מהרש"ם חלק א קמה

א' שדעתו ג"כ להקל וע' בתשו' נטע שעשועים סי' כ"א שבנה דיק ע"ד הנ"ב והוכיח כדעת רח"כ דאיכא חזה"ג שלא בשעת וסת וגם בימי ליבונה הויא בחזקת טהרה כדעת המג"ש ע"ש ובתשו' פ"י סי' ו' הביא שהסכימו עמו כמה גדולים וכ"ה בבינ"א שער בית הנשים אות י' והביא מכמ"פ כן וכמה רב גוברייהו לסמוך עליהם לטהר אשה לבעלה ולכן כן יעשה גם בנ"ד ותלבש גם הכתונת של צבעונין ויזהירנה שלא יהי' שום לובן בבגד דנודע שהחוו"ד מחמיר בצירוף מקום צבוע ולובן: ומ"ש רו"מ דהוי מעלים מאיסור ליתא דבכה"ג לא גזרו חז"ל ע"ז וליכא איסור כלל וגם מבואר בתשו' בי"ע סי' פ"ד ושו"מ מ"ת ח"ב סי' ל"ב דבמקום שנוגע לעיגון האשה מותר להעלים עין ע"ש ויצא דברינו בטהרה, (וע"ל בסי' שאח"ז עוד בזה): ומ"ש רו"מ להקשות עמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' רל"ה בישוב קו' תוס' וקו' הישוע"י עפ"ד השעה"מ פ"ח ממ"א והקשה רו"מ לפמ"ש הר"ן נדרים (י"ח) דנדר חל על שבועה ואין שבועה חל על נדר דבנדר איכא איסור חפצא וגברא אבל שבועה רק איסור גברא א"כ הרי בהך משנה תני יו"ט ומוקדשיו והרי מוקדשים הוי איסור חפצא דנדר הוי כקרבן ע' בר"ן נדרים (י"א) ואין חל יו"ט על מוקדשי' אפי' בב"א כיון דמוקדשים חל על יו"ט אבל יו"ט אינו חל על מוקדשים לק"מ דהריטב"א שם הוכיח מירושלמי דשבועה חל על נדר כמו דנדר חל על שבועה וא"כ איסור יו"ט חל על מוקדשים ודברינו יסובו לשי' הריטב"א ועוד דהא לשי' הר"ן כל איסורי תורה הוי איסורי חפצא וא"כ יו"ט הוי ג"כ איסור חפצא ועכ"פ לשיטת הריטב"א א"ש בפשיטות: ומה שהקשה דהא דזבחים (ל"א ע"ב) דמשני אביי דלא כר' ירמי' והא דלאכול ולהקטיר סד"א כיון דבהאי כי אורחי' וכו' ומה יענה במתני' (דף סה ע"א) דאיתא ג"כ לשון כזה ושם בחטאת העוף ההקטרה לאו כי אורחי' ובעולת העוף לאו כי אורחיה נ"ל ליישב בפשי' לפמ"ש התוס' שם (כ"ח ע"א) ד"ה אמר שמואל וכו' דשמואל לא ס"ל כר' ירמי' דא"כ רישא ר"א ומציעתא רבנן וסיפא ר"א ע"ש א"כ י"ל דגם אביי נד מטעם זה מתירוץ של ר' ירמי' והתינח במתני' דהכא דקתני רישא עור של אליה אבל לקמן (דף ס"ה) גם לאביי מצינן שפיר לאוקמי כר"א ובאמת שכבר תמהו על משנה הנ"ל בספר מש"ח וסמ"ח מצוה קמ"ד דלמ"ל הא דאכילה והקטרה אין מצטרפין דבלא"ה בעולה הוי מחשב בדבר שאין דרכו לאכול ובחטאת דבר שאין דרכו להקטיר והוא כקושי' רו"מ אלא שלא הביאו מהש"ס (דף ל"א) ע"ש מ"ש בזה: סימן פב להרב החריף וכו' מו"ה דוב בעריל הלוי קימעל נ"י בקיגהיניטש. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין אם מותר לאשה ללבוש כתונת צבוע להנצל מחשש כתמים שרגילה למצאם והביא דברי דגמ"ר סי' ק"צ ס"י ובתשו' ח"ס סי' קס"א הקיל רק בבגד שעל הכתונת ולא בכתונת שעל בשרה ובחכ"א כלל קי"ג ד"ט כתב שתציע על מטתה נראה דלא ס"ל כהח"ס אך רו"מ פקפק על גוף ההיתר דהא קיי"ל דאין עושים סד"ר לכתחלה וכיון דיש מחמירים בבגדים צבועים אלא דסד"ר להקל א"כ אין לעשות מעשה לכתחלה והביא מד' מג"א סי' י' סקי"א וט"ז סי' ע"א סק"ג ופר"ח וא"א סי' פ"ג ופמ"ג יו"ד בדיני ס"ס במחודשים סק"ז ונו"ב מ"ק סי' מ"ג: והנה בגוף דין סד"ר לכתחלה בא"ר סי' י' חולק בזה על המג"א וכתב דכיון דבספק לא גזרו חז"ל מותר לעשות כן לכתחלה וביאור דבריו דהא דעת רמב"ם דגם בדרבנן איכא לא תסור וביארו המחברים דהא דסד"ר להקל משום דכך התנו לכתחלה והם אמרו דבספיקא שרי א"כ אין כאן גזירה כלל ואמאי יאסר לכתחלה ובפרט שהרי דעת הראב"ד ורא"ש שבסי' פ"ג דבספק בעיא מותר לכתחלה וה"נ בספק פלוגתא ובגוף המחלוקת בבגדי צבעונים כבר הבאתי לעיל סי' פ"ב] מד' האשכול שפסק ג"כ להקל והביא דעת המחמיר וסיים דבכתמים שומעין להקל שכבר ראה דעת המחמירים וחולק עליהם גם רו"מ הביא דברי שיו"ב סק"ד שדחה דברי רד"ק שהעיר בהערת דג"מ ופסק ג"כ להקל ועוד נראה דכיון דבשעת לבישה עדיין ליכא כתמים מותר לעשות גם לכתחלה וראי' לזה מדברי הב"י סי' רל"ח שביאר דעת רמב"ם דבספק בעיא לענין בדיקה בזמן היתר לבטל יבטלנו הי' סד"ר להקל והא אין לעשות סד"ר לכתחלה ובפרט שנולד הספק בשל תורה קודם שבטלו והרי הרמב"ם עצמו ס"ל דאין לעשות סד"ר לכתחלה בספק בעיא כמ"ש הב"י סי' פ"ג ובע"כ דכיון דאכתי זמן היתר חמץ וכל חיוב הבדיקה הוא רק לצורך הפסח אחז"א מותר לעשות כד"ר לכתחלה וה"נ בזה שלובשת קודם מציאת הכתם ולכשתמצא הכתם יהי' סד"ר ולהקל גם לכתחלה שרי וע' כה"ג בנדרים (מ' ע"ב) א"ר דלמא לכתחלה הוא דלא (דחליפין כגידולין דמי) ואי עבד עבד וכו' ובר"ן פי' כלומר כשהוא בא להחליף איסור בהיתר לכתחלה בידים אסור והחליפין אסורים אבל זו בשעה שלוותה אע"פ שהבעל מתחייב אין זה חליפין איסור ממש הלכך יכולה היא ללות ולאכול ואע"פ שאח"כ נפרעין מן הבעל דיעבד הוא שנעשה חליפין למה שאכלה עכ"ל הרי דאף שהיא לווה ואוכלת אין זה בגדר עושה לכתחלה אף שאדעתא דהכי עושית שיגבו מהבעל וה"נ בנ"ד כשהיא לובשת צבעונין אין לה כתמים ואח"כ כשימצאו בו כתם תוכל להקל ואף דאסור להעלים עין מסד"ר ודוקא במה שהוא רק חומרת גאונים שרי וע' שפ"ד או"ח סי' תס"ז סק"ל וסד"ט סי' קנ"ו סקט"ו בשם ביאורי מהרש"ל ומהרא"ש על הסמ"ג אבל היינו בספק שמא יש לפנינו האיסור משא"כ בנ"ד: ובדין כתונת כבר ראו עיניו בהגהת א"ב שהעיר מהא דסי' קצ"ו דצריכה ללבוש חלוק לבן דמוכח דס"ל דלא כהח"ס ודוקא בימי ספירה צריכה ללבוש חלוק לבן משא"כ בשאר ימים וכיון שיש בזה גם חשש מניעת פו"ר באשה שרגילה בכתמים המיקל יש לו ע"מ שיסמוך והנלע"ד כתבתי: סימן פג להרב הה"ג וכו' מו"ה יחזקאל פרענקיל נ"י רב בהוסיאמין. מכתבו מגלה עפה הגיעני ובדבר שאלתו בדאקטר אחד שבא לגרש אשתו ובשעת מילתו ניתן לו שם אבל אין מי שיקרא אותן בגדלותן בשם זה זולת בשם כינוי המשפחה מרגלית וחותם כן על כל כתבי הרפואה וכמעט אין מי שיודע את שמו העיקרי ורק אם יעלו לתורה פעם א' בשנה וג"ז אינו בכל שנה קורים אותם בשמם העיקרי עכת"ד השאלה: והנה רו"מ האריך מאוד בקונטרסו ולענ"ד בכל האריכות שכתב רו"מ לא ראיתי שום הכרח לומר דשם העריסה הוי נשתקע כיון דודאי בילדותו נקרא בשם העצם וגם עולה לס"ת בשם זה אף שהוא רק פ"א בשנה או שנתים מ"מ אין זה נשתקע דדוקא להחזיק שמו בעינן ג"פ בתוך ל' יום אבל אם כבר הוחזק אלא שלא יהי' נשתקע סגי אם נקרא בפרהסיא בתוך קהל ועדה גם פ"א בשנה וכדומה ובתשו' א' לק' ראוונא הבאתי מהא דקידושין (דף ע"ה ואה"ע סי' ד' סכ"ב דלרמב"ם נשתקע היינו שלא יוודע כלל וגם הבאתי מדברי רש"י ע"ז (דף י') נשתקע הדבר שלא יצא ד"ז מפי אדם לעולם וללשון ב' שלא יצא ד"ז לחוץ ומדברי הר"ש פ"ב דכלים מ"ב בשם תוספתא בהא דמלחמיות ועד חלבין גדולים בלוג וכו' נשתקעו הדברים וכו' ופי' הר"ש דבימי ר"ע לא נחלק אדם עליו וכבר נשתכחו דברי ריב"ז א"נ משום דלא סברו כוותי' ע"ש וכתבתי די"ל דהנך ב' פירושים אם היינו בידיעה או בדיבור ועכ"פ בנ"ד שנקרא כן ברבים לס"ת אפי' פ"א בשנה או שנתים ודאי דלא הוי נשתקע וגם הבאתי מהתוס' בכורות (ג' ע"א) ד"ה ור"י וכו' דאין לדמות אלא מה שהש"ס מדמה כההוא דבתולה אפי' מקצת בתולים וכו' ונשתיירו מקצתן כאלו נשתיירו כולן וכו' ע"ש היטב הרי דאף דמתחלה מקצת בתולים אינם בכלל בתולה מ"מ אם הי' בתחלה כולן ונתמעטו אח"כ אז אפי' מקצתן הוי בכלל כולן וה"נ לענין החזקת שם בעי' ג"פ בל' יום משא"כ בהוחזק אלא שנשתקע אח"כ סגי בהחזקה כל דהו וזה איזו שנים הארכתי בתשו' לק' באלחוב בענין החזקת שם ג"פ ובדברי המבי"ט שהביא רו"מ והבאתי דברי השב יעקב שכתב דסגי בפרסום בעשרה והביא מב"ב (קמ"ב) והוא ש"ס הנזכר גם ביבמות וכתובות וראיתי בתשו' רו"מ שהרב הגאבד"ק הרימליב כתב ד"ז אדנפשי' ולא ידע שכבר קדמו הש"י אבל בשו"ת חא"ש סי' קס"ז חולק עליו וכדברי רו"מ בהשגתו ע"ד הגאון הנ"ל ובתשו' א' להרב אבד"ק וואלאנטשיסק הבאתי מתשו' ח"ס חלק ו' סי' מ"א שתמה בהא דבעינן שיתחזק שלשים יום והא בשינוי השם ע"י חולה סגי בפרסום קצת וע' בג"פ סקנ"ג וביארתי דהטעם דבפחות מזה