מהרש"ם חלק א קא

ע' עוד בזה וע"ע בתשו' תפ"צ חא"ע דיני פסולי קהל סימן ג' באמצע התשו' מ"ש ע"ד מהרי"ט סי' ט"ו בזה: ויש לדון בזה ממ"ש בפסקי מהרא"י סימן קל"ח בדין קידושי מומר שלא הכירה בו האשה ורצה גדול אחד לחדש דהוי קידושי טעות והוא דחה דשמא היה דעתו לחזור לדת האמת וסברה וקבלה ע"ש ומוכח דבדליכא הך טעמא הוי קידושי טעות ומזה היה נראה כמו שצידד הנו"ב סי' פ' שם דלגבי האשה שאין בידה להתגרש הוי קידושי טעות ולפ"ז י"ל דבזה"ז דאיכא חדר"ג גם לגבי האיש י"ל כן ובנ"ד דבלא"ה אסורה לו מחשש זונה לכהונה י"ל דלכ"ע לא אמרי' אאעבב"ז כמ"ש הב"ש סי' קמ"ח וע' במל"מ פ"י מגירושין בשם רדב"ז וראיתי בשו"ת משאת משה חא"ע סי' כ"א שנחלקו גדולים בדין בעל ביוה"כ אי שייך חזקה דאאעבב"ז ובמק"א הבאתי מתשו' דרכי נועם חא"ע סי' ל"א וגא"י א"ע סי' ז' ומד' הרשב"א גיטין (דף פ"א ודף ע"ט) בשם ירושלמי ותוס' יבמות (פ"ה ע"ב) ד"ה ולרמב"ח גם הבאתי משו"ת נחלת שבעה סימן י"ט בזה ואכמ"ל אך דבנ"ד כבר העלה בהפלאה בקו"א לסי' ס"ז דכיון דהחשש רק מספק י"ל דדעתו שאם תהי' מותרת לו גמר ומקדשה בביאה כדי שלא תהיה בעילתו בעילת זנות ודאי ע"ש ונדחו דברי כת"ר: ובעיקר קו' הישועי"ק הנ"ל בהא דנאמן לומר פ"פ מצאתי דהא משועבד לה מחדר"ג הנה בשו"ת משיב כהלכה חא"ע סי' ב' הקשה גם ע"ד הש"ס לשי' הסוברים דבזווג ראשון אסור לגרשה אלא מרצונה וע' בטור רסי' קי"ט א"כ אמאי נאמן לומר פ"פ מצאתי לאסרה עליה הרי קיי"ל דבזה"ז שיש חדר"ג אין הבעל נאמן לומר שזינתה מפני שמשועבד לה ואין בידו להפקיע שעבודה ע"י שאחד"א דאלמוה רבנן לשיעבודה גם נגד קונמות וה"נ בזה כיון דאסור לו לגרשה הרי משועבד לה ואמאי נאמן וקושיתו תסוב לפמ"ש רש"י בד"ה אבל הכא אימא מתוך שפנוי היה ואינו בקי וכו' הרי דמיירי בזווג א' וע"ש באס"ז ותבין [וחוץ לדרכנו י"ל דהפוסקים הנ"ל ס"ל דכל דין פ"פ מצאתי ל"ש אלא בנשוי ולא בבחור ע' אה"ע סימן ס"ח מהא דלקמן (דף י') א"כ מיירי בזווג שני] אולם הנכון כמ"ש בישועת יעקב דלפמ"ש התוס' כתובות (ס"ג) דהיכא דמפסדת כתובתה ל"ש לומר דענ"ב ה"נ בבעל אין לחוש בכה"ג שמא ענ"ב כיון דצריך לשלם הכתובה ונאמן נגד שעבודה: ובזה אמרתי ליישב דברי רש"י בהא דאר"א דנאמן לאסרה ופירש"י דלהפסיד כתובתה אינו נאמן ותמהו המפורשים אמאי לא פי' כהתוס' דכ"ש להפסידה כתובתה ועוד הקשה בהפלאה מהא דלקמן (ל"ו ע"א) דהחרשת והשוטה אין להם טענת בתולים ולשי' רש"י כיון דלהפסידה כתובתה אינו נאמן גם בעלמא רק לאסרה נאמן א"כ בחרשת כיון שאינה טוענת ברי הרי בלא"ה אסורה לו כמ"ש הרא"ש בסוגיין ובפרט בשוטה דאין לה נישואין אפי' מדרבנן אלא דמיירי שכתב לה כתובה כמ"ש הרשב"א א"כ אין נ"מ אלא לענין כתובה והרי לענין הכתובה אינו נאמן גם בעלמא ולפמ"ש י"ל דרש"י הוצרך לפרש דלענין כתובה אינו נאמן ליישב קו' משיב כהלכה הנ"ל אמאי נאמן כיון דמשועבד לה וצ"ל כתי' הישויע"ק דכיון דמשלם לה כתובה נאמן א"כ התינח אם אינו נאמן להפסיד כתובתה אבל אי נימא דנאמן גם להפסיד כתובתה שוב הדק"ל דלא יהא נאמן כלל נגד שעבודה והנה הר"ן פ"ה דכתובות הביא בשם ירושלמי פ' המדיר דלמ"ד מזונות אשה מדרבנן קונם מפקיע משעבוד דלא אלמוה רבנן לשעבודה רק בשעבוד של תורה וא"כ מיושב קו' הפלאה מהא דחרשת ושוטה דהתם כיון דליכא רק נישואין דרבנן וכל שעבודה הוא רק מדרבנן א"כ שוב היה ראוי לומר דנאמן גם להפסיד כתובתה ואפ"ה נאמן לאסרה עליו שהרי כל שיעבודו מדרבנן ולא אלמוה לשעבודה ושפיר יש נ"מ דגבי חרשת ושוטה אין להם טענת בתולים דבעלמא בכה"ג נאמן לאסרה ולהפסיד כתובתה. וא"ש ודו"ק היטב: והנה לענין חשש שאחד"א עלה בלבי לדון בזה דנודע דבהא דשאחד"א איכא ב' טעמים והיינו משום הודאה ומשום קונם והיכא דהוי נגד שיעבוד ל"מ הודאה אבל מ"מ י"ל דמשום קונם מהני דקונמות מפקיעין משיעבוד וע' בשעה"מ פ"ט מאישות ואם כן התינח בדאיכא איסור תורה כגון בזמן הש"ס שהיו מקדשין מקודם דאיכא חשש זנות באירוסין אבל בזה"ז דליכא אלא חשש כהונה ואיכא רוב כשרים אף דבעינן תרי רובי הרי הוי רק איסור דרבנן א"כ גם מה דשאחד"א דהוי משום קונם לא חמור מגוף האיסור כמ"ש כה"ג הט"ז באו"ח סי' ת"ר והרי מבואר בתשו' פ"מ ח"ב סי' י"ח דהקדש דרבנן אינו מפקיע מידי שיעבוד וע' מל"מ פי"ב מאישות הכ"ג שוב י"ל דאינו נא ולא חל שאחד"א כלל אך דיש לדון דהא כל השיעבוד ע"י חר"ג הוי ג"כ רק מדרבנן א"כ לגבי שיעבוד דרבנן מהני הקדש דרבנן כמ"ש כה"ג הרשב"ץ שהובא ברמ"א א"ע סוסי' מ"ב ובמק"א הבאתי מירושלמי פ"ז דיבמות ה"ג ודבריהם עוקרין את דבריהם וע' תשו' נט"ש סי' ס"ג באמצע התשו' מ"ש בזה מהתוי"ט פ"ז דנדה מ"ג וגם הביא סתירה מגיטין (ס"ד) ופ"י שם ואני הבאתי מיבמות (כ"ח) ותתייבם כיון דמדאורייתא רמיא קמי' פגע באחות זקוקתו וכו' והרי זיקה רק דרבנן כמ"ש רש"י שם ובע"כ דאין כל האיסורין דרבנן שוים וכמ"ש התב"ש סי' ט"ו סק"א וע' כה"ג בתוס' פסחים (י"ד ע"ב) ד"ה התם פסול וכו' ובפרט גבי חדר"ג הרי לשי' כמ"פ הוי דאורייתא או עכ"פ מדברי קבלה דכד"ת דמי כנודע י"ל כדברינו דאין קונם דרבנן יכול להפקיע השיעבוד. ועוד אני אומר דיש לדון בזה עפמ"ש מהרי"ט בשניות חא"ע סוסי' מ"ג דנהי דלא התנצל לומר שוגג הייתי מ"מ הרי אאמע"ר ולא נפסל ע"פ עצמו ואנן טענינן דשוגג היה ע"ש ואף דהבר"א חיו"ד סי' ג' פקפק עליו מהנימוק"י פז"ב בעובדא דהנהו קבוראי אבל אני בחי' דע"ת סי' ב' הבאתי מהרשב"א ור"ן בשבועות פכ"ה בהא דחשוד על השבועה אחד שבועת העדות והקשו היכי משכח"ל הך דינא הרי יכולים לומר שכחנו ואי דלא אמרו כן הא אאמע"ר ותי' דמיירי בזמן קרוב דא"א לשכוח ע"ש ומבואר דגם בלא אמרו כן אנן טענינן להו כדי שלא יהיו רשעים ותולין בשכחה וה"נ בנ"ד הרי זונה אסורה לכהן וכבר דחו כולם דברי הרא"מ שבתוס' נדרים (צ"א) וע' תשו' ח"צ סי' ק"נ וח"ס א"ע סי' ק"נ א"כ בכדי שלא תהי' רשאה להנשא לכהן יש לנו לטעון שאם נבעלה למי בודאי נבעלה רק לכשר ואינה אומרת כן מפני הבושה והא דבסוסי' ו' באלמת שאינה טוענת תנא ולא טענינן לה היינו משום דחזינן דמעוברת ואיתרע חזקתה בבירור וכבר כתב החמ"ח סי' י"ז ובתשו' בר"א חא"ע סי' י"ג דביצא מחז"כ אדם מע"ר אבל בנ"ד שלא נתברר לנו אלא ע"י דבריה שאמרה שלא מצאה דם י"ל דאאמע"ר ואינה נאמנת וגם אם נחוש לדבריה טענינן לה שנבעלה לכשר ועיין במהרי"ט שם דגם בהתנצל באופן אחר ולא אמר שוגג הייתי טענינן ליה שלפי דבריהם התנצל באופן אחר ע"ש (וע' מ"ש בחי' דע"ת סימן ב' סק"י): אך מ"ש כת"ר דהקרובים שהם לפנינו אין לצרף דאין להחזיקם ברשעים הוא תמוה דגם בכל מיעוט פסולים קרובים הרי הם לפנינו וידועים לנו ובתשו' נו"ב מ"ת חא"ע סי' כ"ח מפורש כזה להחמיר וגם הח"ס ובר"א נמשכו אחריו אך בנ"ד כפי הנראה אף שהי' באותו בית גיסה וגם עכו"ם מ"מ אינם דרים באותו חדר רק בחדרים בפ"ע א"כ כיון דכל הרחוב רובן יהודים אין לחוש לזה ורק נגד אביה שדר עמה באותו חדר כבר צידד הבר"א סימן ט"ו להקל: זו"ז גם מ"ש רו"מ לצרף שנמצא דם פחות מכגריס ומבואר בירושלמי פ"א דכתובות דלפעמים דם בתולים נמצא רק כחרדל ורמז להס"ט סי' ק"צ ס"ק ס"ז גם י"ל דחיפהו ש"ז והיה דם יותר הוא נכון ולכן בצירוף כל הטעמים הנני מסכים הולך על דברי רו"מ להתיר האשה לבעלה הכהן. והנלפע"ד כתבתי: סימן לח להרב הגאון וכו' מו"ה צבי יחזקאל מיכלזאהן נ"י אבד"ק פלונסק ברוסיא. מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בדבר הנאמן במטבחים ומנקר שהי' בקהלתכם ובעת שנתקבל שילם לנאמן שעבר ששים רו"כ עבור זכותו ונתנו לו הקהל כתב בחת"י שבאם יעבירו אותו ממקומו או כשימות מחויבים המה לשלם לו או ליורשיו הסך הנ"ל שנתן לנאמן הקדום ובשנה העבר שחל"ח הנאמן וקבלו הקהל להם נאמן חדש ולא א"ל שמחויב ליתן ששים רו"כ ועתה בכלות שנה באו יורשי הנאמן הנפטר ותבעו מהקהל הסך הנ"ל והקהל רוצים שיתן זאת הנאמן שנתקבל מחדש לאשר הוא ירש מקומו ואם לאו יקבלו להם נאמן אחר שיתן זאת והנאמן טוען כי אחרי שלא התנו עמו בעת הקבלה ע"ז איננו מחויב בזה עכת"ד השאלה: הנה בדין אם קבלוהו בסתם תלוי בשני דעות שבחו"מ סי' ס' אי הוי הקבלה לעולם ובתומים הכריע דגבי עני דהוי כנדר הוי גם בסתם לעולם אך דהיכא דאיננו אלא שכר פעולה אם כי בקצה"ח סי' רס"ד סק"ד כתב בפשי' דגם בזה אמירה לעני הוי כנדר והביא ראיה מתשו' מיי' וכ"ה במקנה קידושין (נ"ט) אבל בשו"ת בית שלמה