מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה צג

מתני' שתי נשים שעשאו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הן מין אחד פטורין וכו':

(טז) ירושלמי אמרינן סתם אשה אחת אינה מקפדת נראה פשוט דהיינו טעמא דסתם אשה אינה מקפדת דכיון דקי"ל דאסור לאדם לעשות עיסתו פחות פחות מכשיעור כדי לפוטרה מן החלה וכמ"ש הר"ם בפ"ו מהלכות בכורים דין י"ו יע"ש מסתמא אמרינן דלאו דעתה למעבד איסורא ותלינן דעשתה בב' מקומות מפני שלא היה לה כלי גדול ללוש שניהם כאחת אבל עכ"פ ניחא לה שישוכו העיסות אהדדי כדי לחייבם בחלה אלא דאמרינן בירושלמי דאם אנו רואים שיש לה כלי גדול ועם כל זה עשאתן בב' מקומות אמרינן דמסתמא כוונתה היתה לפטור את עצמה מן החלה משא"כ בב' נשים דכיון דלכל אחת ואחת אין לה חיוב להתחייב בחלה דכל העיסה שלה אין לה שיעור מסתמא אמרינן דלא ניחא להם שישוכו זה בזה ויתחייבו שניהם בחלה מה שאין להם שום חיוב דלמא יפסידו להפריש חלה בלא שום חיוב דבהכי ניחא מאי דאמרינן בירושלמי גבי מתני' דלקמן ב' קבים וקב אורז באמצע וכו' דב"י. קבים של אשה אחת וקב של אשה אחרת באמצע מצטרפין הב' קבין דאשה אחת ע"י נגיעת הקב האמצעי דאשה אחרת דה"ט דאע"ג דלענין להתחייב בחלה ב' נשים מקפידות זה בזה מ"מ היינו דוקא להתחייב האשה האחרת בחלה בנשיכה זאת דמסתמא לא ניחא לה להפסיד בהפרשת חלה בלא חיוב אבל הכא אף דלענין חיוב חלה בעיסה דידה אינו מצטרף ואינה חייבת אבל עכ"פ לחייב הקבין של האשה האחרת מצטרפת ואין הקב שלה מפסיק דלענין לחייב הקבין של האשה אחרת אינה מקפדת כיון דהקב שלה אינה מתחייב ואינה מפסדת כלום:

ונראה דהא דאמרינן דשל אשה אחת מין במינו מצטרף דסתם אשה אחת אינה מקפדת על עירוב ונישוך עיסותיה מיירי אפילו אם דעתה להפריד אח"כ הב' קבין כמו שהיו מתחלה ודעתה לאפות כל קב וקב בפני עצמו דכיון דע"י נישוך מתחייב בחלה אף דאח"כ דעתה לחלקם תו לא פקע מינייהו חיובא דחלה דאע"ג דלקמן אמרינן בירושלמי דאמר ר' יוחנן עושה ע"מ לחלקן בצק פטורה מן החלה דמשמע אפילו כשלש כשיעור כל שבדעתו לחלקן פטורה י"ל דהא ר"י מיירי בשדעתו לחלקן בינו ובין חבירו דכיון דמעיקרא אין דעתו לשייר לעצמו כי אם פחות מכשיעור אינו מצטרף חלק חבירו לחייבו אף דעשה העיסה כשיעור מתחלה אבל בעושה עיסה כשיעור אף דדעתו לחלקה לעצמו ולאפות כל פחות מכשיעור לבדו חייב כיון דחיוב העיסה בשעת גלגול הוא וכיון שדעתו לעשותה כולה לחם לעצמו ולא לחלק לאחרים אף אם דעתו לחלק העיסה לעצמו למה יפטר זה אין הדעת סובלתו וא"כ ה"ה בב' קבין דאשה אחת שנשכו זה בזה אף דדעתה להפרידן אח"כ כבתחלה ולאפות כל אחד לבדו חייב כיון דאין דעתה לחלק לאחרים דעפ"ז מינח ניחא מאי דאמרינן בירושלמי בשמעתין לקמן וז"ל שדברים שהן חיבור בחלה אינו חיבור בטבול יום וכו' דתנינן בזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב ואינו חיבור בטבול יום וכו' דתנינן תמן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו ב"ש אומרים חבור בטבול יום וב"ה אומרים אינן חיבור בטבול יום ע"כ ולכאורה קשה דהא תנן התם בפרק א' דטבול יום משנה ב' דהמכניס חלות ע"מ שלא להפריש דאפילו לב"ה הוי חיבור לטבול יום דלא אמרו ב"ה דלא הוי חיבור אלא במכניס ע"מ להפריש ואם איתא דגבי חלה נמי לא הוי חבור כי אם בשאינה מקפדת בעירוב העיסות ומסתמא מיירי דניחא לה נמי לעשותן עיסה אחת ואין דעתה להפרידם עוד אבל אי מיירי דאף דאינה מקפדת בנשיכתן מ"מ מקפדת ודעתה לחלקם לב' עיסות ולאפיתן כל אחת ואחת לבדה לא הוי חיבור א"כ נמצא דדין חלה ודין טבול יום שוה ודא ודא אחת היא דבטבול יום נמי כל שנשכו זה עם זה ע"מ שלא להפרישן עוד הוי חיבור לב"ה אלא ע"כ צ"ל דבחלה הכל תלוי שלא תקפיד על נשיכתן וכל שאינה מקפדת על הנישוך אפילו שמקפדת לעשות כל קב בפני עצמו ולאפות אותו כל אחת ואחת לבדו הוי חיבור להתחייב בחלה מה שאין כן בטבול יום דאפילו דניחא ליה בנשיכתן כל דדעתו להפרישם אח"כ כל אחת ואחת בפני עצמה לא הוי חיבור וע"כ צ"ל דהא דאמרי' דהעושה ע"מ לחלק דפטורה אינו אלא בעושה ע"מ לחלק לאחרים אבל לעצמו לא כן משמע מכל דברי הפוסקים אשר הביאו סברת ר' יוחנן דע"מ לחלק פטורה דמיירי בע"מ לחלק עם אחרים וכן ראיתי למהר"י קורקוס בביאורו על הר"ם בפ"ו מה' בכורים דין י"ט שעמד בזה והעלה דסברת ר"י בעל מנת לחלק לאחרים אבל אם דעתו לחלק העיסה ולאפות אותה כל פחות מכשיעור לעצמו ולא לחלק לאחרים למה יפטר אלא שראיתי להרב שם שבתחלת דבריו כתב על מימרת ר"י וז"ל ולכך יש מי שכתב דאפילו שלש כשיעור אם בדעתו לחלקו לעצמו ולאפות כל פחות מכשיעור לבדו פטורה מן החלה וקשה על זה וכו' ולכאורה לא נודע לי מי בעל סברא זאת דאפילו לחלק לעצמו פטורה שוב ראיתי להרב עצמו שם בפרק ז' דהלכות בכורים דין ח' שכתב שם וז"ל כי דעת ר"ש נראה שם דאפילו לחלק לעצמו פוטרו ולכך הוקשה לו מההיא דנוטל שאור והוצרך לחלק דהתם לא ניטלה חלתה ולכך מצטרפת עם התוספת להתחייב ורבינו נראה שסובר דלחלק לעצמו חייב וכבר הארכתי בזה למעלה ע"כ הרי דלדעת הרב בעל סברא זאת הוא ר"ש ז"ל דאפילו ע"מ לחלק לעצמו פטורה ובאמת דלסברת ר"ש קשה מהירושלמי הזה דמחלק בין חבור דחלה לחבור דטבול יום ולפי זה שניהם שווים כאמור דכיון דלר"י דאפילו בעושה עיסה אחת כשיעור כל שדעתו לחלקה אפילו לעצמו פטורה כ"ש בב' קבין שעשאן כל אחת ואחת בפני עצמה והנישוך מחייבן דאם נשך אותן ע"ד להפרידן אח"כ ולאפותן כל אחת ואחת בפני עצמה פטורה וא"כ היינו טבול יום דתנן דאם כנסן ע"מ להפריש לא הוי חבור ואם כנסן על מנת שלא להפריש הוי חיבור אפילו לב"ה ודא ודא אחת היא:

(יז) פיסקא איזהו מין במינו החטים אינם מצטרפות עם הכל וכו' מ"ש רבינו הרמב"ן אשכחן למקצת רבוותא דסברי בה דכללא הוא דלעולם לא מצטרפי וכו' לא מצאתי כעת לשום אחד מהראשונים סברא זאת שכתב רבינו מטעם דכולם פסקו כהירושלמי שהביא רבינו דמתני' דהכא דאינם מצטרפין מיירי בנשוך ומתניתין דרפ"ק דקתני דמצטרפין מיירי בבלול וכמ"ש הר"ם בפ"ז מה' בכורים דין ד' יע"ש וכן כתבו כל הפוסקים ואע"ג דמדברי רש"י ז"ל בפרק ר' ישמעאל דף ע ע"א גגי מאי דאמרי' התם תנא כוסמין מין חטים שבולת שועל ושיפון מין שעורים שכתב דלענין חלה מתניא ולהכי מייתי לה אמתניתין דמתניא לגבי חלה דתנן החטים והכוסמין וכו' מצטרפים זה עם זה והך ברייתא לא פליגא אמתני' דמצטרפין דמתני' לאו אכולהו קאמר שיצטרפו זה עם זה אלא כדמפרשא ברייתא דברייתא לפרש מתני' קא אתי וכמו שמתבאר מדברי התוס' שם בד"ה תנא ובדברי ר"ש מסכת כלאים יע"ש דסברת רש"י הוא כן דמתני' דמצטרפין זה עם זה לאו אכולהו אלא במין במינו כדמפורש בברייתא דלפי פי' רש"י ע"כ דלא קיימא לן כהירושלמי דמחלק בין בלול לנשוך כיון דבש"ס דילן מייתי הברייתא לפרש מתני' דהא דמצטרפין לאו אכולהו קאי אלא במין במינו מכל מקום סברת מקצת רבוותא שהזכיר רבינו אי אפשר לומר שכוונתו על סברת רש"י שהרי כתב דבעלי סברא זאת ס"ל דמתני' דפרק קמא דחלה דקתני ומצטרפין זה עם זה אף דקאי לכולהו מ"מ לא לענין חלה הוא אלא לאיצטרופי לשאר דברים כמו לענין חדש וחמץ ומעשר שני כמו שהביאו מההיא דפרק רבי ישמעאל ולסברת רש"י אינו כן דשפיר ס"ל דמתני' לענין חלה מתניא אלא דס"ל דלאו דוקא כולהו אלא במין במינו כדמפרש בברייתא ומה גם דרש"י עצמו כתב בהפך בפרק כל שעה דף ל"א ע"א דפי' דהאי דתנא כוסמין מין חטים וכו' לאו לענין חלה הוא אלא לענין תרומה דאין תורמין ממין על שאינו מינו ותורמין חטין על כוסמין יע"ש דלפי דבריו שם נמצא דע"כ לומר דמאי דמייתי בפרק ר' ישמעאל הך ברייתא לאו לפרושי מתני' דחלה קא מייתי לה וא"כ אפשר דקי"ל כהירושלמי דמחלק בין נשוך לבלול באופן דאין בידינו הכרח על דברי רש"י איזה מהן עיקר לענין הלכה:

(יח) והנה מה שהקשה רבינו על סברא זאת דמקצת רבוותא דהאי פירושא לא מסתבר דמכדי אנן במסכת חלה קיימינן ועיקרא דמתניתין דחלה קתני הרי אלו חייבים בחלה ועלה קתני ומצטרפין לחלה משמע וכו' לפי סברת רש"י דמנחות הנזכר דמאי דמייתי הש"ס ברייתא דכוסמין מין חטים וכו' הוא לפרושי מתני' דמיירי בחלה דמצטרפין זה עם זה לאו אכולהו אלא אמין במינו דלפי פירושו הוא דמתני' נמי הא דקתני מצטרפין אחלה קאי אלא דלאו אכולהון אלא במין ומינו דוקא ואפשר לומר דמקצת רבוותא נמי ס"ל הכי אלא דמייתי ראיה אחרת לזה ממאי דהביא הש"ס עלה דמתני' ומצטרפין זה עם זה מאי דתנא התבואה והקמחין והבצקות מצטרפין זה עם זה ופריך למאי הלכתא דס"ל דכיון דבירושלמי הביאו ברייתא זאת באופן זה תני ר' חייא כן וכולן שבללן תבואה קמחין בצקות מצטרפין א"כ מסתמא היינו ברייתא דמייתי הש"ס דילן אלא שהביאה בקיצור וכיון דתני כן וכולן שבללן וכו' אם כן לא שייך לומר דמצטרפין דקתני הוא דוקא מין במינו כדפרש"י במתני' דהא וכולן קתני ועל זה פריך למאי הלכתא דאי לענין חלה אינם מצטרפין כי אם מין במינו ומשני דכולן מצטרפין אפילו מין בשאינו מינו לחדש ולחמץ ולמעשר וטומאה ולעולם י"ל דבעלי סברא זאת לא ס"ל דמאי דמפרש התם למאי הלכתא אמתני' קא פרישו כן אלא אברייתא הוא דפרישו כן כמו שכתב רבינו דבהכי לא קשיא על מקצת רבוותא מה שהקשה רבינו ומדרבא שמעת מינה דקאמר והא קמ"ל דתבואה וקמחין דומיא דבצקות וכו' דנראה דמבואר דאברייתא קאי ולא אמתני' כאמור ואע"ג דלפי סגנון דברי מקצת רבוותא שהביא רבינו וההיא דתנן דריש פירקין ומצטרפין זה עם זה לאו לענין חלה אלא לאיצטרופי לשאר דברים מוכח דס"ל דמתני' דחלה הא דמצטרפין לא קאי אחלה מ"מ יש לדחוק ולומר דכוונתם דאף דהא דמצטרפין זה עם זה קאי נמי אחלה מ"מ משמעות מתני' דמשמע דכולהו מצטרפין זה עם זה לא קאי אלא אשאר דברים אבל לענין חלה לא קאי מצטרפין כי אם לענין מין במינו דוקא דקתני מתני' סתמא ומצטרפין זה עם זה כל אחד כפי דינו והא כדאיתיה והא כדאיתיה חלה מין במינו ושאר דברים אפי' מין בשאינו מינו ואף דבירושלמי אמרי' דבבלול אפי' כולהו מצטרפין מ"מ מהש"ס דילן לא משמע הכי דס"ל כסברת רש"י דמייתי הש"ס ברייתא דכוסמין מין חטים לפרושי מתני' וכן ממאי דפריך על ברייתא דתבואה וקמחין וכו' למאי הילכתא דע"כ אין לפרש דפירוש הברייתא הכי הוי דערב כזית מתבואה וקמח ובצק ומיירי דשלשתן ממין אחד מה' מינים דא"כ למה מייתי ברייתא זאת הכא עלה דמתניתין דחמשת מינים מצטרפין זה עם זה אם לא דס"ל לסתמא דתלמודא דפי' הברייתא הוא דערב כזית מתבואה מה' המינין או מקמחין שלהם או בצקות שלהם דמצטרף לכזית אף דאין כזית ממין אחד כי אם בהצטרפות ה' המינין וע"ז פריך למאי הלכתא ואף דלרבא דקאמר דלענין טומאת אוכלין הוא והא קמ"ל דתבואה וקמחין דומיא דבצקות צ"ל דס"ל דפירוש הברייתא הוא לאשמועינן דשלשתן מצטרפין לטומאת אוכלין אף בהיותן ממין אחד דאי ס"ל דהכוונה לומר דהשיעור נשלם מחמשת המינין מתבואה או קמחין או בצקות א"כ למה ליה לרבא למימר דהא קמ"ל דתבואה וכו' דומיא דבצקות כיון דבלאו הכי י"ל דהא קמ"ל דה' מינים מצטרפין לשיעור טומאת אוכלין ולא אמרינן שני דברים רבים על מין אחד ומבטלין אותו וחשיב כאילו אין כאן שיעור דומיא דחלה דאינם מצטרפין לשיעור מין בשאינו מינו מטעם זה ועכצ"ל הכי דהא אתא לאשמועינן תנא להנך אוקמתא דמוקי לה התם דנ"מ לחמץ וחדש ומעשר דמצטרפין מכל מקום היינו דוקא לרבא דמוקי לה לענין טומאת אוכלין אבל להנך אוקמתא דחמץ וחדש ומעשר עכצ"ל דמיירי במערב כזית תבואה מחמשת המינין או מהקמח שלהם או מבצקות שלהם דאי מיירי דערב תבואה וקמח ובצק ממין אחד מאי קמ"ל תנא דמצטרפין פשיטא דמצטרפין וכן נראה מפשט דברי רבינו דסבירא ליה דלהני אוקמתות הכי הוי וכן מתבאר מדברי הר"ם בפ"ד מהלכות מאכלות אסורות דין ה' שכתב וז"ל וחמש מיני תבואה וקמחין שלהם והבצקות שלהם הכל מצטרפין לכזית בין לאיסור חמץ בפסח בין לאיסור חדש מלפני העומר בין לאיסורי מעשר ותרומה עכ"ל דודאי דבריו הם מהני אוקמתא דשמעתין דמנחות ואע"ג דהר"ם פסק כאוקמתא דרבא בפ"ד דה' טומאת אוכלין דין ג' שכתב וז"ל כל האוכלין מצטרפין לכביצה אפי' חטה עם קמח עם בצק עכ"ל דשורש דברים אלו הוא מאוקמתא דרבא דלפי אוקמתא דרבא מיירי בערב חטים וקמח ובצק ממין אחד מ"מ ס"ל דהנך אוקמתות דמיירי בערב כזית מחמשת המינים לענין חמץ וחדש ומעשר הלכה הם דכיון דאפי' לענין חלה קי"ל דה' המינין מצטרפין א"כ כ"ש לשאר דברים דמצטרפין באופן דלכ"ע הנך אוקימתי חוץ מאוקימתא דרבא מיירי במערב כזית מה' המינים אלא דלדעת הר"ם ורבינו ודעמייהו דפסקו דבבלול אפי' לענין חלה מצטרפין ע"כ צ"ל דמאי דלא פי' בגמ' דנ"מ לענין חלה דמצטרפין היינו משום דקתני בכלל תבואה וקמח דלאו בני חלה נינהו כמ"ש רבינו ולמקצת רבוותא נראה דס"ל דמאחר דעינינו הרואות דבירושלמי מפרש ברייתא זאת לענין חלה וע"כ דתבואה וקמח ובצק דקתני הוא לענין חלה וזו אף זו קתני לא מבעי תבואה שעשה עיסה מה' המינים שנתערבו בהיותם תבואה וטחנם ביחד ועשאם עיסה דבאופן זה הוא בלילה יפה יותר אלא אפי' אם נתערבו בהיותם קמח אחר טחינה לא מבעיא באופן זה שנתערבו קמח אלא דאפי' דגלגל עיסה מכל מין ומין בפני עצמו ואח"כ עירב העיסות וערסן יפה חשיב כבלול להצטרף וכמו שנראה מדברי רבינו על הירושלמי ואם התלמוד דידן ס"ל כהירושלמי אמאי לא מוקי ברייתא דמצטרפין לענין חלה מיירי כהירושלמי ואמאי הוצרכו לומר שהוא לענין איסור חמץ וחדש ומעשר אלא עכצ"ל דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי זה נראה שהוא דעת מקצת רבוותא שכתב רבינו: