מהרש"ם חלק א קנח

דמיא ליבם ע"ש היטב וה"נ בנ"ד וגדולה מזו מוכח בריטב"א יבמות ס"ה דגם במעוברת או מניקה אינה בכלל נאסרת מחמתו ודבר אחר גרם לה וי"ל דכונת הב"ש גם כן רק היכא דאסורה להנשא מחמתו כגון שנטבע במשאל"ס וכדומה אז א"א לסלקה ממזונות והא דבג"ח הראשונים אין מסלקין י"ל דחדשי הבחנה הוי מחמתו דהוי כדי להבחין אם הוא זרעו או לא אבל מעוברת ומינקת הוי רק לטובת הולד וגם אי נימא דמעוברת ומינקת הוי בכלל א"י להנשא מחמתיה מ"מ בקטלנית דהוי רק משום סכנת בעל השלישי ובפרט דהוי רק בב"פ דלגבי ממונא ל"ה חזקה וכמ"ש הרא"ש הנ"ל א"כ פשי' דאין זו בכלל א"י להנשא מחמתיה: והנלע"ד כתבתי סימן צה להרב הנ"ל. ולהמופלג החריף מ' מרדכי געלמאן נ"י מק' טארנירידא מכתבו הגיעני ועל דבר השאלה בדין אלמון ואלמנה שנתפשרו והשוו בדיבור לבד לעשות נישואין ביניהם על יום פ' והאשה התחילה לספור ז"נ תיכף אי עולים הז"נ כיון שהיה בלא התקשרות תק"כ ותנאים ובפ"ת הביא בשם חמ"ד דז"נ אלו ל"מ כלל ובע"כ דהיינו משום דלא סמכה דעת האשה ע"ז ורו"מ האריך לחלוק עליו: הנה בגוף הדין לענ"ד י"ל דגם בתנאים ל"ש סמ"ד גמור דהא מצינו בכתובות (ח' ע"א) רבינא איעסק לאבא כו' ובריך משעת אירוסין אמר קים לי בגווייהו דלא הדרי בהו לא אסתייע מלתא והדרי בהו ע"ש הרי דגם אחר אירוסין שייך חזרה ומ"ש רו"מ דגם בלא שום התקשרות סמ"ד האשה משום דשארית ישראל לא יעשו עולה וכהא דקידושין (מ"ה) לענ"ד אין מזה ראיה כלל דודאי אנן לדידן מוקמינן לכל אדם בחז"כ וכדאשכחן גם בפסחים (צ"א) בהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים וכמ"ד אבל מ"מ היכא דתליא בסמ"ד ל"מ בכה"ג ותדע דהא בקרקע ל"ק בכסף בלא שטר משום דלא סמ"ד אף דשא"י ל"י עולה ולשי' כמ"פ איכא גם מש"פ ובפרט דלפמ"ש הרש"ל הובא בט"ו יו"ד סימן קס"ט סקי"ג היכא דהוי שעה"ד ל"ש כלל הא דשא"י לי"ע וע' בחו"מ סוף סימן ר"ד בתרי תרעי ועמ"ש בחיבורי מש"ש שם בשם הח"ס ויש להעיר מהנימוק"י ר"פ השואל שכתב דלענין שאלה בבעלים אף דלא התחיל במלאכה ויכול לחזור מ"מ כיון דשארית ישראל לי"ע סגי ופטור ע"ש ומ"מ לענין סמ"ד י"ל כמ"ש: וגם מ"ש רו"מ מדברי הט"ז בדין לא סלקה הנדן דכבר נתבטל קשר התנאים ואפ"ה הוי מהני הז"נ י"ל דהתם בב"ד תליא מלתא וכמ"ש המח"א הנ"ל נדרים סימן ל"ט יעו"ש ותבין ואמנם פשטות לשון הש"ס יבמות (ל"ז) דאודועי הוי מודעי להו משמע כדברי רו"מ דסגי בדיבור בעלמא וכבר דחו הרשב"א והר"ן ד' הרא"ה דסובר דדוקא אחר קידושין בעינן ז"נ מכח ד' הש"ס הנ"ל ואף שיש לדחוק וליישב מ"מ האמת יורה דרכו וגם יפה לנו ללמוד מסתימתן של הראשונים שלא הזכירו ד"ז כלל וגם האחרונים בעלי הש"ע לא הוו שתקי מלהשמיענו חידוש דין כזה וכה"ג כתב הב"י בחו"מ סימן ק"ד לדחות ד' מהר"ם בדין אם אין שאר בע"ח לפנינו וע' ברי"ף פ"י דיבמות ועוד בכמה דוכתי ולכן עכ"פ בנעשה תק"כ ור"פ בודאי יש להקל דנשי לאו ד"ג לידע הדין אם כבר חייב בקנס או לא ושפיר סמכי דעתייהו דלא הדר וגם בכה"ג דנ"ד אם כי אין להקל לכתחלה מכל מקום בדיעבד שכבר הורה רו"מ להקל אין מקום לערער אחריו והעירוני מהא דאה"ע סימן צ"ג בחמ"ח סקי"ח מ"ש בשם ב"ח ומ"ש עליו בזה ע"ש ותבין וגם העירוני מד' הנו"ב מ"ת חיו"ד סי' קט"ו שכתב דשידוכין לדידן הוי כקידושין בזמן הש"ס אם כן כיון דכל הפוסקים דחו דברי הרא"ה דס"ל דבעינן קידושין אם כן ה"נ א"צ שידוכין לדידן ומצאתי בשאלות ותשובות גא"י חא"ע סי' י"ב שפסק בפשי' דגם בלא שום קנין מהני ספירת ז"נ כדמוכח מפשטות לשון הש"ס ע"ש אבל בספר מי נדה בקו"א לסי' קצ"ב דחה ד' הנא"י הנ"ל מכמה טעמים ופסק דבעינן תנאים או עכ"פ משהתחילו להכין סעודת נישואין וע"ש במ"נ שהוכיח ג"כ דל"מ בזה סברת שארית ישראל לא יעשו עולה המבואר בקידושין (מ"ה) וא"ע סי' ל"ז דמכל מקום לא סמ"ד וכדקיי"ל במקדש במלוה דלא סמ"ד שמא ימחול והא דיבמות ל"ז י"ל דמודעי להו על ידי קנין או דלגבי רבנן דלא משנו במילייהו סמ"ד וכדאיתא בכתובות (ס') שאני בי ר"ג דלא הדרי בהו ועוד דהתם שהיה דרכם לישא אשה אם יחזרו בהם לא ימצאו אשה אחרת תיכף עד אחר ז"נ אחרים וכיון שנהגו בכך סמ"ד והאריך עוד בזה וגם ראיתי בגליון שם מחא שהסכים כן למעשה ודלא כהגא"י הנ"ל אך בהתחילו לעסוק בסעודה י"ל חזקה א"א טורח ומפסיד ומהני ז"נ ושוב אח"ז מצאתי בכתבי הגה"ק אבד"ק ביטשאטש ז"ל שפסק גם כן דחימוד הוא רק אחר קשר שידוך על ידי תק"כ ושטר כנהוג ולא על ידי הסכמה מרחוק על ידי שדכנים גם בהגבילו זמן נישואין ואין עוד שום פקפוק בדבר אפ"ה לא מהני וקשה להקל לכתחלה בזה אם לא כמ"ש לעיל בהתחילו לעסוק בסעודה. והנלע"ד כתבתי: סימן צו להרב המאוה"ג וכו' מו"ה דוב ברימער נ"י מו"צ דק' באטשעטשא במאלדוי. מכתבו הגיעני ובדבר השאלה מק' מיהאלען שנתנו אנשי הביהמ"ד לאומן לעשות מנורה חדשה להעמיד על העמוד נגד הש"ץ והגבאי מחסרון ידיעתו צוה להאומן לעשות על פרק אחד מפרקי המנורה שיהיה מנוסך שם יקו"ק הקדוש וכן עשה ואח"ז נתעוררו איזה אנשים שיש בזה חשש כמבואר בס' סור מרע מהרה"ק מזידיטשוב והוספות הגה"ק מדינוב זצ"ל ושלחו השאלה אל כבוד חותנו הרה"צ נ"י והשיב מד' הש"ע ביו"ד רע"ו סי"ג דכלי שהיה כתוב עליו שם קוצץ ואף שהפ"ת הביא בשם פמ"א שחולק וס"ל דדוקא בידות דהוי דרך בזיון ולא בכלי שתיה מ"מ לא רצה הפמ"א לסמוך על זה וגם נראה דהבזיון הוא מה שכתב השם שלא במקום הראוי לו בלא צירוף שום פסוק או תחנה ובקשה ולכן גם בכלים הוי בזיון ועוד דגם להפמ"א דבכלים ל"ה בזיון וכן במנורה כדאיתא בש"ס דשבת (מ"ד) וסוכה (כ"ט) מ"מ בנ"ד שהוא במנורה לפני העמוד ומשתחוין לפניה יש בזה חשש בחקותיהם שנראה כמשתחוים לפני אותיות אלו וגרע מהיכא דכתב כל הפסוק שויתי וגו' ששייך השם מענין הפסוק מה שאין כן כשכותב השם לבדו. עכת"ד: הנה מה שכתב שהפמ"א לא רצה לסמוך על זה המעיין בגוף התשובה ימצא דקאי בכלי שתיה וצידד להקל והביא מהטור יו"ד קמ"א דכלי שתיה הוי בזיון והוא הוכיח להיפוך וסיים אלא שלא מלאני לבי לחלוק על הרמב"ם והטור והביא משו"ת מטה יוסף ח"א או"ח סימן ד' באחד שריקם על טליתו פ' ציצית ופסק דמותר לברך עליו אף על פי שכתובים בו שמות כי א"א לבא לבזיון כי אין נכנסים בט"ג לביהכ"ס ע"ש ובאמת שדין ריקום פסוקים בטלית מבואר ביו"ד סי' רפ"ג ס"ד והוא מתשובות הרמב"ם כמו שכתב הט"ז וש"ך שם וכל טעמו רק משום דנכנסים לביהכ"ס ויבא לידי בזיון וע' במג"א סימן מ"ה סק"ב בזה וע' בבאה"ט ושע"ת או"ח סימן כ"ד סק"ד בשם רדב"ז ולקה"ק ושו"ת גו"ר דבטלית גדול שלנו שרי בדיעבד לפי שאין בו חשש בזיון ומבואר דבכה"ג שאין בו חשש בזיון גם הרמב"ם גופיה מודה וא"כ במנורה שבבית הכנסת לכ"ע אין בו חשש בזיון השם. וע' בשע"ת או"ח סימן א' סק"ג בשם מהר"ז לוקאבר ותב"ש ז"ל במה שעושים מנורות של קלף וכותבים שויתי עם השם דיש חשש בזיון כשיהיה נאבד וסיים דבמנורה שבבית הכנסת אין חשש ואני בגליון תמהתי מדוע לא הזכיר דברי הט"ז יו"ד סימן רפ"ג ודברי הפ"י גיטין (ו' ע"ב) דיש חשש דאין כותבין מגלה לתינוק להתלמד בו וע' במג"א סימן מ' סק"א שכתב בשם מהרי"ט דמותר לכתוב פסוקים ולתלות בכותל אבל כבר השיג עליו במחה"ש דהמעיין בגוף התשובה ימצא להיפוך שפקפק על זה מהא דאין כותבין מגלה לתינוק וע"ש שפלפל בדברי הרי"ף שפסק דכותבין מגלה לתינוק והפוסקים תמהו עליו ע"ש א"ה בהמ"ח ע' בק"נ שעל הרא"ש פ"ב דמגלה אות ט"ז בשם ראב"ן שכל האיסור הוא רק בפרשה אבל ב' או ג' פסוקים שרי ע"ש וע' בהגהות אאמו"ר שליט"א על ספר ארחות חיים בהשמטות לסימן א' בזה] ולפענ"ד דהרי"ף למד זה מהש"ס דיבמות (ק"ו ע"ב) מר זוטרא משרטט וכתב לכולה פרשה מתקיף לה מר בר"א והא לא ניתן לכתוב והלכתא כמר זוטרא וברש"י ןנימוק"י שם נדחקו