מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה פה

הוצרכו בירושלמי לומר דאתי כר' שמעון דמשמע דלמאן דפליג על ר' שמעון בעלמא דלאו כממון דמי ה"ה בחמץ דקדשים ואין לומר דהירושלמי לא סבירא ליה דדרשינן מקרא דלא ימצא דלא יקבל פקדונות מהעובד כוכבים כדאמרינן בש"ס דילן דהא בפרק קמא דפסחים הלכה ג' אמרינן אמר רבי יוסא מכיון שזה צריך לזה וזה צריך לזה כמי שכולן אחד לא יראה לך הייתי אומר הפקיד אצלו יהיה מותר ת"ל לא ימצא בבתיכם אי לא ימצא בבתיכם הייתי אומר יחד לו בית יהא אסור ת"ל לא יראה הא כיצד הפקיד אצלו אסור יחד לו בית מותר ע"כ הרי מפורש דגם הירושלמי אזיל בשיטה זאת דמקרא דלא ימצא ילפינן דהפקיד אצלו אסור וע"כ דפקדון משום דחייב באחריותו הוא דעובר וא"כ ה"ה בחמץ דהקדש דחייב באחריותו דלכ"ע עובר דאפילו למ"ד בעלמא דבר הגורם לממון לאו דמי שאני חמץ דכתיב לא ימצא מ"מ ואמאי הוצרכו לאוקומה כר"ש דוקא אשר ע"כ צ"ל דס"ל להירושל' דאין ללמוד מקרא דלא ימצא כי אם לענין מקבל פקדון מהעובד כוכבים דכיון דקבל אחריות כשלו הוא לענין חמץ דכיון דאי אפשר ליפטר מהעובד כוכבים אם נגנב ונאבד דע"כ צריך לשלם לו מן הדין והוי דבר הגורם לממון על צד הודאי עובר אבל גבי קדשים שחייב באחריותן אף דמן הדין אם נגנבו ונאבדו חייב לשלם להקדש מ"מ כיון דבידו להפטר מחיוב זה דבידו לאתשולי אנדריה דהא קי"ל דיש שאלה להקדש ואחר שנגנבו או נאבדו מצי לאתשולי ע"י פתח או חרטה מעיקרא ובכן נפטר מלשלם להקדש כל כה"ג דאינו דבר הגורם לממון על צד הודאי דאיכא ב' צדדים לומר שלא יבא לידי חיוב ממון דשמא לא יגנב ולא יאבד ואת"ל שיגנב ויאבד אפשר דמתשיל אנדריה ופטור אפילו לענין חמץ למאן דפליג אר"ש בעלמא ה"ה בחמץ ולכן הוצרכו בירושלמי לאוקמא בקדשים דחייב באחריותן כר"ש דוקא דהא לר"ש דאפילו בקדשים שחייב באחריותן דיכול לפטור את עצמו ע"י שיתשיל אנדריה קסבר דבר הגורם לממון כממון דמי בעלמא כ"ש גבי חמץ ונראה דחילוק זה דיש לחלק בין פקדון להקדש ניתן ליאמר לכ"ע לא מבעיא לסברת התוספות דדקדק הרב מחנה אפרים מדבריהם בה' צדקה סי' ה' דס"ל דיש שאלה בהקדש בחרטה בלבד בלא פתח דלדידהו פשיטא דבידו לפטור ע"י שאלה דאף דלא ימצא פתח לנדרו יכול להתיר בחרטה אלא דאפילו לסברת הר"ם שכתב הרב מ"א שם דס"ל דבהקדש לא סגי בחרטה בלחוד אלא בעינן פתח לנדרו וה"ט דנדרי הקדש אין נשאלין עליהם אלא מדוחק דמצוה לקיימן וכתב הרב מ"א שם דאף על גב דגבי תרומה מוכח דבידו לאתשולי אפילו בחרטה בעלמא דתרומה שאני כיון דאינו רוצה להפקיע המצוה שדעתו הוא לחזור ולתרום אח"כ משא"כ בהקדש דמפקיע המצוה לגמרי יע"ש דעפ"י דבריו יש להביא ראיה לסברת הר"ם דבהקדש בעינן פתת מההיא דאמרי' בפ' אלו עוברין דף מ"ו גבי מתניתין כיצד מפרישין חלה בטומאה בי"ט דהיינו טעמא דר"א דעובר בבל יראה ובל ימצא הואיל אי בעי מיתשיל ממוניה הוא ולכאורה קשה דא"כ איך אמרי' אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל ואי בעי מתשיל כליה ואולם לפי סברת הר"ם א"ש דדוקא גבי חלה דאי בעי מתשיל בחרטה בעלמא כיון דאינו רוצה להפקיע המצוה דדעתו להפריש חלה אחרת משאר העיסה לאחר שתאפה שפיר חשיב כשלו מטעם דאי בעי מתשיל כיון דבידו להתיר בלא פתח משא"כ גבי הקדש דבעי פתח ואפשר שלא ימצא פתח לנדרו וכל שאינו בידו להתיר עכ"פ לא חשיב כשלו כיון דעיקר השאלה אינו בידו דבחרטה בעלמא אינו יכול להתיר והתוספות שם בד"ה הואיל לפי שיטתם דס"ל דהקדש נמי יכול לאתשולי אפילו בחרטה והוקשה להם קושיא זאת דמ"ש גבי הקדש דאמרינן אבל אתה רואה של גבוה ותירצו ב' תירוצים וז"ל ותירץ ר"י דשאני הנהו דכתיב בהו לה' אע"ג דאי בעי מתשיל עלה חשבם הכתוב של גבוה ועוד תירץ ר"י היכא דאתא ההקדש ליד הגזבר לא אמרי' הואיל ואי בעי מתשיל עלה עכ"ל באופן דסברת הר"ם דבהקדש לא סגי בלא פתח ונראה דאפילו לסברתו יש לחלק בין פקדון להקדש כיון דסוף סוף דבהקדש יש מציאות שיוכל לפטור מהאחריות אם ימצא פתח לנדרו משא"כ בפקדון עובד כוכבים דליכא שום צד פיטור מהאחריות ודוקא בכה"ג דליכא שום צד פיטור חשיב כממונו לעבור עליו:

והנה לתירוץ הב' שתירצו התוספות בהא דאתה רואה של גבוה דהיכא דאתא ההקדש ליד הגזבר לא אמרינן הואיל וכו' כוונתם דבהקדש נמי דינו כתרומה דאמרינן בפרק הנודר מן הירק דהיכא דאתא ליד כהן לא מצי לאיתשולי דהוא הדין הקדש דכל היכא דאתי ליד גזבר לא מצי לאיתשולי וכן כתב הרשב"א בחי' בפ"ק דגיטין גבי הא דאמר ר"נ שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד שכתב שם וז"ל ועוד דלא אמרו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לומר שיהא כמסור ממש ליד גזבר ההקדש שאם כן לא מצינו שאלה בהקדש שאין שאלה אחר מסירה כדאמרינן בנדרים שאין שאלה בתרומה דאתא ליד כהן ולא אמרו כמסירה להדיוט אלא לענין קניה וכו' עכ"ל וכן כתב הרשב"א בחידושיו בפ' גט פשוט ובתשובה גבי הא דאמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן הביא דבריו הרב בצלאל בתשובה בסי' ט"ו יע"ש וכן כתב הריטב"א בחידושיו למכות על דף כ"ב עלה דמשני הש"ס התם מלתא דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי מוקדשין יעו"ש וכן כתב עוד הרישב"א בחידושיו בפרק הזהב הביא דבריו הרב בספר א"ז עלה דאמרינן התם בדף נ"ז ע"א דהא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה דמ"ס אפילו לכתחלה וז"ל ותדע דקי"ל דהקדש שבא ליד הגזבר אין בו שאלה ואילו הקדש שלא בא ליד גזבר יש בו שאלה להוציאו לחולין וכדאיתא בהדיא במסכת ערכין עכ"ל וכן הוא סברת התוס' הכא ולזה כתבו דהא דאמרי' אבל אתה רואה של גבוה מיירי שבא ליד גזבר ואין בו שאלה ויש לתמוה דאמאי לא משני הירושלמי בפ' כל שעה דהני תרי תנאי דאית תנא תני אבל אתה רואה של גבוה ואית תנא תני אין אתה רואה של גבוה מאן דתני אתה רואה של גבוה מיירי בהקדש שבא ליד גזבר ואין בו שאלה ולא שייך לומר הואיל ומאן דתני אין אתה רואה של גבוה מיירי שלא בא ליד גזבר ואיתיה בשאלה ופליגי אי אמרינן הואיל או לא כדאמרינן בש"ס דילן בפ' אלו עוברין דפליגי ר"א ור"י אי אמרינן הואיל או לא דלר"א אמרינן הואיל אי בעי מתשיל ולר"י לא אמרינן הואיל:

איך שיהיה דבר הלמד מהירושלמי הנזכר דחמץ דהקדש דחייב באחריותו אינו עובר כי אם לר"ש דס"ל בעלמא דבר הגורם לממון כממון דמי גבי קדשים שחייב באחריותם אבל לדידן דקי"ל דלאו כממון דמי ה"ה לענין חמץ דשאני אחריות דפקדון עובד כוכבים לאחריות דהקדש כדבר האמור ועיין בס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן סי' קל"ב שכתבתי התם בפשיטות מדברי הירושלמי הנזכר דהדבר פשוט דפקדון עובד כוכבים והקדש שחייב באחריות דא ודא אחת הוא כנראה שלא דקדקתי יפה בדברי הירושלמי כשכתבתי זה שהרי בירושלמי לא אמרו אלא דהברייתא אתיא כר"ש דמוכח דדוקא לר"ש אמרינן הכי בהקדש אבל לדידן דלא קי"ל כוותיה הקדש לא הוי כפקדון והנה כי כן מה שכתבתי שם בפירוש התוספתא דפ"ק דפסחים בפלוגתא דת"ק ורשב"ג דלר"י דאמר בירושלמי דפקדון העובד כוכבים שלא בערו מותר אחר הפסח פלוגתייהו דהני תנאי הוא בחמץ של עובד כוכבים או של הקדש שחייב באחריותו כמבואר בדברי צ"ל דהנהו תנאי סבירא ליה כר"ש דקדשים דחייב באחריותם עובר וע"ז פליגי אי הקדש דסוף סוף הוא ממון דכללות ישראל אי אסור אחר הפסח או לא וכן מה שכתבתי שם דלרבי יונה דאמר דאסור אחר הפסח מוקי פלוגתייהו דהני תנאי בחמץ של עובד כוכבים והקדש שאינו חייב באחריותם ופליגי אי אמרינן הואיל אי בעי מתשיל יעו"ש עפ"י דרך הקדום יש לומר דפליגי באופן אחר דהא באופן זה דפליגי בהואיל יקשה להתוס' בפרק אלו עוברין בתירוץ הראשון דסבירא להו דבהקדש דכתיב לה' אפילו דאי בעי מתשיל ברשות גבוה הוא וכ"כ יקשה למה ששיערנו לדעת הר"ם דסבירא ליה דההקדש בעי פתח דכיון דאין בידו למצוא פתח לא אמרינן הואיל לכ"ע ועוד דלפי דרך זה יקשה לסברת הב"ח שכתבתי שם דסבירא ליה דמטעם הואיל אי בעי מתשיל עובר בבל יראה ובל ימצא אבל אם עבר ולא בערו אינו אסור אחר הפסח יעו"ש דלסברת תנא קמא דהכא הוי איפכא אמנם לפי האמור י"ל דלמ"ד דפקדון עובד כוכבים אינו עובר כי אם שקבל אחריות דגניבה ואבידה כשומר שכר יכולין אנו לומר דפלוגתייהו דהני תנאי מיירי בחמץ של עובד כוכבים שהפקידו ביד ישראל וקבל עליו אחריות דגניבה ואבידה וחמץ דהקדש נמי מיירי בהקדש דחייב באחריותו ונקדים מ"ש הרב מחנה אפרים בה' שומרים סי' ח' דלמ"ד דלעבור בבל יראה ובל ימצא בעינן שיקבל אחריות דגניבה ואבידה כשומר שכר כיון דקי"ל דעובדי כוכבים נתמעטו משמירה כדדרשינן רעהו ולא עובד כוכבים ואף דמתחייב הישראל בפירוש בגניבה ואבידה כל שלא קנו מידו או שהקדים לו שכרו מקודם אינו חייב בגניבה ואבידה דנטילת מעות עביד קנין כדי לחייבו וכ"כ הריטב"א אבל אם בדבור בעלמא נתחייב אינו חייב בגניבה ואבידה יעו"ש וא"כ י"ל דהכא מיירי בדקבל הישראל [אחריות] מגניבה ואבידה ולא קנו מידו וגם לא הקדים לו שכרו ומש"ה ס"ל לת"ק דמותר החמץ לאחר הפסח דהא לא עבר בב"י וב"י כיון דיכול לפטור את עצמו מהעובד כוכבים דמיירי בעובד כוכבים שאינו אנס אבל בהקדש דחייב באחריותו דעבר על ב"י וב"י דת"ק ס"ל כר"ש דהקדש דחייב באחריותו חשיב כממונו בעלמא וה"ה גבי חמץ אבל רשב"ג לא סבירא ליה כרבי שמעון בעלמא ומש"ה ס"ל דאף בהקדש מותר אחר הפסח דאף דכתיב לא ימצא לחייב על פקדון עובד כוכבים היינו דוקא גבי פקדון דאי אפשר לפטור את עצמו אבל גבי הקדש דבידו לפטור את עצמו דאי בעי מתשיל לא חשיב כממונו אף לענין חמץ ואינו עובר ועפ"י סברא זאת דבהקדש דאיכא תרי מי יימר שבא לידי חיוב תשלומין דדילמא לא יגנב ולא יאבד ואת"ל שיגנב ויאבד אפשר שימצא פתח לנדרו אפילו למ"ד דבעינן פתח אינו עובר ואינו בכלל קרא דלא ימצא לדידן דקי"ל דלא כר"ש יש קצת סמך למה שנסתפקתי דאמרינן בפ' שבועת העדות דף ל"ג ע"א דהמשביע עידי קינוי פטורין משבועת העדות מטעם דאפילו למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי מודה דגורם דגורם לאו כממון דמי יעו"ש דלגבי חמץ דמקרא דלא ימצא ילפינן דפקדון עובד כוכבים עובר אי הוא דוקא בשקבל אחריות בגוף החמץ דהוי דבר הגורם אבל אם יהיה האופן דהוי גורם דגורם וכגון שהפקיד העובד כוכבים חמץ וחפץ אחד לשמור ולא קבל הישראל אחריות החמץ עצמו ולא אחריות החפץ אך התנה עמו ונתחייב הישראל שאם יגנב או יאבד גוף החמץ יתחייב באחריות החפץ שאם יגנב ויאבד יתחייב לשלם דבכה"ג גורם דגורם הוא דמעיקרא אפשר דגוף החמץ לא יגנב ולא יאבד ויחזירנו לעובד כוכבים בעין ולא יתחייב כלום ואת"ל שיגנב ויאבד אפשר שגוף החפץ יחזיר אותו בעין ולא יתחייב כלל ובכה"ג דהוי גורם דגורם אפילו גבי חמץ לא חשיב ממונו או דלמא לא ימצא מ"מ משמע אבל לכי האמור דבהקדש דחייב באחריותו למאן דפליג אר"ש אינו עובר מטעם דאיכא ב' צדדים עלא יבא המקדיש לידי חיוב תשלומין ה"ה בנדון זה דאיכא ב' צדדים שלא יבא הנפקד לידי חיוב תשלומין ועדיפי טפי ואולם לר"ש דס"ל בהקדש דעובר יש להסתפק דאפילו בנדון זה עובר דאף דבעלמא אמרינן דמודה בגורם דגורם שאני הכא דכתיב לא ימצא ואפשר דאפילו לר"ש אינו עובר בנדון זה דאם איתא דעובר ללישנא בתרא דשמעתין דפ"ק דפסחים דפריך דלמ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי אמאי איצטריך קרא דלא ימצא אמאי לא משני דאיצטריך קרא לאסור באופן נדון זה דגורם דגורם הוא דאע"ג דבעלמא מודה ר"ש בגורם דגורם הכא שאני דכתיב לא ימצא איך שיהיה נמצינו למידין מהירושלמי הנזכר דס"ל דלר"ש אפילו כשאנו דנים בהיות ההקדש בעין חשיב כממונו כמו שנראה מהתוספתא דפ"ק דחלה אשר לפנינו דעיסת ארנונא חייבת בחלה מפני שחייב באחריות עד שימסור:

והנה הרשב"א בפסקי חלה אחר שדחה פירוש זה דמפרשים דארנונא הוא שותפות עובד כוכבים מדברי הירושלמי סיים שם ותניא בתוספתא עיסת ארנונא חייבת בחלה מפני שחייב בארנונא עד שעה שימסור וזה נראה לי ברור עכ"ל נראה דגירסת הרשב"א הוא מפני שחייב בארנונא עד וכו' ולא כגירסתנו דגרסינן מפני שחייב באחריותה ולפי גירסתו נמי הפי' הוא מפני שחייב באחריות הארנונא עד שימסור וצריך להבין דנראה דמהתוספתא הזאת נמי דחה פי' המפרשים שפירוש ארנונא שותפות עובד כוכבים ולא ידעתי איך נדחה הפי' הזה מהתוספתא כיון דיש לפרש דאפילו בשותפות עובד כוכבים משכחת לה דחייב הישראל באחריות חלת העובד כוכבים עד שעה שימסור בידו דחייב בגניבה ואבידה כדין שומר שכר דהא קי"ל דהשותפין שומרי שכר הם דכל אחד עוסק ומשמר חלק חבירו בשכר שגם חבירו יתעסק וישמור חלקו כמו שמפורש בח"מ סי' קע"ו והכא נמי אפשר דמיירי דנשתתפו הישראל והעובד כוכבים בענין עשיית עיסה ואפייתה והתנו ביניהם שכל אחד יהיה עושה ועוסק ביום אחד וכל כה"ג שומרי שכר הם ומן הדין כל אחד חייב באחריות חלק חבירו ביום שעוסק הוא ועוד דמשכחת לה כשנתן העובד כוכבים שכר לישראל בעד עשיית העיסה ובכן שומר שכר הוא וחייב בגניבה ואבידה ואע"ג דעובדי כוכבים נתמעטו מדיני השומרים מקרא דרעהו שפיר י"ל דמיירי דנתחייב בפירוש בגניבה ואבידה ביום שעוסק הישראל וקנו מידו ע"ז או הקדים לו שכר ע"ז:

ויש להעיר קצת בשמעתין דפ"ק דפסחים דבלישנא קמא נראה דלא בעו מיניה דרבא כי אם בהמת ארנונא אבל עיסת ארנונא לא הזכירו ובלישנא בתרא דפשיט להו רבא דפטור מן הבכורה מזכיר נמי דעיסת ארנונא חייבת דמאן דכר שמה דעיסה בלישנא בתרא מאי דליכא בלישנא קמא ומתוך דברי ספר התרומה בהלכות חלה סי' פ"ג מתבאר דגריס בב' הלשונות עיסת ארנונא נמי ובלישנא קמא פשוט רבא דבין בהמה ובין עיסה פטורה היכא דלא מצי לסלוקי בזוזי ובלישנא בתרא פשיט רבא דבעיסה אע"ג דלא מצי לסלוקי בזוזי חייבת מטעם דלית לה קלא ולפי גירסא זאת נמצא דבעו מיניה דרבא תרתי בהמה ועיסה וכן נראה מפשט דברי הרשב"א בתשובה סי' ש"מ דבעו מיניה תרתי יעו"ש דבהכי ניחא מ"ש התוספות בשמעתין דבלישנא בתרא גרסינן בהמת ארנונא פטורה אי לא מצי לסלוקי בזוזי דלכאורה קשה דא"כ מה חילוק יש בין לישנא קמא ללישנא בתרא דאי משום דהוסיף רבא לאשמועינן דין עיסת ארנונא לזה לא שייך לשון איכא דאמרי דמשמע דיש חילוק לענין הדין המוזכר בלישנא קמא בין לשון ראשון ללשון שני אמנם לפי האמור א"ש דלענין חלה יש חילוק בין לשון ראשין ללשון שני דללישנא קמא אין חילוק בין בכורה ובין חלה אבל ללישנא בתרא יש חילוק דלענין חלה אע"ג דלא מצי לסלוקי בזוזי חייבת מטעם דלית לה קלא:

וכתב שם בס' התרומה וז"ל מהא דאמרינן ריש ראשית הגז דשותפות חייבת בתרומה ובחלה ליכא למשמע כי אם כשיש שיעור בחלק כל אחד ואחד אבל קשה למורי על ההיא דמס' חלה דעושה עיסה עם העובד כוכבי' אם אין בשל ישראל כשיעור פטור הא אם יש כשיעור חייב ואילו בריש ראשית הגז קאמר שותפות העובד כוכבים פטור מתרומה ומן החלה ובשיעור בשל ישראל נמי מיירי וכן בפ"ק דפסחים עיסת ארנונא פטורה ונראה למורי רבינו דכי קנו הקמח וכו' ובראשית הגז יש איכא דאמרי שותפות עובד כוכבים בתרומה חיובי מחייב וכן בפסחים יש לשון זה דעיסת ארנונא חייבת בחלה לפירוש זה אין צריך לחלק כלום וללישנא דפסחים דעיסת ארנונא פטורה סבר כלישנא דראשית הגז דשותפות עובד כוכבים פטורה ואפילו כאיכא דאמרי דראשית הגז דאמר שותפות של עובד כוכבים חייב היינו בחלק הישראל וההיא דפסחים דפטר היינו בחלק העובד כוכבים עכ"ל והמתבאר מדבריו דס"ל כפי' המפרשים דארנונא היינו שותפות עם העובד כוכבים ותרי לישני דפ"ק דפסחים דללישנא קמא עיסת ארנונא פטורה וללישנא בתרא חייבת מיירי בדיש לישראל חלק בה כשיעור ואפילו הכי ללישנא קמא פטורה להפריש חלה אפילו מחלק הישראל והני תרי לישני דהכא פליגי כהני תרי לישני דראשית הגז דללישנא קמא דהתם דאמרינן דלר' אלעאי לשותפות עובד כוכבים לא איצטריך קרא דצאנך דשותפות עובד כוכבים ילפינן ליה מרישא דקרא מתרומה דכתיב דגנך ולרבנן צאנך איצטריך לשותפות עובד כוכבים דראשית דהפסיק הענין ש"מ דאפילו רבנן מודו דאפילו בתרומה שותפות עובד כוכבים פוטר וללישנא בתרא דקאמר ואב"א שותפות עובד כוכבים בתרומה ורבנן חיובי מחייבי ש"מ דבתרומה שותפות עובד כוכבים חייב וה"ט דתרומה שאני דבכל אופן יש חיוב תרומה בחלק הישראל דתרומה אינה צריכה שיעור כדין ראשית הגז דצריך חמשה צאן ומש"ה בסתם חלק הישראל חייב בתרומה על חלקו ולהאי לישנא ה"ה בחלה דאם יש כדי שיעור חלה בחלק הישראל חייב על חלקו דהא אמרינן התם עלה דאמר רבא מודה ר' אלעאי בחלה דאע"ג דכתיב ראשית ואיכא