מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה פד

בביאורו על הר"ם שכתב שם בפ"ו דה' בכורים בדין הנזכר וז"ל ועדיין יש להסתפק אם נוטל חלה מכל העושה או מחלקו של ישראל ונראה לומר מכל העיסה כיון שישראל עושה אותה ויש לו חלק בה שפיר קרינן ביה עריסותיכם וכן יש לדקדק מלשון רבינו שכתב הרי זה חייבת ולא כתב הרי זה חייב והכי משמע מדפריך בירושלמי מה בינה לעיסת ארנונא וכו' ומשני תמן ברשות ישראל היא שאם ימלך העובד כוכבים שלא ליטלה ברם הכא לדעתו היא תלויה ומדפריך מעיסת ארנונא משמע דעיסת שותפות עובד כוכבים אם יש לישראל כשיעור חלה כולה חייבת עכ"ל אלא שי"ל בדבריו שנראה דס"ל דחייב מכל העיסה מן התורה דהכי מוכח מ"ש דכיון דעושה אותה ויש לו חלק בה קרינן ביה עריסותיכם ולעד"נ דמלבד דזה לא מסתבר כלל דאיך אפשר דלחלק העובד כוכבים קרינן ביה עריסותיכם כיון דס"ס של העובד כוכבים היא ומאי אהני מה שעושה אותה הישראל דמה טעם איכא לחלק בין אם כל העיסה של עובד כוכבים ועושה אותה הישראל דפטור ובין עושה אותה הישראל ויש לו חלק בה יתר ע"כ דהא לפי סברת המפרשים דארנונא הוא שותפות עובד כוכבים ויש לישראל חלק בה כשיעור כמ"ש הרשב"א תיקשי ליה דאמאי אמרינן בשמעתין דפסחים דעיסת ארנונא חייבת משום דלית לה קלא דמוכח דמדרבנן בעלמא הוא ואם איתא מן הדין הוא דעריסותיכם קרינן בה ועוד יש להקשות בדבריו דכתב דמדברי הירושלמי משמע הכי מדפריך מעיסת ארנונא דודאי דכוונתו הוא דס"ל דמאי דפריך הירושלמי אסיפא קאי דאם אין לישראל כשיעור פטורה דפריך מארנונא לפי פי' רש"י ודעימיה דהויא עיסת מס המלך וכוונת הקושיא דמ"ש מהתם דאע"ג דאין לישראל שום חלק כלל ואף דלא מצי לסלוקי בזוזי חייב מדרבנן מפני הרואים וא"כ במתניתין אפילו דאין לישראל כשיעור אמאי לא חייבו מדרבנן מפני הרואים שיאמרו שהיא שלו אלמא דפריך הירושלמי שיחייבו רבנן כל העיסה דומיא דעיסת ארנונא דחייבי להפריש על כל העיסה ואם זה הוא כוונתו אין כאן שום ראיה לומר דכשיש לישראל חלק כשיעור חייב בכולה מן התורה כיון דבירושלמי לא פריך מארנונא על מתניתין אלא לומר שיתחייב ליטול חלה מכל העיסה אפילו אין לו לישראל כשיעור וע"כ בכה"ג דאין לו חלק כשיעור אינו אלא מדרבנן מפני הרואים וא"כ מנין לנו לומר דכשיש לו חלק כשיעור חייב מן התורה בכל העיסה אכתי י"ל דאינו חייב אלא מדרבנן מפני הרואים ועוד קשה דהרב עצמו כ' שם בסה"ד וז"ל ומדכתב רבינו משמע דס"ל דיכול להפריש מינה ובה ולא חיישינן שמא מחלק העובד כוכבים עלה בידו ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב דהא קי"ל דיש בילה בלח וכו' עכ"ל ודברי הרב הם דברי הרא"ש בהל' חלה והטור בסי' ש"ל יע"ש ואם איתא דכשיש לו חלק כשיעור חייב על כל העיסה מן התורה דקרינן ביה עריסותיכם א"כ אפילו אין בילה בלח לא שייך לומר דמפריש מן הפטור על החיוב כיון דעכ"פ חלק העובד כוכבים נמי חייב מן התורה כיון דישראל עושה אותה אלא ע"כ צ"ל דמאי דחייב מכל העיסה אינו אלא מדרבנן ושייך לומר דמפריש מן הפטור מן התורה על החיוב מן התורה ואפשר דדעת הרב נמי כן ומ"ש דקרינן ביה עריסותיכם דרך אסמכתא בעלמא קאמר באופן דלמדנו מדבריו דהר"ם דעתו לומר דכל העיסה חייבת כשיש שיעור בחלק הישראל וא"כ נמצא דלא השמיט ההיא דעיסת ארנונא לפי פירושו שהיא שותפות עובד כוכבים כדבר האמור ואע"ג דבגמ' אמרינן דעיסת ארנונא חייבת אע"ג דלא מצי לסלקו וזהו החידוש לא הביאו הר"ם י"ל דבכה"ג דכתב הר"ם ישראל ועובד כוכבים שותפין בעיסה מסתמא מיירי בגוונא דלא מצי לסלוקי בזוזי על חלקו דסתם שותפות הוא שקנו שניהם קמח ולשו אותה בשותפות דבכה"ג ודאי דלא מצי לסלוקי ודוקא בארנונא דלפי פירוש זה דהוי שותפות העובד כוכבים ענין ארנונא הוא שגוף העיסה קודם גלגול היתה של ישראל והעובד כוכבים נתן לו דמים בדרך הלואה על עיסתו ולפעמים מתנין שיקנה חלק בעיסה מעכשיו אם לא יתן לו הדמים דבכה"ג מצי לסלוקי בדמים ולפעמים מתנין שבעד הלואתו יקנה לו חלק בעיסה ולא יוכל לסלקו בפרעון הדמים וכיון שכן הוצרך הש"ס לפרש דחייבת בחלה אפילו אם התנו באופן דלא מצי לסלוקי משא"כ בשותפות גמור דמעיקרא נשתתפו בה דלא שייך לומר שיסלק אותו בדמים סתמו כפירושו דאפילו שאינו יכול לסלקו חייבת דבהכי ניחא ההיא דבהמת ארנונא לפי פי' זה שהוא שותפות העובד כוכבים דלא תיקשי מה שהקשו התוספת בשמעתין בד"ה התם דמצי וכו' שהקשו מההיא דהמקבל צאן ברזל ותירצו דשאני התם שמתחלה היתה הבהמה של עובד כוכבים אבל כשהבהמה של ישראל ומצי מסלק ליה לעובד כוכבים בזוזי לא נכנס לרשותו ע"כ וכפי הפי' הזה דארנונא היינו שותפות עובד כוכבים אי מיירי דמעיקרא קנו בהמה בשותפות הרי זה דומה לההיא דהמקבל צאן ברזל אבל לפי האמור אתי שפיר דהכא מעיקרא היתה הבהמה של ישראל אלא שהעובד כוכבים הלוה לו מעות על בהמתו והתנה שיקנה בה חלק בבהמתו מעכשיו אם לא יתן הדמים דבכה"ג דעיקר הבהמה של ישראל ומצי מסלק בזוזי לא נכנס ברשותו ועל פי שיטה זאת דס"ל להר"ם דפירש ארנונא היינו שותפות עובד כוכבים יתישב נמי מה שהשמיט דין בהמת ארנונא בה' בכורות דכיון דכתב בפ"ד מה' בכורות דשותפות עובד כוכבים פטור מן הבכורה הרי דין בהמת ארנונא אמור אלא דאכתי קשה אמאי לא באר הר"ם בדין השותפין מה דינו במצי לסלוקי ליה בזוזי דאי ס"ל כלישנא קמא דשמעתין דבדמצי לסלוקי חייבת למה לא באר זה ואי ס"ל כלישנא בתרא דאפילו בדמצי לסלוקי פטורה כדפסק הרי"ף למה לא ביארו דאע"ג דכתב הרים דין המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים דהתם אף דמצי מסלק ליה פטורה מ"מ הא כתבו התוספת דהתם שאני דמעיקרא היתה הבהמה של עובד כוכבים משא"כ הכא וע"כ צריך לחלק הכי ללישנא קמא:

הנה ב' הדרכים אשר כתבנו לפי' המפרשים בדין ארנונא מצאתי שיש ללמוד כן מדברי רבינו ירוחם בנתיב כ"א ח"ג שכתב וז"ל עיסת ארנונא פי' שחציה מעובד כוכבים חייבת בחלה ואע"ג דלא מצי ישראל לסלק העובד כוכבים בזוזי דעיסה אין לה קול שיש לעובד כוכבים חלק בה כך פשוט בפ"ק דפסחים עכ"ל ואח"כ כתב וז"ל והעושה עיסה עם העובד כוכבים כלומר ששניהם שותפין אם אין שיעור חלה בשל ישראל פטורה מן החלה והא דאמרי' בפרק ראשית הגז דשותפות עובד כוכבים פוטר מיירי שאין שיעור בשל ישראל ואותה שכתבתי למעלה בעיסת ארנונא חייבת מיירי שבחלק ישראל יש בו שיעור חלה אי נמי כדאמרינן בירושלמי דמיירי שהוא ברשות ישראל ושמא ימלך העובד כוכבים שלא ליטלה עכ"ל הרי דר"י ס"ל כפירוש המפרשים וכתב ב' לשונות דללשון א' הא דארנונא מיירי שבחלת הישראל יש בו שיעור חלה וללשון ב' שכתב אי נמי כדאמרינן בירושלמי מיירי אפי' בפחות משיעור והוא על הדרך שכתבנו שהוא דעת הרא"ש בפ"ק דפסחים וללשון א' ע"כ צ"ל דס"ל דכיון דיש לו לישראל שיעור חלה חייבת כל העיסה והיינו דהוצרך לטעמא דעיסה לית לה קלא כאמור ועי' בתשובת הרשב"א ח"א סי' ש"מ שהשואל שם אזיל בשיטה זאת דהר"ם נמי ס"ל דפי' ארנונא הוא שותפות עובד כוכבים ועפי"ז הקשה על הר"ם בה' בכורים דהיה לו לפרש דוקא כשנודע שיש לעובד כוכבים שיתוף בתוכה ואין כאן חשד ואם לא נודע חייבת אפי' אין בחלק הישראל כשיעור דהשואל שם ס"ל דמאי דבמתני' לא חיישינן לחשדא היינו דמיירי שנודע לכל שיש לעובד כוכבים שיתוף יעו"ש ויש להקשות קצת דאם איתא דיש חילוק זה אמאי לא תירצו בירושלמי כן למאי דפריך מה בינה לעיסת ארנונא דמתני' שאני דמפורסם לכל דהעובד כוכבים שותף ועיין מה שהאריך שם הרשב"א בתשובה ועיין עוד בסי' תקכ"ו ודו"ק והנה סברת השואל דסימן ש"מ דס"ל דכשנודע דהעובד כוכבים שותף פטורה דליכא חשד כן כתב הכל בו בה' חלה סימן פ"ט וז"ל ישראל ועובד כוכבים השותפין בעיסה אם יש בחלק ישראל שיעור חלה חייבת ויש כותבין דאפילו אין בחלק הישראל שיעור חלה חייבת משום דעיסה לית לה קלא וסברי דכולה דישראל היא דקא מפקע לה מחלה אבל אם עובד כוכבים עומד עליו פטורה ואין לחוש לכך דסתם עובד כוכבים מפעא פעי עכ"ל ודין זה נראה דלמדו מדין מתנות דאמרי' בפ' הזרוע דף קל"ה דהמשתתף עם העובד כוכבים אינו צריך לרשום ומוקי לה דיתיב עובד כוכבים אמסחתא דסתם עובד כוכבים מפעא פעי ומוכחא מלתא דהעובד כוכבים שותף בה ואין כאן חשד יעו"ש וה"ה הכא דכיון דבגמרא אמרי' דה"ט מפני החשד בכה"ג דהעובד כוכבים עומד עליו פטורה ומרן הב"י בסי' ש"ל הביא דברי הכלבו הנזכר בקצת שינוי באופן זה וז"ל וכתב הכלבו בירושלמי העושה עיסתו עם העובד כוכבים פטור מן החלה ויש מעמידין הירושלמי כשהעובד כוכבים עומד עליו שהדבר מפורסם שידו באמצע עכ"ל והרא"ש כתב בה' חלה אמתני' והא דפטרינן בראשית הגז שותפות העובד כוכבים מן החלה היינו כשאין בחלקו של ישראל כשיעור עכ"ל וכן יש להעמיד הירושלמי הזה עכ"ל מרן הב"י ודבריו תמוהים טובא דבדברי הכלבו לא הזכיר ירושלמי כלל ולשון זה שהביא מירושלמי הוא לישנא דמתניתין ועלה דמתני' דהעושה עיסתו עם העובד כוכבים וכו' קאי והיותר תימא דכתב דלפי דברי הרא"ש יש להעמיד כשאין לישראל כשיעור דמשמע דהכלבו אפי' כשיש לישראל כשיעור קאמר דפטור כשהעובד כוכבים עומד עליו והא ליתא דהכלבו לא כתב כן אלא כשאין לישראל חלק כשיעור דטעם החיוב מפני החשד דכל שהעובד כוכבים עומד עליו ליכא חשדא אבל כשיש לישראל חלק כשיעור דמן הדין חייב ואינו משום חשדא אפי' עומד עליו חייב וכמו שמבואר מדברי הכלבו הנזכר והב"ח שם ע"פ מה שראה בדברי מרן הב"י כתב דנקטינן דלא כהכלבו דכל שיש לישראל כשיעור אפי' עומד עליו העובד כוכבים חייב יעו"ש וכ"כ הש"ך שם משם הב"ח והוא תימא איך לא ראו דברי הכלבו במקומם שאין הדבר כן ועפ"ז אפשר ליישב דברי הר"ם לענין חלה שכתב סתם דאם אין לישראל חלק כשיעור פטורה ולא חילק לומר דדוקא בעומד העובד כוכבים עליו ע"ד שהקשה השואל בתשובת הרשב"א די"ל דאף דנאמר דהר"ם ס"ל דההיא דארנונא דהוא שותפות עובד כוכבים מיירי אפילו אין לישראל חלק כשיעור מפני החשד מ"מ לא חש הר"ם לפרש דדוקא במקום דלא שייך חשדא דהכלבו כתב בדוקא עומד העובד כוכבים עליו דדמיא דין זה לההיא דמתנות כהונה דס"ל כפי' רש"י שם בפרק הזרוע דללישנא בתרא נמי מוקמינן בשהעובד כוכבים עומד בשעת מכירה כמו שהוא סברת רוב הפוסקים אבל הר"ם דס"ל לענין מתנות דהמשתתף עם העובד כוכבים אינו צריך לרשום שסתם עובד כוכבים מרבה דברים ומודיע לכל שהוא שותף ואף על פי שאינו עמו בשעת מכירה כמ"ש בפ"ט מה' בכורים דין י' יע"ש וכתב מהריק"ו בביאורו שם לתירוץ הב' דאפילו אם נאמר דלדעת הר"ם נמי מתניתין דהמשתתף עמהם צריך לרשום קאי נמי אעובד כוכבים מכל מקים י"ל דמתני' מיירי בעובד כוכבים שותף שאינו עומד כאן במדינה דבכהאי גוונא ודאי דצריך לרשום שלא יאמרו אבל סתם עובד כוכבים מיפעא פעי דאפילו שאינו עומד עמו בשעת מכירה מכל מקום כיון שהוא בעיר מרבה הדברים ומודיע לכל שהוא שותף וכיון שכן אינו צריך שיהיה בבית המטבחיים אבל כשאינו בעיר דלא שייך למימר דמודיע צריך לרשום מפני החשד יעו"ש וא"כ ה"ה לענין חלה ס"ל להר"ם דההיא בעיסת ארנונא מיירי באופן דלא שייך לומר דמפעא פעי כגון שאינו בעיר אבל בסתם עובד כוכבים שהוא בעיר כל שאין לישראל בה כשיעור פטורה דליכא חשדא דהעובד כוכבים מרבה דברים ומודיע לכל שהוא שותף בה והכא בחלה סתם הר"ם את דבריו כמו שסתם בענין שיתוף עובד כוכבים במתנות ומה שלא תירצו הירושלמי בשמעתין למאי דפריך מה בינה לעיסת ארנונא באופן זה י"ל דמאי דפריך הירושלמי הוא ארישא דמתני' דאם נתנה במתנה אחר גלגול דפטור דאמאי לא מחייבינן מטעם חשדא שיאמרו דמשעת גלגול היתה של ישראל דבכה"ג דהעובד כוכבים נתנה במתנה לא מצינו דהעובד כוכבים מיפעא פעי דדוקא בהיותו שותף מודיע הדבר אבל בנתנה לו במתנה דאין לו עוד שייכות בה אינו מודיע לכל דשלו היתה ונתנה לישראל במתנה ואיכא חשדא ולזה תירצו באופן אחר ע"ד האמור לעיל:

והנה צריך להבין בעיקר שמעתין דפ"ק דפסחים בהא דאמרינן בעו מיניה מרבא בהמת ארנונא חייבת בבכורה או לא דמה שייכות יש לבעיא זאת הכא ונראה לומר דבעו לה בתר אידך דרבא דאמרי' לעיל דאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא מבתייכו כיון דאילו מגניב ואילו מתביד ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי כדילכון דמי ועל זה בעו מיניה דרבא לענין בכורה או לענין חיוב חלה אי בהמת ארנונא או עיסת ארנונא חייבת מטעם דאע"ג דלא מצי מסלק ליה בזוזי מ"מ כיון דהישראל חייב באחריותה דאילו נגנבה או נאבדה חייב באחריותה כדידיה דישראל דמי דומיא דחמץ דמטעם זה עובר בבל יראה ובל ימצא ופשיט להו רבא דטעם זה דאחריות לא נאמר אלא גבי חמץ משום דשאני חמץ משום דכתיב לא ימצא אבל גבי בכור וחלה לא אמרי' הכי דהא קי"ל דלא כר"ש דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי ואפי' למ"ד כממון דמי הא אמרי' בלישנא בתרא בשמעתין דאפי' למאן דאמר כממון דמי איצטריך ולא ימצא גבי חמץ דסד"א הואיל כי איתיה הדר בעיניה לאו ברשותיה קאי קמ"ל וכתב רש"י וז"ל וזה עדיין לא נאבד וכי אמר ר"ש לההיא היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים שהיו הבעלים חייב באחריותן וכו':

איברא דראיתי בתוספתא בפ"ק דחלה וז"ל עיסת ארנונא חייבת בחלה מפני שחייב באחריותה עד שעת שימסור ע"כ ולכאורה יקשה דא"כ אמאי פשיט רבא דפטורה מן הבכורה ואפי' בעיסת ארנונא מן הדין פטורה אלא דמפני החשד דלית לה קלא חייבו אותה מדרבנן כיון דלפי התוספתא דיהיב טעמא מפני שחייב באחריות מן הדין חייב בחלה וכ"כ גבי בכורה ליחייב מטעם אחריות אבל נראה פשוט דהך ברייתא דחלה ר"ש היא דס"ל בעלמא דבר הגורם לממון כממון דמי ואנן לא קי"ל כוותיה דלפי זה הוה אפשר לישב מאי דק"ל לרש"י והתוספות דללישנא בתרא דאמר רבא בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה ואע"ג דלא מצי מסלק ליה דהא תניא בהדיא בתוספתא דבכורה דבהמת ארנונא חייבת בבכורה והויא דלא כרבא אבל לפי האמור י"ל דההיא ברייתא נמי לענין בכורה כר"ש היא דדבר הגורם לממון כממון דמי וה"ט מפני שחייב באחריותה כדאמרינן באידך ברייתא דחלה דבהכי ניחא להרי"ף ולהרא"ש שפסקו כלישנא בתרא דרבא אף דהברייתא דבכורות הוי איפכא דהתם טעמא הוי משום אחריות ואנן לא קי"ל כר"ש ואולם הדבר קשה דהתינח ללישנא קמא דשמעתין לענין חמץ דפריך הש"ס הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי אלא למ"ד לאו כממון דמי מאי איכא למימר ומשני שאני הכא דכתיב לא ימצא דכפי לשון זה מתבאר דלמ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי הוא אפי' בדבר דאנו דנין בו בהיותו בעין כענין חמץ לעבור בבל יראה ובל ימצא אבל ללישנא בתרא דקאמר דאפי' למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי איצטריך קרא דלא ימצא דאי לאו קרא דלא ימצא הוה אמינא דכל דבר שאנו דנים בו בהיותו בעין אפי' ר"ש מודה דלאו ברשותו הוא איך מצאנו ידינו ורגלינו בתוספתא זאת דחלה דקתני דטעמא דעיסת ארנונא הוא מפני שחייב באחריותה הא בכה"ג דהיא בעין אפי' ר"ש מודה דלאו כממון דמי דשאני חמץ דגלי קרא דלא ימצא לחייבו בבל יראה ובבל ימצא מטעם אחריות וע"כ צ"ל בדוחק דללישנא בתרא כיון דר"ש אית ליה בעלמא מסברא דבר הגורם לממון כממון דמי בדבר שאינו בעין השתא דחדית לן קרא דלא ימצא דחשיב כשלו לעבור בבל יראה ובל ימצא מפני האחריות שבו מיניה ילפינן לכל התורה דבר הגורם לממון כממון דמי לכ"ע אפילו איתיה בעין ועיין מה שכתבתי בספר נאות יעקב בדין ט"ה סימן ד' בדף כ"ב ע"ג דישבתי דברי הר"ם בההיא דתנן בשקלים המקדיש שקלים וכו' דישבתי שם במונח דקיי"ל כלישנא בתרא דהכא דכל דדנין על כי איתיה בעיניה לא חשיב ממונא דידיה לכ"ע ולפי האמור מכח התוספתא הנזכר ע"כ צ"ל דבעלמא נמי ילפינן מחמץ דאפי' בדבר שאנו דנין בדאיתיה בעיניה מפני האחריות כממון דמי ולא כמו שהעליתי שם ועיין בירושלמי בפרק כל שעה גבי מתניתין חמץ של עובד כוכבים שעבר עליו הפסח וכו' דאמרינן אית תנא תני אבל אתה רואה של גביה ואית תנא תני אפי' של גבוה א"ר בון בר חייא קומי ר' זעירא תפתר בקדשים שחייבים באתריותן כר"ש ע"כ נראה דס"ל לר"ש אפילו בדנין כדאיתיה בעיניה סבירא ליה דבר הגורם לממון כממון דמי:

אלא דאגב אורחין יש לעמוד בדברי הירושלמי הנזכר דקאמר תפתר בקדשים שחייב באחריותן כר"ש דמאחר דאמרינן בשמעתין דאפילו למ"ד בעלמא דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ישראל המקבל אחריות פקדון העובד כוכבים עובר דשאני חמץ דכתיב לא ימצא מכל מקום לענין חמץ עובר ואמאי