מהרש"ם חלק א קנד

לברר חובו לפני ב"ד הרי לא יוכלו לפסוק כמ"ש בנה"מ ע"ש ולפ"ז אם יש בידו שט"ח גרע טפי וא"צ לשלם לו הוצאות: אבל נראה דזהו אם עדיין לא זכה בדא"ה אבל אם כבר זכה בדינו ושם פסקו לו הוצאות הרי דינם דין שהרי שניהם סמכו א"ע על דיניהם וגם הנתבע אדעתא דהכי נכנס אם לנצח אם להנצח דאל"כ הו"ל להזמינו מיד בהשיגו תביעה הראשונה שבדא"ה לב"ד ישראל והו"ל כמשחק בקוביא דגמר ומקני בדיבור בעלמא כמ"ש בשו"ת ברכת יוסף חח"מ סי' כ"ג ול"ש לומר בזה אעל"מ דלא יתוקן האיסור דכבר נתייקרו הפילולים וגם אין כאן אלא עשה ולשי' הפ"י סוף גיטין בכה"ג א"ע מהני ומה שהקשו עליו מש"ס פ"ק דתמורה עמ"ש בזה במשפט שלום סוסי' ר"ח אך דקודם שנגמר הדין יכול לחזור בו כמו במשחק בקוביא וע"ש מתשו' מהרי"ק שרש קפ"ז בשם ר"פ דכשכתב בשטר לדון א"ע בדא"ה י"ל דדמ"ד ולא נמצא שם אבל מצאתיו בשרש קצ"ז שהאריך בדין ספק בלשון השטר שמדינא יד בעהש"ט עה"ת אם יש לדון כן בשטר של ערכאות לפי שבדיניהם אינו כן והשיב דבזה ל"א דדמ"ד והביא בשם הר"ש מקינון דגם אם שיעבד א"ע בשטר להשפט בפניהם ל"מ כלל ואף שהביא בשם י"א דכיון דגי"ד שרוצה לדון בפניהם מהני וכ"ה בתוס' ר"י בר פרץ דאם ב"א נאסרים לחבריהם בחותם מלכות ואח"כ רוצה חבירו לתבעו בד"ת מאותה תביעה אין נזקקין לו כיון שהניח ד"י ובחר להאסר לדון בדא"ה ודדמ"ד אבל היינו כיון שהיה יכול לעשות שטר בד"י גי"ד שרוצה לדון בדא"ה אבל במה שמוכרח לעשות בדא"ה כגון בדבר השייך למלך וכדומה ל"ש טעם זה וגם אי נימא דהריב"פ ס"ל בכל גווני כן כל הפוסקים חולקים עליו וגם הביא מתשו' הרא"ש דאפי' כתב בשט"ח בין בד"י בין בדא"ה צריך לתבעו בד"י ומהטוח"מ דאפי' הלוה נותן רשות למלוה לתבעו בדא"ה אסור ע"ש א"כ מוכח דלא ס"ל כדעת ריב"פ וע"ע בב"י חו"מ סי' כ"ו ס"ז מ"ש בזה ומ"מ כיון שהרמ"א סי' כ"ב ס"ב פסק בפשי' דאם כבר דנו לפני עכו"ם א"י לחזור בו ואף דהש"ך חולק ופסק דבקבלו קנין לדון בדא"ה סתם גם דיעבד ל"מ אבל בתשו' תשב"ץ ח"ג סוסי' ס"ח כ' וז"ל וכל טענות אלו לזכות בני שמעון הי' מן הדין לקיימם אלו באו מתחלה בד"י אבל כיון שהלכו תחלה לדון בדא"ה ויצאו חייבים ה"ז כאלו קבלו עליהם לדון באותו דין ומחלו זכותם והרי מה שדנו בדא"ה קיים עכ"ל ובתומים סי' כ"ו לא ידע מזה וא"כ י"ל דגם בנ"ד כיון שהנתבע אחר שהשיג תביעה ראשונה לא הזמינו לד"ת גם הוא נתרצה וקיבל עליו דד"מ וחייב לשלם שאר ההוצאות כפי דד"מ וכן אם נתן להמלוה מראטע לתוקף דא"ה ואין לו שום טו"ת ועיכב התשלומין כיון דעכ"פ מותר לתבעו בלא רשות ב"ד מדינא כמש"ל בשם הדע"ק שוב חייב לשלם ההוצאות מפני חיוב שקיבל עליו בהוועקסיל ודוקא אם יש לו טו"ת לנגדו דאז היה צריך לתבעו בד"י אז א"צ לשלם הוצאה ראשונה משא"כ במודה לו ועיכב התשלומין שלא כדת דא"צ מדינא לתבעו בד"י כיון שאין כח להב"ד לכופו שוב מועיל השט"ח שיוכל לתבוע ההוצאה ולכן אני נוהג לפשר גם שלא ברצון הבע"ד בתביעת וועקסיל בדא"ה אם הנתבע אין לו שום טו"מ ועיכב הפרעון שלא כדת, והנלע"ד כתבתי: סימן צ להרב וכו' מו"ה ראובן ראסנער נ"י מו"ץ דק' זאבנא. מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד בר"צ שהי"ל חוב וועקסיל על ר"ד ע"ס ב' מאות וגם מלוה ע"פ סך חמשים ר"כ ומת זה ט' שנים והניח בית חומה וחנות עם סחורה ור"צ תבע מעותיו מהאלמנה הנו"נ והיורשים ולא פרעו ותבעם ר"צ בדא"ה ונמשך כמה שנים ור"צ נשבע על טענותיו בדא"ה ועתה יצא המשפט למכור הבית בעד חובו ב' מאות וחמשים ר"כ הנ"ל ועסקא והוצאות עד שעלה לסך ת"ק ר"כ וסך ב' מאות מודים שמגיע לו וע"ס חמשים טוענים בספק שא"י מזה ועתה תבעוהו לד"ת מכח החמשים ר"כ ומכח עסקא והוצאות באמרם שהי' שלא ברשות ב"ד ור"צ טוען שתבעם לפני הרה"צ המנוח ז"ל אב"ד דשם ונתן לו רשות ב"ד לתבוע בדא"ה וטוען שנעשה החוב עצה"ע וכבר תפס מאה וארבעים ר"כ ע"י השכרת דירות בכח דא"ה עכת"ד השאלה: והנה מ"ש שבד"צ דק' צאנז ודאמבריווא נוהגים לדון דבלא רשות ב"ד מפסיד התובע הוצאה ראשונה ולא יותר דכיון שהנתבע לא תבע את התובע לד"ת מוכח שנתרצה לדיניהם הנה כבר נשאלתי בזה [ע' לעיל סי' צ'] מהב"ד דק' עיר ישן וכתבו ששמעו כן מרב א' שראה באיזו שו"ת כן והם פקפקו ע"ז ע"ש מ"ש בזה: אולם בדין הריבית באם שנעשה עצה"ע הגם שטוענים ליורשים שמא לא הרויחו אבל כבר כתב בעצ"ל סי' קע"ז סל"א דמוציאין מיתומים כיון שלא נשבעו שלא הרויחו ואף דבתשו' ח"ס חו"מ סי' קל"ו ותשו' בגדי ישע פסקו להיפוך אבל בנ"ד שהם גדולים כל זמן שלא ישבעו מחויבים לשלם דמסתמא הרויחו עי"ז במסחרם ובכתבי הגה"ק אבד"ק בוטשאטש ז"ל מצאתי שהיתה תקנת מור"ם שכל העסקים משועבדים להריוח של העסקא אבל בלא נעשה עצה"ע הנה מ"ש רו"מ בשם יא"פ סי' קס"ט בשם בה"י דמשום תקה"ש דנים ריוח הרי בשב"י שם הביאו ופסק לדינא דבלא פסידא דשוקא אין לפסוק כן וגם מצאתי בשו"ת זית רענן ח"ב יו"ד סי' י"ז שהביא בשם הג' מהר"ח מלונטשיץ שלא נתפשטה תקנה זו במדינתנו וגם הוא הסכים עמו שאין לפסוק כן בזה"ז ואף דבשו"ת שו"מ מ"ת ח"ד סי' קכ"ג בדין החליף אצל חבירו מעות והבטיח ליתן לו תיכף מעות תמורתם ולא נתן ותבעו לד"ת וסירב ותבעו בדא"ה ונתחייב ליתן ששה פ' והביא מסי' רצ"ב דבתבעו פקדונו חייב ליתן הריוח וה"נ בזה אבל במחכ"ת דבריו תמוהים דדוקא בהריוח חייב ליתן אבל איך נחייבו בסתם ליתן ששה פ' ועוד דדוקא בפקדון שגוף המעות הם של מפקיד משא"כ התם הרי כבר חל רק חיוב פרעון במעות שאינו מסוים וע"ע במח"א הל' ריבית סי' מ"א בדין עיכב פקדונו ועכ"פ גם לשיטת שו"מ בהלואה גמורה בודאי אסור וז"ל הב"ח חו"מ סוסי' ל"ח ומשמע מכאן דאע"פ דראובן קבע זמן לשמעון לפרעו ועבר הזמן אינו מחויב לשלם לו כל מה שהי' שמעון מרויח במעות אלו אם הי' פורע לו בזמנו דדוקא בעדים זוממין וכו' אבל בעלמא הוי אגר נטר מ"מ עבירה היא בידו ובכלל גזל וכו' עכ"ל וכבר כתב בתשו' אבקת רוכל להב"י סי' ו' דלגבי ריבית דהוי מלתא דאיסורא לא אמרי' דדמ"ד וא"כ בנד"ד שהיה הלואה אסור ליקח הריבית רק באופן אם נעשה עצה"ע ומחויב לישבע או לקב"ח ע"ז כנהוג כיון שבא להוציא הריבית: זו"ז מ"ש רו"מ במה שכבר תפס דמי שכירות אין נ"מ בזה שאם לא הי"ל רשות לתבעו בדא"ה הרי תפיסה ע"י עכו"ם לא מקרי תפיסה כמ"ש רש"ל וש"ך סי' א' וע"ש באו"ת בדין דיעבד ותשו' נו"ב מ"ת חו"מ סי' ל' ובתק"כ להש"ך סי' צ"ז וסי' קי"ד ובשו"ת פני יצחק הספרדי סי' כ"ב האריך והעלה דגם דיעבד ל"מ תפיסה בערכאות רק היכא דליכא עדים ואית ליה מיגו נאמן ע"ש ואני מצאתי בב"י אה"ע סי' צ"ו בשם הרשב"א גבי אלמנה שגבתה בערכאות דמוכח דבדיעבד מהני תפיסה בערכאות וע"ע רשד"צ חו"מ סי' קמ"ה ותשו' אבן השהם סי' נ"ט בזה: ואולם בנ"ד כבר כתבתי שהי"ל רשות לתבוע בדא"ה כיון שגם הסך ב' מאות שהודו לו לא רצו לפרוע ודינו כעושה ברשות ב"ד, והנלע"ד כתבתי: סימן צא להרב המאוה"ג וכו' מו"ה ישראל זעמלמאן נ"י מו"ץ חק' באלטע. ברוסיא. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בגט שסידר עבור איש א' ואחר הגט הרחיקה האשה נדוד והם שניהם עניים וא"א ליתן גט אחר ואח"ז ראו בהגט שנכתב במקום דיתיהוייין דיהיהוייין דהיינו ה' במקום התי"ו ורו"מ הביא מדברי נו"ב מ"ת א"ע סי' תי"ג ופת"ש סי' קכ"ו סקי"ט ומ"מ צידד שאין זה מן התורף ויש להקל בשעה"ד: ולענ"ד גם בלא"ה יש להקל דהנה מצינו ברש"י פ' שמות בפסוק היליכי את הילד הי שליכי והוא מש"ס דסוטה (י"ב סוע"ב) היליכי הא שליכי וברש"י ד"ה היליכי וכו' הרי לך שלך ומבואר דתיבת הי מתפרש כמו הא באל"ף והוא כמו הרי וע' יומא (מ"ד ע"א) ורש"י ד"ה הא וכו' שכתב ג"כ דתיבת הא הוא כמו הרי א"כ אין זה מפסיד כונת הגט דהכונה די שהוא כמו אשר הי ר"ל הרי, הוייין רשאה, וכאלו כתיב אשר הרי תהי' רשאה ושלטאה וגם אם נפרש כמו הא לכם זרע שבפרשת ויגש ופרש"י כמו הנה וכמו גם אני הא דרכך בראש נתתי שהובא ברש"י שם א"כ הכוונה