מהרש"ם חלק א קיד

ובא לשאול אם מותר לו לשנות נדרו למצוה זו ומעכת"ה צדדו ע"פ המבואר בא"ח סי' קנ"ג ס"ו דמוכרין ביהכ"נ לצרכי נישואי יתומים ובמג"א כתב דה"ה יתומות והביאו בשם האחרונים דלאו דוקא יתומות אלא ה"ה עניות ולא הביאו מי הם האחרונים שכ"כ ומלבד זה י"ל דהתם היינו אם בה"ע שנדרו עבורם כולם מסכימים אבל ביחיד שנדר לרבים י"ל דאין בידו לשנות בלא דעתם והסכמתם: והנה גוף הדין מקורו בש"ס דערכין (ו') האומר סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה וכו' ובתוס' הביאו בשם ר"ב דמותר לשנותה ממש למצוה אחרת ויכול לעשות ממנו מצוה אחרת והר"מ מאוירא דחה פי' זה ופי' דהיינו ללותה אבל לשנותה אסור וברא"ש פ"א דב"ב סימן כ"ט תמה על ר"ת דמפרש דרשאין בה"ע לשנותן לכל מה שירצו דהיינו אפי' לדבר הרשות דא"כ היכי קאמר דעד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותה והא אמרינן בפיך זו צדקה וא"א לחזור בו ותי' דה"ק דמותר לשנותה ללות ע"מ לפרוע משבאת ליד גבאי אסור לשנותה לדבר הרשות אפי' ללות ולפרוע אבל למצוה אחרת מותר אפי' לא יפרענה ובשם ר"י הלוי דדוקא למצוה אחרת לצורך עניים אבל שלא לצורך עניים אסור וההוא דישראל שהתנדב מנורה וכו' שא"ה שע"ד הציבור נדר דב"ה עצמו יכולים למוכרה והרא"ש חולק עליו ופוסק כר"ת ע"ש ובטור וש"ע יו"ד ריש סי' רנ"ט נראה דס"ל כהפוסקים דלא שרי אלא ללותו ולפרוע ולא לשנות ממש ובתשו' מבי"ט ח"ב בשניות סי' ט"ו הביא כל השיטות בענין זה וסיים דאם השינוי הוא שהצדקה הראשונה תתבטל במצוה האחרת כמו ליתנה לב"ה או לס"ת או לת"ת אפי' שתהיה האחרת גדולה מן הצדקה שנדר עליה לא יוכל לבטל דברו ממה שנדר דכתיב בפיך זו צדקה ואם השינוי הוא בצדקה והכל לעניים בין אכילה או מלבוש או נישואין אף ע"פ שהמזון קודם למלבוש אם רואין שהמזון לא יחסר להם והמלבוש יחסר להם אם לא יעשו מותר לשנות אפי' בלא פדיון אבל במצוה שאינה לעניים א"י לשנות עכת"ד: ולפ"ז י"ל דה"ה להיפוך אם נדר לביהכ"נ א"י לשנות ליתנה לעניים וע' תשו' גבעת פנחס סי' ס"ה באורך בענין זה שהעלה ג"כ בדעת הש"ע דדוקא ללות מותר ולא לשנות ושכ"ה דעת רמב"ם ורשב"א ור"י ור"ן ע"ש וע' תשו' רשד"ם יו"ד סי' קס"ט דבכל שינוי בצדקה הוי איסור תורה וסד"א להחמיר אבל י"ל דהיינו בשינוי בצדקה של עניים משא"כ ממעות ביהכ"נ לצדקה ליכא איסור תורה לשנות אבל מ"מ י"ל דאסור לשנות ובפרט לפמ"ש הרדב"ז ח"ד סי' קל"ד דאף דקודם שבא ליד גבאי יכול לשנות מ"מ אם אמר אתן לפלוני עני כיון דאמל"ג כמסלה"ד א"י לשנות דזכה אותו עני בזה א"כ ה"נ י"ל דזכו בני העיר הבונים הביהכ"נ וא"א לשנות וע' מח"א הלכות צדקה סימן ז' ובקצה"ח סימן רי"ב סק"ד בזה: ואני מצאתי באס"ז ב"ק (ל"ו) בשם הר"מ מסרקסטה דא"י לשנות מעני לעני אבל בפסקי ר"מ רקנטי סוסי' נ"ג מפורש דמותר לשנות מעני לעני וע' ח"ס יו"ד סי' רל"ז שהביא השואל ראיה מגיטין (ל) דא"י לשנות מעני לעני והח"ס דחה דבריו אבל לפמ"ש התוס' בחולין (קל"א ע"א) ד"ה יש בו ט"ה צדקו דברי השואל ע"ש ותבין ועכ"פ גם הח"ס שם העלה כרדב"ז דא"י לשנות מעני לעני: ומצאתי בב"י סוסי' רנ"ט בשם הגמ"ר דכתובות ראובן נדר בעת צרה מעות ובגדים לעניים ושאל אם מותר למכור הבגדים ויחלק המעות שעי"ז יספיק לרוב עניים והשיב דיחיד יכול לשנות צדקה שלו לדבר מצוה כמו טה"ע בצדקות של בה"ע ע"ש א"כ לשיטת ר"ת דבה"ע יכולים לשנות אפי' לדבר הרשות ה"נ יוכל היחיד לשנות ועיין תשו' שער אפרים סי' ס"ו שהרחיב הדיבור בענין זה וכתב דלשיטת ר"ת הסכימו רוב בנין ורוב מנין של הראשונים והביא מפסקי רקנטי סי' תפ"ב בשם הרי"ף דמוכח דגם הרי"ף סובר כן ודלא כמ"ש הב"י בדעת הרי"ף ושכ"ה בתשובת מהר"ם גלאנטי סי' ע"ו וע"ש שהאריך לדחות שי' רי"ן מג"ש והביא ראי' מתשו' מהרש"ך ח"ב סי' ל"ח בנידון שרצו הגבאים לשנות מעות הקדש עניי צפת לצורך נישואי בת בעל אחותו של המקדיש בשאלונקי שיש שינוי ממקום למקום וגם מהקדש עניי א"י לצורך הכנסת כלה בח"ל וגם הרש"ח הסכים עמו לדינא אלא שמחולקים בטעמים לפי שי"ל שעניי א"י קודמים והביא גם מתשו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ג דכל שלא יצאו המעות מרשות הנותן לכ"ע מותר לשנות למצוה אחרת כשם שאם הוא עצמו בחיים היה יכול לשנותה ובתשו' מהר"ם גלאנטי סי' ע"ו בדין הקדיש נכסים שיהי' הקרן וריוח לעיר פלוני לת"ת אחר מותו וכל ימי חייו יהיה הריוח לת"ת שבעירו ואח"ז התחיל בנו העני לעסוק בתורה ופסק דכל זמן שלא באו המעות ליד גבאי יכול לשנותו לדבר מצוה אפי' מחמורה לקלה ומכ"ש מת"ת לת"ת ובנו קודם ועיקר טעמו לפי שהכריע דהעיקר כר"ת ורא"ש וש"פ וגם בתשו' הר"א מזרחי סי' נ"ג האריך להוכיח דהעיקר כשי' ר"ת וסייעתו ועוד העלה בתשו' מהרש"ך ושעא"פ שם דכל זמן שהמעות ביד המקדיש אין ספק שאם היה רואה בדוחק וצער קרובו היה בוחר שיתנו לו ולכ"ע אזלי' בתר אומדנא (וע' יו"ד סי' רנ"א ס"ו בהג"ה ואחרונים ותשו' ר"י מברונא סי' קצ"ה ור"מ מלובלין סי' ק"ח ותשו' רדב"ז ח"ד סי' תקמ"ו ושו"ת ב"ש ח"ב סי' קי"ב ושו"מ מה"ק ח"א סי' ט') וא"כ ה"נ בנ"ד שהבתולה הנ"ל היא קרובתו י"ל דאיכא אומדנא דמוכח ושפיר יוכל לשנות. וכה ראיתי באש"א הנדפס בגליון ש"ע או"ח סימן קנ"ג אות ב' שהביא בשם תשובת מהר"י באסן באחד שנדר להשיא יתומה אחת ויש לו קרובה עניה ואביה הלך למדה"י והוא עני וסומא דקיים את נדרו בנישואי עניה זו וא"כ י"ל דבנ"ד אף שאביה הוא בביתו מ"מ כיון שהוא עני ביותר עד שהגיעה הבתולה לשלשים שנה ואין בידו להשיאה א"כ הרי היא כאלו אביה במדה"י ונחשבת כיתומה ועכ"פ י"ל דמותר לשנות מעות ביהכ"נ לזה ותדע שהרי מבואר בב"י סי' רנ"ב בשם רמב"ם דאנשי העיר שגבו מעות לבנין ב"ה דמשנין לכל דבר מצוה ולאו דוקא פדיון שבוים אלא ה"ה לשאר צדקה וכ"ה בט"ז שם סק"א וע' בב"י סוסי' רמ"ט בשם מהרי"ק דמותר להשיא בתולות עניות ממעות צדקה שביד הגבאי דאין לך צדקה גדולה מזו והביא עוד בשם מהרי"ק דביהכ"נ עדיף ממצות צדקה ודוקא ליתן לחולים עניים עדיף וכ"ה בש"ע שם ומ"מ הרי נתבאר דבה"ע יכולים לשנות מעות ב"ה לצורך צדקה וא"כ ה"ה הנודר עצמו קודם שבא ליד גבאי וכמש"ל בשם הגמ"ר וב"י סי' רנ"ט ובפרט שהיא קרובתו ומוטלת עליו יותר ממצות בנין ביהכ"נ ואיכא אומדנא וכמש"ל ולכן מכל הלין טעמי הנני מסכים הולך להתיר לשנות המעות לצרכי הנישואין הנ"ל. ובכ"ז לדעתי למען השלום שיתן חלק חמישית לצרכי בנין בית הכנסת ויתן ד' חלקים לגבי נישואין הנ"ל. והנלע"ד כתבתי: סימן נ להרב החריף ובקי מו"ה שמואל דוד זאוולאדאוו נ"י בק' ווארשא וכעת בעיר אסטראלענקי מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שבשלו בקדרה חולבת מחלב חיה תוך מעל"ע חלב שחוטה ותחבו בה כף בשר ונשפך וספק אם היה ס' אי יש לאסור כדין סד"א או י"ל דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא מדאורייתא וגם אם בספק כזה יש להקל בדרבנן והביא מדברי הט"ז וש"ך סימן צ"ח בדין בשר עוף בחלב ונשפך: והנה בגוף דברי הט"ז וש"ך כבר כתבתי בתשוב' לק' סקאלוט דבתשו' בשמים ראש סי' קמ"ד (שרמז הפת"ש) הביא בשם הר"א להחמיר בזה אבל חביריו חלקו עליו והוא הסכים עם המקילים אך בכסד"ה שם העיר דהא אפשר לברר ע"י קפילא אם נרגיש בו טעם בשר ואם הקפילא אינו טועם טעם בשר פשיטא דכשר בכה"ג: ומ"ש בדין נ"ט בנ"ט כבר ראו עיניו דברי חי' רע"א שהביא בעצמו לענין מב"מ אי שייך בי' נ"ט בנ"ט ושם מבואר ג"כ דבכה"ג הוי נ"ט בנ"ט דהיתרא דמותר מה"ת והן אמת דבתשו' טטו"ד מ"ג סי' קפ"א ושו"מ מ"ת ח"ג סוסי' קל"א החמירו בזה אבל כבר דחיתי דבריהם בתשו' לק' פיטשאיוב והעלתי כדעת רע"א דבכה"ג הוי רק איסור דרבנן: ומ"ש רו"מ מדברי החוו"ד סימן צ"ה סק"ד שהעלה דהא דאסור בנצלו דוקא בצלו בו בשר אבל אם נתבשל בו בשר אינו אוסר לחלב של אח"כ דהוי ג"כ ג' נ"ט והביא בשם תשו' נפש חיה סימן ל"ז שהבין בדעת הח"ד דס"ל באוכל ואח"כ בכלי הוי נ"ט בנ"ט ויפה תמה רו"מ עליו שהרי בח"ד סק"א הביא בעצמו ד' הש"ד וע' בהגהת א"ב שעל הח"ד והדבר פשוט בכונת הח"ד דלענין ההבדל שבין נתבשלו לנצלו שפיר מצטרף גם טעם א' מהבשר למים כמ"ש רו"מ: והנה הגם שבפרישה בד"ה ובעה"ת וכו' ואוסר בנצלו וכו' מבואר היפוך דברי הח"ד וז"ל אבל כשמבשל בו תחלה בשר אף שהיה בו מים מ"מ כיון שנמחה גוף הבשר במים הרי המים הוא כבשר והן נבלעין בהקדרה וז"ש רבינו בסוסי' זה ונאסרה היורה מממשות