מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה צז

מוכח דס"ל לר"י דחלה בזמן הזה הויא דרבנן דאי ס"ל דהויא מן התורה אמאי קאמר דבאינו יודע איזוהי של תרומה דפטורה מן החלה הא קי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ובפרט דבכה"ג איקבע איסורא דיש כאן ודאי אחת של חולין דחייבת בחלה וא"כ לכ"ע אפילו לדעת הר"ם ספק כזה אזלינן לחומרא מן התורה אלא ע"כ צ"ל דס"ל דחלה בזמן הזה דרבנן וי"ל דה"ט דלא הביאו ממתני' משום דיש לדחות ולומר דלעולם דס"ל לר"י דחלה בזמן הזה דאורייתא היא אלא דהכא כיון דאיקבע איסורא דיש כאן בודאי אחת של תרומה הרי ספק זה אסור מן התורה לכ"ע והזר אסור לאכול מב' הקופות מחשש איסור תרומה מן התורה וכיון דמן התורה אסורות מדין תרומה הו"ל כתרומה ממש וכשם דתרומה ודאית פטורה מן החלה דממעטינן לה מקרא דתרימו תרומה ולא שכבר נתרמה את שמורם קדש והשאר חולין ולא שזה וזה קדש כדאמרינן בספרי בפרשה שלח לך ה"ה ב' קופות אלו אף שהם ספק חשיבי כתרומה ודאית לפוטרה מן החלה כיון דמן התורה שניהם אסורות משום ספק תרומה וכיוצא לזה מתבאר מתוך דברי הר"ן בתשובה סי' נ"ו שכתב גבי הא דאין מתירין את הנדר עד שיחול ומספ"ל לענין דינא אם חל הנדר היום או לא חל כי אם למחר ונסתפק שם הר"ן אם יכול להתיר היום מטעם דכיון דספיקא דאורייתא לחומרא הרי מספיקא צריך שינהוג הנודר איסור מהיום וכתב דלמ"ד דספק דאורייתא לחומרא מן התורה הוא כיון דמדאורייתא מיחייב מהיום חל הנדר מקרי ויכול להתיר מהיום יע"ש הרי דבר הלמד מדברי הר"ן דס"ל דאי ספיקא דאורייתא אסור מן התורה הו"ל כחל הנדר מהיום על צד הודאי כיון דעכ"פ חל איסור נדר עליו מהיום מן התורה ולא אמרינן סוף סוף מצד ספק הוא ודילמא קושטא דמילתא הוא דלא חל מהיום אלא אין אנו דנים על עיקר האיסור שהוא משום ספק אלא על מאי דקמן שהרי נאסר מהיום מן התורה וא"כ ה"ה הכא דאיכא למדחי ולמימר דאף דס"ל לר"י דחלה מן התורה מ"מ כיון דלכ"ע אסורות הקופות אלו מן התורה מדין איסור תרומה חשיב כודאי תרומה דהא לא קרינן ביה את שמורם קדש והשאר חולין דכיון דמן התורה שניהם אסורות מדין איסור תרומה חשיבי כזה וזה קדש דמיעט קרא:

ואולם ק"ק לסברת הר"ן הנזכר דהא ע"כ ר"מ דמתניתין דס"ל דהשניה חייבת בחלה ע"כ דס"ל דאף דמדאורייתא מחמרינן בספיקא ואסרינן להו לב' הקופות מספק לא מפני זה נעשה כודאי איסור דסוף סוף מפני הספק אזלינן לחומרא בכל הצדדין דאסרינן להו באכילה לזרים מספק ומחייבינן להו בחלה שמא חולין הוא וא"כ בנדון הר"ן נמי אמאי כתב דיכולין להתיר הנדר מהיום כיון דסוף סוף מצד ספק הוא ודילמא קושטא דמילתא הוא דלא חל מהיום דמספיקא ראוי לילך לחומרא לכל הצדדין כסברת ר"מ הכא ואף ע"ג דלר"י דקי"ל כוותיה ס"ל דפטורה מן החלה מ"מ מאחר דר"מ סבר סברא זאת דיש לנו להחמיר לכל הצדדין א"כ י"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן וגם ר"י הכי ס"ל נמי וטעמא דר"י דפטור מן החלה משום דאחר האמת ס"ל לר"י דחלה בזמן הזה דרבנן כדמסיק הש"ס בפ' יוצא דופן מהברייתא דמדומע אין חייב בחלה וספק דרבנן לקולא אלא דהש"ס לא מייתי מתניתין דתרומות לראיה דר"י ס"ל דהוי מדרבנן משום דיש לדחות דסברת ר"י הוא ע"ד סברת הר"ן ולא משום דס"ל דחלה מדרבנן:

והנה גרסינן בתוספתא בפ"א דחלה ספק מדומע חייב בחלה דברי ר"מ ור"י פוטר וחכמים אומרים מדומע פטור מן החלה ספק מדומע נאכל משום דמוע וחייב בחלה עכ"ל ולכאורה ק"ק דמהתוספתא הנזכר נראה דמאי דפליגי ר"מ ור"י הוא דוקא בספק מדומע אבל במדומע ודאי לא פליגי דאפילו לר"י חייבת בחלה ואילו בברייתא דמייתי הש"ס בפרק יוצא דופן פליגי נמי במדומע ודאי וצ"ל דהכא בתוספתא מיירי בזמן הבית דלכ"ע חלה דאורייתא ולא אתי דמוע דרבנן ודחי תלה דאורייתא ומאי דפליגי בספק מדומע היינו ספק מדומע כעין פלוגתא דר"מ ור"י במתניתין דתרומות הנזכר בב' קופות ואינו יודע איזוהי של תרומה ואיזוהי של חולין דהוי ספק דאורייתא ושניהם אסורות לזרים מספיקא דלר"מ אף דמן התורה אסורות הואיל והוקבע איסורא מ"מ אנן אזלינן לחומרא בכל הצדדין ולהחמיר חייב בחלה ולר"י לא מחמרינן כיון דמן התורה הרי הן כתרומה ופטורה מן החלה כסברת הר"ן הנזכר לענין נדר וכה"ג דספק דב' קופות קרי להו התנא דתוספתא ספק מדומע כדקרי ליה ר' יוחנן גבי מתניתין דתרומות ספק מדומע לכה"ג דב' קופות וכמ"ש מהרש"ס בפירושו דע"כ לא מיירי במדומע דתערובת דאי מיירי בתערובת תרומה בפחות מק' כיון דמן התורה בטל ברוב ודמוע מדרבנן א"כ בספק מדומע דמספק"ל אי נפלה תרומה בתוך חולין או לא אמאי פוטר ר"י מחלה הא אפילו אי ס"ל דחלה בזמן הזה דרבנן ואתי דמוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן מ"מ זה לא שייך אלא בודאי נדמע דידוע לנו בודאי דנפלה תרומה אבל כשהוא ספק אם נפלה תרומה או לא הרי אפי' מדרבנן מותר דהא ספק דרבנן לקולא וא"כ אמאי פטורה מן החלה אלא דיש לדחות ולומר דמיירי במדומע דליכא רובא חולין ומן התורה נמי אסורה וכיון דאיכא ספיקא ספיקא דאורייתא לחומרא ומש"ה לר"מ חייבת בחלה כיון דאסורה מצד הספק דאי מספ"ל אי נפלה תרומה בתוך החולין שיעור דליכא רובא חולין הרי הוי ספק דאורייתא דאזלינן להחמיר ור"י פוטר מן החלה כיון דאסורה מספק וי"ל דלמ"ד ספק דאורייתא לחומרא היא מדרבנן אמרינן דאתי איסור ספק דמדרבנן ומפקע חלה דרבנן ולמ"ד דאיסור הספיקות דאורייתא י"ל דר"י ס"ל ע"ד סברת הר"ן דכיון דמצד הספק אסור מה"ת חשיב כודאי ופטור מן החלה ומיירי אפי' בזמן שהחלה מה"ת אבל לפי"ז אין כאן דבר מוכרח דר"י ס"ל ע"ד סברת הר"ן די"ל דהכא פלוגתייהו דר"מ [ור"י] הוא בחלה בזמן הזה דלר"מ ס"ל דהוי מה"ת ור"י ס"ל דאינו אלא מדרבנן ומאי דאיפליגו בספק מדומע הוא באופן דאיכא ספק שמא נפלה תרומה ואין כאן רוב חולין דבכה"ג אי ידעינן דהוי ודאי מדומע בכה"ג דליכא רובא דחולין לכ"ע פטורה מן החלה דרמוע זה כיון דאסור מן התורה אתי דמוע דאורייתא ומפקע חלה דאורייתא ואפילו ר"מ מודה ומאי דאמרינן בתוספתא וחכמים אומרים מדומע פטור מן החלה וכו' לענ"ד דטעות יש בתוספתא וצ"ל וחכ"א ספק מדומע פטור מן החלה ספק מדומע נאכל וכו' הוא ממש כלשון ר' יוחנן דאמרינן בירושלמי נמי בפ"ז דתרומות כנזכר לעיל ופירוש דברי חכמים הוא ע"ד שפירש מהרש"ם בדברי הירושל' דספק מדומע פטור מן החלה ר"ל ספק שאנו דנין כמדומע דהיינו ב' קופות ואינו ידוע איזוהי של תרומה ואיזוהי של חולין ונפלה תרומה לא' מהן אמרינן דמותרין לזרים דתלינן למימר תרומה לתוך תרומה נפלה חייב בחלה ומאי דאמרי נאכל משום דמע הוא שיאכלוה נקודים אם סאה תרומה טמאה נפלה כמ"ש מהרש"ס בפירוש הירושלמי וחכמים דהתוספתא באו להסכים כסברת ר' יוסי והוסיפו ללמדנו דבספק הנאכל אף דנאכל משום דמוע מ"מ כיון דמותר לזרים חייב בחלה:

והנה ראיתי להר"ם בפ"ו מהל' בכורים דין ד' שכתב וז"ל וספק מדומע חייב בחלה אבל המדומע פטור מן החלה ע"כ ונראה דספק מדומע שכתב הר"ם שחייב הוא בספק מדומע הנאכל דהיינו ב' קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ונפלה תרומה על אחד מהן דתלינן תרומה לתוך תרומה נפלה כדאמרי' בירושלמי וכן לע"ד הוא סברת חכמים בתוספתא אבל לא באר הר"ם לענין ב' קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ואינו יודע איזוהי של תרומה ואיזוהי של חולין דאיפליגו ר"מ ור"י במתני' דתרומות דלר"מ חייבת בחלה ולר"י פטור ומסתמא הלכתא כר"י דנימוקו עמו וכמ"ש הר"ם בפי' המשניות וכן מתבאר מדברי ר' יוחנן בירושלמי דאמרי' ספק מדומע חייב והיינו בספק דמתני' וכר"י וכמ"ש מהרש"ם והר"ם בפי"ג מהל' תרומות בדין י"ג הביא כל החלוקות דמתני' דתרומה ולענין פלוגתא דר"מ ור"י לענין חלה לא הזכיר כלל והדבר קשה דאמאי השמיט דבר זה והיותר קשה דמדכתב ספק מדומע חייב אבל המדומע פטור משמע דדוקא מדומע ודאי פטור הא כל שהוא ספק בכל אופן שיהיה חייב דאי ס"ל כר"י ובספק איזוהי של תרומה חשיב כמדומע ודאי כיון דמה"ת אסורה לזרים כיון דאיקבע איסורא א"כ לפחות היה צריך שיפרש דספק מדומע דחייב הוא בספק מדומע הנאכל כמו שאמרו בתוספתא ובירושלמי ומדנקט ספק מדומע סתם משמע דאפי' ספק מדומע דאסור לזרים חייב בחלה וזה כסברת ר"מ דלא כר"י דנימוקו עמו ובפרט החכמים דבתוספתא נראה דקיימי בשיטת ר"י ודוקא בספק מדומע הנאכל לזרים הוא דחייב:

איברא דראיתי למהר"י קורקוס בביאורו על הר"ם שכתב שם בפ"ו מה"ב וז"ל ודין ספק מדומע בתוספתא שכתבתי סיימו בה וחכמים אומרים מדומע פטור מן החלה ספק מדומע נאכל משום דמוע וחייב בחלה ע"כ ובודאי דכרבנן נקטינן אפי' נאכל משום דמוע דאזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא דאין אוכלין אותו אלא כהנים כדין מדומע וחייב בחלה שמא אינו מדומע גם בירושלמי בפ"ק דחלה דאמרי' מדומע וכו' נראה שצריך להיות נאכל משום דמע וחייב בחלה כלשון התוספתא שכתבתי וכאשר פירשתי בה עכ"ל ונראה דלפי פירושו בתוספתא על כל פנים צריך לומר דספק מדומע מיירי בב' קופות דאינו ידוע איזוהי של תרומה ואיזוהי של חולין דהוי ספק דאורייתא ושייך לומר דאזלינן הכא והכא לחומרא אבל אם הוא ספק מדומע דמספקא לן אם נפל תרומה בתוך החולין או לא פשיטא דמותר לזרים דדמוע מדרבנן וספק דרבנן לקולא וק"ק איך לא בארו הרב ז"ל ועל עיקר פירושו ק"ק דא"כ חכמים היינו ר"מ דקאמר דספק מדומע חייב בחלה דעכ"פ מיירי באופן ספק מדומע דאסור לזרים ואזלינן לחומרא הכא והכא דאי מיירי בספק מדומע דמותר לזרים מ"ט דר"י דפוטר מן החלה ומה באו חכמים לחדש חכמים היינו ר"מ ועוד מ"ש דדברי הירושלמי מתפרש כאשר פירש בתוספתא ק"ק דהתינח לפי סגנון מימרא דר' יוחנן בירושלמי בפ"ק דחלה אבל לפי סגנון מימרא דר"י בפ"ז דתרומות דאמרי' ספק מדומע פטור מן החלה ספק מדומע ונאכל משום דמע חייב בחלה אי אפשר לומר פירוש זה דהא נראה דר"י בספק מדומע שאינו נאכל לזרים ס"ל כר' יוסי דמתני' דפטור מן החלה כיון דהוי ספק דאורייתא כדאמר ברישא ספק מדומע פטור וא"כ ע"כ מאי דקאמר ספק מדומע הנאכל משום דמע אין הפירוש דאזלינן הכא והכא לחומרא כמ"ש הרב אלא ע"כ הכוונה כמו שפירש מהרש"ס דנאכל משום דמע ר"ל דנאכל לזרים אלא דנאכל בטהרה שיאכלום נקודים אם נפלה תרומה טמאה וכיון דגירסת דברי ר' יוחנן (הכא) בתרומות הכי הוי דמקום מדומע פטור גרסינן ספק מדומע פטור ע"כ ה"ה הכא בפ"ק דחלה הכי הוי הגירסא ספק מדומע פטור ובפרט דגירסא זאת נראה עיקר דמה בא לאשמועינן ר' יוחנן דמדומע ודאי פטור הרי משנה שלימה שנינו דמדומע פטור ואע"ג דב' קופות שאינו ידוע איזוהי של תרומה פלוגתא דר"מ ור"י הוא דלר"י פטור ומה בא לחדש ר' יוחנן הא י"ל דמש"ה נקט כי האי לישנא דספק מדומע ולא נקט בספק ב' קופות כר"י לחדש ולהמציא לנו עוד אופן אחר דאיכא ספיקא דאורייתא וכגון דמספקא לן אם נתערב תרומה בחולין אלא עד שיעור דליכא רובא חולין או אפשר דאיכא רוב חולין דבכה"ג הוי ספיקא דאורייתא ופטור מן החלה לר"י והא קמ"ל דלא נימא דלא אמר ר"י דפטור אלא בב' קופות דאיקבע איסורא ולכ"ע כי הוי ספק הוי איסורו מה"ת משא"כ בספק אי איכא רובא חילין דלמ"ד ספיקא דאורייתא להחמיר אינו אלא מדרבנן י"ל דחייב בחלה דלא אתי איסור דרבנן ודחי חיוב חלה דהו"א דטעמא דר"י הוא ע"ד סברת הר"ן הנזכר גבי נדר ואשמועינן ר' יוחנן דטעמיה דר"י הוא משום דחלה בזמן הזה דרבנן ואתי איסור דרבנן ודחי לחיוב חלה ואדרבא נלע"ד דגם בדברי חכמים דבתוספתא הכי גרסינן ספק מדומע פטור ספק מדומע נאכל משום דמוע וכו' כדברי ר' יוחנן ממש ופירושה כאשר פי' מהרש"ס בדברי ר"י דירושלמי כאמור ואע"ג דלפי דרכי בפירוש דברי חכמים דתוספתא יוצא דחכמים היינו ר"י מ"מ הא חדשו דבר זה דספק מדומע הנאכל לזרים חייב ואפשר לומר דפליגי ר"י וחכמים בזה דאילו ר"י ס"ל דבכל גוונא דספק מדומע פטור בין ספק דאינו ידוע איזוהי של תרומה דכה"ג אינו נאכל לזרים ובין ספק מדומע הנאכל לזרים וכגון ב' קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שנפלה תרומה לאחד מהם דתלינן דתרומה בתוך של תרומה נפלה דאע"ג דמותרת לזרים מ"מ היינו דוקא משום דאית ליה פסידא אי אסרינן לה אבל בדבר דאין לו פסידא אכתי מספקא לן שמא בתוך של חולין נפלה ואמרינן שיאכלם נקודים וכיון דסבירא ליה לר"י דחלה בזמן הזה דרבנן כיון דס"ס הוי ספק שמא נפלה התרומה בשל חולין פטרינן להו מחלה דספק דרבנן לקולא אבל חכמים סבירא להו דחלה בזמן הזה דאורייתא כסברת ר"מ ומש"ה מחלקין לומר דספק מדומע דאסור לזרים כמו ב' קופות דאינו ידוע איזוהי של תרומה דאיקבע איסורא ושניהם אסורות מה"ת חשיב כאילו הוא תרומה ודאית ופטור מן החלה דלא כסברת ר"מ דס"ל דאזלינן בכל הצדדין להחמיר אלא ס"ל ע"ד שכתב הר"ן ז"ל גבי נדר אבל ספק מדומע הנאכל כגון ב' קופות ונפלה תרומה לתוך אחת מהם חייבת בחלה דאף דיש להסתפק שמא בתוך של חולין נפלה מ"מ כיון דחלה מדאורייתא היא הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא:

ועל מ"ש הר"ם דדמוע ודאי פטור מן החלה הקשה מהר"י קורקוס שם דאמאי לא ביאר הר"ם לומר דדוקא בחלה בזמן הזה דמדרבנן וכתב וז"ל אפשר דסבר רבינו דבכל גוונא מיירי או משום דסבר דכיון דדרשינן ליה מאת מקדשו ממנו הרי הוא כשל תורה אי נמי דעשו רבנן חיזוק לדבריהם ויש כח בידם לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה והכי משמע בירושלמי דאמרי' כהנא שאל לשמואל א"ל לא מסתברא דההן מדומע דתנינן הכא כשרובו תרומה א"ל אף אנא סביר כן אלא כד תיסק לארעא דישראל שאיל ליה כדסליק שמע ר' ייסא בשם ר"י אפי' בצ"ט חולין א"ר אבהו כך משיב ר"ל לר"י הסאה פוטרת את הכל ע"כ וכיון דכהנא ושמואל רצו לפרש המשנה כשרובן תרומה משמע דבאורייתא מיירי ועלה אסיקו דאפי' סאה בצ"ט חולין דאותה סאה פוטרת הכל עכ"ל והרב שעה"מ כתב דרך אחרת בסברת הר"ם ולבסוף כתב דהדרך הראשון נכון לדעת רבינו דסתם דמשמע דבכל זמן מיירי ודבריו תמוהים לע"ד דאיך כתב דס"ל להר"ם דבכל זמן מיירי מטעם דעשו חיזוק לדבריהם ויש כח בידם לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה דהא נהי דשלא להפריש חלה הוא שב ואל תעשה מ"מ מה שאנו מתירין שיאכל טבל הוא בקום עשה דשב ואל תעשה לא שייך אלא דמבטל המצוה בשב ואל תעשה אבל אינו עושה שום איסור בקום עשה משא"כ הכא דנהי דביטול מצות חלה הוא בשב ואל תעשה מ"מ אכילת טבל הוי בקום עשה דמן התורה טבל הוא והאוכלו חייב מיתה ועוד דכל דבר אשר תקנו חז"ל לא עקרו חז"ל דבר תורה מפני תקנתם כל דמעיקרא אין הדבר ההוא מעלה ומוריד לתקנתם וכמו שמתבאר בכמה דוכתין דבפרק כיסוי הדם דף פ"ו ע"א מתבאר דהנוחר עוף אי אמרי' דאין שחיטה לעוף מה"ת אלא מדרבנן חייב בכסוי כיון דמדאורייתא ראוי לאכילה וקרינן ביה אשר יאכל אע"ג דמדרבנן בעי שחיטה ואסורה באכילה וע"כ ה"ט דכיון דאפי' אי אמרי' דבעי כיסוי לא מיעקרא בהכי תקנתא דרבנן דהצריכו שחיטה ובפ' מרובה דף ע"א אמרי' דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה לענין תשלומי ארבעה וחמשה ומתבאר התם דאי מעשה שבת אסורה מה"ת השוחט בשבת שחיטה שאינה ראויה קרינן ביה ופטור ואם שחיטת שבת אסורה מדרבנן השוחט בשבת קרינן ביה וטבחו כיון דמה"ת שחיטה ראויה הוא וא"כ ה"ה הכא גבי חלה דאע"ג דאסרו חז"ל דמוע לא מפני זה עוקרים מצות חלה ממנו כיון דעכ"פ אפי' אי אמרי' דחייבת בחלה לא מיעקרא בהכי תקנתא דרבנן דאסרו דימוע דאכתי תקנתם במקומה עומדת ואסורה לזרים ולמה יעקרו דבר תורה יכול על מגן דאי משום דעשו חיזוק שמא הרואים שמפרישים חלה יטעו דדמוע מותר לזרים א"כ בהנך נמי גבי כיסוי וכיוצא אמאי לא חשו חז"ל דהרואה דמכסין דמו בנוחר עוף יבואו לטעות דאין העוף טעון שחיטה דע"פ זה נמי אין ראיה מהירושלמי שהביא דמשמע דס"ל לכהנא ושמואל דמתני' בחלה דאורייתא מיירי דנראה דכוונתו לומר דאי ס"ל דבחלה דרבנן מיירי מתני' מי הכניסם לפרש מתני' כשרובו תרומה כיון דחלה דרבנן ואתי דמוע דרבנן ופקע חיוב חלה אבל לפי דרך האמור אין ראיה דס"ל דבחלה דאורייתא מיירי מתני' דאפי' ס"ל דבחלה בזמן הזה דרבנן מיירי מ"מ ס"ל דכיון דעיקר תקנת חז"ל הוא לאסור הדמוע לזרים למה להם לחז"ל מפני תקנה זאת להפקיע מצות חלה שתקנו הם בזמן הזה יכול על מגן כיון דהפרשת החלה אינו עוקר לתקנתם דאפי' יפרישו חלה תקנתם לא זזה ממקומה דאין זה סותר לאיסור דמוע דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואף דאיכא קצת חיזוק לתקנה מ"מ כהנא ושמואל ס"ד לומר הכי ואין האמת כן דאפי' סאה בצ"ע פוטר ואפשר להלין