מהרש"ם חלק א קנא

אבל שמו לא נודע לו יען כי גם בן השני דומה לאחיו בפרצופו וגדלו אבל יודע בגופו שיש לר' מאיר קצת חטוטרת מגבו הויכע פלייצע שקורין פוקילדיג ואם יבדקו וימצאו כן אז ידעו כי הוא ה' מאיר וכן הי' עוד העיד רש"ט מעיר ישן כי הוא מצא את הנפטרים במקום שספרו לו הערלים מונחים אצל שפת הנהר דנעסטיר ועל הזכר הנ"ל נמצא מונח הוועסטיל על פניו וכפי הנראה הערלים פשטו ממנו הבגד הנ"ל והניחו זאת לכסות פניו להשמר מעופות המנקרים כי גם בענפי אילנות כיסוהו ובמלבוש ד' כנפות הי' לבוש בו וגם האשה סרח אמרה סימנים בלייבצידעקל שהוא מן וועל צייג נוטה לשחור והוועסטיל הן הוזינצייג בשטראחין שחורים וכן הי' וגם הכירה בט"ע את הבגדים הנ"ל עכת"ד הגב"ע: והנה רו"מ פתח בהצלת האשה סרח אשת ר"מ וכ' דעדות ר"ש אינו כלום ואולם עדות ר"ח שהעיד שמכיר בט"ע שהוא בן רא"י אלא שלא הבחין בינו ובין אחיו והרי אחיו בחיים וכהא דשני יצחק בן מיכאל דסי' י"ז סי"ח דכשהשני קיים מהני עדותו ואין לחוש דשמא כמו שלא הבחין לידע בין אח לאחיו אולי טעה לגמרי דאין זה סברא עכ"ד ולענ"ד אם המכירים ב' האחים יאמרו שאין צורת פניהם שוה לגמרי גם מבלעדי סימן החטוטרת א"כ זהו לאות שלא הכירו יפה ואין לסמוך על עדותו שהרי כל ההכרה ע"י ט"ע הוא מפני שאין אדם א' דומה לחבירו וכדאי' בסנהדרין ל"ז ומבואר בתשו' נו"ב מה"ק חא"ע סי' ס"ה דהוי רק ע"פ רוב אבל מזדמן א' מכמה אלפים הדומה לחבירו וכמעשה דשתי אחיות וצ"ל דהוי מיעוטא דמיעוטא שאינו מצוי כלל ולכן אין לחוש לזה וע' בשו"ת צה"ב סי' ט' שחילק בין הבעל שטעה משא"כ עדים מדקדקים יותר ואני תמה על כל המחברים שלא הביאו מירושלמי פט"ו דיבמות ה"ד בסופה אפי' אתון א"ל לית אתנו וכו' ולית כמן ב"נ דמיי לר"א וכו' וע"ש עובדא דאתי קמיה דרב וכו' ע"ש בק"ע ותבין ובזה נדחה ג"כ מה שי"ל דדוקא בשתי אחיות יתכן שיהיו דומות זל"ז ולא באנשים זרים ומהירושלמי הנ"ל מוכח דאין חילוק ועכ"פ לכ"ע יש אנשים שדומין קצת זל"ז אלא שיש קצת הפרש להמכיר ויודע ומתבונן היטב ולכן מהני הט"ע להעיד ולהתיר אשתו וא"כ אם בנ"ד טעה בין דמות ב' האחים בע"כ שלא דקדק יפה להכיר בט"ע א"כ שוב יש לחוש גם לאחר אך שאם הם דומים זל"ז בפרצופן אפשר דאין זה יוצא מגדר הרוב כיון דעכ"פ יש הפרש בתואר גופם שהאחד יש לו קצת חטוטרת אבל אם נודע לנו שאין פרצופן דומה ממש זל"ז למכירים ויודעים א"כ יש לפקפק על כל העדות דודאי יש אנשים שדומין קצת זל"ז אלא שיש קצת הפרש ביניהם וכמ"ש והרי זה העד לא ידע ולא התבונן היטב בדבר אך דמ"מ יפה כ' רו"מ דלשי' ר"ת שבסי' י"ז סכ"ה דאם גופו שלם וניכר בטב"ע גם בחסר הפרצוף יכולים להכירו א"כ ה"נ בנ"ד דלשי' ר"ת ודאי דס"ל דאין חשש בנ"א דומין זל"ז גם בלא פ"פ: אך דגם בלא"ה יש לפקפק בנ"ד ולחוש שמא אמר בדדמי כיון ששמע הטביעה ורו"מ צידד דבנ"ד שגם אבי האשה הכירו היטב ואיכא ב' עדים אלא שהאחד כשר וא' פסול ויש דיעות דגם בעדים פסולים לא אמרי' בשנים דאמרו בדדמי וגם יש דיעות דשמע הטביעה לא דמי לראה ואיכא ס"ס והנה בדין ב' עדים הארכתי זה איזו שבועות בתשו' להרב אבד"ק סוואליווע באונגרין ופלפלתי מכמ"ק בענין זה והבאתי מתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קכ"ח דמפורש דגם בב' עדים כשרים אם שהה בצאתו מן המים ל"מ עדותן לפי שאינו ניכר לשום אדם ובנ"ד שהה הרבה חוץ למים וכמ"ש רו"מ וגם נמצא חבלה בפניו: אך הלא איכא בנ"ד סימנים דשינים בולטים ואף דמבואר ברמ"א סי' י"ז סק"ד דשינים גדולים לא הוי סי"מ היינו משום דדמי לארוך וגוץ כיון שברוב ב"א גדולים שינים הללו קצת כמ"ש בפסקי מהרא"י שם משא"כ בנ"ד שאין דרכן של שינים תחתונים להיות בולטין יותר מפני חסרון הבשר וע' תשו' ח"ס ופת"ש ס"ק ק"י ובפרט סי' ב' של רושם קמט באגודל שמאלי ומראה שחור ע"י האפר שהניח לרפא מכתו הוי בודאי סי"מ ואף שהאחרונים נחלקו בדין רושם שבגופו המבואר ברמ"א כבר הכריע הט"ז דבצירוף צמצום מקום הוי סי"מ ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א שפסק דבמכת חרב בצמצום מקום הוי סי"מ כמו נקב בצד אות פלוני ע"ש היטב וע' בקו"ע סי' קכ"ד שכ' דחתיכה בראשו הוי סי"מ משמע דגם בלא צמצום מקום והרדב"ז לא ס"ל כן וע"ש סי' ש"י בשם מהרמ"ל בזה: וראיתי בתשובת גא"ב סי' כ"ה נדפס תשובת הרב רי"א שהעלה דבמקום גלוי הוי רושם סי"מ ודוקא ברושם על כתפו דעת הר"ן שבב"י דלא הוי סי"מ גם העלה דצלקת מחמת חולי לא הוי סי"מ משא"כ ע"י נשיכת כלב וכדומה ע"ש ולפ"ז בנ"ד הוי סי"מ אלא דלפמ"ש שם עוד לחלק בין רושם גדול לקטן יש לפקפק בנ"ד אבל הרי הביא שם בשם מהר"י מולין ורמ"פ דקלקול צפורן הוי סי"מ ובשם ר"מ אלשיך סי' קי"ט דכויה הוי סי"מ וא"כ ה"נ בנ"ד דגם אי נימא דצלקת אינו סימן מ"מ שיהי' במראה שחור אינו שכיח ובפרט בצמצום מקום דגם בשומא ויבלת ד' הרד"ך דהוי סי"מ והארכתי בתשו' הנ"ל ובנ"ד לכ"ע הוי סי"מ כמ"ש בתשו' בנ"י והובא בשו"ת רח"כ סי' ל"א וע' נו"ב מ"ת סי' ס"א שכ' בפשי' דצפורן הנשחת הוי סימן אמצעי וע' בפח"ש ס"ק ק"ג ולא הביא מדברי רמ"פ ור"י מולין וגא"ב הנ"ל ובפרט בצירוף ב' הסימנים יחד וגם מקום הגומות של השערות מצטרף ואף שנשרו השערות אין זה מגרע דאפשר שנשרו עוד מחיים סמוך למיתתו במשך איזו זמן או שנשרו אחר טביעה וכבר נודע ד' כמ"פ דס"ל דגם ב' סי' שאינם מובהקים בהצטרפם יחד מקרי סי"מ: אלא דאכתי יש לפקפק לפמ"ש בתשו' פ"י חא"ע סי' ח' דבשהה ג"י ביבשה או ששהה קצת אחר שהועלה מן המים דלהסוברים דודאי נתפח ונשתנה מיגרע גרע אי איכא נמי טב"ע בהדי סימנים דאפי' סי"מ ל"מ בזה דאדרבא איכא הוכחה שאינו זה והביא שם ראי' מהתוס' שהקשה הב"ש סקפ"ג ע"ד הטור ורמ"א סכ"ו ועוד ראיות ע"ש אבל מלבד דכל האחרונים לא ס"ל כן כדמוכח מהט"ז סקל"ז וב"ש סקפ"ג וסקפ"ז וכן מצאתי במהרי"ט בשניות חא"ע סי' ל"ה מפורש להיפוך וכ"ה בתשו' נו"ב מה"ק סי' נ"א וע' בשו"ת ב"ש חא"ע סי' ל"ב שהעלה דהפ"י לא החמיר רק בסימנים שאפשר שנשתנו לאח"מ ע"ש א"כ בנ"ד שאמרה בצמצום מקום הרי המקום לא נשתנה כמ"ש הט"ז סקכ"ט כה"ג להשיג על המ"ב ולקיים ד' רד"ך ואף דהתם רבים מחמירים היינו משום דשומא מצויה משא"כ בסי"מ אלא דבאנו לחוש לשינוי לאח"מ שוב לכ"ע יש לסמוך על המקום בצמצום ועוד דדוקא אי נימא דחשש איתפח הוי דאורייתא והוי דבר ברור יתכן לומר דמה"ט גם סי"מ לא מהני שהרי יש כנגדו הוכחה להיפוך אבל לשי' הסוברים דכל חשש איתפח רק חששא דרבנן הרי סי"מ הוא הוכחה ברורה מדאורייתא ואיך נימא דאתי ספק ומוציא מידי ודאי וכבר העלה הנו"ב מ"ק סי' מ"ט וסי' נ' וסי' נ"ב דחשש נתפח הוא רק מדרבנן ואף דגם בזה יש לפקפק עפ"ד מהרי"ט סי' ל"ה שכ' דאשתהי במים גרע מג"י ביבשה והוי דאורייתא וע' נו"ב סי' כ"ט וסי' ל"ב דס"ל בעצמו דחשש נתפח דאורייתא מ"מ הרי לעומת זה דעתם דלא כהפ"י וס"ל דגם באשתהי מהני סי"מ ועוד דהא בהכירו יפה גם בטב"ע דעת מרדכי להתיר וכר"ת וכמ"ש הט"ז סקל"ט א"כ עכ"פ חזי לאצטרופי שלא להכחיש הסי"מ: ולא אכחד כי במ"ש בשו"ת ב"ש הנ"ל דהפ"י לא החמיר רק בסי' המשתנים לאח"מ המעיין בתשו' פ"י שם ימצא דליתא שהרי כ' וז"ל דהטעם דלא סמך הר"ן וכו' והרב ס"ל דכי שהה שעה בעלותו מן המים ודאי תפח וכו' א"כ אין לסמוך שוב אפי' אם מובהקים כיון שודאי תפח וצורת מימו"ן נשאר עליו ודאי אין זה מימון כיון שתפח היתה צורות מימון נשתנית א"ו אדם אחר הוא ונשתנית צורתו לצורת מימון וכיוצא בזה כ' הריב"ש סי' שע"ז וכו' ולענ"ד פשוט דלמ"ד שודאי נתפח אם ידעי' דלא חזייה בשעתי' דאין לסמוך אפי' אסימן מובהק דאנן סהדי שאינו אותו האיש דאע"ג דסי"מ הוי כעדים היינו משום דלא שכיח שיהיו ב' ב"א שוים בסימן זה ומ"מ לא אמרי' דאין שום אדם בעולם שיהי' לו סי' כזה דאפשר דאתרמי אדם אחר וכו' ע"ש הרי דעיקר טעמו משום דאיכא הוכחה להיפוך חיישי' שמא איתרמי עוד אדם שיש סימן כזה אבל כבר נתבאר שדעת כמה אחרונים דלא כהפ"י וגם הפ"י עצמו לא כ"כ רק לשי' הסוברים דודאי נתפח ולא קיי"ל כן: ומעתה נפנה לסימני הבגדים שהכירה האשה את הלייבצידעקיל שהוא מן וועל צייג נוטה לשחור והוועסטיל מן הוי יננייג ושטראחין שחורים והנה אף דחיורי וסומקי ל"ה סימן מ"מ כיון דאמרה מאיזו מין סחורה הוא הוי סימן ובפרט על הוועסטיל הוי סי' גמור וגם הרי הכירתן בטב"ע ולשי' כמה פוסקי' בידע מהטביעה ולא ראה לא חיישי' בדדמי אלא דרו"מ פקפק כיון שלא הי' לבוש עם הוועסטיל דמי להא דכ' הב"ש סקס"ט דבנמצא סמוך לו אינו סי' ויש לצדד דדוקא בנמצא מונח סמוך די"ל דהי' מונח שם מקודם לכן אין לסמוך משא"כ הכא