מהרש"ם חלק א קנה

אשר הנה תהא רשאה ושלטאה ג"כ הוא הולך אל מטרת כוונת הגט ולכן אין בזה חשש כלל: ובדין כתב תיבת וכדו בנו"ן בסופו כבר הביא בג"פ סי' קכ"ו סקמ"ו בשם מהריב"ל להכשיר כיון שהוא בטופס ובשם מהרי"ם לפסול ולפענ"ד לפמ"ש בתשו' מהרא"ן ששון סי' ל' דהיכא שמפסיד הכונה גם בטופס פסול וכ"ה בשו"ת עט"ח א"ע סי' י"ט והרי מבואר ברש"י עירובין (נ"ג ע"ב) ד"ה וכדו הות וכו' וכדו משמע עכשיו ובעיא למימר וכדן הות וכו' עכ"ל ומבואר דתיבת וכדן לא עכשיו משמע א"כ הוי שינוי המפסיד המכוון ופסול: הנלע"ד כתבתי. סימן צב להרב הה"ג וכו' מו"ה דוד צבי ביימעל נ"י אבד"ק מעדיוש במדינת זיבעגבערג. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שהקונים של יין כשר מוכרחים להגעיל החביות הבלועים מיי"נ וגם מן יי"ש ומגודל החביות שמחזיקין כל א' לערך ז' מאות ליטער א"א למלאותם ג"פ בעירוי במקום הכרמים שאין מצוי שם מים וגם כי נודע שהעכו"ם נתנו בתוכם יי"נ מבושל כשהוא חם ויס"ב ובלעו ע"י כבוש וברותח ואם יכשירום כפי המבואר ביו"ד סי' קל"ה סט"ו בהג"ה ליתן אבנים קטנים מלובנים במשפך ולשפוך לתוך החבית מים רותחין אחרי כי החביות גדולים וא"א לשפוך מים הרבה וגם צריך לגלגל החביות שיגיעו המים בכל מקום ומצטננים המים אשר עולים לכל היותר חמשים ליטער וגם פחות מזה ומבואר בב"י סי' קל"ה בשם הרשב"א דבכה"ג לא מקרי הגעלה וכ"ה בש"ג פ"ב דע"ז גבי נודות הגוים וכו' ולכן המציא כת"ר להגעיל ע"י דאמפף שמושכין מן יורה גדולה (דאמפף קעסיל) המחזיק יותר מן ב' אלף ליטער מים רותחין שנעשה לצורך הריחים ומוליכין הזיעה בקנים של נחשת לתוך החבית וסותמין החבית במגופה וברזא והקנה עם הזיעה נכנס לתוך החבית דרך פה הברזא וכשנצבר הזיעה בהחבית שמתחמם החבית בכדי שהיס"ב עד שמשליך ברב כחו את המגופה מהחבית למרחוק וכפי ד' האומן נגעל בזה החבית עצהיו"ט וכיון שהזיעה נמשכת מיורה גדולה שיש בה יותר משיעור ס' נגד הבלוע בהחבית מתגעל החבית כדת ואולם הגאון אבד"ק פרעשבורג נ"י לא הסכים ע"ז שהרי בשאר משקין נחלקו הראשונים ומכ"ש בדאמפף שאינו אלא רתיחת המים ולא מים ממש וכללא הוא דכבולעו כך פולטו ומנין לחדש שיועיל הגעלה כזו וכיון שאין נוהגין להגעיל אלא כלים שאב"י א"צ ס' בהמים נגד הבלוע וגם קודם פסח הוי נ"ט בר נ"ט עכת"ד וכת"ר תמה מה ענין נט"ל לענין יין ויי"ש שאין נפגמין ע"י שהיית מעל"ע כמ"ש ביו"ד סי' קל"ז ס"א בהג"ה וכן בי"ש וכן טעמא דנ"ט בנ"ט ל"ש בדבר חריף: הנה לא אכחד כי כמעט לא יאומן כי יסופר על הג' מפ"ב שיטעה בדבר פשוט כזה ולכאורה עלה בלבי לדון בזה עפמ"ש בשו"ת שבו"י ח"ג סי' ע"ג להקשות ע"ד הסוברים דביי"נ אינו נעשה לפגם במעל"ע מהא דכתבו התוס' בפסחים (מ"ד ע"ב) בהא דר"ע יליף מג"נ דטכ"ע דאורייתא ורבנן ג"נ חידוש הוא דלא אסרה תורה שאב"י והקשו התוס' איך יליף ר"ע לגבי נזיר דטכ"ע הרי י"ל דנזיר דקיל איסורו שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו קיל טפי ותי' דבמדין הי' ג"כ כלים שבלועים רק מיין ואסור לנזיר ואפ"ה צותה תורה להגעיל וכ"ה בתוס' נזיר (ל"ז ע"ב) ולכאורה לפ"ז איך משני הש"ס דג"נ חידוש הוא דאב"י שרי הא ביין ליכא פגם כלל ובע"כ דהתם שנבלע ע"י רתיחת אור כדכתי' כל דבר אשר יבא באש וגו' לכ"ע היין נפגם במעל"ע ודוקא בנבלע היין עצמו בלא בישול אינו נפגם ע"ש א"כ לפ"ז י"ל דבנ"ד שכתב רו"מ שהעכו"ם נתנו בתוכם יין רותח קלקלתו היינו תקנתו ונפגם במעל"ע והן אמת שראיית שבו"י לכאורה תמוה שהרי צותה תורה להגעיל גם שאר כלי בישול הנפגמים במעל"ע והוי שפיר חידוש וכן ראיתי בישויע"ק סי' קל"ז שהעיר מעצמו בקו' שבו"י ותי' כמ"ש אבל יש לקיים ראיית השבו"י דדלמא צותה תורה להגעיל כל הכלים מחשש שמא בישל בה עכו"ם יין ויהי' אסור לנזיר וזה איזה שנים נשאלתי מח"א מק' בארדיטשוב ברוסיא לפמ"ש הר"ן פ"ג דע"ז בהא דאסרו יינם משום בנותיהם דתפ"ל דאסור משום שמא נתנסך לע"ז ותי' דיי"נ ממש מיעוטא הוא ולא חיישינן ועוד דאם איתא דנסכי' העכו"ם לא הוה מזבין לי' לישראל א"כ קשה עמ"ש התוס' דמדהגעילו כלי היין ש"מ דגם גבי נזיר טכ"ע מה"ת דלמא הגעילו משום שמא נתנסך היין ור"ע הא חייש למיעוטא מדאורייתא כדאי' בסופ"ק דמכות והכא ל"ש תי' הרמב"ן דל"ה מזבין לישראל שהרי כבשום במלחמה ותירצתי שהרי הרמב"ן פ' מטות הקשה אמאי לא נצטוו להגעיל כלי סיחון ועוג במלחמה הקודמת ותי' דמלחמת סו"ע היה מלחמות ז' אומות שבא"י ואפי' כתלי דאיירי אישתרי להו לכן א"צ להגעיל משא"כ במלחמת מדין ע"ש והנה הרמב"ן פ' ואתחנן העלה דיי"נ שיש בו משום תקרובות ע"ז גם במלחמת מצוה אסור והוכיח כן מקראי ע"ש וע' תשו' רדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים ר"ה מ"ש בזה א"כ אם איתא שכל הגעלת כלי היין הי' משום חשש יי"נ שוב הדק"ל אמאי לא נצטוו גם להגעילם במלחמות סו"ע ובע"כ דאין לחוש בזה למיעוט דכל דין תקרובות ע"ז הוא רק בעשה כמ"ש השעה"מ רפ"ה מאישות וכבר כ' בהגהת מל"מ פ"א מיו"ט דבאיסור עשה לכ"ע לא חיישי' למיעוטא או דהוי רק מיעוטא דמיעוטא ולכ"ע אין לחוש עכת"ד בתשובתו שם וא"כ התינח מחשש יין שנתנסך אבל מ"מ י"ל שהגעילו כל הכלים בשביל חשש נזירות ובעכצ"ל כדעת שבו"י דבנתחמם היין נפגם במעל"ע אך דמ"מ אין מזה תרופה בנ"ד דהא גם בצונן ע"י כבוש מעל"ע נאסרו הכלים ועוד דלפמ"ש השב יעקב לחלק בין כלי מתכות לשל חרס דבמתכות היין נפגם במעל"ע ולא בחרס ועץ ובאמת שיש סמוכין לזה מש"ס דתענית (ז') ונדרים (נ') בעובדא דריב"ח והעירני לזה ח"א ועכ"פ לפ"ז מיושב בפשי' קושי' השבו"י דהתם הא הגעילו כלי מתכות כמפורש בתורה ושפיר הוי חידוש שחדשה תורה ואין ראיה לחדש דבנתבשל נפגם ובנ"ד שהם כלי עץ שפיר אין היין נפגם: ומה שפקפק הרה"ג מפ"ב בהגעלת הזיעה מדברי הרמב"ן דאין מגעילין בשאר משקין מלבד מה שיפה השיב כת"ר דאנן קיי"ל דבדיעבד מהני כמ"ש בסי' תנ"ב וע"ע תשו' ח"ס או"ח סי' ק"ח בשם באר יעקב ובמחנה אפרים הל' מ"א בתשו' בן המחבר מ"ש בזה וע' בב"י יו"ד סי' צ"ג בדין אם חלב מקליש הטעם כמים וע"ש בח"ד ובתשובת גא"ב סי' ל"ח בתשו' הב"ח מבואר דגם חלב מקליש וגם מ"ש רו"מ דמהא דסוף ע"ז (דף ע"ה א') דחולטן במי זתים מוכח דמהני הגעלה בשאר משקין או דגם ביין שרי אב"י א"כ א"א למינקט ב' חומרי דסתרי אהדדי: אבל חוץ לזה הרי מבואר בתשו' הריב"ש סי' רנ"ה בדין זיעת יי"נ העובר דרך הסמפונות והאדום נשתנה למים בטעמו וריחו וממשו וכתב וז"ל ומ"ש שאין כאן עצמות היין אלא הזיעה שלו זהו בזיעה היוצאת מחמת הלחות שלא ע"י חום וכו' אבל הזיעה היוצאת מן המשקין החמין הרי הוא כמשקין עצמן כדתנן בפ"ב דמכשירין מרחץ טמאה זיעתה טמאה וטהורה בכי יתן הבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם טמאה זיעת כל הבית שמחמת הבריכה טמאה ותנן נמי התם בפ"ה האשה שהיו ידי' טהורות ומגיסה בקדרה טמאה אם הזיעו ידי' טמאות היו ידי' טמאות ומגיסה בקדרה טהורה אם הזיעו ידי' הקדרה טמאה רי"א אם נטפו וקיי"ל כת"ק ומיהו הכא אפי' לר"י דהאיכא נטיפה ורוב מים וכבר הביא זה הרמב"ם פ"י מטו"א וכתב כל העולה מן החמין משקין הוא חשוב וכן בחולין (ק"ט ע"ב) בברייתא דט"ח שנפלה על חתיכת בשר תני התם אמר רבי נראין דר"י בשלא נער ולא כסה אלמא דכל שכסה הקדרה הרי הוא כאלו נער אותה וזה מפני הבל העולה מן הקדרה וכשהיא מכוסה ההבל מתפשט בכל החתיכות והטעם מתערב בכולן כמו אם נער אותה ובלל את כולן בתוך הרוטב ובנידון זה ג"כ המים היוצאין מן היין כיין עצמו הן ואסורים בהנאה וכו' עכ"ל ובתשו' רדב"ז ח"א סי' ר"י בדין כוסוסו שנתנוהו ע"פ קדרה של בשר לקלוט הבל הקדרה ובעודו רותח נתנוהו בתוך קערה חולבת אם מותר לאכלו עם בשר והשיב דגם הסוברים בדגים שעלו בקערה [של בשר] דמותר לאכלן בחלב מודו בנתבשלו וה"נ הוי כנתבשל עם הבשר דאף שהי' מונח ע"פ הקדרה מ"מ מה שקבל מן הבשר לא מקרי טעם אלא ממשו שכל זיעה היוצא ע"י בישול הוי כעיקרו של דבר והביא ראי' מתשו' הריב"ש הנ"ל ע"ש ודברי ריב"ש הובאו להלכה ביו"ד סוסי' קכ"ג אלא שלא הובאו ראיותיו ורו"מ הביא מדנפשי' הראי' מרמב"ם פ"ז מטו"א ה"ב וכבר קדמו הריב"ש ובחנם טרח להביא מתשו' הרמ"ד מטיקטין שנדפס בתחלת הרי"ף דיבמות דזיעה היוצא מהמשקה כמשקין שבד"ז נחלקו רבים כמבואר בפ"י בקו"א לקידושין בדין חדש ובקרן אורה לנדרים