מהרש"ם חלק א קנו

(נ"ב) ועוד בכמה אחרונים שהרי דברי ריב"ש ברור מללו שאינו דומה זיעה היוצאת על ידי לחות לזיעה שעל ידי חום ומבואר בריב"ש שמדמה דין איסור לטומאה והכשר וכ"ה בתשו' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ו והביא ג"כ ממשניות הנ"ל וכ"ה בר"ש סופ"ה דמכשירין בשם תוספתא דדין טומאה ויין נסך שוים לענין זה ומה שנחשב משקה בטומאה הוי משקה לענין יין נסך ובתשו' תשב"ץ ח"ג סי' כ"ג למד דיני חימוץ בזיעה מדין הכשר לטומאה והביא ג"כ מדין זיעת בתים הנ"ל: אך דלכאורה יש לומר דדוקא לענין איסור נחשב משקה וזיעת מים כמים וכן לענין להבליע כהא דחולין (ק"ט) שהביא הריב"ש אבל מנ"ל שטבעו להפליט כמים גמורים אולם דבר זה יש ללמוד מדברי או"ה ורמ"א יו"ד סי' צ"ב ס"ז דטפה הנופלת על הכיסוי דינה כנפלה על גבי קדרה נגד הרוטב אם התחילה הקדרה להרתיח שהזיעה עולה תמיד ומגיע להכיסוי הרי שמפליט תיכף הטפה שנפלה על גבי הכיסוי ונכנס לקדרה. ואף דהרש"ל וט"ז השיגו על זה היינו מפני שהבינו דטעמא משום שהרוטב מגעת למעלה עד הכיסוי אבל מתשו' ריב"ש הנ"ל מוכח דטעמא מפני הזיעה שהיא כמשקה עצמה וזהו שדקדק הרמ"א וכתב שהזיעה עולה תמיד וכו' ובזה סרה תלונת הט"ז שכתב דהוי סד"א ואם כן מוכח שהזיעה מפליט גם כן וכ"ה בפר"ח ומש"ז רסי' צ"ד דזיעה מפליט דככ"פ ואף דיש לומר דמכל מקום אינו מפליט הכל שיועיל כהגעלה במים אבל כבר הוכיח בתשובה שבמח"א פי"א ממ"א שרמזתי לעיל מדברי הרשב"א דאם הטבע להפליט מקצתו מסתמא אמרינן דמפליט הכל בכלי עץ ומתכות ע"ש וה"נ בזה: אבל מכל מקום למעשה יש לפקפק בזה שהגם שדעת ריב"ש כן מכל מקום במשה"ב להרשב"א בית ד' ש"א חולק בד"ז על הרא"ה שכתב שם בבדה"ב בכיסה שההבל בקדרה שהיא מים גורם שיתפשט הטעם והשיג הרשב"א וז"ל העיד משמו של רש"י מה שאינו ואין הטעם מפני ההבל אלא וכו' מים רותחין שבקדרה מבעבעין ונפלטין לחוץ ולולא שמגלין אותה ישפוך כל הרוטב עכ"ל וכ"ה בא"ז פג"ה סי' נ"ב וע"ש בהג"א ואף שהרמ"א בדין כיסוי הנ"ל סמך להקל מכח הזיעה יש לומר משום דדין נפל שלא כנגד הרוטב חומרא בעלמא ומותר בהפ"מ וצ"ש לכן סבירא ליה להקל וכבר השיג בחידושי רז"ה בהגהות ליו"ד מטעם זה ע"ד הט"ז שכתב דהוי סד"א ופסק כהרמ"א וע"ש במש"ז וס' יד"י סקנ"א אבל בנ"ד קשה להקל בזיעה לבד כיון שדעת הרשב"א וא"ז דאין הזיעה לבד מפליט כמים ואף דלענין טומאה ואיסור דינה כמים מכל מקום לענין טבעו שיפליט איננו כמים ממש ואם תמצא לומר שמפליט אינו מפליט הכל ותדע שהרי לשי' רמב"ן הנ"ל שאין להגעיל בשאר משקין מודה שמפליט קצת אלא שאינו מפליט הכל כמ"ש בבאר יעקב לאו"ח סי' תנ"ב ותשו' ח"ס חאו"ח סי' ק"ח אלא דהרשב"א אינו סובר כן אם כן בנ"ד הרי הרשב"א עצמו סובר דזיעה איננו מפליט וכ"ה דעת הא"ז ומי יערב לבו לנגדם להקל: וכה ראיתי בח"ד סי' צ"ב סקכ"ה במ"ש ליישב קושיות הפר"ח דנהי שהזיעה מפליט מכל מקום התם הרי מיירי בכ"ח שאין הרוטב יכול להוציא מה שבלוע בתוכו אלא דכל זמן שהרוטב בתוכו הטעם הבלוע בקדרה מקושר עם הרוטב ולענין זה בעינן דוקא רוטב ולא זיעה ע"ש ולפ"ז היה מקום לומר דבנ"ד גם הרשב"א וא"ז מודים דהזיעה מפליט מכלי עץ ואף דבס"ק כ"ו שם כ' דהזיעה העולה להקדרה הצוננת דינה כעירוי דהקדרה מקרי תתאה מכל מקום יש לומר דבנ"ד שהחוש מעיד שכל החבית נעשית רותחת שהיס"ב גם הוא מודה. ולכאורה היה נראה שלפ"ד הח"ד גם בדין מחבת שתחת הקדרה שבש"ע ס"ח אם הקדרה העליונה צוננת אינו מפליט מהקדרה אלא כ"ק וא"צ ס' במחבת והחלב אלא נגד הקליפה אבל ז"א שהרי סיים בעצמו דכיון שהזיעה מסבבת כל הקדרה הוי ככולו ברוטב ובסי' צ"ג בדין כיסוי צונן וקדרה רותחת דשניהם אסורים מוכח היפוך דברי הח"ד דאל"כ הרי א"צ ס' רק נגד קליפת הכיסוי ומסתמא יש ס' בקדרה נגד קליפת הכיסוי דסתם כלי י"ב ס' נגד כל קליפתו ומכ"ש נגד קליפת הכיסוי ומ"ש הח"ד שהקדרה העליונה מקרי תתאה יש לפקפק על פי דבריו בסי' צ"א סקי"ג וסי' צ"ב סקכ"ד ומצאתי בפרי תואר סי' צ"ב סקט"ז בדין מחבת חלב שתחת הקדרה הנ"ל שכתב דגם המחבת אסורה אם היתה רחבה כל כך כשיעור שתזיע הקדרה מההבל ותחזור ותפול הזיעה להמחבת אבל אם האש הסובב מסביב גובר ומייבש הזיעה לבל תפול למחבת שרי וכו' ע"ש. ובשו"ת בית יעקב סימן נ"ז כתב בפשיטות דמלשון הרא"ש וש"ע משמע דדוקא הקדרה והבשר נאסרין ולא המחבת שלמטה והוא משום דאיסורא מטומאה לא ילפינן אבל בשו"ת פרי הארץ סימן י"ד דחה דבריו ופלפל בראיית הרא"ש והעלה דמכל מקום אין המחבת נאסרת משום שהקדרה מפסקת בין הבשר להמחבת והחלב ואין הזיעה פועלת לחזור ולהפליט בליעה של בשר לתוך החלב וביאר שם מה שנסתפק הרא"ש בדין אם הקדרה רותחת דלכאורה דבר זה מוכח בפ"ה דמכשירין מ"י ומה נסתפק וצ"ל דשא"ה לענין ניצוק ששני הכלים הם זה נגד זה ושניהם חמין אין כח באחד לגבור על חברו דכל אחד דוחה את חברו אבל כאן דהאלפס נתונה על האש תחת הקדרה וההבל עולה לקדרה והבל הקדרה אינה נגד המחבת לכן מסופק בזה עכת"ד. והנה מ"ש מהא דאיסורא מטומאה לא ילפינן כבר הבאתי מהריב"ש ותשב"ץ דליתא והבאתי שכ"ה בר"ש בשם תוספות וכ"ה בתשו' הרא"ש עצמו שם ע"ש. וכבר כתב הב"ש באה"ע סוף סימן ו' דבדאיכא סברא ילפינן זה מזה וביאר בזה דברי או"ה בהא דאין מחזיקים איסור ממל"מ ע"ש וע' בקה"י תוד"ר אות א' סימן כ' שהביא מכמ"ק דמוכח כן וכ"ה בשו"ת מים רבים חיו"ד סימן ו' וע"ע במרה"פ על הירושלמי פ"א דערלה ה"ג ופ"ג ה"א ובשדי חמד כללים אות א' סימן ר"ט רי"א מ"ש בזה ולכן נראה עיקר כדעת הפר"ת דגם המחבת נאסרת אם חוזר ונוטף הזיעה ומ"ש הפה"א הנ"ל מהא דסופ"ה דמכשירין כבר קדמו הב"י באו"ח סי' תנ"א וע' בשו"ת ב"ש חיו"ד סי' קס"א באורך בזה ולפמש"ל הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם זיעה מפליט: ונחזור לעניננו דלא מיבעיא לשיטת הסוברים דזיעה אינו מפליט פשיטא דא"א לסמוך לענין הגעלה ע"י זיעה וגם להסוברים דזיעה מפליט יש לומר דהיינו להחמיר חיישינן אבל מנא ליה לסמוך להקל על ידי זיעה והרי אפילו בשל תורה מצינו לחלק בין להחמיר ובין להקל כמ"ש התוספו' ביבמות (י"א ע"א) ד"ה צרת סוטה דאף דלגבי סוטה עשה הכתוב ספק כודאי היינו להחמיר ולא להקל ובכריתות (י' ע"א) בהא דאר"י ולד שני כמאן דליתא דמי דילמא חומרא הוא דאית ליה אבל הכא קולא היא וע' פסחים (כ"ו ע"א) לענין דשא"מ לר"י כה"ג וע' פ"ד דערכין מ"ד הן אם עשה וכו' וכ"ה בתוי"ש שבת (ד') ואף שבתוס' חולין (י' ע"ב) ד"ה אלא ותוס' פסחים (ס"ב) מבואר דבדאורייתא ל"ש לחלק בין להחמיר ובין להקל מכל מקום הרי י"ל דעכ"פ מדרבנן יש להחמיר וכה ראיתי בשו"ת ב"ש סוף סימן קס"א שכתב בפשיטות דהכשר על ידי זיעה ל"מ היכא דנבלע ע"י ממש דכבכ"פ ולא העיר מכל הנ"ל ולכן נראה שמתחלה ישפוך מים לתוך החבית ואחר זה יכניס לתוכו הזיעה דאמפף עד שירתיחו המים ויעלו וירדו ברתיחתו בכל החבית ובזה יהיה הגעלה ע"י מים רותחין עצמן ובזה אין לחוש למ"ש הרש"ל וט"ז סימן צ"ב הנ"ל דהא ברתיחה זו נוגעין המים עצמן בכל סביבות דופני החבית בבירור בלא ספק ואם יגעו רק פעם אחת סגי ול"ש בזה החשש שכתבו שם כמובן ואף דבשו"ת שו"מ תליתאה ח"ג סימן קכ"ה העלה להחמיר שלא להגעיל כ"ר ממש שנתבשל בתוכו אצל האש על ידי רתיחת המים שעל ידי הזיעה דאמפף הנמשך מהיורה על ידי קנים ופלפל בדברי הר"ן פ' כירה בהא דמוליאר הגרוף ושיו"ק שעל הירושלמי שם ע"ש וכ"ה בתשו' יד מאיר סי' א' אבל מלבד שאין דבריהם מוכרחים נגד החוש שמעיד כי יותר ויותר יש כח האש בהזיעה הנ"ל וע' ח"ס יו"ד סי' מ"ה שהנסיון מעיד יותר מאלף ראיות אף גם בנ"ד שהבליעה איננו רק ע"י כבוש מעל"ע וכדומה לכ"ע מועיל הגעלה זו (וע' בשד"ח אסיפת דינים מערכת ה' אות כ"ד שהעלה דלגבי חמץ שיש דעות דמיקרי היתרא בלע וכן להגעיל מבשר לחלב יש להקל להגעיל באמבטי כזו אבל לגבי איסור נבלה וטרפה ל"מ בכה"ג ע"ש בזה ולענין יי"נ בזה"ז נראה להקל): ולענין שיעור המים הנה לענין בליעת היין נסך סגי בששה