מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה פט

דמשלם תשלומי כפל בהקדישו הבעלים ביד גנב וקודם שהקדישוהו בעלים באו עדים על הגניבה ועמד בדין וחייבוהו על הכפל יע"ש וה"ה דלפי שיטתיה פריך הכא דשפיר משכחת לה חומש שלישי וכגון בגזל תרומה מכהן בהיותה חולין ותבעה מיניה וכפר ונשבע ועמד בדין והודה מעצמו ונתחייב בקרן וחומש ואח"כ הקדישוהו בעליו בעודו בידו ואכלה הגזלן אח"כ דכה"ג חייב בחומש שלישי דמחמת שבועה כיון דבשעה שנשבע לשקר וכחש בעמיתו קרינן ביה דאותה שעה ממון כהן היה ואין הקדשו שהקדישו אח"כ פוטרו מחומש והנה כי כן נראה דט"ס נפל בדברי מרן הכ"מ וצ"ל הכי שאבי אמו כהן היה לו תרומה וגזלה זה והקדישה ואח"כ מת וכו' והמדפיסים טעו והקדימו תיבת והקדישה לתיבת וגזלה זה והכוונה לומר עפ"י האמור דמיירי דגזלה ונשבע והודה ואח"כ הקדישה אבי אמו בעודה ביד בן בתו הגזלן דכיון דנשבע בשעה שהיתה תרומה מהדיוט חייב חומש אף שאח"כ הקדישה וחיוב החומש מסתברא דלבעלים הראשונים, הוי דהא אילו לא הקדישה משלם קרן וחומש לבעלים ואם הקרן הקדישו למה לא יזכה בחומש לעצמו וא"כ כשמת אבי אמו והוא היורש לר"ל דמשלם לעצמו א"ש דחומש שהוא חייב לזקנו מורישו זוכה לעצמו ומחיל לנפשיה ואולם בעיקר פי' קושית ר"ל למרן הריני דן לפניו דלכאורה אין פי' עולה יפה דאיך שייך לומר דלר"ל מצי לאוקומה בגזל מאבי אמו משא"כ לר"י הא אילו אנו רוצים לתרץ באוקמתות לר"י נמי לק"מ דאפשר לאוקומי מתני' כשלא נשבע או דמיירי דהקדישוה בעלים קודם גזילה דאפילו נשבע אינו חייב חומש דכתיב בעמיתו פרט להקדש ואוקמתות כי היכי דלא תיקשי לר"י שקלת מעלמא לכן ע"כ צ"ל כפי' מהרש"ס דכוונת הקושיא דכיון דמהדר תנא לטפויי חומשין באכילה אחת ניתני נמי דיש אופן דחייב ג' חומשין באכילה וכגון דנשבע כאמור:

איך שיהיה נחזור למאי דאתאן עלה לדברי התוספת דפרק אלו נערות דלפי כל האמור יצא לנו דכל דאכל תרומה שלו שבא לידו בהיתר כגון שנפלה לו בירושה או גבה. בחובו אפילו ר"י מודה דאף לרבי הפרשתו מקדשתו וכל דהפריש קרן וחומש מן החולין נעשים תרומה ומוכרה לכהן בדמים וא"כ הכא בהנהו מתני' דפ' נושאין דהוו ספק כהן מאי דקתני במתני' ואין משלמין קרן וחומש היינו אם אכלו בתרומה שלהם דקתני סיפא דמפרישין תרומה ומוכרין אותה והדמים שלהם וע"ז קתני דאם אכלו אותה אין משלמין קרן וחומש לשבט אלא מפרישין אותה ומוכרין כדין התרומה עצמו:

(יב) והנה במאי דקתני מתני' ר' עקיבא אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור לכאורה היה נראה דר"ע ס"ל דגמר מלאכה לענין חיוב חלה לא הוי אלא אחר הקרימה בתנור ואחר הגלגול נמי אוכלין מן העיסה עראי כדין לא נגמרה מלאכתה ור"ע בא לחלוק על כל המשניות דלעיל דלרבנן גילגול הוי גמר מלאכה והאוכל ממנה חייב מיתה וכן כל כי הני דקתני מתני' לעיל דבגלגול תליא מלתא ר"ע פליג דהכל תלוי בקרימה בתנור אבל אין האמת כן דהא אמרינן בירוש' עלה דמתני' חברייא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים לעיסת הדיוט שגילגולה פוטרה ר' אילא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגילגולה פוטרה ע"כ מתבאר מדברי הירוש' הנזכר ושאר דברי הירוש' שם דלעולם אפילו ר"ע מודה דגלגול הוא גמר מלאכה ומשגלגלה טובלת כדין טבל גמור וגלגול הקדש נמי פוטר כיון דבשעת חובתה היתה פטורה לא קאמר ר"ע דהכל הולך אחר הקרימה כי אם לענין גילגול עובד כוכבים דאינה פוטרת דס"ל לר"ע דמירוח העובד כוכבים לענין תרומה אינו פוטר כסברת ר"מ ור"י דאמרינן בפ' ר"י במנחות דס"ו דס"ל דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר ומסקנת רבא התם במנחות הוא דמ"ד מירוח העובד כוכבים אינו פוטר גלגול העובד כוכבים נמי אינו פוטר מחלה אלא דבש"ס דילן מ"ד דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר הוא משום דכתיב דגנך דגנך יתירא והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכתב רש"י שם דדוקא עובד כוכבים מסתברא לרבויי שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל אבל של הקדש כ"ע מודו דהקדש פוטר ובירוש' בסוגייא זאת אמרינן דרבנן דפליגי עם ר"ע ס"ל נמי דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר וילפינן לה מקרא דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ דמשמע כל שהוא זרע הארץ ודעובד כוכבים נמי זרע הארץ הוא אבל לענין חלה ס"ל דגלגול העובד כוכבים פוטר דאע"ג דכתיב מלחם הארץ מכל מקום אינו מיותר דהא דרשינן מיניה מלחם ולא כל לחם למעוטי אורז ודוחן מה שאין כן קרא דמזרע הארץ דהוי מיותר זה מתבאר מתוך דברי הירושלמי לפי מה שפירש מהר"ר אליהו בביאורו ולע"ד העיקר כפירוש הרב חם דדוקא הקדש פוטר אבל כל דבר דמותר בלא פדיון הוא בכלל הרבוי דמרבינן דאינו פוטר וברפ"ב דחלה גבי מתני' פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבים בחלה אמרינן בירושלמי תניא זו דברי רבי מאיר אבל דברי רבי יהודה פירות ח"ל שנכנסו לארץ רבי אליעזר פוטר ור"ע מחייב מ"ט דר"א מלחם הארץ ולא לחם של ח"ל ופריך התם מה מקיים ר"ע טעמא דר"א דקרא דלחם הארץ ומשני מלחם הארץ בספינה שנכנסה לארץ אם קרמו פניה מן החוט ולפנים חייבת מן החוט ולחוץ פטור על דעתיה דר"ע היא ספינה היא עיסת העובד כוכבים שהכל הולך אחר קרימה בתנור עכ"ל מבואר משם דבפירות ת''ל נמי לא אזלינן בתר גלגול דאפילו נתגלגלה מן החוט ולחוץ כל שהקרימה היתה בפנים חייבת דכל שאנו באים לפטור מחמת שנעשה הגלגול ביד הפטור או במקום פטור לא מחמת היות הגלגול במקום פטור נפטר דומיא דגלגול עובד כוכבים דרבייה קרא לחייב אבל לא באר הרב טעמיה דר"ע דס"ל דגם בחלה אין גלגול העובד כוכבים פוטר ולע"ד י"ל דה"ט דר"ע דס"ל כר"מ ור"י דס"ל דמדכתיב תרי קראי דגנך אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וילפינן חלה מתרומה מג"ש דראשית ראשית כדאמר רבא לר"מ ור"י ובתוספתא בסוף חלה תניא ספינה שהיא באה מח"ל לארץ והיתה בה עיסה עד שלא קרמו פניה חייבת משקרמו פניה פטורה עכ"ל וצ"ל דהך ברייתא כר"ע וקצת קשה דבתוספתא בספ"א דחלה תניא גר שנתגייר והיתה לו עיסה נתגייר עד שלא קרמו פניה חייבת משקרמו פניה פטורה דברי ר"ע רבי יוחנן בן נורי אומר עד שלא תגלגל בחטים וכו' חייבת גלגלה בחטים וכו' פטורה ע"כ הרי דלענין גר קתני דהוי פלוגתא דר"ע ור"י בן נורי ואילו גבי ספינה הבאה מחוצה לארץ סתם לן תנא כר"ע דהא ודאי לר"י בן נורי גבי ספינה נמי הכל הולך אחר הגלגול דאם נתגלגלה מקודם פטורה שוב ראיתי בספר התרומה בה' חלה סוף סימן פ"ה שכתב וז"ל ובתוספתא תניא שלהי מסכת חלה ספינה שבאה מח"ל וכו' ותימא דהו"ל למתלי שיעורא בעד שלא גלגלה שזהו חיוב חלה ופי' מורינו רבינו דמיירי בדבר שבלילתו רכה דלא שייך גילגול ואין חיוב חלה עד שתאפה וכו' אמנם בתוספתא פ"ק פליגי בהא דתניא גר שנתגייר וכו' א"כ מתני' דמסכת חלה אתיא כר"י בן נורי ובמתני' דחלה נמי תנן גבי גר ר"ע אומר הכל הולך אחר הקרימה ונראה דדוקא גבי חלה דכתיב מלחם הארץ אזיל בתר קרימה אבל בתרומות ומעשרות תלוי במירוח דכתיב דגנך עכ"ל דנראה דה"ט דדחק עצמו לומר דמיירי בדבר שבלילתו רכה וכו' כדי דלא תיקשי אמאי סתם לן תנא הכא כר"ע ואולם מ"ש הרב בסוף דבריו לפי כל האמור לע"ד קשה דמפשט דבריו נראה דס"ל דר"ע לענין חלה ה"ט דס"ל דגלגול לאו גמר מלאכה הוא ובגלגול בלבד לא חייל עליו איסור טבל מדכתיב מלחם הארץ וכי היכא דלא אסיק אדעתין לומר דה"ה לענין תרומות ומעשרות בתבואה דראויה לעשות ממנה לחם דלא היי גמר מלאכה במירוח בלבד אלא הכל הולך אחר הקרימה הוצרך הרב לומר דבתרומות ומעשרות תלוי במירוח מדכתיב דגנך ואם כך הוא כוונתו הא ליתא דאפי' בחלה ס"ל לר"ע דגלגול הוא גמר מלאכה וגלגולה טובלת כמ"ש בירו' בפירוש כנז"ל ועיקר סברת ר"ע הוא דכיון דלענין תרומות ומעשרות מירוח העובד כוכבים אינו פוטר ה"ה דגלגול העובד כוכבים אינו פוטר וא"כ איך היה אפשר לומר דגם בתרומות ומעשרות בתבואה הראויה ללחם אין המירוח גמר מלאכה:

איברא דראיתי בספרי בפ' שלח לך שהובא שם פלוגתא דרבי עקיבא ור"י בן נורי באופן זה איזו היא גמר מלאכתה קרימתה בתנור דברי ר' עקיבא ר' יוחנן בן נורי אומר עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים ע"כ דנראה דלא איפליגי לענין גלגול עובד כוכבים אלא עיקר פלוגתייהו דלר"ע גלגול לא הוי גמר מלאכה כלל וגלגול אינו טובל כי אם שעת קרימה וזה נראה כדברי הבעל התרומה אבל בירושלמי אמרינן בפירוש איפכא:

ואולם יש קצת סעד לומר דאע"ג דבירושלמי מבואר דלר"ע גלגול נמי הוי גמר מלאכה וטובלת וטעמא דר"ע משום דס"ל מירוח העובד כוכבים אינו פוטר וה"ה גלגול העובד כוכבים מ"מ מש"ס דילן אינו נראה כן דהא רבא בסוגייא דמנחות דף ס"ז הנזכר קא מבעיא ליה אי הא דגלגול העובד כוכבים פוטר אם הוא אפי' למ"ד מירוח העובד כוכבים אינו פוטר או דלמא דלמ"ד מירוח העובד כוכבים אינו פוטר ה"ה גלגול דילפינן ראשית ראשית מהתם ולא מצא ראיה מפורשת לזה עד דהתפלל לומר יהא רעוא דאחזי' בחלמא ומסברא הדר אמר רבא דמ"ד מירוח העובד כוכבים (נמי) אינו פוטר גלגול העובד כוכבים נמי אינו פוטר ואם איתא לסברת הירושלמי אמאי לא מייתי רבא ראיה ממתני' דאמר ר"ע דגלגול העובד כוכבים אינו פוטר כי אם קרימה ברשות עובד כוכבים פוטר דע"כ לומר דטעמיה דר"ע הוא משום דס"ל כסברת ר"מ ור"י דס"ל דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר מטעם דאיכא תרי מעוטי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ויליף חלה מתרומה מג"ש דראשית ראשית דאם איתא דאפי' ר"מ ור"י דס"ל דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר מודו דגלגול העובד כוכבים פוטר דלא ילפינן חלה ממירוח א"כ מ"ש ר"ע דמשוה להו מירוח וגלגול ומדר"ע ס"ל דילפי' גלגול ממירוח ה"ה דר"מ ור"י הכי ס"ל ומדלא מייתי רבא ראיה זאת ש"מ דרבא ס"ל דטעמיה דר"ע לאו משום דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר דאה"נ דס"ל דמירוח פוטר כיון דהוי גמר מלאכה ושאני גלגול דס"ל דלאו גמר מלאכה לענין חלה כי אם ע"י קרימה כיון דכתיב מלחם הארץ דמשמע דבלחם תליא מלתא ואפשר דעפ"י הש"ס דילן כתב בספר התרומה כן וכן נראה מדברי הר"ם בפירוש המשנה שכתב וז"ל לפי שר"ע סובר כי החלה מוציאין משיקרמו פני הפת ולדעתו זה היה שעת הוצאת חלה וכן נראה מדעתו בספרי אמר שם אין מפרישין עד שתגמר מלאכתה איזה הוא גמר מלאכה קרימתה בתנור דברי ר"ע עכ"ל הרי דתפס עיקר כהספרי ועכצ"ל דה"ט דדחה דברי הירושלמי משום דבש"ס דילן לא משמע הכי כאמור:

ונראה דלפי הספרי וממה שנאמר מהש"ס דילן כאמור דר"ע ס"ל דגמר מלאכה דחלה הוא הקרימה בתנור ולא בשעת גלגול צריך להבין דמנ"ל הא דאי משום דכתיב מלחם הארץ תרימו וגו' דמשמע דעונת חיוב חלה הוא משעה שנעשה לחם הא כתיב נמי ראשית עריסותיכם חלה תרימו דמשמע משיתערס דהיינו גלגול ומאי חזית לומר דקרא דמלחם הוא עיקר ולא קרא דעריסותיכם וי"ל עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי בפרקין גבי מתני' דאוכלין עראי מן העיסה עד שתגלגל תני ר"י בן בתירא אומר משעשה מקרצות מקרצות מ"ט דר"י ב"ב כתרומת גורן כן תרימו אותה מה תרומת גורן ניטלת מן הגמור אף זו ניטלת מן הגמור ופריך אלא מעתה לכשתאפה רבי מתניא לא הוקשה לתרומת גורן אלא למלאכת העירוס בלבד ע"כ ועפי"ז י"ל דר"ע ס"ל דהוקשה חלה לתרומת גורן לגמרי דמה תרומת גורן ניטלת מן הגמור שכבר נגמרה מלאכתה שאין מלאכה אחרת אחריה אף זו ניטלת מן הגמור ומן הגמור לא הוי כי אם עד שתאפה והיינו קרימה בתנור אלא דס"ל לר"ע דיש לקיים הב' מקראות דראשית עריסותיכם דמשמע מלאכת העירוס וכן קרא דמלחם הארץ דמשמע עד שיהיה לחם דחלה הוי כעין תרומת גורן דבתרומה איכא ב' עונות דתבואה שהגיעה לעונת מעשרות דהיינו שהביאה שליש הרי חל חיוב תרומה עליה ואוכלין ממנה עראי וקבע אסור וכיון דנגמרה מלאכתה דהיינו אחר מירוח הויא טבל גמור ואפי' עראי אסור וה"ה גבי חלה הוי כן דקרא דעריסותיכם הוא ללמוד דמשעת גלגול הגיעה לעונת חיוב חלה ואסור לאכול ממנה קבע ומקרא דמלחם הארץ ילפינן דשעת קרימה הוי גמר מלאכתה והויא טבל גמור ואפי' עראי אסור דעפ"ז היה אפשר להשוות הירושלמי עם הספרי דמה שאמרו בירושלמי ר' אילא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגילגולה פוטרת די"ל שאע"ג דגמר מלאכתה הוי בקרימה מ"מ כיון דבשעת גילגול הרי חל עליה עונת חיוב חלה והיה הגילגול ביד ההקדש ההקדש פוטרה מידי דהוה לענין תרומות ומעשרות דאם הקדיש פירות במחובר קודם שהגיעו לעונת המעשרות דהיינו קודם שהביאו שליש והביאו שליש ביד הגזבר ופדאן ונגמרו ביד הדיוט דפטורין אף דהמירוח והגמר היה על ידי הדיוט דכיון דבשעת חובתן דהיינו דהביאו שליש ביד הקדש נפטרו נפטרין לגמרי וכמו שמתבאר מדברי הירושלמי בפ"ד דפאה עלה דמתני' הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ופדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין דפריך הש"ס ולמה תנינן תרי זמנין ומשני אחת למירוח ואחת לשליש ופי' מהר"ר אליהו ז"ל וז"ל ולמה תנינן תרי זמנין משנה זאת שנויה במסכת חלה והקשה הש"ס למה שנאה רבי ב"פ ומשני אחת למירוח וכו' משנה דהכא שנאה ר' לעונת המעשרות לענין זמן שהפירות נקראו אוכל להתחייב במעשר והיינו משהביאו שליש ומן אותה שעה והלאה אסור לאכול מהן אכילת קבע אבל מותר לאכול מהן עראי אף שהגיעו לעונת המעשרות עד שיגמרו מלאכתן והתבואה עד המרוח והיינו מתני' דחלה והכא קמ"ל כשהביאו שליש ביד הגזבר פטורים עכ"ל מתבאר מזה דכל שהביאו שליש ביד הגזבר אף דפדאן קודם מירוח וגמר מלאכה פטורים כיון דהגיעו לעונת המעשרות ביד הגזבר וכמו שמתבאר עוד ממאי דאמרי' התם עוד מתני' דר"ע היא דאמר אחר שליש ראשון את מהלך וכו' דאלמא מתני' מיירי כשהביאו שליש ופדאן ואח"כ נתוסף ב' שלישים ביד הדיוט דבהכי נמצא דגמר מלאכה נעשה ע"י הדיוט יעו"ש וכן כתבו מהריק"ו בביאורו על הר"ם בספ"ב דמעשר והרדב"ז בביאורו בספ"ג ד"ה מעשר שכן הוא דעת הר"ם דכל דהגיע לעונת המעשרות ביד הקדש אף דנגמרו ע"י הדיוט פטור יע''ש אלא דיש לתמוה דאיך לא הזכירו דסברת הר"ם הוא מהירושלמי הנזכר דאי מפשט מתני' נראה לדקדק איפכא דגירסת כל הראשונים וגירסת הירושלמי במתני' הן במסכת פאה והן במסכת חלה הוא כן המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת מעשרות ופדאן חייבים משבאו לעונת מעשרות ופדאן חייבים דכפי גירסא זאת ה"פ משבאו לעונת המעשרות ביד המקדיש ואח"כ הקדישן אם פדאן קודם גמר מלאכה חייבים והא קמ"ל דלא תימא דכיון דאחר שבאו לעונת מעשרות נכנסו ברשות ההקדש ונפטרו שוב אינם חוזרים ביד הדיוט לחיובא וכמו שהוא סברת רב חסדא בירושלמי ברפ"ק דמעשרות דס"ל דאם הקדיש שבולין ופדה שבולין דפטור דאף דפדאן קודם מירוח פטור דכיון דחזי לתרומה כשהן שבולין הא אפקעינהו ההקדש וקרינן ביה דגנך ולא של הקדש והתם אמרי' דמלהון דרבנן פליגי אדרב חסדא דס"ל דבהקדש כה"ג דפדאן קודם מירוח חייבים ומהר"ר אליהו ז"ל בביאורו שם בתוס' בד"ה אף דבהקדש כן ישב מתני' דמשבאו לעונת המעשרות אליבא דרב חסדא דלא תיקשי ליה ממתני' יעו"ש וא"כ אם איתא לסברת הר"ם לפי סברת מהריק"ו והרדב"ז דאפילו באו לעונת המעשרות ביד הקדש דהיינו דהביאו שליש אף דפדאן קודם