מהרש"ם חלק א קנב

שהי' מכוסה פניו בו וע' תשו' ח"ס שרמז הפח"ש סוסוקצ"ה בזה ויותר נראה דכיון דהיא אמרה על ב' הבגדים יחד סימנים והי' לבוש באחד א"כ מסתמא גם השני הי' לבוש בו והוא בגד שלו וכה"ג מצינו בש"ס דב"ב (כ"ד ע"ב) גבי הנהו זיקי דחמרא דאשתכחן ומסיק דברברבי דלא שכיח שיפלו מעוברי דרכים שרי אבל בזוטרי אימור מעוברי דרכים נפול ואי איכא רברבי בהדייהו אימור באברורי הוי מנחי וברש"י שם דכיון דרברבי אינן מעוברי דרכים תלינן גם בזוטרי להקל ע"ש וה"נ בזה ובמק"א העירותי בזה ממשנה פ"ד דטהרות מ"ה על ספק מ"ר אדם שהן כנגד מ"ר בהמה ופי' הרע"ב דרבותא קמ"ל דלא אמרי' מדהני דבהמה הני נמי דבהמה וי"ל דשא"ה דשכיח שיוליך אדם בהמה ויטילו שניהם מ"ר משא"כ הכא וע' בשו"ת רע"א סוסי' ק"ז שביאר דבממונא מהני גם במונח בסמוך דלא גרע מסי' אמצעי משא"כ באיסורא דל"מ רק סי"מ ועפ"ז צידד דאי איכא נמי סי' אמצעי בגוף שוב גם להב"ש מהני גם במונח סמוך ובזה ביאר ליישב דברי הב"ש ממה שתמה עליו השואל מהא דחו"מ סי' רס"ב שהביא הב"ש שם ע"ש א"כ גם בנ"ד יש להקל דאיכא עכ"פ סי' אמצעי בגוף ובפרט דבתשו' רח"כ סי' ל' וסי' ל"ג הוכיח בראיות דאין לחוש לחומרת הב"ש וכנ"י בזה וגם הביא מתשו' רשד"ם וכנ"י סי' נ"ד שבאם הכירו א' מן ההרוגים משיאין אף אשת השני ע"ש (ובמק"א הבאתי מתשו' בש"ר שפקפק בזה להחמיר) וה"נ י"ל בנ"ד שהי' לבוש בארבע כנפות אלא דיש לפקפק דכיון דניחוש שהסי' על ד' כנפות אין כדאי לסמוך עליו א"כ ליכא נמי הוכחה מזה על בגד הוועסטיל דשמא גם הד' כנפות אינו של בעלה ועל הטב"ע לחוד אין לסמוך דשמא אמרה בדדמי אבל כבר כתבתי דבנ"ד אינו דומה לחיורי וסומקי שהרי אמרה ג"כ מאיזו מין הוא ובפרט בצירוף הוועסטיל שהי' מונח על פניו וע' תשו' ב"א חא"ע סי' ל"ח וסי' מ' בשם הג' ר"ל מקראקא דגם בנמצאו בגדיו סמוך אליו יש להקל והסכים עמו הט"ז וגם מתשו' פ"י ח"ב סי' נ"ג מוכח דלא ס"ל כהב"ש וע' בשו"ת ב"ש חא"ע סי' מ"ג והג"ה שם בזה: אך דאכתי לא הונח בסי' בגדים מחשש שאלה ומ"ש רו"מ לצרף דבגד ד' כנפות לא עבידי להשאיל כמ"ש קצת אחרונים הנה בנ"ד שנטבע במים כבר כ' הנו"ב מ"ת סי' ס"א דבכה"ג גם בכלים דלא עבידי דמושלי יש לחוש שמא הפשיט והשליך מעליו להקל מעליו המשאוי והנו"ב כ' שזהו דבר חדש ואני מצאתיו בכנה"ג הגב"י אות שמ"ט והפת"ש סקצ"ה הביא ד' הנו"ב לבד ומ"ש בפת"ש דמ"מ איכא חזקה דכל מה שת"י האדם הוא שלו כמ"ש הנו"ב מ"ק כבר כתבתי בתשו' לק' בענדר דלפמ"ש הח"ס חא"ע סי' פ' דחזקה זו איננה חזקה ברורה אלא שא"א להוציא מידו בלא בירור ע"ש נדחה טעם זה וכ"ה בשו"ת הרי"מ חא"ע תק"ע סי' ב' ע"ש באורך והבאתי מתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח דנראה דלא כהח"ס וגם משו"ת תפ"צ חא"ע סי' י"א בזה ואכמ"ל יען כי בנ"ד נ"ל דיש לסמוך עמ"ש בתשו' ב"ח סי' פ"ז דבזמן מועט יום או יומים לכ"ע אין לחוש לשאלה (וע' בשו"ת ב"ש א"ע סי' ל"ז והג"ה שם בשם כמה שו"ת שחלקו ע"ד הב"ח) גם י"ל דבבגד וועסטיל שאינו מכביד כלל על האדם ל"ש כלל סברת הנו"ב וכבר כ' הנו"ב בעצמו שם דמה"ט בכל בגדיו רחוק הדבר שיזדמנו אח"כ כל הבגדים יחד וימצאם איש אחר: והעיקר מה שנראה לי לצרף בזה כי לענ"ד אף דבנפל למשאל"ס ולא שהו עליו עד שת"נ לא יצאה מחז"א דאורייתא מ"מ בנ"ד נגד ר"מ שהי' בעליי' לכ"ע ליכא רק איסור דרבנן דכיון שנהרס הבנין ונפל ממקום גבוה ונטבע במים לכ"ע רובן למיתה וע' בפת"ש ס"ק קל"ג שהביא עובדא שהי' בימי הגאון מהר"ח מוולאזין ומ"ש שם מתוס' יבמות (קכ"א) דגם תרי רובי ל"מ בעגונה כבר קדמו בתשו' בי"ע וישוע"י וכמה אחרונים והארכתי בזה בתשו' להרב אבד"ק בראיוליב ואכמ"ל כי בנ"ד לא באתי אלא לצרף דעכ"פ ליכא רק איסור דרבנן א"כ אין נ"מ בחקירה זו דבכה"ג שנפל ממקום גבוה בין הקורות ונטבע במים נ"ל דכ"ע מודו דרובן למיתה וחד רובא מיהו איכא וגם נגד הרא"י יש לצרף ד"ז ואף דהאשה ניצולה הוא רק דרך נס היוצא מגדר הרוב ובפרט לגבי ר"מ שנפל ממקום גבוה ודאי די"ל כן ולכן מדאורייתא יש להקל אלא דמדרבנן איכא חששא דמיעוטא ובדרבנן בודאי יש לסמוך על ההיתרים הנ"ל כנודע: ומעתה אשובה אראה הגב"ע בדבר רא"י והנה מ"ש רו"מ דכיון שנמצא שלם על שפת הנהר יש לתלות שמת ביבשה אחר שעלה מן המים במח"כ נעלם ממנו תשו' הריב"ש סי' שע"ז וז"ל וגם א"ל שכיון שאין העכו"ם מעיד שטבע אלא שראהו מת על שפת הים נאמר שאחר שיצא מן הים נהרג או מת דהא בר"פ האשה שלום אמרי' דבמלחמה כי אמרה מת על מטתו מהימנא ואפ"ה קתני מתני' דבמת סתמא לא מהימנא וכו' ועוד לא יהא אלא ספק כל היכא דאיכא למיחש חיישי' וגדולה מזו אמרו בירושלמי במגוייד שאין מעידין עליו אא"כ נודע שלא נשחט בסכין מלובנת הא בספק חוששין שמא בסכין מלובנת נשחט ואין מעידין עליו וכו' עכ"ל וע"ש סי' שע"ח עוד בזה ומבואר דאין לתלות בכה"ג שמת ביבשה אך דיש לדון לפמ"ש הריב"ש סי' שע"ט דמהא דהירושלמי דאין מעידין במגוייד מספק מוכח דהוי מה"ת ע"ש א"כ מוכח דדוקא באיסור תורה חיישי' מספיקא אבל בנ"ד לפמש"ל דיצאה מחז"א של תורה ובפרט דע"י בגדיו שהכירום ובתוכם ד' כנפות ומפתחות ריחים דלא עבידי דמושלי גם אם נחמיר בזה בודאי הוא רק חשש דרבנן כמ"ש הנו"ב מ"ת סי' מ"ו וגדולה מזו מבואר בתשו' רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ח דכל חשש שאלה הוא רק מדרבנן וגם מדברי הרא"ש פ"א דב"מ סי' נ' שכתב דאפי' אי חיישי' לשאלה מדאורייתא וכו' נראה דמסופק בזה אך מתשו' הריב"ש סי' שע"ט מוכח דלכל הנך שינויי דמשני למתני' דאין מעידין אלא על פ"פ וכו' הוי מדאורייתא א"כ מוכח דאע"פ שיש סימנים בכליו הוי נמי איסור תורה דחיישי' לשאלה אבל מ"מ בנ"ד דאיכא נמי כלים דלא מושלי י"ל דלכ"ע הוי רק מדרבנן כמ"ש הנו"ב הנ"ל א"כ גם מהריב"ש מודה דתולין מספק להקל גם יש לצרף דכיון דכמה אנשים הכירוהו היטב בשעת טהרה ובשנים לא אמרי' בדדמי לשי' כמ"פ אך לפמש"ל בשם תשו' הרמב"ן אין הטעם משום בדדמי אלא דבשהה אינו ניכר לשום אדם אבל בתשובה הנ"ל העליתי דג"ז תלוי במחלוקת הפוסקים והרשב"א לשי' אזיל אבל נראה דגם לשיטתו הוי רק חששא דרבנן ולשי' כמ"פ בדרבנן לא חיישי' לשאלה וגם אפשר דהערלים שאמרו להבחור משה במסל"ת שאביו מוטל מת על שפת הנהר ראוהו מיד בצאתו מן המים או שהם הוציאוהו מתוך המים וגם כבר הבאתי מתשו' ב"ח דבזמן מועט יום או יומים לכ"ע אין לחוש לשאלה ולכן הנני מסכים עם רו"מ להתיר העגונות ובאופן שיסכים עמנו עוד רב א' והנלע"ד כתבתי: סימן פט להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יחיאל איכל הכהן נ"י והרב וכו' מו"ה נחמיה ארי' דומו"ץ דק"ק עיר ישן. מכתבם הגיעני וע"ד שאלתם בראובן שתבע את ש' בדא"ה איזו חוב וערכו זה כנגד זה זמן רב ור' נשבע וזכה שם וגם אחר שעשה ש' רעקורז הפסיד זכותו וראובן מכר ביתו ע"פ ליצטאציאן בצירוף בע"ח אחרים יהודים ועתה תובע ש' את ראובן לד"ת וטען ר' כי הי"ל לתבעו תיכף לד"ת ולא הו"ל לגרום לו הוצאות רבות במשך זמן רב וגם הטיל עליו שבועה בדא"ה ולכן אינו מחויב עתה לדון עמו בד"ת והביא בשם רב א' שראה איזו תשובה דאם לא הזמין הנתבע את התובע אחר טערמין ראשון לדין יוכל התובע לגמור הדין ולגבות הוצאות ופראצענט בדא"ה ושכן פוסקים בקצת ב"ד ורו"מ תמהו ע"ז דגם בתבע בתחלה בדא"ה ונתחייב יש ב' דיעות ובתומים האריך שם בזה ובנ"ד ל"ש כל הטעמים שכ' התומים שם עכת"ד: והנה בעניי לא מצאתי ד"ז מפורש ולא אדע באיזו תשובה כ"כ אבל מסברא נ"ל דכיון דלחד טעמא אם קיבל עליו דין המלך וכבר נגמר הדין מהני כמ"ש הרמ"א סי' כ"ב וגם בתומים הסכים שם אם כבר גבה והוא מוחזק א"כ נהי דבנ"ד לא התחיל הנתבע לילך בדא"ה ורק להציל א"ע השתדל שם דבזה א"צ רשות ב"ד כמ"ש בשו"ת כנסי"ח סי' צ"ז דאפי' התראה א"צ בזה מ"מ בנ"ד שעשה הנתבע כמה הוצאות והטיל שבועה בדא"ה על התובע ודאי שהי' בדעתו לדון בדיני דא"ה דאל"כ היה אסור להטיל על חבירו שבועת חנם והי"ל להזמינו אז לד"ת מקודם וכבר כ' המל"מ פ"א מכלאים דאפי' ברואה את חבירו מרכיב כלאים ושותק עובר בלפ"ע ועפמ"ג או"ח סי' תמ"ד בא"א סק"ה ומכ"ש במסייע וגורם לדבר ואף דהר"ן סופ"ק דע"ז גבי איסור שותפות עכו"ם כ' דאין הישראל עושה כלום אלא העכו"ם נשבע מעצמו בעכו"ם דליכא משום מסייע לידי ע"ע אא"כ הוא עושה בידים להכשילו וע' בש"ך ודג"מ יו"ד סי' קנ"א בזה משא"כ בישראל ובמק"א כתבתי בדברי הש"ס ב"מ (צ' ע"ב) גבי