מהרש"ם חלק א צט

סרכא עוברת מעל"ע היינו בנקב מצד גבה לצד קמא לערך אצבע סמוך לשיפולי ואחר נפיחה ראו כי המקום הסמוך לשיפולי הוא בשר הריאה ועולה בנפיחה ובדק המקום בפושרין ולא בצבץ ומפני דקות הנקב לא היה באפשר לבדוק אם סביב הנקב יש קרום הריאה שלם ויפה וכיון שאין כאן צד רק לסמוך ע"ד הט"ז וצ"צ להתיר בנקב מתולדה לא רצה להקל ולענ"ד גם לשיטת הט"ז וצ"צ אין מקום להתיר בזה דדוקא אם רואה קרום שלם ויפה סביבות הנקב תולין שהוא נקב מתולדה כמ"ש בדע"ת סימן מ"ג סק"ד מהתוס' נדה (כ"ד ע"א) וגם מהצ"צ שהבאתי שם מוכח כן אבל כל זמן שא"א לברר חוששין בנקב דשכיח שנתהוה אח"כ ולא מתולדה: ומה ששאל בדין ע"א אומר בסרכא שלכס"ד שעבר במיעוך והשני מכחישו דמבואר באחרונים להטריף דבחז"א עומדת וע"ז הקשה דיהא האחד שאומר שעברה במיעוך נאמן במיגו שהיה אומר שהיה כסדרן והביא מהמש"ז סימן ל"ט סקכ"ב שחקר בכה"ג לענין הע"א שאומר שלכס"ד דיהא נאמן במיגו דהיה נוקב נקב פתוח וסיים דבע"א מכחישו א"נ במיגו ורו"מ תמה דבב"ב (ל"ד ע"א) ברשב"ם ותוס' מוכח דבאינו מחייב שבועה מהני מיגו במקום ע"א וה"נ בזה והנה מ"ש מהא דב"ב ל"ד צדקו דבריו ובדבר זה טעה גם הב"ש בא"ע סי' מ"ב סק"ו בהשיגו על הב"ח וכן בסי' מ"ה סקי"א וכבר תפסו עליו הח"צ סי' קט"ו ושאר אחרונים וכ"ה בט"ז א"ע שם סי' ז' סק"ה ותימים כללי מיגו סימן פ"ג אבל בגוף קושיתו י"ל לפמ"ש בתוי"ש כתובות (כ"ב סוע"ב) בהא דע"א אומר נתגרשה וכו' דיהא זה נאמן מיגו דא"ב שתיק ותי' דשמא רוצה לפסלה מכהונה וה"נ י"ל דכיון דיש אנשים שנזהרים מסרכא במיעוך ואין נזהרין מכסדרן שמא רוצה להעיד במיעוך שלא יכשירוה אלא להאוכלים מסרכא. והנלע"ד כתבתי סימן לז להרב הגאון וכו' מו"ה חיים ארי' הלוי הורוויץ נ"י אבד"ק קראקא. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו בראובן כהן בחור שנשא אשה בת כ"א שנים בחזקת בתולה ואחר בעילה א' אמר שלבו נוקפו שמצא פ"פ ושאל את אשתו אם מצאה דם ואמרה שלא מצאה ואח"כ בבעילה שני' אמרה ג"כ על שאלתו שלא מצאה דם וגם שאלה לאמה וחפשו ולא מצאו והבעל לא משמש ולא העמיד שושבינין ועיקר סמיכתו רק ע"פ דברי האשה ותיכף א"ל דע שאני כהן אולי נבעלת לאחר והשיבה שלא נבעלה לשום אדם אבל לא מצאה דם ושוב הו"ל וסת נדות וטבלה ובא עליה עוד הפעם או פעמים ולא נמצא דם והיה לבו הולך וסוער ושאלו לרופא מומחה ואמר שלא יהיה לה עוד דם בתולים ויוכל להיות שאבדתן ע"י קפיצה ואח"כ פירש ממנה הבעל ובא לפני ב"ד וטען טענת פ"פ וכששאלוהו אם בעל בנחת לא ידע להשיב בבירור כי אמר שאינו בקי בזה וגם טען טענת הדם עפ"י דברי האשה והאשה טוענת נקייה אני מכל ביאה ובתולה הייתי ושהי"ל צער בביאה א' ומפני הבושה לא ספרה לבעלה עד שעת ביאה שניה וחפשו שנית ומצאו בכתונת טפת דם פחות מכגריס ואמרה כי מה שאמרה בראשונה שלא מצאה כלום מפני שסברה שדם מועט כזה לא נחשב למאומה והאשה מוחזקת בכשרות וצניעות ועיר קראקא רובה עכו"ם אבל בחלק עיר קאזמירז ששם דירת אבי האשה היה מכבר רק שכונת ישראלים וגם עתה רובא דרובא רק יהודים ובבית הזה דרים קרובי' עם נשותיהם כמו אביה וגיסה וגם ב' עכו"ם וגם יש שם בית מזיגה והאשה היתה עומדת בבית המזיגה למכור והקונים רובם הם עכו"ם אבל כמעט תמיד היה שם א' מקרובי' ולא נתייחדה כלל עם הקונים עכת"ד השאלה: והנה רו"מ האריך למעניתו ופלפל בחכמה ור"ד דלפמ"ש החמ"ח סי' ס"ח סק"ח וב"ש סקי"ג דבזה"ז שמקדשין תחת החופה ובתוך ז' בועל ב"מ ואינה מתייחדת בינתים עם שום אדם אם לא נמצא בתולים ודאי זינתה קודם נישואין ותולין במצוי ולא נאסרה גם לבעלה כהן וכ"ה בב"י סי' ו' וכ"ה בירושלמי ור"ן פ"א דכתובות קידשה בחופה לית לן באילן כנסייא: הנה באב"מ רסי' קכ"ז הוכיח מהא דתקנו שתהא בתולה נשאת ליום הרביעי ולפמ"ש התוס' בגיטין (י"ז) לחד טעמא משום דחיישי' שמא תזנה מוכח דגם כשמקדשין תחת החופה חיישינן שמא תזנה אחר החופה קודם שיבעול והביא ראיה מתוס' סו"פ המדיר והוא משום דבזמן הש"ס לא היה שמירה מעולה ע"ש אבל לפ"ז צ"ע מאן מפיס לנו להקל בזה"ז כיון דהכל תלוי לפי הזמן והשמירה המעולה ואולם יש לי לדון לפמ"ש הר"מ בפיה"מ פ"ב דגיטין בטעמא דר"ש דמכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה משום דזנות ביומו לא שכיח כלל כמ"ש בשעה"מ פ"א מגירושין הכ"ד וא"כ כיון דבשעה"ד לשי' כמ"פ שברסי' קכ"ז סמכי' אדר"ש צ"ל ג"כ דלא שכיח כלל א"כ כשבעל ביומו אין לחוש כלל דגם לר"י דאמר דחיישי' שמא יחפה וצ"ל דזנות שכיח מ"מ בכה"ג לכ"ע לא שכיח ויעוין בתשו' הריב"ש סי' שפ"ה בשם ה"ר חסדאי שהחליט דבזמן מועט לא שכיח זנות והריב"ש תמה עליו מהא דנכתב ביום וכבר ביאר האב"מ רסי' קס"ט דלק"מ ופלא שלא הזכירו מדברי רמב"ם כלל ועכ"פ מבואר שם דגם במשך כמה ימים הוי בכלל זמן מועט ע"ש ועכ"פ חזי לאצטרופי לסברת הב"י וחמ"ח הנ"ל: ובעיקר דברי התוס' שכתבו לחד תי' דדוקא בעדים והתראה לא שכיח אמרתי לבאר בזה מה שהקשו המחברים בהא דפליגי ר"י ור"ל בטעמא דזמן בגיטין דלר"י שמא יחפה ולר"ל משום פירות ומפרש דהא דר"ל לא אמר כר"י דזנות ל"ש והקשו איך נחלקו במציאות אם שכיח או לא שכיח וע' ברמב"ן רפ"ג דחולין שהקשה שם כעין זה וביארתי דהא טעמא דבעדים והתראה ל"ש משום דכיון דיודעת שתתחייב עי"ז מיתה מי פתי יסור הנה לזנות אבל אם לא היו מתקנים זמן וכל בעל יוכל לחפות עלי' בגט שא"ב זמן ולא תחויב מיתה הי' זנות שכיח שהרי תבטח בבעלה שיצילנה ממיתה ולכן גם ר"י מודה לדברי ר"ל דהשתא זנות ל"ש אלא דסובר שאם לא היו מתקנים זמן אז היה זנות שכיח ועפ"ז אמרתי עוד דנהי דזנות בעדים ל"ש היינו שיהיו שם ב' עדים יחד והיא תראה אותם בזה ל"ש שתזנה אבל בעדות מיוחדת שזה רואה מחלון זה והשני מחלון אחר והיא לא ראתה אותם כלל שפיר שכיח שתזנה ומכ"ש היכא שתזנה ב"פ ובכל פעם יש רק ע"א דהוי ג"כ עדות מיוחדת שפיר י"ל דשכיח זנות כזה ובזה אמרתי ליישב דברי רש"י ריש כתובות שפירש שתקנו משום שע"י הקול יבואו עדים ויעידו שזנתה והקשו התוס' דא"כ איך דייק אביי ממתני' דהאומר פ"פ מצאתי נאמן הרי התם יעידו העדים ולא מטעם נאמנות הבעל ונראה דהא התוס' הקשו בהא דתקנו בתולה נשאת וכו' הרי זנות ל"ש ותי' דדוקא בעדים ל"ש וכבר נתבאר דבעדות מיוחדת שכיח אבל נודע שי' מהרא"ן ששון דבעדות זנות ל"מ עדות מיוחדת וע' נו"ב מה"ק א"ע סי' ע"ב: והנה באס"ז ופ"י הקשו בהא דפריך אר"א והא הוה ס"ס דהא קיי"ל דבס"ט ברה"י אפי' אתה מרבה ספיקות טמא ומסוטה ילפי' לה ותי' הפ"י דשא"ה דאיכא רגל"ד שקינא לה ונסתרה משא"כ הכא דליכא רגל"ד ע"ש. ומעתה לפ"ז י"ל דברי רש"י הנ"ל דהא התוס' הקשו אמאי תקנו בתולה נשאת האיכא ס"ס ותירוצם דמשום לא פלוג כבר העיר הפמ"ג במש"ז יו"ד סי' פ"ח דלא מצינו ל"פ ברוב אטו מיעוט ולכן פירש"י דאף דלא שכיח שיבואו עדים שנים שראו כאחד מעשה הזנות מ"מ יש לחוש שיבואו עדים שראו בעדות מיוחדת ואף שאין נאמנים לאסרה מ"מ עכ"פ לא גרע מרגל"ד כדאית' בסנהדרין (פ"א ב') ורש"י ד"ה בעדות מיוחדת וכו' ע"ש ושוב יהי' נאמן הבעל לאסרה ול"מ הס"ס להתירה כיון דאיכא רגל"ד א"כ הרי דמי לס"ט ברה"י דגם בס"ס טמא (דאף שראו העדים מרחוק לא נעשה עי"ז רה"ר כמ"ש הראב"ד פ"ט מנזירות וע' מל"מ פט"ז משאה"ט) וא"כ התינח לפי האמת דבעל נאמן אבל אי נימא דאין הבעל נאמן שוב אין לחוש לשמא יבואו עדים בעדות מיוחדת שהרי אין נאמנים לאסרה ושיזדמן ב' עדים ביחד שראו הזנות כאחד הרי לא שכיח ושפיר דייק אביי ממתניתין כר"א דנאמנת ומיושב קושית התוס': ובזה מיושב קו' התוס' בהא דאמר אי למיתב כתובה וכו' דהא איכא ס"ס ואינה מפסדת כתובה ולפמ"ש א"ש דלענין כתובה הרי גם עדות מיוחדת כשר א"כ שפיר י"ל דתקנו משום שמא יבואו עדים שיעידו בעדות מיוחדת שזינתה ותפסיד כתובתה ובזה מיושב קו' מהרש"א ומהרמ"ש בתוס' ד"ה נאמן וכו' ובהפלאה ע"ד רש"י שכתב דלר"א רק לאסרה נאמן ולא להפסידה כתובתה שהוא נגד הש"ס דהא מדקאמר אי למיתב כתובה וכו' מוכח דנאמן יותר להפסידה מלאסרה כמ"ש התוס' ולפמ"ש א"ש דאי מיירי למיתב כתובה באמת אינו מטעם נאמנותו אלא מפני העדים שיעידו עליה שזינתה דבממון מהני גם עדות מיוחדת ורש"י לשיטתו אזיל בפירושו במתני' והתוס' לשיטתם הוכיחו שפיר דלגבי כתובה נאמן טפי מלאסרה וא"ש ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד: