מהרש"ם חלק א קלב

ובתשו' ב"י סי' י' ועבוה"ג סי' ס"ז וע' בברכ"י חו"מ סי' ל"ד באורך בזה מ"מ י"ל דגבי ע"ה ריק ופוחז כיון דהוי בחזקת פסול עד שיוכשר א"צ הכרזה כמ"ש בשו"ת צה"ב שבסוס' בית מאיר סי' ח' ואף דבשו"ת אמרי אש חא"ע סי' ל"ו העלה דלהסמ"ג הוי קידושי תורה וגם העלה דגם בלא הוזמן לעד יש לחוש לקידושין מכל מקום חזי לאצטרופי בנ"ד: ולכן לא היתה צריכה גט כלל ואם רו"מ שעשה מה עשה להשתדל שיגרשנה בגט אבל לענין חשש הבחנה הנה בתשו' רע"א מ"ת סי' פ' הובא עובדא בב' עדים שהעידו על פנוי' שנתקדשה והאשה מודית בקידושין ונמצא א' מהם קא"פ אם צריך ג"ח הבחנה ואחרי שהעלה דבמודית דינה כנתקדשה בע"א וצריכה גט מ"מ כיון דרוב הפוסקים ס"ל דמקדש בע"א אין חוששין לקידושין אף דאין להקל אלא במקום עיגון ודחק מ"מ לענין חשש הבחנה בדאיכא הפ"מ יש להקל ולסמוך שאין בהקידושין ממש ואף דעכ"פ הי' קול מ"מ לענין הבחנה דרבנן מבטלין קלא ועוד שהרי נתברר שהקול הי' על קידושין בע"א דהעיקר כדעת רוב הפוסקים שאין חוששין לקידושין ועוד שהרי דעת רי"ו דגם בנתגרשה ע"י קול א"צ הבחנה ושכ"ה בתוס' ובתשו' מקור ברוך סי' ד' צידד דגם ר"י והרא"ש לא חלקו על ר"ת אלא בנשואה ויצא הקול על גט הראשון ונתנו גט ב' אבל בקידושין לבד דמדינא א"צ ג"ח הבחנה אלא משום ל"פ קיל יותר ובפרט שהקול על תחלת הקידושין יש להקל ואף דלמעשה לא רצה להקל מ"מ במקום הפ"מ יש להקל דא"צ ג"ח הבחנה ע"ש הרי שכבר יצאה הוראה מהגאון רע"א ז"ל להתיר בכה"ג במקום הפ"מ ואף דהוא מיירי בנמצא קא"פ דיש דעות דבטל כל העדות מ"מ הרי הוא עצמו מסיק להלכה דצריכה גט וגם הוא מיירי בהודית על הקידושין ובנ"ד הרי לפי דבריה אין הטבעת שלה ולא היה בידה ליתן להמקדש במתנה דגם להסוברים דבטבעת שאול מקודשת היינו בהשאיל לצורך קידושין משא"כ בנ"ד דבודאי לא השאילתו האשה למיעבד איסורא לקדש בשבת והעד השני העיד בפירוש שאמרה שלקחתו בסתם ולא הוכחש בזה וגם מדברי הבתולה נראה כדבריו ולכן נד"ד קיל טפי מנידון רע"א שהרי שם פסק דמדינא צריכה גט ומכ"ש בנ"ד ובפרט בצירוף שאר סניפים הנ"ל: ואף דמבואר בתשו' הרמב"ן שהובא בב"י דבכל קול קידושין שהצרכנוה גט לחומרא בעלמא צריכה להמתין ג"ח מ"מ הרי דעת רי"ו אינו כן והגאון רמ"א סמך בהפ"מ ע"ד רי"ו דודאי בדרבנן יש לסמוך בהפ"מ אפי' ע"ד יחיד וגם הביא מתשו' ר"מ אלשקר דאם הוחזק קול ואח"כ נמצאו העדים פסולים אין לחוש להקול כיון שנתברר שהיה שלא כדין וה"נ בנ"ד ועוד כררי בב"י הביא מתשו' הרשב"א דהיכא דבאמת לא היתה צריכה גט אפי' נתן לה גט אין הגט פוסל שהרי לא נתגרשה אלא ממי שאינו אישה ואין חוששין מפני הרואים דהגט חספא בעלמא הוא ואינו מעכבה מלהנשא מיד שאין זה בכלל גזירת הבחנה ע"ש ואני מצאתי ד"ז בתשו' הרשב"א חלק ד' סי' ד"ש ביתר ביאור ע"ש וה"נ בנ"ד לכן אחרי שכתב בהטע"ג שהוא רק חשש קידושין בפני ע"א והוא הפ"מ ושעה"ד סמכתי על הוראת הגאון רע"א והתרתי לעשות הנישואין, והנלע"ד כתבתי: סימן סה להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יחיאל איכל ניימאן הכהן נ"י מו"ץ דק' עיר ישן. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שבזמן שנחלה בנה ר"ל שלחה הש"ט ליד רו"מ שנודרת עבורו ח"י ר"כ ואח"ז כשגברה המחלה שלח בעלה איש א' לרו"מ ואמר שמנדר כל הש"ט עבורו ומת הבן וכפי ד' הבעל נדר לצדקה שיהי' בריא (ער זאל גיזונד זיין) ולפי המבואר ביו"ד סי' ר"כ סט"ו בהג"ה בנדר בסתם חייב לקיים נדרו אפי' מת וכ"נ מלשון רש"י בב"ב (יו"ד): והנה בגוף הדבר אם בכה"ג מקרי תנאי אלא שאינו כפול הדבר מבואר בתשו' מיימוני השייכים לס' הפלאה סי' ד' בדין א' שנדר עד"ר אם ישחוק בקוביא והשיב דאם שכח נדרו הו"ל נדרי שגגות והביא ראיה מפ"ד דנדרים וכו' וז"ל אע"ג דלא קתני בסיפא אם אוכל אם אשתה אלא שאיני אוכל ושאיני שותה מ"מ כך פתרונו שנודר על תנאי קונם דבר זה אם אוכל אם אשתה והאכילה והשתי' הם התנאי שע"י תחל הנדר וקתני דהוי נדרי שגגות ומותר שלא חל התנאי וכו' ואין נראה לומר דאפי' לא חל נדרו ע"י ששחק בקוביא בשוגג מ"מ ע"י שלא עשה מסתמא תנאי כפול וכו' והוי תנאו בטל ומעשה קיים וחל נדרו משעה שעשאו ואפי' לא שחק כי נראין הדברים שמועיל גי"ד כמו זבין ולא איצטריכי לי' זוזי וכו' וכמה דברים שא"צ תנאי ול"ה כדברים שבלב וכו' עכ"ל ומבואר דהכא בגי"ד לבד סגי וכשאמר שאיני אוכל וכו' פירושו כתנאי וכן מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' תע"ה בדין נדר לצדקה אם ישחוק דגם בשחק פטור משום דהוי אסמכתא וגם בצדקה לא קנה וסיים וז"ל ואע"ג דגבי הילני המלכה דקאמרה הריני נזירה ז' שנים אם ישוב בני מן המלחמה לא חשוב אסמכתא לא דמי דהתם גמרה ואמרה כדי שיועיל זכותה לבנה כדאמרי' בנדר צדקה כדי שיחיו בניו עכ"ל הרי דס"ל דבלשון כדי שיחיו בניו דמי לאמר אם ישוב בני וכו' אלא דלא חשיב אסמכתא אם שב מן המלחמה משום דגמר ומקני אבל אם לא הי' שב מהמלחמה היתה פטורה דאל"כ הול"ל דשא"ה דגם אם לא שב חייבת ומעיקרא לק"מ דמה ענין זה לאסמכתא ובע"כ כמ"ש ועוד דמבואר במשנה פ"ג דנזיר ובא בנה וכו' והיתה נזירה וכו' ומוכח דדוקא משום שבא מן המלחמה ואי נימא דבנדר צדקה כדי שיחיו בניו אינו בגדר תנאי מה ראיה מייתי מהתם שא"ה שגמר ואמר בלא תנאי כלל וגם לפמ"ש התוס' דהתם אינו תוהה על הראשונות אבל עכ"פ מה ראיה מהתם לעובדא דהילני שאמרה בפירוש אם ישוב ובע"כ כמ"ש: ולשי' התוס' נראה דמיירי דהתם כבר נתן הסלע לצדקה וע"ע בהגמ"ר פ"ד דב"מ דשם הובא ג"כ תשו' הנ"ל ונקט בשביל שיחי' כלשון הש"ס אבל בתשו' הנ"ל נקט כדי שיחי' ואף שיש לפקפק קצת בזה מ"מ מדברי תשו' מיי' יש ראי' לזה וגם רו"מ בעצמו כתב שכ"נ מלשון הט"ז סי' ר"כ סקי"א אף שי"ל בזה מ"מ משמע כן: ומ"ש רו"מ מדברי הב"י סי' רנ"ט בשם תשובת מהרי"ל מאז תמהתי דמלשון מהרי"ל נראה דבעינן תנאי כפול היפוך דברי רמ"א אבל הרי הרמ"א בעצמו רמז לדברי מהרי"ל וב"י ובע"כ דס"ל דלאו דוקא נקט מהרי"ל: אך בגוף דברי הרמ"א מצאתי בתשו' מהר"י מברונא סי' רי"א דרפיא בידו ד"ז אם בכה"ג בעינן ת"כ ואני מצאתי באס"ז כתובות נ"ו שהוכיח מהתוספות שם דגם בתנאי בינו לבין עצמו בעינן ת"כ וחזר ודחה הראי' ומצאתי בב"מ א"ע סי' ק"כ בשם הרמב"ן לב"ב דמפורש דתנאי שבינו לעצמו א"צ ת"כ אבל בירושלמי פ"ז דדמאי ה"ז רשב"ל אומר צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי מעשר ואם מעשר עלה בידי הרי הוא עשוי ת"מ א"ר יונה צריך לכפול תנאו ולומר ואם לאו לא עשיתי כלום וגם ר"י דפליג ואמר א"צ לכפול מפורש שם טעמי' משום דמהני קריאת שם ת"מ גם על הספק ע"ש ומבואר דגם בתנאי שבינו לבין עצמו בעינן ת"כ ומצאתי בתשו' לחם רב סי' ע"ד שכתב ג"כ דלפמ"ש התוס' סו"פ שבועת העדות דהא דבעינן ת"כ משום דאית בי' ממונא א"כ באיסורא לבד א"צ ת"כ ואף דמהרא"ש ל"מ כן מ"מ בדאיכא אומדנא וגי"ד הרי גם בממון מהני ע"ש ובתשו' תוע"ר סי' כ"ט הביא ממהרי"ק שרש קפ"א דגם בנדרים בעינן דיני תנאי וצריך לחלק בין נודר לעצמו ובין נודר לחברו ע"ש עוד בזה ולפ"ז בנ"ד שיש בו ממון וגם מסרו הש"ט ליד רו"מ לצורך עניים י"ל דשפיר בעינן ת"כ: ומ"ש רו"מ לענין היתר שאלה הנה בנדר בעת צרה בלא"ה אין להתיר אלא לצ"ג כמ"ש בסי' רכ"ח סמ"ה בהג"ה ואף דבפת"ש בשם רלב"ח דדוקא אם נדר בתנאי ובנ"ד ממ"נ יש להקל אבל לפמש"ל דבנ"ד גם בנדר בתנאי כיון של"ה ת"כ התנאי בטל יש לפקפק בזה אבל י"ל דבנ"ד כיון שמת החולה לא דמי לנודר בעת צרה שהרי לא נעשה לו הטובה ע"ש בש"ך בשם הב"ז: אבל מ"ש רו"מ מדברי רדב"ז ופת"ש סי' רנ"ח הנה גם בלא"ה אין להתיר נדר של צדקה אלא מדוחק וע' תשובת מהר"מ מינץ סג"ל סי' ע"ג ותשו' ב"ש ח"ב סוסי' ק"ו ובפרט שכבר בא ליד רו"מ ואף שחזר והחזירו הרי בנ"ד ליכא מגו ואף שהתומים נסתפק אם דוקא גבאי אין ספיקו מוציא מידי ודאי של הסמ"ע והש"ך ואני מצאתי בתשו' רמ"א סי' מ"ז בתשו' הב"י שהוכיח מדברי רי"ו דכל אדם חשוב שבעיר דינו כגבאי אך שהרמ"א סי' מ"ח שם חולק על הב"י והוכיח מרש"י ב"ק להיפוך ואני מצאתי בירושלמי פ"ד דפאה ה"ל ה' והא מתניתא פליגא על הא דהראוי ליטול זכה דתנינן עישור שאני עתיד למוד נתון לר"ע וכו' ור"ט ראוי ליטול הוא פתר לה