מהרש"ם חלק א קמד

וזאת עצה היעוצה בנ"ד שתכניס האשה תמיד מוך וכדומה בפנים וכשתרגיש תוציא תיכף ותבדוק ואם לא תמצא כלום יש להקל ולא עוד אלא שאם תבדוק כן ג"פ כסדר שוב גם אם לפעמים לא תזהר בזה יש להקל שהרי נתברר כי הרגשה שלה אינו כלום וכמ"ש כה"ג בסי' קצ"א לענין מוצאת במי רגלים ואף דיש לחלק בזה מ"מ כדי שלא להוציא אשה מבעלה כדאי הם המקילים נגד התה"ד לסמוך עליהם בכה"ג: ועוד יש לי להעיר בזה בדבר חדש דהנה כבר העלה הש"ש ש"ו פ"ז דברובא דליתא קמן אין כא"נ לנגד הרוב ולכאורה לפמ"ש מהרש"א וב"ש א"ע סי' ס"ח סק"ג דדם נדה שלא בשו"ו לא שכיח א"כ איך אשה נאמנת לומר שמצאה דם הרי הוי נגד הרוב ובפרט לפמ"ש הגאון רח"כ הובא בתשו' נו"ב ובחוו"ד סי' קפ"ז דהוי חזה"ג שלא תראה שלא בשו"ו א"כ הרי אין עא"נ נגד חזקה וא"ל דבעלים נאמנים על שלהם דז"א דהאשה היא שדה של בעל כמ"ש התוס' בכתובות (ב') וצ"ל כמ"ש החוו"ד סי' קפ"ה לענין שאחד"א דאף דאשה משועבדת לבעל מ"מ בטומאת נדה שתטבול אח"כ ומפקעת א"ע רק לפי שעה אין זה בכלל הפקעת שיעבוד ע"ש וא"כ ה"נ נאמנת מדין שאחד"א ולפ"ז הא דנאמנת לומר שרמ"ת היינו משום שהרי הדם לפנינו ויוכל להתברר והיכא דהעד אומר תא ואחוי לך נאמן כמ"ש התוס' בקידושין (ס"ו) וביו"ד סי' קכ"ז וא"כ בנ"ד שאומרת שמרגשת בפנים והוא מצוי תמיד עד שעי"ז לא תטהר לעולם י"ל דאינה נאמנת כלל וגם ל"ש בזה שאחד"א כיון דעי"ז מפקעת א"ע משיעבודו של בעל וזה כתבתי רק לסניף דרך פלפול והעיקר להקל מטעמא דכתיבנא למעלה, והנלע"ד כתבתי: סימן פא להרב הגדול וכו' מו"ה יהושע העללער נ"י אבד"ק באריש: וכעת מו"ץ דק' סטרי. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה אחת רכה בשנים אשר זה כמה בימי ספירתה הבדיקה עולה יפה ונקיה אולם מוצאת כתמים על חלוקה תמיד וא"א לה ליטהר ורו"מ צוה לה לעשות בדיקת מהרי"ו שברמ"א סי' קצ"א כמ"ש הנו"ב והובא בפת"ש שם והי' ראש המוך הכרוך נקי רק סמוך לסופו נמצאים טיפין אדומין והעיר רו"מ דגם בבדיקה זו ל"מ רק לגבי רמ"ת אבל מ"מ צריכה ז"נ ורמז לדברי חוו"ד סי' קפ"ז וסי' קצ"א והאב"מ בתשובותיו סי' כ"ג ואם תלבש בגדי צבעונין הרי הח"ס סי' ק"ס העלה דל"מ רק בבגד עליון ולא בכתונת הסמוך לבשרה וגם העיר דבנ"ד דמוחזקת בכך הוי כמעלים עין מאיסור ואף דמבואר בפמ"ג א"א תס"ז בא"א סק"ל בשם מהר"א שטיין דבמקום מצוה מותר הרי הח"ס שם העיר עפ"ד מרדכי דראוי היה לאסור לישא נשים משחרב ביהמ"ק אלא דאין גוזרין גזירה על הציבור שא"י לעמוד בה ועכ"פ אין לעשות תקנה דצבעונין וא"כ ה"נ לענין העלמת עין והרי גם במקדש בדקו הריאה ועוד דבימי ליבון הויא בחזקת טומאה ול"מ ס"ס כמ"ש הנו"ב סי' מ"א והביא דבריו מא"נ וחוו"ד סי' קפ"ז ובנ"ד דמיא לאשה שיש לה וסת עכת"ד: הנה בגוף דין בדיקת המוך מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' רמ"ט ר"נ בשם מהר"י מולין דאין לסמוך ע"ז רק בחולי הארין ווינד אבל בלא חולי וכאב אין להקל כלל ע"י בדיקה זו אבל בסי' רנ"א כ' בשם הא"ז דאף דבבדיקת שפופרת א"א בקיאים בבדיקה מ"מ בבדיקת מוך גם אנו בקיאים ע"ש ומצאתי בשו"ת מהר"ח א"ז סי' ח' שנשאל בדין אשה שיש לה כאב וחולי במקום השתן אם מהני בדיקת מוך שתמלא במקום המקור בעת יציאת השתן וכשיצא אז דם עם השתן והמוך יהי' נקי יתברר שאינו מן המקור והשיב ששאל להר"ש ופסק להחמיר ע"ש טעמו: ומ"ש מדברי הח"ד ואב"מ יעוין בשו"ת עט"ח סי' י"ד שדחה ג"כ דברי הנו"ב ובשו"ת הרי"מ סי' י' האריך ג"כ בזה ומ"מ בדרבנן פסק להקל וע"ע בשו"ת טה"א סי' ב' באורך ובשו"ת ד"ח ח"ב חיו"ד סי' ע"ה דחה ג"כ ד' הח"ד דהרמ"א מיירי להתיר אחר ג"פ בלא בדיקה אבל ע"י בדיקה י"ל דמותרת והא דנדה (ג') היינו כשהמוך מלוכלך אבל אם הוא נקי מהני כמבואר בתה"א להרשב"א דבדיקה זו טובה וכמ"פ עשה מעשה כהנו"ב ע"ש ולכן בנ"ד שמוצאת רק כתמים אף שאין להקל לגמרי מ"מ יש סניף לצרף ספק דשמא מן הצדדים כיון דאיכא הוכחה ורגל"ד: אבל העיקר נ"ל דתלבש גם כתונת צבוע בשאר צבעונים שאין בהם לובן כלל: ומ"ש רו"מ מדברי הח"ס הנה גם לפי טעמו של הח"ס הרי בתוס' ב"ב שם הקשו איך יעלה עה"ד לגזור שלא לישא נשים הא כתוב פו"ר ותי' באותן שכבר קיימו פו"ר ומ"ש בתו"ח שם דבשוא"ת יכולים לעקור כבר השיג עליו בתו"ש סי' רפ"ב דסותר למ"ש בעצמו בר"פ כ"ג דאפי' תקנת נביאים א"א לעקור לבטלה לגמרי ומכ"ש מצוה של תורה וכמ"ש הט"ז בא"ח סי' תקפ"ח ע"ש וא"כ בנ"ד שהאשה עוד רכה בשנים ובעלה לא קיים פו"ר ל"ש טעם זה וגם לשי' מרדכי דאין לכוף בזה"ז על פו"ר מ"מ מודה דהוי מצוה אלא שאין לכוף ומה"ט מתירים ע"י ק"ר לישא אשה אחרת וכדומה משום ביטול פו"ר ועוד דכבר כ' הט"ז בא"ע סי' קי"ט דיש חשש הרהורי עבירה וגורם כמה מכשולות ובשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב ראיתי שכתב דבדורות הללו ראוי להקל בכל מה דאפשר לבל יכשל הבעל בהוז"ל שגורם בעוה"ר אריכות הגלות ועוד דהא דמבואר בש"ס דראוי הי' לגזור שלא לישא נשים המעיין בש"ס דב"ב שם ימצא דדוקא שלא לאכול בשר ולשתות יין הי' ראוי משחרב ביהמ"ק אבל בגזירה שלא לישא נשים הי' ראוי משפשטה מלכות וגזרה לבטל מילה שלא לכנוס לישוע הבן וזה היה זמן רב אחר החורבן וא"כ בפולמוס של אספינוס לא היה מקום לזה וא"כ גם לבעלה עשו תקנת צבעונים ונדחו ד' הח"ס בטעמו של הר"ש: ובגוף דינו של הדג"מ וח"ס הנה מדברי רש"י שכתב דטעמא דבגדי צבעונין משום שאין האודם ניכר בהן א"כ גם לבעלה כן הוא וכן מצאתי בס' האשכול הל' נדה סי' מ"ב שהביא ד"ז דבכל מיני צבעונין שאינן לבן אם נמצא כתם טהור דלא גזרו אלא על בגד לבן ויש מי שחולק ובכתמין שומעין להקל עכ"ד ומבואר דאין לחלק בין בגד עליון לתחתון שהרי כ' דלא גזרו אלא בלבן ולשי' הח"ס הרי גם בצבוע גזרו בבגד תחתון ועוד שהרי באשכול שם רסי' ל' הוכיח מדהשמיטו בה"ג ובעל השאלתות והרי"ף דיני כתמים נראה דס"ל דל"ש דין כתמים רק בזמן שהיו נוהגים טהרות ומגו דגזרו לטהרות גזרו גם לבעלה משא"כ בזה"ז דליכא טהרות וע"ש בנח"א דבזה מיושב מה שתמהו הראב"ד ורמב"ן ור"ן נדה (נ"ח) מהא דאשה שבאה לפני ר"ע דבימיהם הי' עדיין טהרות וע"ש עוד שהסביר טעמם עפ"ד הנו"ב שהטעים הא דר"נ דל"ג על כתמים אלא בדבר המקב"ט ע"ש א"כ נהי דקיי"ל דגם בזה"ז איכא דין כתמים וכ"ה דעת האשכול עצמו היינו משום דכבר נגזר במנין אף שנתבטל הטעם מ"מ אסור אבל עכ"פ בצבעונין שלא גזרו לטהרות פשי' דמותרת לבעלה ובזה י"ל דהרמב"ן המחמיר בצבעונין לשי' אזיל דבדין העביר ז' סמנים דעת רמב"ן דלא התירו לבעלה והב"י הביא בשם רמב"ם ורשב"א והה"מ דיש להקל אלא דבזה"ז לא נודעו הסממנים ע"ש הרי דלא ס"ל כטעם זה ורמב"ם לשי' דמיקל גם שם לבעלה כמו לטהרות: ולפמש"ל דבפולמוס של אוספיינוס לא היה עוד מקום לגזור לבטל פו"ר א"כ גם לבעלה הקילו בצבעונין א"כ כיון דבשעת גזירת כתמים לא גזרו בצבעונין שוב אין לגזור אח"כ כמ"ש כה"ג הב"י באו"ח סי' י"ג והובא במג"א סי' שא סקנ"ח ובסי' עט ואני מצאתי כדבריו במלחמות פ"א דמגלה גבי יום נקנור ע"ש והדבר ברור לענ"ד שאין לחוש כלל לחומרת הח"ס ובפרט בנ"ד שבדקה ע"י מוך ויצא נקי בראשה י"ל דגם הח"ס מודה להקל: ומ"ש רו"מ דבימי ליבונה אינה בחזקת טהרה יעוין בשו"ת ב"א חיו"ד סוסי' מ"ח מ"ש לדחות ד' הח"ד וע' בשו"ת אמרי אש סי' ע"א שדחה ראיית נו"ב והעלה מש"ס נדה בסוגיא דבדקה בשני ונמצאת טהורה מוכח דבז"נ הויא בחזקת טהרה ושכ"ה בחי' רמב"ן ריש נדה שהובא בס"ט ע"ש ואני מצאתי בחי' הר"ן לנדה (ה') שהביא ג"כ ד' הרמב"ן שהכריע דבדיקת הפסק טהרה בעי' בחורין וסדקין להוציאה מחזקת טומאה אבל כל ז"נ היא בחזקת טהרה ואינה צריכה רק בדיקה בעלמא והן הן ד' רמב"ן וב"י סימן קצ"ו שהביא הח"ד בעצמו בסימן קפ"ז סק"ה ויעוין באס"ז ב"ק י"א) בשם גליון במה שכתבו התוספות דבראתה יום ט"ו איכא ס"ס והקשה דהא הויא בחזקת טומאה כל י"ד ותי' דס"ס מהני גם במקום חזקה ע"ש ומשמע דגם ביום ט"ו איכא חזקת טומאה ויש לחלק דהתם לא פסקה עוד בטהרה ויעוין בתשו' פ"י חיו"ד סי'