מהרש"ם חלק א קנז

פעמים כשיעור יין במים וא"א לסמוך על שיעור המים שבהיורה שהרי רק הזיעה מצרפתן וכבר נתבאר שאין לסמוך על הזיעה בלבד וגם הרי קיי"ל דניצוק אינו חיבור לאיסורין כמ"ש בפסקי מהרא"י סימן ק"ג דאין ללמוד מטומאה לד"ז וכיון דסתם חבית אין בתוכו אלא ששה פעמים נגד דופנו כדמוכח בב"מ (דף מ') א"כ בעינן שיהיה החבית מלא במים כיון דביין ל"ש דין אב"י ומ"מ בודאי הכל לפי עובי הדפנות ואורך ורוחב ואם יש לברר שיעורו בע"א כן יקום (אבל שמעתי שא"א להכניס דאמפף אם הכלי מלא מים ועמש"ל בסימן שאח"ז): ולענין חשש הי"ש הגם שמבואר במג"א סימן תנ"א סקל"ט בשם הלבוש דל"מ הגעלה כלל זולת על ידי בישול מים באפר כמ"ש הט"ז שם וע' בשו"ת אבני צדק סימן ס"ד ושערי צדק סוף סימן נ"ו וסימן קל"ב בזה שהחמירו ג"כ כן אבל היינו כשנתנו בתוכו י"ש לבד אבל אם רק בתערובות שבתוך היין כתבתי בתשובה אחת למדינתכם דיש להתיר על ידי הגעלה שכבר נתבטל חריפות הי"ש ולא אדע בנ"ד גופא דעובדא היכי הוי. ועוד נראה דכל חומרת הלבוש הוא רק להשתמש בהכלי הנגעלת גם תוך הפסח דהוי במשהו אבל אם רק להשתמש בה קודם פסח גם לצורך הפסח שרי כיון דקיי"ל דאינו חוזר וניעור בלח בלח וכן מצאתי בת"ח לע"ז (דף ל"ג) שכתב לאסור גם על ידי הגעלה בכלים של שכר משום שהריח נרגש בו ואף על גב דמדינא שרי מ"מ בפסח דבמשהו אין להקל ע"ש וה"נ י"ל לענין כלי י"ש ובפרט לפמ"ש בתשובות שו"מ מ"ת ח"ד סימן י"ב בשם הגה"צ מביטשאטש די"ש בזה"ז אין בו אלא חלק אחד משלשים חמץ ובשם הש"צ הביא שהוא אחד מכ"ד והוא כתב שהוא אחד מט"ז ואם נעשה מקאקוריזים שמעתי שיש בו תבואה בכדי אכילת פרס א"כ יש בתוך הכלי ס' נגד החמץ תמיד באם שהי"ש מן תפוחי אדמה וממילא כשמוציאין היין משם קודם פסח פשי' דיש להתירו גם לצורך פסח ועכ"פ על ידי הגעלה בודאי יש להקל וגם יש לצרף טעימת ישראלים דלשי' הש"ך סימן צ"ח גם בזה"ז יש לסמוך ע"ז. והנלע"ד כתבתי: סימן צג להרב הנ"ל. מכתבו הגיעני ובדבר אשר חזר על הראשונות והקשה על מה שהבאתי מש"ס דנדרים דיין אינו מתקיים בכלי מתכות והקשה דהא אחשורוש נשתבח כמ"ש והשקות בכלי זהב לק"מ דודאי אין כונת הגמ' במה שעומד בכלי מתכות לפי שעה רק בעומד היין זמן רב להתיישן אז אם עומד בכלי מתכות מתקלקל ועכ"פ אינו מתקיים כמו בכ"ח והתם שנתן להשקות בסעודה בכלי זהב זהו כבודו של מלך: ומ"ש בענין מיעוטא דמיעוטא מהו הנה במרדכי חולין פ' הזרוע סימן תשל"ז מבואר דדוקא אם הם ב' ענינים הוו מעדמ"ע משא"כ בענין אחד אפילו הוא רק אחד מאלף אינו נקרא מעדמ"ע וכ"ה גם בריטב"א סופ"ק דכתובות בסוגיא דארוס וארוסתו אבל בתוס' מנחות (ס"ד ע"א) סוד"ה ר"י וכו' מוכח דדבר שאינו שכיח כלל מקרי מעדמ"ע וכן נראה מתוס' זבחים (ע"ב ב') ד"ה נתערבו וכו' שהביאו מתרי רובי דיוחסין שהם ב' ענינים לענין ב' תערובות וע"ש בקרן אורה שהעיר בזה מסברא ולא הביא מכל הנ"ל וגם במהרש"א חולין (י"א ע"א) מוכח דלא ס"ל כהמרדכי הנ"ל ע"ש ותבין וכדבריו מבואר ברא"ש שם סוף סימן ט"ז ותוס' בכורות (כ ע"ב) ד"ה חלב ומבואר שלדעתם דבר שאינו מצוי כלל כמו אחד מאלף וכדומה הוא נקרא מעדמ"ע ומסברא י"ל כי מיעוט סתם הוא אם הרוב כפל לכל היותר וכשיש כפל כפלים כמוהו נקרא מדמ"ע (שוב העירני הרב השואל די"ל דדוקא לר"מ בעינן ב' ענינים שיהיו נקראים מיעוטא דמיעוטא אבל לדידן דל"ח למיעוטא אלא במצוי הרבה א"כ כל שאינו מצוי מיקרי מדמ"ע ויפה כתב). ובדבר ההשערה במה שבחבית נגד החבית כי מ"ש בתשובתי למלא החבית מים לא יסכים האומן שיוכל לסבב ח"ו סכ"נ ידע כת"ר כי עוד טרם בוא מכתבו הגהתי במכתב ההעתק שנשאר בידי כי נודע לי שהוא בלתי אפשרי, ומ"ש כת"ר דהזיעה שבהקנים הולך בשוה ואינו דומה לניצוק שהוא מלמעלה למטה הנה גם בשוה אין לדבר לח חיבור כמ"ש הח"ד סימן צ"א סק"ו בשם פסקי מהרא"י ואד דברש"י ע"ז (ע"ה ב') ד"ה לא מפסיק מידי מבואר דהמשקה מחברן ועתו"ס זבחים (ק"ה ע"ב) ד"ה חיבור וכו' ופי' הר"מ פ"ב דטהרות מ"א ור"ש פ"ח דטהרות מ"ח אבל בפסקי מהרא"י שם מבואר דבטומאה ויי"נ דתליא במגע גם ניצוק חיבור משא"כ באיסורין דתליא בטעמא ולכן אין ראיה ממ"ש התוס' בעירובין (מ"ה ב') ד"ה ליקני שביתה וכו' דאף דהעבים שותים מאותן מים שלמעלה מיו"ד כיון שכל המים מחוברין יחד חשובין כאלו מונחים בארץ וכו' ע"ש דשאני איסורין דתליא בטעמא ולא אכחד דהמעיין בפסקי מהרא"י ימצא דמיירי בניצוק ולא בקילוח שהולך בשוה אבל ממ"ש שם דבטהרה מהני השקה וכו' מוכח כדעת היחיד (אבל י"ל דדוקא במה שהוא חוץ לכלי אבל מה שבתוך הכלי בודאי הכל מחובר ולזה העירני הרב השואל) ועוד דבנ"ד שכל כח הזיעה הולך מהיורה לתוך החבית בתוקף ואיננו חוזר ונמשך מהחבית להיורה נראה דלכ"ע אין חיבור להזיעה להמים שבתוך היורה לשיעור ס' כי הבליעה הנפלטת מהחבית לתוך הזיעה שבתוך החבית לא יחזור עוד להיורה דרך הזיעה שבהקנים א"כ אין לצרף המים שבהיורה לענין שיעור ס' וכדומה נגד הפליטה ואם חוזר ונבלע בהחבית חוזר ואוסר לפי ערך המדומע: ומ"ש עמ"ש ראי' מב"מ (דף מ') דסתם כלי יש ששה פעמים בתוכו נגד הכלי הנה בהגהת פרישה סימן קל"ה מבואר דאין לך כלי שאין בתוכו ששה פעמים נגד הבלוע בכלי וע"ש בפרישה סוף סימן ק"ג והגהת מהרל"ח שם דלכ"ע יש כפל ומכופל במה שבתוך חלל הקדרה נגד דופני הקדרה ולפמ"ש התב"ש בבכ"ש לברכות (ט') לשון כפול ומכופל היינו ששה פעמים. ובכ"ז כיון שהוא שעה"ד יש לצרף שי' המחה"ש סימן תנ"א סק"מ בביאור ד' מרדכי ומג"א שם דסתם חבית יש בתוכה שלשים נגד הכלי וגם מהפמ"ג או"ח הנהגת או"ה סדר ב' אות ה' נראה כן ובשו"ת יד יוסף סימן ס"ג סמך ע"ז ושכ"ה בסי' נ"א ע"ש ובצירוף שהחבית מלא זיעה ובצירוף הזיעה עם המים יש בודאי ששה פעמים נגד הבלוע לכן אם עכ"פ יהיה בערך שליש מים בהחבית וימלאנה זיעה דאמפף יוכל להקל נגד חשש יי"נ דרבנן. ומכח י"ש של חמץ כפי שכתב כת"ר במכתבו הגלוי דבי"ש העשוי מן קאקורוץ יש בו בכא"פ נראה דאחר הגעלה שאפילו אם חוזר ונבלע כבר הוא מעט מזעיר כפי המדומע אם יחזרו ויגעילוהו יהיה ששים נגד חלק החמץ יש להתיר על ידי ב' הגעלות כעין שכתבו בתוס' חולין (דף ק') ולהוציא היין משם קודם פסח ואף דלשי' מחה"ש שהבאתי א"צ ב' הגעלות מ"מ לענין חשש חמץ מסתפינא להקל רק בכה"ג זו"ז מ"ש רו"מ ראי' דזיעה מקרי משקה מדכתיב ואד יעלה מן הארץ והשקה וכו' והרי הר"ש פ"ו דמכשירין בשם תוספתא יליף לז' משקין מקראי שקראן משקה. אינו מובן דהתם עלה אד ונעשו עננים ובתוכם מים ואז השקה את האדמה ואף שעדיין לא המטיר היינו ע"פ כל האדמה משא"כ במקום יצירת האדם העלה התהום כמ"ש ברש"י וברא"ם שם ע"ש. והנלע"ד כתבתי: סימן צד להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב שמשון הלוי העליר נ"י אבד"ק בוזינאב. מכתבו הגיעני ועל דבר השאלה ביתומים ואלמנה שהיתומים רוצים לסלקה ממזונות בכתובתה כפי תקנת האחרונים שבב"מ ופ"ת אה"ע סימן צ"ג ונסתפק רו"מ יען כי בעלה הנפטר היה בעל שני וגם בעלה הראשון מת וא"כ נעשית כעת קטלנית וא"א לה להנשא א"כ י"ל לפמ"ש הב"ש בשם ריב"ש דג' חדשים ראשונים א"א לסלקה וכתב הב"ש דה"ה בכ"מ דא"י להנשא מחמתו א"א לסלקה וא"כ י"ל דה"נ בזה או דנימא כיון דרק משום דמזלה או מעין גורם אין זה בכלל א"י להנשא מחמתו: הנה לענ"ד הדין ברור דשפיר יכולים לסלקה דבזה ל"ה בכלל א"י להנשא מחמתו כיון דהוי רק משום מזל או מעין דידה וכמ"ש רו"מ וראי' לזה מהרא"ש רפ"ד דכתובות סימן ג' במה שחלק שם על דברי הר"מ מורבינא בדין קטלנית מבעל ב' אי יש לה כתובה וכתב הרא"ש דיש לה כתובה דדוקא בסכנתא בב' זימני הו"ל חזקה משא"כ בממונא בעי' ג' זימני ואף שכתב לה לכשתנשא לאחר כיון דקידושין תופסין בה ואינה נאסרת על ידי זיקתו לא