מהרש"ם חלק א קמט

ב"י בצירוף סברת בו"ש ברי עדיף אבל לא הזכיר מדברי הפ"י ולדבריו תיקשי למ"ל קרא דסימנים ואי נימא כתי' הפ"י נדחו דבריו שם ע"ש ותבין): אך לפי דברינו י"ל גם דברי הב"י בסגנון שלי וקצרתי וסמכתי על המעיין והנה לפמש"ל בשם הרדב"ז דכל חשש שאלה הוא רק מדרבנן וגם לפמש"ל דלמ"ד סיד"ר כל חשש שאלה הוא רק משום סמל"ח והו"ל פלגא א"כ נראה דבדרבנן אין לחוש לשאלה וגם אי הוה חשש דאורייתא מ"מ הוי רק ספק ובדרבנן אין לחוש דכל החשש הוא רק חזקת א"א וכבר העלה כן בתשו' נו"ב מה"ק סי' מ"ג וע' בפת"ש סקצ"ה מכמ"ק בזה וכן מצאתי בשו"ת נטע שעשועים סי' ס"ה שהעלה כן א"כ לפ"ז בנ"ד שכבר הבאתי בשם תשו' מהרשד"ם דמדאורייתא אין לחוש שמא שינה שמו א"כ ליכא אלא חשש דרבנן ושוב אין לחוש לשאלה וכיון שנמצאו אצלו הפאס וכתב המליצה יש להקל ועוד דבנ"ד גבי תעודת מסע וכתב מליצה כבר הביא רו"מ מתשו' נו"ב מה"ק סי' מ"ג דזהו ממידי דלא מושלי אינשי וכן מצאתי בשו"ת אמרי אש סי' ק"י קי"א וע"ש פלפול עצום בענין זה ואף שיש לדון בזה מתשו' הב"י שהביא הב"ש שהעלה דאי סיד"ר גם בכלים דלא מושלי ואפי' בסי"מ אין להקל אבל כבר תמהו עליו דא"כ למ"ד סיד"ר איך יפרנס קרא דחמור דאפי' בעידי אוכף ניחוש לשאלה ואף דאוכף לא מושלי הרי להב"י גם בזה אסור והי' נ"ל לפמ"ש בתשו' גא"ב סי' ס"ד בתשו' הגאון אבד"ק זאלקווא דבפקדון שאסור להשאילו לאחר דמסתמא אין הבעלים רוצים שיהי' פקדונו ביד אחר גם הב"י מודה וכ"ה בשו"ת ב"ח החדשות סוסי' ס"ה בתשו' בן המ"ב ומ"ש שם מהא דלאו כ"ע דינא גמירי ועיין בתשו' צ"צ סי' ק"ו במ"ש מהש"ס דגיטין (כ"ט) דלק"מ וא"כ י"ל דקרא דחמור מיירי בכה"ג שהי' ביד תובע בפקדון והמפקיד מודה שאין החמור שלו אבל הדבר תמוה דגם בפקדון הא יש לחוש לנפילה ואף די"ל דלנפילה דיחיד ל"ח כמ"ש גדול א' בהגהת תשו' ב"ח החדשות שם מ"מ אטו גרע זה משאלה במידי דלא מושלי דחיישי' לשי' הב"י ועיינתי בתשו' ב"י וראיתי שדברי הגדולים הנ"ל תמוהים וז"ל לא ידעתי מי הכניסו להמרדכי בההוא עובדא לדחוק א"ע לאוקמי כלישנא דסי' גופו בארוך וגוץ הא אפי' לאידך לישנא בההוא עובדא איתתא שריא דהא פקדון הוו הנך י' ליטרין ולא עביד אינש דמסר מה שמוסרין לו ביד אחרים וכו' כדתנן אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחרים וא"כ כיון שמרת יהודית אומרת שמסרה לבעלה י' ליטרין להוליך לאחי' וחזקה שלא הוציאם מת"י זהו ודאי סי' מובהק דאורייתא ואין סי"מ גדול הימנו וכו' אבל הרי"ף ורא"ש כתבו מתני' סתמא דאע"פ שיש סי' בגופו ובכליו ולא הזכירו שמעידין על סי' מובהק וכן שום א' מהפוסקים לא הזכירו דמעידין עליו אם מכירין כיסו וטבעתו וארנקי שלו וכו' ומשמע דס"ל כתי' א' שבתוס' דמעיקרא כי בעי לאתויי מברייתא דמצאו קשור דסיד"א הוי ס"ד דאדם אחר מצאו וכי אמר רבא דכ"ע סיד"ר מיירי שמצאו בעצמו ומכיר הכיס בט"ע ונאמן במיגו וכו' וא"כ גבי מה דליכא מיגו אין מעידין אפי' על כיס וארנקי וכ"ת א"כ מאי האי דכתב הרא"ש בתשו' שבטור א"ע סי' קי"ח ואותם שמצאו רגלו והכירו בתי שוקים שלו סי' מלבושים לא הוי סי' דלפעמים אדם משאיל וכו' ומשמע דסי' כלים דל"ה סימן משום דחיישי' לשאלה וא"כ בכיס וארנקי דליכא למיחש לשאלה הוי סימן מובהק צ"ל דלרבותא נקט דאפי' למ"ד סיד"א מודה דבכה"ג ל"ה סימן אבל כיון דמספק"ל אי סיד"ר אפי' בכלים דליכא למיחש לשאלה ל"ה סימן כמ"ש ומ"מ הדין שכתב המרדכי אמת ולא מטעמי' אלא כמ"ש הרמב"ם וכו' ומה לי אמרו יהודי נושא י' גמלים ומה לי מוליך י' ליטרין וכו' עכ"ל תשובת ב"י ומבואר דגם בפקדון למ"ד סיד"ר לא הוי סי"מ וא"כ הדק"ל דא"כ חמור בעידי אוכף אמאי מהני: ודרך פלפול י"ל לפמש"ל בשם הא"ג שהקשה אהא דפריך ניחוש לשאלה דהא אין ספק מוציא מידי ודאי וכתבתי דהמוצא קנהו ביאוש ואיכא חזקת ממון וא"א להוציא מידו אך דזהו אם סיד"א אבל אי סיד"ר י"ל דלא נתייאש כמש"ל אך דאם התובע מודה שאין לו סי' שפיר נתייאש אך דא"כ איכא מיגו להתובע דאי בעי שתק והרי הב"י מודה בדאיכא מיגו א"כ א"ש קרא דחמור בעידי אוכף: עוי"ל עפמש"ל בשם הפ"י לתמוה מהא דבו"ש ברי עדיף ותי' דאיכא רובא דעלמא להיפוך ולפ"ז באוכף דרובא לא מושלי א"כ איכא הך רובא לגבי רובא דעלמא ושוב י"ל בו"ש ברי עדיף (ומהא דמצאו קשור הרי מיירי במצאו בעצמו ויש לו מיגו כמ"ש הב"י שם וע' תפארת צבי סי' ב'): אבל בכ"ז כבר דחו דברי הב"י בתשו' המג"ש שבתשו' גא"ב סי' כ"א ותשו' ב"ח סי' פ"ז ומהרח"ש בקו"ע בשו"ת סי' נ"א ובש"ש להקצה"ח ש"ז פכ"ב והעלו להקל וע' תפ"צ סי' י"א שהעלה דבדבר דלא מושלי כלל גם הב"י מודה וע"ע בנו"ב מ"ת א"ע סי' ס' ס"ו ותשו' פ"י ח"ב סי' נ' נ"א נ"ב ועכ"פ בדרבנן י"ל דגם הב"י מודה דאין לחוש בכה"ג לשאלה וא"כ בנ"ד לכ"ע יש להקל: והנה עוד העיר רו"מ דאף שזה שמו מ"מ שמא יש עוד א' ששמו כשמו וגם הי' גר וע"ז הביא מהא דיבמות (קט"ו) בעובדא דיצחק ריש גלותא ובאמת שד"ז תלוי באשלי רברבי כמ"ש בש"ע סי' י"ז סי"ח אך דבנ"ד שלא הוחזק שם אחר כזה בעיר אינטערדאם ובפרט שהוזכר גם שם הכינוי דלשי' כמ"פ עדיף משם אביו כמ"ש בשו"ת כנסי"ח סי' נ"ג בשם תשו' הרא"מ סי' ע"ו ורשד"ם סי' ל"ה ודרכי נועם סי' ח' והוא הביא ראיות לזה וע"ש בכנה"ג הגה"ט אות רמ"ב וגם הי' גר צדק דלא שכיח כ"כ בזה"ז ובצירוף שנמצא אצלו כתב המליצה הניכרת לכתר"ה שנתן לו בכת"י לכן מכל הלין טעמי הנני מסכים בעניי עם מעכת"ה להתיר האשה מכבלי העיגון ולהתירה להנשא כדת של תורה ויען שמבואר בתשו' ב"ח החדשות סוסי' ס"ד כי מי שמתיר עגונה אחת בזה"ז כאלו בנה אחת מחורבות ירושלים העליונה להציל בחינה אחת מן אשת חיל וכ"ה בנח"ק על איכה בשם הרה"ק ר"א חיון לכן נדחקתי לגמור התשו' היום ביום הצום על חורבן בית תפארתנו והנלע"ד כתבתי: סימן פה להרב הה"ג וכו' מו"ה מרדכי דוד אינניור נ"י אבד"ק זמיגראד. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שאברך א' מקארטשין הי"ל אשה מזמיגראד וגירש את אשתו בפני מעכת"ה ובד"צ ושמו משה בן טוביה כי כן נקרא אביו בפ"כ טוביה וחתם טובי' ברשימה אחר היו"ד אך לס"ת נקרא טוביהו בלי צווי שלו ובלא טעם רק שכן דרך הנקדנים וסידר גט בשם משה בן טובי' ובכ"ז לחומרא סידר עוד גט בשם בן טוביהו דמתקרי טוביה והגם דהמגרש שמע שנסדר עוד גט אעפ"כ בשעת נתינת גט ראשון נתן הגט לחלוטין ואח"ז אמרו שיש איזו פקפוק בגט ונסדר גט ב' כמ"ש בנו"ב ובשעת נתינת גט ב' כשאמר והרי את מותרת לכל אדם אמר בחטיפה ע"מ שלא תנשא עד עשר שנים והמגרש כבר נשא אשה וירצה לצערה או ירצה ממון ורו"מ צידד להתירה ובפרט דאם ירצו לגרש שנית יצטרך לקדשה שנית ולגרשה כמ"ש בסי' קמ"ג ובנ"ד הרי כבר נשא אשה ויעבור בחדר"ג עכת"ד: הנה לענ"ד כיון דבלא כתב שם אביה כשר אלא דשינוי פוסל וא"כ בכתב שם שנקרא בפ"כ דגם בשם עצמו כשר בדיעבד מכ"ש בשם אביה ולא יעלה עה"ד לחוש בכה"ג דהוי שינוי מה שלא הזכיר שם שעולה לס"ת דגם בנקרא בשני שמות ביחד צידד בתשו' מהראנ"ח סי' י"א דהוי כלא כתב השם ולא כשינוי וע' בשו"ת נט"ש סי' ע"ב וסי' פ"ג והארכתי בתשו' אחת מכבר אבל בכה"ג דנד"ד לכ"ע הוי רק כלא כתב שם שעולה לס"ת והרי גם בלא כתב כלל כשר מכ"ש בכתב שם שנקרא בפ"כ וא"כ אף שנכתב גט ב' לחומרא מ"מ כבר נתגרשה בגט הקדום והתנאי שהתנה ע"מ שלא תנשא אינו כלום כדמצינו בפ"ד דפרה מ"ב הזה מששית שביעית וחזר והזה שביעית פסולה משביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשר ופי' הר"מ וז"ל אמנם אם הזה מטבילה שביעית ב' הזאות שביעית ושמינית היא כשרה לפי שכבר נשלמו ז' הזאות כמצותה וכל מה שיבא אחר זה לא יפסידה וכו' עכ"ל ומצינו כה"ג בזבחים (ל"ו סוע"ב) דבחטאת כיון דבמתנה אחת כיפר גם בנתן שני' חוץ לזמנה כיפר כיון דכבר עשה דבר המעכב בכפרה אף דלכתחלה צריך ד' מתנות מ"מ כשר וה"נ בנ"ד אינו פוסל ועמ"ש בהסכמתי לספר מחה"ש על הל' גיטין שנדפס מחדש אות ו' בהעתק תשובתי לוואלאטשיסק שהבאתי עוד מכמ"ק בענין זה ולכאורה י"ל דבנ"ד שאמר המגרש בציווי להסופר ועדים שיכתוב אפי' מאה גיטין עד שיהי' אחד כשר לדעת הרב וכיון שדעת הרב הי' לסדר עוד גט א"כ לא הוכשרו הגירושין בגט ראשון דהוי כשיניי בשליחות וע' כה"ג בב"מ סי' ר"ל ובפת"ש סי' תל"ג בשם כמה מחברים ובתשו' הנ"ל