מהרש"ם חלק א קלא

ש"א אות מ' סקח"י ס"ל דיש לכתוב המכונה אבל בחא"ש סי' קי"ז פסק לכתוב דמתקרי אך מ"ש מאטי ביו"ד לבד הרי בט"ג ש"נ אות פ' סק"ח בשם אידיא פוסל גם בדיעבד אפי' בשעה"ד וכ"ה בתשו' ב"א סי' ק"ב בשם דוואסי ובס' אה"ש הביא כן בשם תשו' יריעות האהל סי' ט"ז י"ז דהוי פסול גמור אך דבנ"ד הוא מקום עיגון ומרחק רב וזה כמה שנים השתדלה האשה להשיג הגט לכן צידד רו"מ עפ"ד הרמ"א סוסי' קכ"ט דאם שינה באחד מדברים אלו בדיעבד כשר ומשמע בלבוש שם דגם בלא נכתב אפי' כפי מ"כ אפ"ה כשר בשינוי קל שהלשונות מתחלפים ולכן העלה דהט"ג מיירי רק בשם העצם והרמ"א מיירי כשנכתב שם העצם כהוגן רק הכינוי לא נכתב כהוגן ולא דמי למ"ש הג"פ סי' קכ"ח סק"ג וסי' קכ"ט סקמ"ט בשם שלמה טראנטה בשם מהרי"ט ומהרח"ש דהתם גם טראנטה הוא שם העצם משא"כ הכא וגם אולי במ"כ הלשון הוא כמו ביו"ד לבד לבסוף ובפרט דבנ"ד הוא רק שם אבי המגרש עכת"ד והנה בגוף דברי רמ"א סוסי' קכ"ט יעוין בג"פ סי' קכ"ה סקפ"ב וסוסי' קכ"ט ס"ק קמ"ב דאין להתיר אלא בידוע ומפורסם במ"נ שבמ"כ כותבים בשינוי וגם בזה אין הדבר מוכרע להקל וע"ש בתו"ג סוסי' קכ"ט מ"ש בזה ובתשובת מהרי"מ סי' ל"ד הביא ג"כ מדברי הג"פ והעלה עוד דדוקא אם גם האשה דרה תחלה במ"כ ונקבע כן אבל בלא דרה שם אלא שהבעל נסע לשם ושלח לה גט כפי שקורין אותה במ"כ ולא במ"נ הגט בטל שאין זה שמה כלל ע"ש אבל זהו בשינה שמה אבל בשמו יש להקל כשכתב כפי שהוא נקרא במ"כ אך דדוקא בידוע שבמ"כ נקרא כפי שכתב בגט אבל בנ"ד הרי יש ספק בדבר ועכ"פ אינו מפורסם כן במ"נ וא"כ א"א להקל אבל הנה כבר הארכתי בתשו' לק' ראווני והבאתי מדברי הב"ח סי' קכ"ב ס"ב ונחלת שבעה סי' מ"ה אות י"ז בשם רשד"ם וראנ"ש דכל שא"א לטעות בשם אחר וניכר שנתכוון על אשה זו כגון בין נוסל לניסל או שול וסול או זוהי וזווי דיש להתיר בשעה"ד שהם רק חומרות וכן כל דבר שאינו מפורש בש"ס ונוהגין לפסול הם רק חומרות ע"ש אך המעיין ברשד"ם סי' מ"ז וראנ"ש סי' ל' ימצא דמיירי באין נרגש שינוי במבטא וכ"ה בראנ"ח סי' לו אך הנה בתשו' צ"צ החדש סי' ר"ח בשם בעניא שכתב בענא צידד להקל לפי ששם הקודש נכתב כהוגן וזה אינו שינוי גמור רק דהוי כלא נכתב כלל א"כ גם אי נימא דדמי ללא נכתב הכינוי הרי בחסר הכינוי כשר ושם סי' קפ"ט הביא בשם הגהת זקינו הרב ז"ל דהרמ"א הנ"ל מיירי בנכתב שם העיקר כראוי והשינוי הוא בהכינוי וזהו כמ"ש רו"מ ובפרט בנ"ד שהוא בשם אביו הרי מבואר בט"ג ש"א אות מ' סוסקכ"ט דבשינוים קטנים בין אלף לה"א אף דבשמות שבתנ"ך יש להחמיר כל שלא נשאת ואין להשגיח בזילותא דב"ד מ"מ בשם אביו יש להקל וע' תשו' חא"ש סי' י"ב בזה ואף דמיירי בדליכא שינוי במבטא משא"כ בנ"ד אך הנה בשו"ת שו"מ תליתאה ח"א סי' שי"א בכתב גינענצי בלא אלף בסוף פסק להכשיר בדיעבד ואף שכתב בתחלה לפי שנמצא במצבת אמה זקנתה שנקראת על שמה כן מ"מ הרי סיים דגם בלא"ה כשר ואף שראייתו מתשו' מהר"ם מינץ תמוה כמו שכתבתי לק' באר דאנן לא קיי"ל כהר"מ מינץ בזה כמ"ש באה"ע סוסי' קכ"ז וע' בש"ך ח"מ סי' מ"ג סק"ה והארכתי בזה מ"מ נראה דעכ"פ איננו שינוי גמור כיון שהמנהג לכתוב כן בלא אלף בסוף בחתימות מכתבים א"כ הוי רק כלא כתבו דכשר בשם אביו ובפרט בהכינוי של האב וע' בחא"ש סי' ק"ג שהעלה להקל בשעה"ד בשינוי בשם הענא שנקראת העניא דהוי כלא כתבו כלל ובשם אביה כשר ע"ש וע' בפת"ש בקונטרס השמות אות ד' בשם דרעזיל בשם ר"א מטיקטין אבל כבר נתבאר בתשובתו הנ"ל דהפת"ש טעה בזה ואכמ"ל וע' בשד"ח מע"ר גט סי' ל"ב אות ד' ולכן בשעה"ד הנני מסכים עם רו"מ ליתן הגט כיון שהוא רק כינוי של אביו, והנלע"ד כתבתי: סימן סד להרב הגדול וכו' מו"ה ארי' ליב בערינפעלד נ"י אבד"ק ואלישטוק. מכתבו הגיעני וע"ד השאלה ששאלני שבוע העבר ע"י טעללעגראם בבתולה שביום החופה (אחר שכבר הכינו כל צרכי הנישואין וגם הי' חשש ביטול כל השידוך אם יתעכבו הנישואין) נודע שהי' עלי' חשש קידושין בפני ע"א והשתדל שיגרשנה המקדש הראשון והי' הספק אם יוכלו להתיר הקידושין השניים תוך ג"ח הבחנה והשבתי ע"י טעלעגראם להתיר ועתה הציע לפני גופא דעובדא באריכות ותו"ד הם כפי הגב"ע שהעיד הבחור מו"ה מב"י שבא לבית ר"נ ביום ש"ק י"ח סיון תרנ"ו ומצא את הבחור יוחנן בן ליפא והבתולה רחל בת יוסף והבחור הנ"ל אחז טבעת בידו והבתולה הושיטה לו אצבע יד ימין והוא הלבישה הטבעת ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י והיא שתקה ויצאו הבחור והבתולה משם ועוד העיד ר' וואלף ליב בן שלמה שביום ש"ק הנ"ל הי' בביתי ה' יוחנן הנ"ל וה' רחל הנ"ל תפסה בידה טבעת ואמרה שלקחתי אצל האשה עטל במעמד בעלה ונתנה הטבעת לה' יוחנן הנ"ל וא"ל הראני נא איך חתן מקדש כלה ואז נתן הטבעת באצבעה ולא שמעתי אם אמר איזה דבר או לא והי' בעיני כמו דבר ליצנות והלכו משם שניהם ואח"ז ראיתי כמ"פ שבאה הבתולה לבית הבחור הנ"ל גם העיד שלא א"ל ה' יוחנן שיהי' עד בדבר ושאלו את הבתולה והשיבה כי אמת שרציתי לישא הבחור יוחנן וגם בשעה שנתן הטבעת בידי הי' בדעתי יען שאבי מעכב בידי מלישאנו אזי יהיה נחלט עי"ז ואמרה שהטבעת לקחה מיד ה' עטיל אחותו של יוחנן ולא אמרתי לה כלום על מה וגם איני זוכרת אם אחר המעשה נשאר הטבעת בידי או השלכתיו מידי כי נבהלתי עכת"ד הגב"ע: והנה רו"מ האריך לצדד שאין כאן קידושין כלל שהרי העד השני לא שמע שום אמירה כלל וגם אמרה לו הראני איך חתן מקדש כלה והיה בעיניו דרך ליצנות ורק מכח עד הראשון האריך בדברי הב"ח. דאם אמר המקדש לשחוק כוונתי דנאמן והנה בגוף דברי הב"ח עמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ה' סקט"ז אבל בנ"ד כפי שכתב רו"מ כתבו בהגב"ע רק שהמקדש אמר פעם כה ופעם כה והי' נוטה שהי' דרך צחוק א"כ לא אמר שום דבר ברור ואין לסמוך ע"ז כלל: אבל בגוף עדות של עד הראשון כיון שלפי דברי הבתולה לקחה הטבעת מגיסתה בסתם שלא לשם קידושין והוי מקדש בטבעת שאינו שלו וגם לפ"ד העד השני אמרה הבתולה קודם לכן שלקחתי מגיסתה ולא אמרה שנתנתו במתנה להמקדש רק נתנה לו להראות לה איך מקדשין וא"כ הוי ע"א בהכחשה דלכ"ע אינה מקודשת ובפרט דבנ"ד גם עד הראשון אינו אומר ברי שהטבעת של הבחור שהרי אינו יודע איך היה קודם בואו ומיד מי בא הטבעת ליד הבחור ואם הי' רק בדרך להראות לה איך מקדשין ויש סיוע לזה שהיה בשבת כמ"ש רו"מ מדברי הח"ס חא"ע סי' ק"ד ועמ"ש בדע"ת סי' ה' סק"ג בזה: וגם יש לדון בזה דלכ"ע ליכא אפי' קידושין בעד א' בנ"ד לפמ"ש רש"י קידושין בטעמא דמקדש בע"א די"ל דהוי קידושין משום דהא הימני' ובנ"ד הרי היו ב' עדים ולא הימני' לע"א כלל וכן ראיתי בשו"ת שע"ד סי' קמ"א כעין זה אבל מדברי הפוסקים בהא דנמצא א' קא"פ ל"נ כן ועכ"פ כיון שהוא ע"א בהכחשה שהרי לפ"ז הבתולה אין הטבעת שלה ולא הי' בידה ליתנו לו במתנה א"כ לפי דבריה אין בהקידושין ממש ולשי' רוב הפוסקים ע"א בהכחשה אינו כלום ובנ"ד שגם העד אינו מכחישה בזה שהרי הוא בא אח"כ להבית ולא ידע איך בא הטבעת ליד המקדש י"ל דלכ"ע אין חשש בקידושי ע"א וגם יש לצרף דברי הנו"ב מ"ת א"ע רסי' ע"ה שחידש דהיכא שלא הוזמן העד לכך לכ"ע אין חוששין לקידושי ע"א וכפי הנראה בנ"ד בא פתאום אל הבית ולא הוזמן להיות עד ואף דבתשו' יהודה יעלה א"ע סי' י"ח הוכיח להיפוך מהא דפריך רבא לר"נ ממתני' דהאומר לאשה קדשתיך והיא מכחשת וכו' וקשה תיקשי נמי לדנפשי' את"ל דבשניהם מודים חוששין מ"מ אמאי קתני שהיא מכחשת ליתני אפי' מודה ולא יחדתו לעד מותרת בקרוביו ע"ש אבל י"ל דכיון דקידושין בלא עדים אינו כלום א"כ היינו נמי בכלל היא מכחישתו כשאומרת שהי' בלא עדים וכשלא יחדתו לעדים הוי כמקדש בלא עדים: ובפרט לפמ"ש רו"מ שהעד הנ"ל הוא ריק ופוחז ומוחזק למחלל שבת אף שלא נתברר בגב"ע מ"מ הרי הריקים והפוחזים פסולים לעדות מדרבנן ובתשו' רמ"א סי' י"ד סמך ע"ז לבטל הקידושין ואף דבשו"ת רע"א סי' צ"ט פקפק דלענין דאורייתא אין לסמוך ע"ז לפסול העד בכה"ג מ"מ הרי דעת הנו"ב סי' ע"ה דגם להסמ"ג הוי רק קידושין דרבנן א"כ לגבי דרבנן מהני פסול דרבנן וכמבואר בתשב"ץ וברמ"א א"ע סי' מ"ב ואף דקודם הכרזה לא מיפסל עדותו גם לגבי איסור קידושין כמ"ש בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' נ"ג וחא"ע סי' ל"ו וכ"ה בפרישה א"ע סי' קנ"ב וע' במל"מ פ"ד ממלוה ה"ד