מהרש"ם חלק א קמז

השיא ר"ט אשתו ה"נ ל"ש ומתוך ראי' זו שהבאתי הוכיח הרא"ש דלא בעי' שיכיר העד אותו שמעיד עליו שמת רק שידע שמו וסמך עליו הלכה למעשה ומאחר שהם א"ל אח"כ שאותו המומר הצולע חלה ומת אין לך עדות גדול מזה וכו' ואם נפש אדם לומר הרי כתב הרמב"ם ז"ל וכו' משמע דבעינן שיזכיר שם עירו בעדותו וכו' נלפע"ד דהיינו דוקא היכא שאינו מזכיר שם אביו אז צ"ל יוסף שממקום פלוני וכו' גם עדות רמבי"ק פשיטא שעדות גמורה היא שהרי הי' מכירו מחיים גם ראהו מת והעיד שהי' שמו נתנאל גם שם אביו ידע ע"פ דודו וכו' ופשיטא דע"פ דודו מהני גם יכול להעיד עליו כדפשיט תלמודא פ' החולץ גבי ואשתמודעינהו דאחוה דמיתנא וכו' דהלכתא אפי' קרוב וכ' הרי"ף וכו' גילוי מילתא בעלמא דאפי' קרוב וכו' דלאו אמלתא דאיסור קא מסהדי וכו' ואע"ג דבההוא שעתא דמגלי מלתא דאחוהי דמיתנא הוא כבר אנו צריכין לעדותו שהרי הוא רוצה לחלוץ וכו' אפ"ה לא חשיב אלא גי"מ בעלמא כ"ש הכא שבשעה שא"ל וכו' שזה נתנאל הי' בן אחיו עדיין לא היינו צריכין לעדותו וכו' עכ"ל ואח"ז ביאר שם דאף דכמ"פ ס"ל דאין עא"נ ביבמה מ"מ הכא דהיבם מומר יש להקל ע"ש וכמ"ש בנ"ד דגבי היתר עגונה מהני בכה"ג ומפורש ג"כ סברת רו"מ דאדרבא מה שאמר קודם שהוצרכו למלתא דאיסורא מהני טפי וע' בתשו' מהר"מ מלובלין סי' נ"ו באמצע התשו' שהביא בקיצור ממהרי"ק הנ"ל לנידון דידי' שהתפאר המומר בחייו במדינת אטליא שאם הי' רוצה להרויח ממון היה בידו להתיר יבמה זקוקה לו בארץ פולין דאע"ג שלא נודע זה כ"א ע"פ דברי המומר אפ"ה נאמן והביא ראי' המהרי"ק הנ"ל ע"ש ובתשו' מהרשד"ם חא"ע סי' נ"ט באמצע התשו' הביא ג"כ מתשובת הרא"ש שבסימן קי"ח הנ"ל ואח"ז הביא ראיות דמדאורייתא לא חיישינן שמא שינה שמו דלא חציף אינש לשנות שמו דמלתא דעל"ג לא משקרי אינשי אלא דרבנן החמירו לכן אפי' אשה נאמנת כמ"ש הרמב"ם וב"י חו"מ סי' מ"ט ומה שחששו מדרבנן הוא משום דאיכא למיחש שמא שינה לאיזו תועלת ובמקום דליכא למיחש פשי' שהוא נאמן עד שאם אירע שאנו נצריך לידע שמו וידענו אותו מפלוני שאמר שהגיד לו מפיו שמו ע"י סיפור דברים אין לספק בזה כלל דודאי כיון שלא היה שום חשש לומר דמשום הנאה שינה שמו אז ודאי יש לנו לסמוך וכו' דקושטא הוי מטעם דלא חציף אינש ומש"ה כתב מהרי"ק וכו' ע"ש וה"נ בנ"ד ולפענ"ד גם מד' הרמב"ם וש"ע סי' י"ז סי"ח מוכח כן שהרי מבואר שם בא א' ואמר לנו אמרו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' אשתו מותרת והנה בשלמא גבי אמרו ב"ד ניחא דמסתמא דקדקו בדבר לידע ששמו כן אבל באמרו אנשים הרי ניחוש שמא סמכו על מה ששמעו מהמת בחייו בדרך אקראי שקרא א"ע בשם זה ואיך נסמוך ע"ז להתיר האשה ובע"כ דגם בכה"ג מהני שפיר דכיון שקרא א"ע בשם זה לא חציף אינש לשנות שמו וכמ"ש הפוסקים הנ"ל וע' בשו"ת הרי"מ חא"ע סי' י' וז"ל ע"ד העגונה הצדדים להתירה א' ע"י אמירתו בפני אנשים שהוא מאזערקאוו שיועיל חיפוש וכו' כיון דאמירתו דרך שיחה ג"כ מהני כמבואר בפוסקים מהא דיוחנן וכו' עכ"ל זהו ג"כ כמ"ש: אך דלכאורה י"ל דבנ"ד יש לחוש שמא שאל הוא את הפאס והמליצה מן הגר ולפי שנכתב בפאס שם זה שינה ג"כ את שמו וקרא א"ע אברהם מאינטערדאם וגם קרא א"ע גר צדק לפי שכן נכתב בכתב המליצה אבל נראה דכיון דבזמן שנאבד ממנו הפאס ביקש מראב"מ שיכתוב להרב וגם לשרי הבעהערדע שישלחו לו פאס אחר ואם איתא שאיננו זה הגר רק ששאל ממנו הפאס א"כ איך ערב לבו לבקש זאת מהרב ומבעהערדע דשמא הר' אברהם גר צדק הוא בביתו ויתגלה שקרו ויוכל לבא לעונש בפלילים על המעשה שעשה להשתמש בפאס של אחר ואפי' בעכו"ם לשי' מהרי"ק היכא דמסכן נפשו באמירתו נאמן ואף שהראנ"ח נחלק עליו כמ"ש בקו"ע סי' רפ"ד היינו בעכו"ם משא"כ בישראל י"ל דלכ"ע אין לחוש שמכזב באופן כזה וע' תשו' פ"י ח"ב סי' ס"א בשם מהר"ל מפראג שחולק ג"כ ע"ד מהרי"ק אבל הב"י בתשו' הסכים לד' מהרי"ק וכן מצאתי במהרשד"ם א"ע סי' קס"ה שפסק כמהרי"ק וע"ע בט"ז יו"ד סימן שט"ז סק"ד שהעתיק לשון מהרי"ק הנ"ל והוכיח ג"כ דהיכא דמפסיד לעצמו גם עכו"ם נאמן ומכ"ש בנ"ד שאין לחוש לזה: וגם בעיקר הדבר אם חיישי' לשאלה כבר נודע מחלוקת הראשונים בזה וכבר קבצם בפת"ש סי' י"ז סקצ"ה ומאז הבאתי ראי' מדברי רש"י חולין (צ"ו ע"א) ד"ה פלניא וכו' וכליו של הורג עכ"ל ומוכח דס"ל דל"ח לשאלה ואח"ז מצאתי בתשו' גא"ב סי' כ"א שהעיר בזה וע"ש מ"ש ע"ז וראיתי בתשו' פ"י ח"ב סוסי נ"ג נדפס תשובת התוי"ט ופסק ג"כ להקל כדעת רבו מהר"ל מפראג והנה מקודם אבאר אם חשש שאלה מה"ת או רק מדרבנן והנה בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תשצ"ח כתב בפשי' דהא דבא"א חיישי לשאלה הוא רק משום חומרת א"א והביא דעת י"א דל"ח לשאלה כלל אפי' בסימנים שאינם מובהקים ביותר ואפי' למ"ד סי' דרבנן ותמה עליהם דבשלמא למ"ד סיד"א ניחא אבל למ"ד סיד"ר איך מתירים א"א בסיד"ר ותי' דס"ל דאפקעינהו רבנן לקידושין ועבדו מעות מתנה אבל אין לסמוך ע"ז ואין להתיר בסימנים בכלים אם אין הסימנים מובהקים ביותר אבל באבדה ל"ח לשאלה וטעמא דאפי' שאלו ויודע סימני הכלי מנין ידע שנאבד מבעליו שהוא בא ונותן סימן ומטעם זה לא חיישי' ג"כ למכירה אבל משום חומרת א"א נהי דסיד"א מ"מ חיישי' לשאלה משום חומרת א"א אבל בסימנים מובהקים ביותר גם באיסור א"א אין לחוש לשאלה דסימנים כאלו כעדים דמי ואין מכירים בסי' אלו אלא הבעלים הרגיל אצלו אבל מי ששואל אותם אינו מכיר בסי"מ כאלו עכת"ד אבל ברא"ש סופ"א דב"מ סי' נ' כתב וז"ל ואע"ג דמשמע פ' בתרא דיבמות דחיישי' לשאלה ה"מ לענין איסורא דאין מתירין א"א ע"י סי' בגדי המת דשמא השאיל כליו לאחר וכו' ואפילו אי חיישי' לשאלה מדאורייתא מ"מ יכולים לתקן לענין ממון שלא לחוש1 וכו' ותדע מדלא אייתי ביבמות מתני' דמצא פירות בכלי אלא פריך חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן משום דדרשי' לקמן בפ"ז מקרא להביא חמור בסי' אוכף עכ"ל הרי שהוכיח מדפריך הש"ס אקרא דסי' אוכף דניחוש לשאלה ובע"כ דהוי מה"ת אבל הנה בתוס' ב"מ (כ"ז ע"ב) ד"ה ת"ש חמור בסי' אוכף כתבו דברייתא הוא והדבר יפלא מדוע הוצרכו לזה ואמאי לא ניחא להו לומר דפריך מהא דהש"ס דריש לעיל הכי מיתורא דקרא וכמ"ש רש"י וכבר תמה בזה בתשו' פמ"א ח"ב סי' ל"ב והי' נראה דס"ל להתוס' כדעת רדב"ז הנ"ל דכל חשש שאלה הוא רק מדרבנן וא"כ אגופא דקרא לק"מ ולזה כתבו דברייתא היא שהביאה ד"ז להלכה וקשה ניחוש לשאלה וע' כה"ג בתשו' נו"ב סי' ל"ב אלא שלא ביאר כן דברי התוס': אבל מד' תוס' יבמות (ק"כ ע"ב) ד"ה כליו וכו' נראה דמסופקים בזה וגם מדברי תוס' שהבאתי אין הכרח די"ל כמ"ש הפמ"א שם דמדנקט רבא עצמו לעיל בעדים דגופו וסימנים דגופו ובעדים דאוכף וסימנים דאוכף מוכח דמספק"ל אי סיד"א או סיד"ר ולכן ק"ל להתוס' מה פריך לכן פי' דברייתא הוא וע' תשובת אמרי אש סי' ק"י קי"א שהוכיח מתשו' ריב"ש סי' שע"ט דחשש שאלה מה"ת: והנה הב"ש סקס"ט הביא דעת מהר"ל מפראג דאי סיד"ר ל"ח לשאלה והב"ש השיג עליו ובתשו' נו"ב מהד"ק סי' ל"ב הביא ראי' לשי' מהר"ל דהא בב"מ כ"ז דייק מהא דאע"פ שיש סי' בגופו וכליו דסיד"ר ומשני כליו דחיישי' לשאלה ופריך א"כ חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ומשמע דאי הו"א סיד"ר וקרא דחמור בעידי אוכף ניחא והא אכתי תיקשי היכי מהדרינן בעידי אוכף ניחוש לשאלה והאריך שם להוכיח דקושי' הש"ס סובבת להוכיח דסיד"ר ע"ש וגם בתשו' גא"ב סי' ס"ד בתשו' הג' מזאלקווא העיר בזה ולענ"ד אין ראי' דודאי י"ל מסברא דאי סיד"ר מסברא חיישי' לשאלה אבל היינו בדליכא הוכחה מקרא להיפוך אבל בדאיכא הוכחה מקרא להיפוך בודאי לא חיישי' כמ"ש התוס' דאי סיד"א לא חיישי' לשאלה ומ"מ בדאיכא הוכחה מקרא להיפוך חיישי' כן ה"נ בזה וא"כ פריך הש"ס שפיר דבשלמא אי סיד"ר ומיירי בעידי אוכף י"ל דקמ"ל קרא דחמור דלא חיישי' לשאלה אבל אי סיד"א וטעמא דמתניתין דאע"פ שיש סי' וכו' משום דחיישינן לשאלה קשה מהא דחמור בסי' אוכף ולבתר דמשני דאוכף לא מושלי וליכא הוכחה מקרא דל"ח לשאלה מוקמי' אסברא דאי סיד"ר חיישי' לשאלה וז"פ, ועוד י"ל דודאי י"ל דגם אם ל"ח לשאלה היינו משום דרוב ב"א אינם משאילים בגדיהם אבל מיעוטא איכא ובעדות אשה דאיכא חזקת א"א אמרי' סמל"ח ואף דחזקה דאשה דייקא מגרע לחזקת א"א כמ"ש התוס' כתובות (כ"ב ע"ב) ד"ה הבא עלי' וכו' כבר כתבו התוס' ביבמות (קט"ו ע"א) ד"ה טעמא וכו' דהיכא דהעד אומר בדדמי ל"ש סברת דייקא ע"ש אבל באבדה דליכא חזקת ממון כמ"ש התוס' כתובות (ט"ו ע"ב) ד"ה להחזיר וכו' אין לחוש לשאלה אבל התינח אי סיד"ר אבל אי סיד"א בעכצ"ל דאי חיישינן לשאלה היינו דרוב משאילים דהא מבואר בבכורות (מ"ו ע"ב) דהא דבעינן פרצוף עם החוטם הוא רק מדרבנן ואי נימא דחשש שאלה רק משום דסמל"ח והו"ל פלגא מהראוי להקל בדרבנן כיון דהוי סד"ר וליכא חז"א דכבר אידא לה ע"י הרוב וא"כ אי סיד"א תיקשי איך קתני עלה במתני' דאע"פ שיש סי' בכליו