג גנאי הוא לשם קודש וכמ"ש האחרונים בדין קדירת שמות שלא יקדור השם לבדו מה"ט ובכה"ג ודאי טעון גניזה משא"כ כשכותב פסוק או שבח וכדומה חיבור דברים וביניהם שם קדוש אין לאסור היכא שלא יכנוס למקום בזיון ואין חשש כלל עכ"ד ומבואר כדברינו הנ"ל: סימן צז לש"ב הרב החריף וכו' מו"ה צבי הכהן פרידפעלד ו"ל מטארנופאל. מכתבו הגיעני ובדבר הס"ת שנמצא בו טעותים ולקח מגיה א' והגיהו ומצא גם כן טעותים ואחר שקראו בו חזר ומצאו טעות אחד ונסתפקו אם צריך לחזור ולהגיה ורו"מ הביא מדברי הפמ"ג סי' קמ"ג בא"א סק"ט שצידד דאם הגיה ס"ת ומצאו אחריו טעות א' או ב' אי נימא הך סהדא שיקרא ויצטרך להגיהו מחדש או דמחזקינן ליה בכשר ופעם א"ב שגגה ובשאר מוגה ורו"מ צידד דבנ"ד שמצא בה כמה טעיות בעת הגהתו יש הוכחה דמשגה הוא: הנה אי משום חשד אי חשוד לשקר או משגה הוא לענ"ד דמי לטבח שהוציא טרפה מת"י המבואר בסי' קי"ט וש"ך סקל"ג דהכל לפ"מ שהוא אדם שאם הוא יר"ש אין לחשדו במזיד ובפרט בענין אומנות ההג"ה י"ל דלא מרע אומנותו בדבר העשוי להגלות בעת הקריאה בס"ת ובכה"ג אפילו עכו"ם נאמן כדאיתא ביו"ד סי' קי"ד ס"ה בהג"ה ובמג"א סי' כ' סק"א ובתשובות נו"ב מ"ת חאו"ח סוסי' ע"ב וע' ח"צ סי' ל"ט וח"ס או"ח סי' קל"ה ושו"ת תפ"צ חאו"ח סי' י"ט וגם בפמ"ג או"ח סי' רנ"ג במש"ז סקי"ח מסיק דבדבר העשוי להגלות אומן לא מרע אומנותיה יעו"ש מ"ש מדברי הש"ך יו"ד סי' ש"ב ומזה נראה דבסי' קמ"ג בע"כ דלא מיירי באומן העשוי להגיה תמיד אבל באומן אין לדונו כמזיד וכמ"ש: אך דגם אי ניחוש לשגגה יש לדון דנהי דקיי"ל דדוקא בג' זימני הוי חזקה וע' בט"ז סי' ק' ובמהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ט"ו אבל הכא דהס"ת אתחזיק בכמה טעיות אלא שהגיהו אותו א"כ י"ל דבכה"ג כיון דנתברר שלא הגיהו יפה שוב יש לחוש דקאי בחזקתו הראשונה שהוחזק בטעותים רבים וכה"ג כתב הב"י ביו"ד סי' קפ"ז בד"ה ומ"ש אם חזרה וראתה דמ"ת אפילו פ"א כו' דהכוונה דנהי דרמ"ת לא הוי רק בג"פ מ"מ הכא דהוחזקה להיות רמ"ת אף על פי שהיה נראה לנו שנתרפאת על ידי חררת דם שהפילה כיון שחזרה וראתה אפילו פ"א אגל"מ שלא נתרפאת וחזרה לחזקתה הראשונה ע"ש וע' בש"ע שם סעיף ט' וע' כה"ג ביו"ד סי' קי"ט ס"ו בחשוד על ב' דברים וחזר בו ויצא מחשד הנ"ל ואח"כ נחשד על אחד מהם אפילו הקל שבשניהם חוששין שמא חזר לסורו גם על איסור שני ע"ש. אך דלפ"ז בבדקו פירות מתולעים ונמצא אחר כך אפילו תולע אחד נבא לאסור התבשיל דנימא דנתברר דהאשה אינה בודקת יפה ומעשים בכ"י שאין מורים כן והנה מדברי המג"א סימן תס"ה סק"ה גבי דישה מוכח דגם בכה"ג שהיה בתבואה הרבה גרעינין ונידוש ונמצא אחר כך פחות מג' גרעינין אין להחזיק יותר וצידד שם דגם בג' ל"ה חזקה דדמי