מהרש"ם חלק א ק

אך דרו"מ הביא בשם הב"מ דשדא ביה נרגא דבכה"ג דמכחשת לגמרי בעינן שיהיו תרי רובי כהא דסוסי' ו' באלמת והנה לענ"ד יש לדון בזה עפמ"ש הרא"ש בפ"ק דכתובות בהא דאינה נאמנת להכחיש ולומר בתולה הייתי במיגו דנאנסתי דאין זה מיגו דלא בעיא למיפסל נפשה מכהונה א"נ לא אמרי' מגו לאפוקי ממונא וכבר כ' מהרש"א בסוגי' דפ"פ להוכיח מהש"ס בסוגי' דראוה מדברת וכו' דגם באיסורא מהני מיגו וא"כ ה"נ יש לה מיגו דאי בעיא אמרה לכשר נבעלתי וכשרה לכהונה לאחר שנשאת דעכ"פ לא תצא וא"ל דאינה רוצית להפסיד כתובתה דבכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ז"א דהא בנ"ד חזר ובעל אותה כמ"פ אם כן הרי גובית כתובתה דידע ומחיל וא"כ כשבאתה לפני ב"ד שפיר נאמנת במיגו וא"ל דכיון שהכחישה בתחלה לפני הבעל לגמרי כבר נאסרה עליו דבתחלה הרי ל"ה לה מיגו דלכשר נבעלתי דא"כ היתה מפסדת כתובתה ז"א דהא בבעילה ראשונה כבר ידע שלא מצאה דם והוא לא שאלה אז אם לא נבעלה לאחר עד לאחר ביאה ב' וא"כ אחר בעילה ב' כבר היה לה מיגו ול"ה מפסדת כתובה כיון שכבר חזר ובעל אחר שידע שלא מצאה דם וגם היה נראה לו שמצא פ"פ ואולם י"ל דהוי כמיגו במקום עדים דהשתא שמכחשת ואומרת שלא מצאה דם ואעפ"כ בתולה היא הרי אנן סהדי דמשקרת: אך י"ל דהנה כבר הקשה הב"ש סימן ס"ח סק"ג סתירה בדברי הרא"ש וטור בדין בוגרת שכתב גבי ראתה דם דאפי' בוגרת שכלו בתוליה וכו' וסותר למ"ש באה"ע דבוגרת יש לה טענת דמים ובדברי הרא"ש י"ל כמ"ש המעיו"ט דבנדה לשי' הרי"ף קאי וכן נמצא כמ"פ בדברי הרא"ש אבל בדברי הטור קשה ובמק"א דנתי ליישב שמצאתי בשו"ת שערי תשובה להגאונים סי' קס"ח בשם רה"ג דטעמא דאיסור דם בתולים מפני דכשנבעלת ביאה ראשונה מרעדת ומתחלחלת ופורסת נדה כדאמרי' במגלה ותתחלחל המלכה שפירסה נדה עכ"ד. ור"ל שע"י הצער מתחלחלת ודמי לביעתותא דנדה (דף ע"א) ועתוס' סוטה (כ' ע"ב) ובזה נראה כונת הירושלמי פ"ב דברכות ה"ו בסופה כלה אסורה לביתה כל ז' וכו' מ"ט דר"א א"א שלא יצא דם נדה עם דם בתולים ונהי די"ל דהכונה שע"פ רוב הוי כן כמ"ש כה"ג בתוס' נדה (ה' ע"ב) וכמ"ד מ"מ סותר להא דירושלמי פ"ד דנדה וש"ס דילן (דף ס"ה' דם נדה מהמקור בתולים מהצדדים ולשי' הגאון ניחא ובזה מיושב קושי' הרשב"א והרא"ש אמאי אין תולין בדם המכה של צער בתולים והרשב"א תי' דתולין בדשמואל וכבר תמה בסד"ט דהא דשמואל לא שכיח ולפמ"ש א"ש דהכא המכה עצמה גורמת החלחול וביעתותא הגורם דם נדה ובזה א"ש דברי הטור שכתב אפי' בוגרת שכלו בתולי' ותמה הב"י מאי אפילו ולפמ"ש א"ש דהא בוגרת פ"פ ואין לה צער והוי סד"א דיש להקל דאינו גורם חלחול קמ"ל דאפ"ה אסור וא"כ אין סתירה למ"ש באה"ע ומיושב קו' הב"ש: אבל באמת קשה בעיני שיחלוק הטור על הרא"ש שכ' בנדה דאין הטעם כלל מחשש שמא יתערב דם נדה וצ"ל דס"ל להטור דלכ"ע מזדמן לפעמים שאין לבוגרת דם בתולים ובדאיכא הוכחה שלא מצאה דם הוי סד"א להקל ותולין שהיא מהמיעוט דהואיל ואשתני אשתני כדאי' בבכורות (מ"ב) ולכן קמ"ל דאין חוששין למיעוט ואם כן לפי מה שכתב הפמ"ג במש"ז סי' ל"י' ס"ק כ"ב דמהני מיגו במקום רוב שוב יש לדון בנידון דידן דשפיר נאמנת במיגו אך בשו"ת גבעת פנחס סימן נ"ג חוכך בדין מיגו במקום רוב וע"ע בשו"ת בר"א חא"ע סי' י"ג אות י"א מ"ש בזה גם יש לפקפק לפמ"ש התוס' בכתובות (ט' סוע"ב) ד"ה לא דקא טעין דאינה מודה ברצון שנבעלה מאחר וכו' אך דבנ"ד יש לדון להקל כיון דנחלקו הפוסקים אם בוגרת יש לה דמים אף דסתם בש"ע להחמיר היינו מספק ותדע שהרי הרשב"א הביא חד גי' בירושלמי כן והיכא דתלוי בחילוף גירסאות אין לילך אחר רוב פוסקים כמ"ש הפר"ת ביו"ד סי' נ"ב סק"ה וא"כ בשלמא באיסור תורה יש להחמיר אבל בדאיכא חד רובא דמדאורייתא שריא ורק מדרבנן בעי' תרי רובי ביוחסין א"כ הוי סד"ר ולהקל וא"ל דהא לשי' הפוסקים הנ"ל איכא חשש משום שמצא פ"פ דז"א דבנ"ד שלא בא לב"ד עד אחר כמה בעילות הרי קיי"ל דאין טענתו טענה כמ"ש באה"ע סוסי' ס"ח והוא מהירושלמי וכמה ראשונים והאשה אומרת עתה שהרגישה צער בביאה ראשונה ואמתלאתה בפיה שהיתה בושה מתחלה לומר כן ומבואר ביו"ד סי' קפ"ה דאמתלאת הבושה הוי אמתלא טובה (ובפרט בנ"ד שהוא בחור בודאי אין חשש וכמ"ש רו"מ אך דיש לפקפק לפמ"ש בהפלאה בקו"א אות ט' בשם הרא"ה דגם בבחור נאמן לאסרה לכ"ע ע"ש ומ"מ בנ"ד שלא אמר דבר ברור ואינו יודע אם בעל בנחת בודאי אין לחוש מטעם פ"פ): ועוד יש לי לדון דכיון דהבעל לא ראה אלא ששמע ממנה שלא מצאה דם ומאמין לה ושאחד"א וכיון דכל האיסור רק מדרבנן הרי כבר העליתי בחיבורי דע"ת סימן א' ס"ק ס"ח דבדרבנן לא אמרינן שאחד"א להוציא אשה מבעלה והבאתי מדברי בדה"ב להרא"ה שער ב' ופמ"ג יו"ד סי' ק"י סקס"ב וגם מהנימוק"י יבמות והוכחתי שכ"ה דעת הרא"ש סופ"ב דיבמות וסלקתי הסתירות דאף דגם בדרבנן אמרינן שאחד"א כמ"ש השבו"י להוכיח מתוס' גיטין ואני הבאתי עוד ראיות מ"מ לגבי הוצאת אשה מבעלה לא אמרי' כן וא"כ ה"נ בנ"ד וכבר הביא רו"מ בשם ההפלאה בקו"א אות ה' דלגבי שאחד"א לא בעינן תרי רובא ולפמ"ש הדבר נכון בטעמו וכבר כ' בהפלאה שם אות י' דבזה"ז דלא נהגו בשושבינין ומשמוש גם טענת דמים אינה טענה מבוררת וצידד להקל מכח חזקת אשה בודקת ומזנה גם בדאיכא רוב פסולים והניח בצ"ע וכבר ביאר בשו"ת תפ"צ להגאון מגלוגא חא"ע בדיני פסולי כהונה סי' ו' דהא דנאמנת בברי נגד רוב פסולים משום דחזקת בודקת ומזנה מסייע לה ואני בחיבורי דע"ת סימן א' סקל"ד העלתי דבדבר התלוי ברצון האדם דהיינו כשזינתה מרצונה לכ"ע נאמנת נגד הרוב דאם לא נתרצית לזנות רק עם זה ליכא רוב להיפוך וכמ"ש כה"ג הפוסקים דרוב במנהג שתלוי בדעת ורצון האדם אינו רוב והבאתי עוד מכמ"ק בזה וכיון דאונס לא שכיח ואין לחוש רק לרצון לכן ל"מ הרוב ובתשו' להרב דק' באטשעטשא במאלדוי הארכתי בפלפול רב בענין זה ליישב קו' רמ"א בתשובה סי' י"ט ע"ד רמב"ם בכמה אופנים ע"ד החידוד ואכמ"ל: והנה רו"מ הביא ד' האב"מ סוסי' ו' שהעלה עפ"ד הרד"ך שבד"מ ורמ"א סי' ז' דבנשאת בפרהסיא הו"ל כאמרה טהורה אני וה"נ הו"ל כאמרה תחלה לכשר נבעלתי ולענ"ד צ"ע דשא"ה בשבוי' דאם אמרה טהורה אני נאמנת והב"ד היו מתירים לה לכן שפיר מהני אבל בנ"ד הרי גם באומרת לכשר נבעלה אסורה להנשא לכתחלה לדידן לכהן דבעינן תרי רובי ולא היינו מאמינים לה וא"כ במה איפוא נוכל לסמוך על נישואיה לומר שהיא עתה חוזרת ומגדת ואינה נאמנת לאסור ואף דמבואר בתוס' סוטה (כ"א ע"ב) ד"ה אביי אמר וכו' דהמוכר עצמו אף דעבר על לכתחלה לא מקרי רשע ודוקא בחוטא ולא לו נקרא רשע בדבר האסור רק לכתחלה ע"ש (ובתשובת חוט השני סי' ל"ד חקר בדין עבר על לכתחלה אם נעשה חשוד באותו דבר גם לחמור ולדברי תוס' הנ"ל יש חילוק בין אם עבר לעצמו או בשביל אחר) אבל מ"מ הרי עכ"פ כיון שגם אם היתה אומרת כן לא היו דברי' מתקבלי' ולא היו מתירין לה להנשא א"כ איך יבא לומר דהויא כחוזרת ומגדת: ומ"ש כת"ר עוד דבנ"ד איכא ב' חזקות חזקת כשרות לכהונה וחזקת אשה בודקת ומזנה ותרי חזקות עדיפי מרובא דפסולין ואני מוסיף דבנ"ד איכא חזקת כשרות דרוב ישראל כשרים וכיון שנשאת לכהן בודאי לא נבעלה מפסול ומצאתי בכנה"ג סימן ו' בהגה"ט אות ל"ה שהביא בשם משפטי שמואל דהיכא דמהני תרי רובי ה"ה תרי חזקות להיתר וא"כ בנ"ד דעכ"פ חד רובא איכא פשיטא דיש לצרף ב' חזקות אך דלכאורה תיקשי לפ"ז דלעולם איכא ב' חזקות הללו ולמה לי תרי רובי אבל נראה דהתם בדחזינן שנתעברה וכיון דאונס לא שכיח איתרע חזקת צדיקות שלה שהרי זינתה בהיותה פנוי' ולשי' פ"מ שהובא בתומים סי' ל"ד גם בדאיתרע ע"י איסור דרבנן יצאה מחז"כ וע' בשו"ת ב"א חיו"ד סימן ב' מ"ש בזה ואי נימא דלא כהפ"מ י"ל דבזה"ז שאין הפנויות טובלות דאיכא איסור תורה בודאי יצאה מחז"כ וא"צ תרי רובי ובפרט בנ"ד דאדרבא מסייע לה חזקת צדיקות להאמין לדבריה שלא נבעלה כלל וכבר כתבתי דעכ"פ מיעוט בוגרות אין להם דם וד"ז ידוע גם בטבע וכבר באו לפני כמה מעשיות כאלו בבתולות צנועות וכשרות שנשאו בהיותן בשני גדלות כבנות עשרים ולא נמצא דם ובע"כ דמיעוט איכא וא"כ אין להוציאה מחז"כ בכה"ג דליכא חשש איסור דשב"ע אלא לכהונה וחששא דרבנן בעלמא: והנה כת"ר הביא קושית הישוע"י בהא דנאמן לומר פ"פ מצאתי הרי משועבד לה בזה"ז דאיכא חדר"ג ואינו נאמן לומר שראה שזינתה וכת"ר צידד דהיכא דמקדשין מקודם ואח"כ נושאין י"ל דהכא אין השיעבוד מתחיל כלל דהחופה היתה בטעות ובארוסה יכול לגרש בע"כ ויש לפקפק דכיון דאמרי' דאאעבב"ז ולכן אפילו נמצאת בעולה דאין לה אפי' מנה אפ"ה צריכה גט כמו ח"ל ולא הכיר בה כמ"ש באהע"ז סי' קט"ז וע' בתשו' נו"ב מ"ת א"ע סי' נ' באורך בזה וע"ש