מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה צו

דא"כ למאי דפריך בירושלמי לר"ל מהברייתא דמביא ד' רביעין ומשיך ומשני ר' זעירא דע"כ לא קאמר ר"ל אלא בנשוך מאליו אבל אם השיכו בידו כל עלמא מודו דהנשוך תורה אמאי לא משני דהתם מיירי במשוך בסתמא או על מנת שלא להפריש ונראה דרבי זעירא דמשני הכי ולא משני באופן הנזכר לא ס"ל כר' יוסי דהתם דקאמר דפלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש נלמד מההיא דטבול יום אלא ס"ל כסברת ר' אימי דאמר דפלוגתא הוא דרבי יוחנן וריש לקיש בפירוש אתמר לענין חלה ולאו מכללא איתמר מההיא דטבול יום ואדרבא סבירא ליה דאין לדמות דין חלה לדין טבול יום דאילו התם הכל תלוי באם דעתו להפריש או לא דכל דדעתו להפריש לא הוי חיבור מה שאין כן בחלה דמפשט מתניתין דחלה דקתני שני נשים שעשו ב' קבים ונגעו זה בזה אפילו הם ממין אחד פטורים ובזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב נראה דהעיקר תלוי בהקפדה דסתם אשה אחת אינה מקפדת אם העיסות נוגעות זה בזה כדאמרינן בירושלמי עלה דמתניתין ואין הדבר תלוי אם דעתה להפרידם אחר כך או לא כההיא דטבול יום דכל שאינו מקפיד בנגיעתם אף דדעתו להפרישם אח"כ הוי חיבור וה"ט דלענין חלה מסתמא ניחא לה שיגעו זה בזה שיתחייב בחלה דמסתמא אינה רוצה לעשות עיסתה פחות משיעור לפטור מחלה וכל דניחא לה שיתחייב בחלה ניחא לה שינשכו זה בזה כדי שיתחייב וא"כ אפילו דדעתה להפריש אחר כך לית לן בה דכיון דנשכו זה בזה ברצון הבעלים הרי נתחייבה מה שאין כן לענין טבול יום דאף דניחא ליה בנשיכה כל דדעתו להפרישם לא הוי חיבור דבהכי ניחא מאי דאמרינן בירושלמי גבי מתני' יש דברים שהם חיבור בחלה ואינם חיבור בטבול יום דתנינן ובזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב ואין חייבים בטבול יום דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' ולכאורה קשה דהא בטבול יום נמי הא קתני התם דאם הכניסם על מנת שלא להפריש הוי חיבור לבית הלל והיינו כדין חלה וע"כ לומר דהכוונה דגבי חלה הכל תלוי בהקפדה וכל שאינה מקפדת אם נוגעות זה בזה אף דדעתה עכ"פ להפרידם אח"כ על כל זה הוי חיבור מה שאין כן בעגול יום דכל דדעתו להפרישם אח"כ אף דאינו מקפיד בנשיכתם אינו חיבור וזהו סברת ר' זעירא דלא ס"ל לחלק גבי חלה בין דעתו להפריש או מסתמא אלא עיקר החילוק דיש לחלק הוא בנשוך מאליו לנשכו בידים ולר' זעירא נמי י"ל ההיא דתנא בהא דה' מינין מצטרפין בנשוך דמיירי דהשיכו בידו דאפילו לר"ל הוי מה"ת במין במינו אלא דנראה מלשון הירושלמי דרבי זעירא ספוקי מספקא ליה אי ניתן לאמר חילוק זה לר"ל או לא ומפשט סתמא דתלמודא דירושלמי בתחלת סוגייא זאת נראה דס"ל דאין לחלק בין נשוך מאליו לנשוך ביד דהא אמרינן עלה דברייתא ואם לאו מביא ארבעה רבעים ומשיך הדא אמרה נשוך תורה אמר רבי אימי איתפלגון רבי יוחנן ורשב"ל וכו' דמדקאמר הדא אמרה ש"מ דאין לחלק בין משיך ביד לנשוך מאליו ולסברא זאת קשה מהאי ברייתא דתנא ברא דה' מינין מצטרפין בנשוך:

והנה רבינו הרמב"ן הביא מתניתין דאיזהו מין במינו וכו' ודברי ר"י בן נורי דאמר שאר מינין מצטרפין זה עם זה ולא באר לענין הלכה אי הלכה כריב"נ או כת"ק ולפי מ"ש הר"ש והרא"ש נראה דמדברי הירושלמי משמע דפליגי ת"ק ור"י בן נורי ונראה פשוט דמדלא דבר רבינו כלל בזה ש"מ דס"ל כסברת הר"ם בפ"ז מהלכות בכורים דפסק כר"י בן נורי וס"ל בפירוש הירושלמי כמ"ש מרן הכ"מ לדעת הר"ם דר"י בן נורי לאו לאפלוגי את"ק אלא לפרושי יעו"ש:

תנן שני קבין וקב אורז או קב תרומה באמצע אינן מצטרפין דבר שניטלה וכו':

(יט) גירסא ירושלמית קב אורז אינו מצטרף קב מדומע אינו מצטרף וכו' ראיתי להרב שדה יהושע שכתב על דברי הירושלמי וז"ל בספרי דוקני מצאתי כתוב תני קב אורז וכו' ומיחס אותה לברייתא או תוספתא ואני בקשתי בתוספתא דמכילתין ואיננה ומדברי הר"ש נראה דלא גריס תני וכו' עכ"ל ואני תמיה עליו איך כתב דבקש בתוספתא ולא מצאה והרי היא ברייתא מפורשת בתוספתא בפ"ב דחלה וז"ל קב מכאן וקב מכאן וקב חדש באמצע קב מכאן וקב מכאן וקב שעורים באמצע הרי אלו מצטרפין הוסיפו עליהם קב מכאן וקב מכאן וקב של אשה אחרת באמצע וקב מכאן וקב מכאן וקב דבר שניטלה חלתו באמצע הרי אלו מצטרפין קב מכאן וקב מכאן וקב העובד כוכבים באמצע קב מכאן וקב מכאן וקב אורז באמצע קב מכאן וקב מכאן וקב מרובה באמצע אין מצטרפת עכ"ל הרי מפורש החלוקות שהזכיר הירושלמי הם שנויות בתוספתא אלא דאין שנוייה כסדר שהביאם הירושלמי דהירושלמי נקט החלוקות שאינו מצטרף בתחלה והתוספתא נקט החלוקות דמצטרפין בתחלה אבל לענין הדין אין הפרש כלל לכן נראה דהעיקר כגירסא שמצא הרב ז"ל דגרס תני אורז וכו' ונראה פשוט דמאי דקתני בתוספתא וקב מרובה באמצע הוא טעות וצ"ל וקב מדומע באמצע כדאמרינן בירושלמי וכן כתב הרב חסדי דוד נר"ו יע"ש אלא דיש להקשות דאמאי בתוספתא לא הזכירו קב תרומה כמו שהזכירו בירושלמי ונראה דלפי מ"ש מהרש"ם הביא דבריו הרב שדה יהושע אתי שפיר שכתב וז"ל קב תרומה וכו' טעמא קא יהיב למילתיה מ"ט מדומע משום דקב תרומה אינו מצטרף עכ"ל ולפי האמור דגרסינן תני אורז דהתוספתא הוא שהביא הירושלמי ואינה מסתמא דתלמודא הא דקב תרומה הוא מסתמא דתלמודא כנותן טעם על קב מדומע למה אינו מצטרף כיון דבתוספתא לא תני קב תרומה:

והנה בחלוקת קב מדומע באמצע קשה דהא אמרינן בירושלמי בפ"ג דחלה עלה דמתניתין הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה וכו' דאיפליגו רבי יוחנן וריש לקיש דלרבי יוחנן הנשוך לענין חלה הוי מן בתורה ולריש לקיש נשוך מדרבנן הוא דמדרבנן הוא דחייב בחלה אם נשכו זה בזה יעו"ש ובשלמא לריש לקיש דנישוך מדרבנן א"ש הכא דקב מדומע באמצע אינו מחייב בחלה מצד התרומה שנתערב בו דאע"ג דדימוע מדרבנן דמן התורה בטל ברוב אתי דימוע מדרבנן ומפקע חלה מדרבנן דחיוב חלה דנשוך אינו אלא מדרבנן אלא לר"י דנשוך חיובו מן התורה איך אתי דימוע דרבנן ומפקע חיוב חלה דמן התורה כיון דמן התורה חולין גמורים הוי ונישוך גמור חשיב מן התורה וצ"ל דלר"י מיירי הכא בחלה בזמן הזה דרבנן ואמרינן בפרק יוצא דופן דף מ"ז ע"א דבחלה בזמן הזה אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה מדרבנן וע"כ צ"ל דלר"י מיירי הכא בחלה בזמן הזה דרבנן דאין לומר דעד כאן לא קאמר ר"י דנישוך דבר תורה כי אם בנישוך דב' העיסות עצמך הבאים להצטרף לשיעור חלה נושכין זה בזה ממש בלא אמצעי ביניהם אבל הכא דהנישוך הוא ע"י דבר אחר האמצעי ביניהם דעל ידי הקב האמצעי חשבינן ליה כאילו גוף העיסה הבאה להצטרף לשיעור נושכת ממש בעיסה האחרת כיון דנושכת לקב האמצעי הנושכת לחלק העיסה האחרת דכה"ג לא חשיב נישוך כ"כ ואפשר דבכה"ג דנישוך כזה מודה ר"י דאינו אלא מדרבנן דהא ליתא דהא התם אמרינן בירושלמי דעיקר פלוגתייהו דר"י ור"ל יוצא ממאי דאיפליגו גבי מתניתין דפ"ק דטבול יום המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו זה בזה דלבית הלל לא הוי חיבור לטבול יום דלר"ל ה"ה לשאר טומאות דנשוך לא הוי חיבור דבר תורה ולר"י דוקא לטבול יום דקיל אבל לשאר טומאות הוי חיבור דנישוך דבר תורה הוא יע"ש ואם איתא דיש לחלק בכה"ג כאמור א"כ במתניתין דהתם דקתני סתם המכניס חלות וכו' משמע דמיירי אפי' היו ג' חלות זה על גב זה דבג' ליכא נישוך גמור להתחתונה מכולן עם העליונה שנגע בה הטמא אלא הוי נישוך ע"י אמצעי שע"י שהג' נושכת באמצעית הנושכת בעליונה חשיב נישוך ממש ולר"י הוי חיבור מן התורה וא"כ ה"ה בנישוך דמתני' דנישוך גמור עיקרי ולר"י הוי מן התורה אלא דיש לדחות ולומר דאפי' דמתני' מיירי אפי' בשלשה זה על זה מ"מ מאי דאמר ר"י דלשאר טומאות הוי חיבור הוא על הנושכת לעליונה דיקא דאע"ג דטבול יום קאמרי בית הלל דלא הוי חיבור אפי' לאמצעי הנוגע ממש בעליונה לשאר טומאות מיהא מודו דהוי חיבור והאמצעית נמי טמאה ולעולם דאכתי יש לחלק ע"ד האמור דאפי' ר"י מודה בנישוך דמתני' דהוי ע"י אמצעי:

איברא דאכתי קשה בחלוק זו דמשמע ממ"ש ר"ש ז"ל בפ"ק דחלה משנה ד' וז"ל ומשמע שם במסקנא בירושלמי דמדומע פטור מן החלה היינו כשאין מן החולין ה' רביעים דאם נתערב סאה תרומה בצ"ט של חולין ולקח מהם ה' רבעים קמח וגלגלן דנמצא אחד ממאה שבהן תרומה ולכך פטורה מן החלה אבל אם אחר שתסיר א' ממאה נשתיירו עדיין ה' רבעים לפי חשבון תרומה שנתערבה נתחייבה בחלה עכ"ל ולפי סברא זאת שכתב ר"ש משם הירושלמי קשה דאמאי כתב מדומע באמצע אינו מצטרף דהא אף דקב זה יש בו תערובת תרומה מ"מ הרי הוא דבר שיכול לבוא לידי חיוב חלה שאם ישלים בקב זה יותר קמח מהמדומע עד שיעור שיהיה ה' רבעים מחולין חוץ משיעור התרומה אשר נתערבו בו הרי חייב בחלה והרי זה כקב שעורין באמצע או כקב אשה אחרת דאף דהאמצעי המצרפן אין בו שיעור חלה מ"מ כיון דראויין מצד עצמו להתחייב בחלה ע"י שישלים להם השיעור מצרפן וה"מ במדומע דכיון דהחולין שבו יכול להשלים עליהן השיעור ע"י חולין אחרים בלא שיעור התרומה אשר בו מצרפן ואפשר דמהאי טעמא מחק הר"ש חלוקה זאת דקב מדומע מהירושלמי דלא כתב גבי מתני' אלא כלשון הזה והדר מסיק בירושלמי קב אורז אין מצטרפין קב תרומה אין מצטרפין קב העובד כוכבים אינו מצטרף ואילו קב מדומע לא מדכר ליה:

ואולם להר"ם בפ"ז מהל' בכורים דגריס מדומע באמצע וכן רבינו הרמב"ן וכן הרשב"א בפסקי חלה וכן הרא"ש בהל' חלה דכולהו גרסי לחלוקה זאת דקב מדומע באמצע צריך ליישב הדבר ונראה דעיקר דברי הירושלמי אשר ממנו למד הר"ש לומר דאפי' מדומע ודאי כל דאיכא שיעור חלה מחולין חוץ מחשבון התרומה אשר בו חייב הוא ממאי דאמרי' התם בפ"ק דחלה עלה דאמר ר"י מדומע פטור מן החלה ספק מדומע ונאכל משום דימוע חייב בחלה אמר ר' אבינא הדא דתימא כשהיו יותר מה' רבעים אבל היו חמשת רבעים מצומצמים פטורה מן החלה ע"כ וסברת ר' יוחנן זאת הובאה בירושלמי בפ"ז ממס' תרומות גבי פלוגתא דר"מ ור' יוסי באין ידוע איזוהי של תרומה ואיזוהי של חולין דלר"מ חייבת בחלה ולר"י פטורה בשינוי קצת וז"ל ספק מדומע פטור מן החלה ספק מדומע הנאכל משום דימוע חייב בחלה ופי' הר"ש סירלי"ן ז"ל שם וז"ל א"ר יוחנן ספק מדומע פטור מן החלה ספק שאנו דנין אותו כמדומע כדתנן במתני' פטור כר"י דמתני' ספק דימוע הנאכל משום דימוע חייב בחלה כגון שהחולין היו טהורים ונפלה שם תרומה טמאה דחיישינן שמא נפלה לתוכן דאמרי' דמותרים לזרים דספק מדומע מותר וכדלעיל אלא שיאכלום נקודים מטעם שיש בהם ספק דמוע וקאמר דחייבים בחלה דאיכא למתלי ולמימר תרומה לתוך תרומה נפלה עכ"ל וע"פ פי' הרב נ"ל לפרש מאי דקאמר ר' אבינא הדא דתימא כשהיה יותר מה' רבעים וכו' דלכאורה קשה דאפי' אם יהיו ה' רגעים מצומצמים אמאי פטורה מן החלה לגמרי הא [מידי] ספיקא לא נפקא דאפשר למתלי ולמימר תרומה לתוך תרומה נפלה ואלו ה' רביעים כולם הם חולין דחייבים בחלה ואם להקל להתיר לזרים קופה של חולין תלינן לומר דתרומה לתוך תרומה נפלה כ"ש להחמיר דתלינן להחמיר לחייבו בחלה משום ספק איסור טבל דחמיר וספיקא דאורייתא לחומרא לכן נראה דמאי דמחלק ר' אבינא למימר דבה' רבעים מצומצמים איכא צד דפטור ומספיקא הוא דחייבת בחלה כדין כל ספק דאורייתא ולהיות כי ר' יוחנן קאמר סתם דחייב בחלה דמשמע דחייב על צד הודאי כאילו היא חלה ודאית ונ"מ דזר האוכל חלה זאת חייב מיתה כדין כל חלה וכן יכול להפריש מעיסה זאת חלה על עיסה אחרת שהיא ודאי של חולין גמורין וזה לא שייך אלא כשהיה יותר מה' רביעים דבכה"ג חשיב כודאי חולין גמורים אבל בחמשה רבעים מצומצמים החלה שצריך להפריש ממנה הוא מצד הספק וא"כ זר שאכל חלה זאת אינו חייב מיתה וגם אינו יכול להפריש מזו על עיסה אחרת דשמא התרומה נפלה בה והוי מן הפטור על החיוב דהא דתלינן דתרומה לתוך תרומה נפלה להקל להתירה לזרים ולא חיישי' כדי לאסור היינו משום דאיכא פסידא וספק דמוע מותר כיון שהוא מדרבנן אבל בדבר שאם נחמיר לחוש שמא נפלה תוך קופת חולין ליכא שום פסידא כהא דאנו אומרים דיש לחוש דחלה זו שהפריש ממנה אינה חלה דאפשר דתרומה נפלה בה חיישינן וכדאמרי' דמהאי טעמא שיאכלום נקודים כיון דליכא פסידא בהכי וה"ה דחיישינן לענין חלה זה נראה לענ"ד שהוא פירוש הירושלמי ומדברי ר' אבינא אלו משמע ליה להר"ש ז"ל דאפילו בודאי מדומע כל דאיכא שיעור חלה חוץ מחשבון התרומה אשר נפלה בה חייבת דאם איתא דבודאי מדומע אפילו בשהיו יותר מה' רבעים פטור א"כ למה בספק מדומע הנאכל אמרינן דכשהיו יותר מה' רבעים חייבת ולדברי ר' אבינא חשיבא כדין חלה ודאית לחייב מיתה לזה וכיוצא ואמאי אכתי איכא ספיקא שמא התרומה נפלה בה והוא מדומע דאם יש שיעור חלה מחולין חוץ מחשבון התרומה מאי אהני לעשותה חלה ודאית הא במדומע ודאי אפילו כשהיו ה' רביעים מלבד התרומה פטורה אלא ע"כ צ"ל דה"ה מדומע ודאי דכל דהיו ה' רבעים מלבד התרומה חייבת זהו סברת ר"ש ז"ל אבל הר"מ ורבינו הרמב"ן ודעמייהו שגורסים הכא קב מדומע באמצע ע"כ צ"ל דס"ל דבודאי מדומע כיון דהוא על צד הודאי שיש חלק תרומה בעיסה אפילו אם יהיו ה' רביעים מלבד חלק התרומה פטורה ומאי דקאמר ר' אבינא אינו אלא בספק מדומע הנאכל דכיון דמעיקרא אנו מתירין אותה לזרים במונח דתלינן דתרומה בתוך תרומה נפלה א"כ חשיב כודאי חולין גמורים ומש"ה בשהיו ה' רביעים מלבד חלק התרומה ראוי לחייבה בחלה אף דבחמשה רבעים מצומצמים אנו מחמירים שלא להחשיבה חלה גמורה להקל דחיישינן דאיכא תרומה בתוכה מ"מ בדאיכא ה' רבעים מלבד חלק התרומה אנו מחשיבים אותה לחלה גמורה מכיון דסוף סוף החששא שנפלה התרומה לתוכה היא חששא רחוקה דמסתברא למתלי ולמימר דתרומה בתוך תרומה נפלה ומפני שיש לחלק בהכי כתב ר"ש דמשמע כן במסקנת הירושלמי ולא כתב כן בפשיטות כי אם בדרך משמעות בעלמא:

והנה מה שכתב דמאי דקאמר ר' אבינא דבחמשה רבעים מצומצמים דפטור דלאו דוקא פטור אלא דיש צד פיטור וספיקא הוי היינו משום דסתמא קאמר רבי יוחנן דמשמע דמיירי נמי בזמן שחלה היא מן התורה או אפילו למאן דאמר דבזמן הזה נמי חלה הויא דאורייתא אבל יש לומר דמיירי דוקא בחלה בזמן הזה למאן דאמר דמדרבנן היא ומשום הכי בחמשה רביעים מצומצמים כיון דאיכא ספיקא דאיכא חלק תרומה בתוכה הא קי"ל ספיקא דרבנן לקולא ומספיקא פטור מן החלה דה"ט דפלוגתייהו דר"מ ור"י במתניתין דפרק ז' דתרומות דפליגי בב' קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ואינו ידוע איזו היא של תרומה ואיזוהי של חולין ואכל אחת מהן השניה חייבת בחלה לר"מ ולר"י פטורה מן החלה דלר"מ ס"ל דאפילו בזמן הזה חלה מה"ת וא"כ הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ולר"י ס"ל דחלה בזמן הזה דרבנן והוה ליה ספיקא דרבנן לקולא דהרי אמרינן בפ' יוצא דופן בסוגייא הנזכר דפלונתייהו דר"מ ור"י במדומע אי חייב בחלה או לא הוא מטעם דר"מ ס"ל דחלה מן התורה ולא אתי דמוע דרבנן ודחי חלה דאורייתא ור"י ס"ל דחלה דרבנן ואתי דמוע דרבנן ודחי חלה דרבנן ויש להקשות קצת אמאי בשמעתין דיוצא דופן דמהדר הש"ס להביא דר"י ס"ל דחלה בזמן הזה דרבנן אמאי לא אשכח כי אם ברייתא דמדומע דפליגי ר"מ ור"י ואמאי לא מייתי מתניתין דפ"ז דתרומות הנזכר דממנה