מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה צד

והנה בירושלמי בפ"ק דחלה אחר לשון הירושלמי שהביא רבינו גרסי' התם וז"ל מהו שילקו על חלתן דבר תורה ר' יונה בשם שמואל ר"י ר"א בשם רשב"ל אין לוקין על חלתן דבר תורה אמר ר' יעקב בר אחא רשב"ל כדעתיה דאיתפלגון הפיגול והנותר ששחקן ר"י אמר לא בטלו זה את זה ורשב"ל אמר בטלו זה את זה אמר ר' יוסי ולא דמיין תמן זה אסור וזה אסור ברם הכא ב' דברים רבים על אחד ומבטלין אותו וכבר בטלו עד שלא נעשה איסור אילו אחד עשה חמש עיסות מה' המינין ועירבן ואמר רשב"ל אין לוקין על חלתן דבר תורה יאות עכ"ל ופירש מהר"ר אליהו ז"ל בביאורו וז"ל ומהו שילקו על חלתן דבר תורה האוכל חלה הנעשה ע"י ב' מינים ע"י בלילה מהו שילקה כעל חלה גמורה דבר תורה או דלמא אין כאן חיוב חלה רק מדרבנן דכיון דאין מצטרפין מן התורה אין כאן שיעור חלה מן התורה עכ"ל הרי מתבאר מזה דלפי מאי דאמרי' משמיה דר"ל דאין לוקין על חלתן דבר תורה נמצא דמאי דאמרי' דמתני' בפ"ק דמצטרפין הוא בבלול משא"כ בנשוך (אינו אלא מדרבנן) דאסי' בבלול אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אינם מצטרפין ולפי מאי דמסיק ר"י מבואר דדין זה אתי לכ"ע דאפי' ר"י ור' אלעזר דס"ל דאין איסורין מבטלין זה את זה מודו בזה כיון דבשעה שנתערבו המינים לא היה לכל אחד ואחד שיעור חיוב חלה ולא חל עליהם שם איסור טבל שפיר י"ל דב' דברים רבים על אחד ומבטלין אותו ואינם מצטרפין לשיעור חלה מן התורה ואין לתמוה דמאחר דכל א' מה' המינין חייבים בחלה כשיש שיעור חלה לכל א' ואחד מהם למה לא יצטרפו חמשתן לשיעור חלה כיון דכולם בר חיובא דחלה נינהו דנראה דהיינו טעמא דאין מצטרפין מידי דהוה למאי דאמרינן בפרק בתרא דע"א דף ס"ו עלה דתנן בפ"ב דערלה תבלין ג' שמות והן מין אחד או ג' מינין והם שם א' אסורין ומצטרפין דאמר חזקיה הכא במיני מתיקה עסיקינן הואיל וראוי למתק בהן את הקדירה וכן אמרינן בירושלמי בפ"ב דערלה דפריך ניחא שני שמות ממין אחד ב' מינים משם אחד ומשני רבי אבהו בשם ר"א במיני מתיקה שנו כאן יע"ש מפורש יוצא דדווקא במיני מתיקה דשווים בטעמם ב' מינים דשם אחד מצטרפין לאסור הקדירה אבל בשאינם שוים בטעמם ב' מינים אפי' דשם א' אינן מצטרפין ודעת רוב הפוסקים דשמות דקתני הכא היינו שם דאיסור וה"פ תבלין של ג' שמות כגון פלפל דכלאים ופלפל דערלה ופלפל דתרומה דתלתא איסורין וכולן מין פלפלין הן או ג' מינים פלפלין וקנמון ושאר מינים וכולם איסור אחד כמו שכתבו התוס' שם בפרק בתרא דע"א ד"ה תבלין של ב' וכו' וכן כתב הריטב"א שם בחידושיו וכ"כ הר"ש במתני' בפ"ב דערלה וכן דעת הראב"ד בפי"ו מה' מאכלות אסורות דין טו יע"ש וכן מתבאר מדברי הראב"ד בפי"ד מה' מאכלות אסורות דין ו' שעל מ"ש הר"ם יראה לי שכל החייב בתרומות ומעשרות מצטרף לכזית בטבל מפני שהוא שם אחד וכו' וכתב הראב"ד וז"ל אמר אברהם בעינן טעמים שוה כדאמרינן בעלמא ג' שמות והם מין אחד ג' מינין והם שם אחד אסור ומצטרפין ובירושלמי ניחא ג' שמות והם מין אחד ג' מינין והם שם אחד אמר חזקיה במיני מתיקה אלמא אפי' באיסור אחד דהיינו שם אחד בעינן טעם אחד והני שבעה מיני טבל לאו חד טעמא נינהו עכ"ל וכתבו התוס' בפרק בתרא דע"א בד"ה ורבא אמר וכו' דאפי לר"מ דאמר כל איסורין שבתורה מצטרפין ואפי' בלאו מיני מתיקה ה"מ כשהאיסורין בעין ואז ודאי מצטרפין חצי זית מזה וחצי מזה לחייב אפי' אינם שוים במתיקה אבל כשהם מעורבין בתבשיל שאינם בעין כי ההיא דתבלין ב' וג' וכו' דמיירי שמתבל בהם הקדירה אפי' ר"מ מודה לחזקיה דדוקא מיני מתיקה וכו' יע"ש דע"פ חילוק זה שכתבו התוספות אפשר ליישב השגת הראב"ד על הר"ם במה שכתב דז' מיני טבל מצטרפין לכזית מפני שהוא שם אחד די"ל דס"ל דהא דחזקיה דאפי' בשם אחד בעינן טעמם שוה אינו אלא במעורבין כההיא דתבלין בקדירה אבל כשהב' מינין בעין מצטרפין חצי זית מזה וחצי מזה אפילו אינם שוים בטעמן כיון דכל המינים שם איסור אחד להם דאפי' לרבנן דפליגי אר"מ היינו בב' איסורים אבל באיסור אחד אפי' בב' מינים מצטרפין לכזית כיון שהם בעין וא"כ לפי זה לענין חלה אם עשה עיסה מה' המינין ובין כולם איכא שיעורא כיון דה' המינין אינם שווים בטעמם וכמו שמתבאר מסוגיא דפרק בתרא דע"א דאמרי' דחמירא דחיטים וחמירא דשערי האי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד יע"ש אינם מצטרפין כיון דאינם בעין כל מין ומין אלא מעורבין יחד דאף דלענין השם שם אחד להם דכולם יש להם שם חיוב חלה דאם עשה כשיעור מכל א' ואחד היה להם דין טבל אבל מ"מ כל שהם מינים משונים ואינם מין אחד ואינם שוים בטעמם לא מצטרפים ואיכא למימר ב' דברים רבים על האחד ומבטלין אותו וא"כ לא חשיב שיעור חלה לחייב מדאורייתא אלא דמדרבנן חייבו בחלה בבלול זהו לפי פי' מהר"ר אליהו ז"ל אבל ראיתי להרב שדה יהושע בביאורו שכתב וז"ל מהו שילקו על חלתן דבר תורה אבלול דמתני' קאי והכי קא מיבעיא ליה מהו שילקה זה שאכלו מן התורה מי אמרי' דמין בחבירו מתבטל ואי אפשר להתרות בו ולומר אל תאכל חלה של קמח שעורים שהרי נתבטלה בתוך של חיטים וכוסמין וליכא למימר ליה נמי אל תאכל של חטים דכבר נתבטלה בתוך של שעורים א"כ אין כאן שם להתראה או דלמא לא ומשני דאין לוקין על חלתן וכו' ומתני' לאיסור ולא למלקות וכו' עכ"ל יע"ש דנראה מפורש דעל המלקות בלבד הוא דמיבעיא ליה אי חייב מלקות או לא מטעם דאין שם להתראה אבל לעולם דפשיטא דאף דאינו לוקה מצטרפין לחיוב חלה מן התורה ולעד"נ דאין פירושו עולה יפה דא"כ אמאי נקט בין בבעיא ובין בפשיטות אין לוקין על חלתן דבר תורה דכיון דעיקר הענין הוא על המלקות אף שהוא דבר תורה אמאי נקט דבר תורה הכי הו"ל למימר אין לוקין על חלתן דבהאי לישנא משמע דלענין מלקות אין לוקין אף דהוי דבר תורה ומדנקט דבר תורה ש"מ דהעיקר הוא לומר דעיקר חיוב חלה אינו דבר תורה כי אם מדרבנן ועוד דנראה פשוט דאם ס"ל דמצטרפין מן התורה לחיוב חלה פשיטא דה"ה לענין מלקות דבכה"ג אינו דומה לפיגול ונותר דהם ב' איסורים משונים והמתרה צריך שיתרה על צד הודאי בפיגול או בנותר ובלאו הכי הויא התראת ספק משא"כ בחלה דה' המינין דכיון דשם איסור חלה לזרים אחד הוא ואינם איסורים מוחלקים דמכל מין שיהיה אינו אלא שם איסור חלה וליכא איסור אחר א"כ אם יהיה של חטים או יהיה של שעורים לא נ"מ כלל לענין התראה דכל שמתרה אל תאכל חלה יהיה ממה שיהיה התראה היא וזה נראה פשוט ועוד דאי שייך הכא דין התראת ספק אם כן היכי מסיק שם רבי יוסי דבכה"ג דכבר בטלו עד שלא נעשה האיסור כולי עלמא מודו ואפי' רבי יוחנן דמשמע דאפי' רבי יוחנן מודה דאין לוקין והדבר קשה דהא ר' יוחנן ס"ל בעלמא התראת ספק שמיה התראה כדאמרינן בפרקא קמא דשבועות ובפ' אלו הן הלוקין דט"ו ע"ב בתלמודא דידן דר"י הוא דס"ל התראת ספק שמה התראה וכן אמרי' בירושלמי בפרק תמיד נשחט דקאמר איתפלגון בב' של גליות ר"י אמר מקבלין התראה על הספק וכן גרסינן עוד בפי"א דיבמות ובפ"ח דנזיר ועוד דהא כתבו התוס' בזבחים דע"ח ע"אבד"ה הפיגול והנותר וכו' שהקשו על רש"י ובכלל הקשו וז"ל ועוד קשה אם נפרש פיגול ונותר וטמא שלשתן יחד ל"ל אי אפשר שלא ירבה וכו' הא ודאי יש כאן שנים המבטלין את השלישי ולכולהו ליפטר דכל אחד בטל ומבטל עכ"ל דמשמע מדבריהם דבכה"ג דאינו רוב ודאי אין הטעם משום התראת ספק אלא משום דאין כאן איסור מעיקרא דכל אחד בטל ומבטל דעפי"ז ניחא מ"ש הר"ם בפי"ח מהלכות פסולי המוקדשין דין ד' וז"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן אע"פ שריבה מין על חבירו אינו מבטלו שאין האיסורין מבטלין זה את זה עכ"ל דלפי מ"ש הר"ם בפ' ט"ז מהל' סנהדרין דהתראת ספק שמה התראה מאי נפקא מינה מפסק זה דאיסורין אין מבטלין זה את זה אבל לפי האמור נ"מ דבכה"ג דודאי יש כאן ב' מבטלין את הג' דאם היו מבטלין זה את זה הוה מפטר לגמרי דאין כאן איסור וא"כ הכא גבי חלה דאיכא רוב ודאי דכל אחד מה' המינים בטל בד' מינים ומבטל להם הרי חשיב כאילו אין כאן דבר המחוייב בחלה ואם אנו אומרים דכיון דכל אחד מבטל את חבירו אין כאן שם להתראה ואינו לוקה א"כ ה"ה דלענין חיוב חלה אינן מצטרפין מן התורה כיון דכל אחד ואחד בטל ברוב שאר המינין דמ"ש מלקות מחיוב חלה כיון דבכה"ג דאיכא ודאי רוב המבטל לכל אחד ואחד לא שייך שעם התראת ספק לכן נראה דהעיקר כפי' מהר"ר אליהו ז"ל דפי' הירושלמי לומר דהא דאמרינן דבבלול מצטרפין לחלה אינו אלא מדרבנן ומש"ה אין לוקין על חלתן דבהכי ניחא טפי מאי דאמרי' בירושלמי לקמן גבי מתני' האוכל מהם כזית בפסח יצא ידי חובת מצה חמץ חייב כרת א"ר יעקב בר זבדי זאת אומרת לוקין על חלתן דבר תורה ומשני תפתר שאכל כזית מזה וכזית מזה יע"ש דמשמע דפריך הש"ס לר"ל דאמר דאין לוקין על חלתן ממתני' בין ממצה ובין מחמץ למאי דס"ד דמיירי דבלל מה' המינין ואכל מצה או חמץ מהם ואי טעמיה דר"ל משום התראת ספק ואינו אלא לענין מלקות אבל עכ"פ מצטרפין מן התורה א"כ לא שייך להקשות כי אם מחמץ דשייך התראה משא"כ במצה ומהתימא מהרב שדה יהושע שכלל שם בפי' הקושיא מצה וחמץ שכתב וז"ל זאת אומרת וכו' משום דס"ד דמתני' דתני האוכל מהם כזית מצה כלומר כזית מכולהו ומש"ה אמר דהדא אמרה דלוקין וכו' דאל"כ היכי מחייב על כזית חמץ ויוצא בכזית מצה והלא כל מין מבטל את חבירו וכו' עכ"ל ולא ידעתי דלפי דרכו דמשום התראת ספק הוא מה שייך במצות מצה דין התראה והנה אמרי' בירושלמי עוד שם גבי מתניתין דמצה וחמץ דמשני עוד אמר ר' יוסי אפי' תימר כזית מכולהון שנייא היא שכולן שם חמץ מיחלפא שיטתיה דר"י תמן הוא אמר ב' דברים מרבין על אחד ומבטלין אותו וכא הוא אמר הכי א"ר יוסי בר' בון כיני מתני' או כזית מזה או כזית מזה והפירוש מבואר דר' יוסי רצה לומר דלעולם במתני' בבלול מיירי שבלל מה' המינים ועשה מצה או חמץ ומצטרפין לצאת ידי חובתו ולהתחייב דכיון דהוי שם אחד דאיסור שכולן שם חמץ וכן במצה כולן שם מצה דאע"ג דהוו מינים מחולקים מצטרפין כההיא דתנן בפ"ב דערלה דב' מינים ושם איסור א' מצטרפין והקשו עליו ע"ז דא"כ לענין חלה נמי אמאי אינן מצטרפין מן התורה וקאמר ר"י דמבטלין זה את זה ועכצ"ל דה"ט דחלה משום דאינם שוים בטעמם וכל דאינם שוים בטעמם אף דהוו שם אחד אינם מצטרפין כדמוקי חזקיה מתני' דפ"ב דערלה במיני מתיקה דשוים בטעמם כאמור לעיל וא"כ מ"ש גבי מצה וחמץ דמצטרפין ולכן דחה הש"ס האי שינויא דר"י וקאמר דמחוורתא כדשנינן מעיקרא כיני מתני' דאכל או כזית מזה או כזית מזה ולפי מ"ש בדעת הר"ם בההיא דה' מיני טבל דמצטרפין לכזית כיון דהם שם א' אע"ג דאינם שוים בטעמם מטעם שחלקו התוספות בפרק בתרא דע"א די"ל דאפילו לחזקיה דבעינן דטעמם שוה אינו אלא במעורבין ואינם בעין אבל כשהן בעין ואכל חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרף א"כ הכא בירושלמי אמאי מוקמינן מתני' דמיירי או כזית ממין זה או כזית ממין זה הא שפיר הוה מצי לשנויי לפי מה שרצה לשנויי ר"י דשניא היא שכולן שם חמץ דמיירי מתניתין שאכל חצי זית ממין אחד וחצי זית ממין אחר בהיותם בעין בלא תערובת דלא מיירי בשעשה עיסה בלולה מה' המינים וא"כ בכה"ג ל"ד לדין חלה דהתם מיירי ע"י תערובת ובכה"ג כל אחד מבטל את חבירו כיון דאינם שוים בטעמא משא"כ באכל חצי זית מזה וחצי זית מזה בהיותם בעין דאף דאינם שוים בטעמם מצטרפין ובהכי לא היה דוחה שינויא דר"י ומדלא משני הכי נראה דאין לחלק ואפשר לומר דרבי יוסי דמשני הכי אפילו תימא כזית מכולהון שנייא היא שכולן שם חמץ כוונתו היתה לזה דהכא מיירי דאכל כזית מכולהון בהיותן בעין בלי תערובת דס"ל לחלק בין מעורבין ובין הם בעין אלא דסתמא דש"ס לא ס"ל לחלק הכי ומש"ה קאמר מיחלפא שיטתיה דר"י וכו' ועכצ"ל הכי דאיך אפשר דר"י סותר עצמו מדידיה אדידיה:

איך שיהיה נמצינו למידין מדברי הירושלמי לפי מה שפי' מהר"ר אליהו ז"ל ולע"ד כן הוא האמת כדבר האמור דאפילו בבלול דאמרינן דמצטרפין לענין חלה אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אינם מצטרפים אפילו בבלול ויש לתמוה איך לא הביא רבינו הרמב"ן סברת הירושלמי וכ"כ הרמב"ם וכל הפוסקים שפסקו כהירושלמי דבבלול מצטרפין איך לא הזכירו סברא זאת דאינו אלא מדרבנן ואדרבה מפשט דבריהם נראה דס"ל דמצטרפין מן התורה והתוספות בפ' ר' ישמעאל בסוגייא הנזכר כתבו בד"ה תנא כוסמין וכו' דבחנם דחק רש"י לומר דמאי דמייתי הש"ס התם תנא כוסמין מין חטים וכו' הוא לפרש מתני' דהתם לומר דלענין חלה אינו מצטרף כ"א מין במינו דהא בירושלמי אמרו דבבלול מצטרפין אפילו מין בשאינו מינו יעו"ש ואם איתא דהא דבבלול מצטרפין אפי' מין בשאינו מינו אינו אלא מדרבנן הא שפיר י"ל דמייתי הש"ס הא דתנא עלה דמתני' לפרש דדוקא מין במינו מצטרף ונ"מ לענין חיוב חלה מן התורה דבמין במינו לוקין על חלתן כיון דמן התורה מצטרפין משא"כ במין בשאינו מינו דאין לוקין על חלתן כיון דמדרבנן הוא ואפשר לומר דכיון דבירושלמי גבי חמץ ומצה נראה דס"ל דלר"ל דאין לוקין על חלתן דבר תורה ה"ה דאם עשה עיסה מה' המינין ואכל מצה ממנה לא יצא ידי חובתו ואם אכל חמץ ממנה פטור א"כ עכצ"ל דלא קי"ל הכי דהא בש"ס דילן בשמעתין דמנחות הנזכר אמרי' דברייתא דקתני התבואה והקמחין והבצקות מצטרפין הוא לענין חמץ וחדש ומעשר שני וכבר כתבנו לעיל דלכ"ע הני אוקימתי הוא דמיירי דאכל כזית מה' המינים דבין כולם אכל כזית בין מחמץ או מחדש או ממעשר שני וא"כ מוכרח דס"ל לש"ס דה' המינין מצטרפין מן התורה לענין חמץ ושאר איסורים הנזכר וזה דלא כהירושלמי וכיון דלגבי חמץ לא קי"ל כהירושלמי ה"ה לענין חלה אבל נראה דאין זה מספיק לדחות סברת הירושלמי דס"ל דאינו אלא מדרבנן דהא אעיקרא דמלתא עיקר חילוק זה דבבלול מצטרפין ובנשוך אינם מצטרפין מדברי הירושלמי הוא דבש"ס דילן לא יש גילוי דאפשר דס"ל לש"ס דילן דאף דלענין חמץ וחדש ומעשר שני מצטרפין לענין חלה אין מצטרפין כמו שהוא סברת מקצת רבוותא שהביא רבינו וא"כ באיזה כח אנו דוחין סברת הירושלמי כיון דאפשר דבש"ס דילן ס"ל כהירושלמי לענין חלה דאינם מצטרפין כי אם מדרבנן ובחמץ ושאר איסורים לא ס"ל כהירושלמי ועוד די"ל דאפילו לענין חמץ לא פליג הש"ס דילן עם הירושלמי דאפשר דמאי דאמרו דמצטרפין לענין חמץ הוא דמיירי בערב ובלל החמשה מינין אחר שנעשה חמץ כל אחד בפני עצמו דומיא דאיסור חדש דקודם התערובת חל האיסור עליו וכן י"ל במעשר שני דמיירי דאחר שהפריש מעשר שני מה' המינים מכל אחד בפני עצמו ערב המעשר שני שלהם ואכל כזית מהתערובת דכה"ג דקודם שעירב אותם חל האיסור לדידן דקי"ל כר"י ור"א דאין איסורין מבטלין זה את זה כמ"ש הר"ם בפי"ח מה' פסולי המוקדשין א"כ ליכא למימר דכל מין מבטל את חבירו דזה אינו אלא לר"ל דס"ל דאיסורין מבטלין זה את זה דמש"ה לא משני הש"ס בירושלמי גבי מתני' דמצה וחמץ שנתערבו אחר היותו חמץ כיון דלר"ל אף בכה"ג מבטלין זה את זה דאיסורין מבטלין זה את זה:

ועוד י"ל דלפי מ"ש לעיל דאפשר לחלק בין נתערבו ובין בהיותם בעין וכתבנו דאפשר דזהו סברת ר"י בירושלמי דמשני גבי חמץ דשניא דשם חמץ הוא א"כ י"ל דהכא בש"ס דילן נמי י"ל דמצטרפין דקאמר היינו בהיותם בעין דאכל כזית בין כולן בהיותם בעין בלא עירוב אבל במעורבים אפשר דס"ל כהירושלמי דאינם מצטרפין מן התורה ואינו חייב עליהם ועוד י"ל דנראה דהא דאמרו בירושלמי דאינו מצטרף מן התורה הוא דוקא בשעתה שיעור חלה או מצה או חמץ דערב מכל הה' מינים ועשה עיסה דבכה"ג דאיכא רובא כנגד כל מין ומין כל אחד מהם בטל ברובא ומבטל לחבירו אבל היכא דליכא רובא כנגד כל