מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה פג

דאף דנאמר דהחלה שהפריש מעיסה של טבל חייבת בתרומה כדילפינן מקרא דחלה תרימו תרומה מחלה תרימו תרומה מ"מ התרומה שהפריש מעיסה של טבל פטורה מן החלה כיון דקרא דראשית דמיניה ילפינן דהתרומה חייבת בחלה הא איצטריך לרבות דמן התורה בנתינת המים חייבת והר"ם בפ"ה מה' בכורים דין ז' פסק דהעושה עיסה מן הטבל דאם הפריש תחלה תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה יע"ש ומאחר דקי"ל דהאי קרא דראשית איצטריך לחייב בנתינת המים כר"י מניין לנו לחייב בחלה לתרומה שהפריש מעיסת טבל ואין לומר דכיון דתנן במתני' דאם נדמעה אחר שגלגלה חייבת מכיון דכבר חל עליה חיוב חלה משגלגלה וא"כ ה"ה נמי בטבל דכיון דגלגלה בעודה טבל הרי בשעת הגלגול נתחייבה כל העיסה בחלה ותו לא פקע חיוב זה ממה שהפריש לתרומה דהא ליתא דהכא בעיסה של טבל דיש צדדין לומר דע"י גלגול לא חל החיוב כי אם על שיעור חולין שבה כיון דשיעור התרומה מצד עצמה אינה חייבת בחלה וחשיב בשעת גילגול כאילו כבר הפריש התרומה דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין משא"כ בגלגלה ואח"כ נדמעה דעכ"פ העיסה שנתגלגלה כבר נתחייבה ואין בה צד פיטור כלל וע"כ צריך קרא דמראשית לחייב לתרומה שהפריש מעיסה של טבל ומאחר דקי"ל כר"י מנ"ל דין זה שוב ראיתי דלא ק"מ דהא תרי קראי כתיבי בפרשת שלח לך ראשית עריסותיכם חלה תרימו וגו' ועוד מראשית עריסותיכם תתנו וגו' והא דמפריש תרומה מעיסה של טבל מקרא דמראשית עריסותיכם מפיק לה דהכי הוי משמעותיה דקרא מראשית מאותה שכתוב בה ראשית חלה תרימו וההיא דר"י דכיון שהיא נותנת את המים ראשית עריסותיכם היא הוא מקרא דראשית עריסותיכם ובהכי לא פליג ר"י אהא דקושי פתרין ועל דין זה דתרומה ודלא כמ"ש הרב אליהו שעשה הדבר מחלוקת בין בשמעתין ובין בפ"ק דחלה יע"ש דאם כסברתו קשיא הלכתא אהלכתא כאמור:

תנן עובד כוכבים שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה נתנה לו מתנה עד וכו':

(י) ירושלמי מה בינה לעיסת ארנונא וכו' בבבלי בפרק אור לארבעה עשר וכו' צריך להבין למה הביא רבינו הרמב"ן הירושלמי ששאלו מה בינה לעיסת ארנונא וכו' דמאי כ"מ לענין הלכה מדברי הירושלמי כיון דבעיקר חיוב עיסת ארנונא כבר בא מפורש בבבלי פ"ק דפסחים ונראה דהביא הירושלמי לקיים הגירסא דגריס רבינו בשמעתין דפסחים דגרסינן עיסת ארנונא חייבת בחלה ואע"ג דלא מצי מסלק ליה ולא כגירסא אחרת דגרסינן עיסת ארנונא פטורה אי לא מצי מסלק ליה דלפי גירסא זאת מאי פריך בירושלמי הכא עלה דמתני' דאם נתנה לו מתנה משגלגל פטורה דמה בינה לעיסת ארנונא דחייבת כיון דהתם דחייבת היינו בדמצי מסלק ליה בדמים דבכה"ג דאית ליה לישראל זכותא בגוויה דבידו לסלקו לגמרי אף דכל כמה דלא סלקה יד העובד כוכבים שייכא בעיסה דמה"ט ס"ל לרבא דגבי בהמה פטורה מן הבכורה מ"מ ה"ט דבהמה אית לה קלא אבל עיסה לית לה קלא והרואה אומר שלו היא ואוכלה בלא חלה וכיון דאיכא תרי טעמי הן דמצי לסלוקי ליה הן דמפני מראית עין מש"ה חייבת אבל בדלא מצי לסלוקי לא חיישינן מפני מראית העין וא"כ במתני' דעיקר העיסה היא של העובד כוכבים ואין ביד הישראל לסלקו בדמים ולא שיתננה במתנה כל שנתגלגלה ברשות העובד כוכבים ואח"כ נתנה לו במתנה לא חיישינן לומר דהרואה אומר דשלו היתה משעת גילגול ואוכלה בלא חלה אלא עכצ"ל דעיקר הגירסא הוא עיסת ארנונא חייבת ואע"ג דלא מצי מסלק ליה וע"כ פריך שפיר דמה בינה לעיסת ארנונא דחייבת אף דלא מצי לסלק ליה דמתני' נמי אף דהישראל לא מצי לסלקו ואין בידו שיתננה לו במתנה מ"מ תהיה חייבת אף דגלגלה ברשות העובד כוכבים מטעם דלית לה קלא והרואה אומר שלו היתה קודם גלגול ואוכלה בלא חלה וכ"כ הר"ש במתני' דמהירושלמי הזה מוכיח דהעיקר הגירסא הוא עיסת ארנונא חייבת אע"ג דלא מצי לסלק ליה ולא כרוב הספרים דגרסי פטורה והוא דלא מצי מסלק ליה יע"ש:

ועוד י"ל דנ"מ מהירושלמי לדחות פי' אחר שפירשו הראשונים בענין בהמת ארנונא ועיסת ארנונא הביאו הערוך בערך ארנן וז"ל בריש גמ' דפסחים בעו מיניה דרבא בהמת ארנונא וכו' פי' שיש בה שותפות לעובד כוכבים פטורה מן הבכורה דכל יד עובד כוכבים באמצע פטורה פי' אחר מי שיש לו בהמות שהמלך לוקח מהם מס חייבות בבכורה אי יש בכור ביניהם או לא כל היכא דמצי לסלוקי בזוזי למקבל המס לא מבעיא דחייבת דאמר ליה כהן הא אשתייר לך הבכור תנהו לי כי קא מבעיא לי דלא מצי לסלוקי בזוזי מצי אמר ליה הכהן שמא אחרת יקח המלך ותן לי הבכור או מצי הבעל הבית אומר שמא הבכור יקח ממני עכ"ל ופשיטא דלפי פי' הראשון דפי' ארנונא אינו מס המלך כ"א בהמות שיש בהן שותפות לעובד כוכבים א"כ ה"ה דפי' עיסת ארנונא הוי הכי דפי' עיסה שיש בה שותפות לעובד כוכבים כמו שהוא הפי' בבהמת ארנונא ופי' זה יש לדחותו מכת דברי הירושלמי דמתני' וכן כתב הרשב"א בפסקי חלה בשער ג' באות א' שאחר שהביא דברי הירו' כתב וז"ל ומכאן למדנו דעיסת ארנונא היינו עיסה שעושין לארוחת חיל המלך ולא כאותם שפירשו עיסת שותפות דא"כ היאך חוששין שמא ימלך העובד כוכבים שלא ליטול את חלקו ועוד דא"כ למה הקשה מברייתא דעיסת ארנונא ושבקה לסיפא דמתני' בהדיא העושה עיסה עם העובד כוכבים אם אין בשל ישראל כשיעור פטורה דמשמע דהא יש בה כשיעור חייבת דהכי הוי עיסת ארנונא לפירושם ועוד מאי קא מקשה מארנונא שיש כשיעור בשל ישראל לעיסה שהיא כולה של עובד כוכבים וזה נ"ל ברור דאין לאותו פירוש קיום כלל לפי מה שאמרו בירוש' עכ"ל והמתבאר מדברי רשב"א דהמפרשים פי' זה הוא דעיסת ארנונא היינו שותפות עובד כוכבים ויש לו לישראל חלק בה כשיעור חלה דמש"ה אמרינן דחייבת בחלה כיון דבחלק הישראל בלבד יש שיעור חלה דאי מיירי דאיכא שיעור חלה בין שניהם ואין שיעור חלה בחלק הישראל פטורה דהא קי"ל בפ' ראשית הגז דלכ"ע שותפות העובד כוכבים פוטר כשאין בחלק הישראל שיעור ויש להקשות דא"כ הוא אמאי לא דחה הרשב"א פי' זה משמעתין דפרקא קמא דפסחים דקאמר דה"ט דעיסת ארנונא דחייבת משא"כ בבהמת ארנונא משום דבהמה אית לה קלא אבל עיסה לית לה קלא דכפי זה נמצא דחיוב עיסת ארנונא אינו אלא מדרבנן מפני מראית העין דהרואה אומר שכולה של ישראל ואוכלה בלא חלה ואם איתא דמיירי בשיש בחלק הישראל כשיעור מן הדין חייבת כדמוכח מסיפא דמתני' דהכא קתני דאם אין בשל ישראל כשיעור פטור דמשמע דאם יש בשל ישראל כשיעור חייבת מן הדין דבכה"ג דיש בשל ישראל כשיעור אין אנו צריכין לבקש חילוק בין בהמה לעיסה דהאי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא דהחילוק מבואר דבהמה דעובד כוכבים שותף בה הבכור הנולד ממנה פשיטא דפטור מן הבכורה כיון דיד עובד כוכבים באמצע ואין לו לישראל חלק בבהמה כדי שיעור חיוב בכורה דלענין בכור לא שייך זה כי אם עד שתהיה כל הבהמה של ישראל משא"כ בעיסה דאף דהעובד כוכבים שותף בה כיון דראויה להחלק ובחלק הישראל בלבד יש שיעור חלה פשיטא דחייב הישראל על חלקו אשר על כן צ"ל דבעלי הפי' הזה ס"ל דארנונא הוא בעיסה דהעובד כוכבים שותף בה ובין שניהם יש שיעור חלה אבל בחלק הישראל ליכא שיעור דרבא דאמר עיסת ארנונא חייבת דומיא דבהמת ארנונא קאמר דהתם ליכא שיעור חיוב בחלק הישראל דכל שאין הבהמה כולה של ישראל לא שייך שיעור ודכוותה בעיסת ארנונא ועל זה פריך הש"ס דמ"ש עיסת ארנונא דחייבת משא"כ בבהמת ארנונא כיון דבשניהם קי"ל שותפות העובד כוכבים פוטר ומשני דבעיסה נמי אינו אלא מדרבנן דכיון דלית לה קלא איכא משום מראית העין משא"כ בבהמה דאית לה קלא דאם סברתם דבעלי הפירוש הזה הוא כך אין לדחות פירושם מדברי הירוש' די"ל דלדידהו מאי דפריך הירושלמי מה בינה לעיסת ארנונא לא קאי ארישא דמתני' אלא אסיפא דקתני העושה עיסה עם העובד כוכבים אם אין בשל ישראל כשיעור פטור דמשמע דפטור לגמרי אפילו מדרבנן ואמאי מאי שנא מעיסת ארנונא דחייבת מדרבנן משום מראית העין ומשני תמן ברשות ישראל היא עומדת שמא ימלך העובד כוכבים שלא ליטלה ברם הכא בדעתו היא תלויה ולפי פירושם צ"ל דהכי משני דס"ל להירושלמי דסתם ארנונא הוא דהעובד כוכבים נותן דמים לישראל לקנות [לו[ חלק בבהמה או בעיסה ולפעמים מתנין ביניהם שאם ירצה הישראל לסלקו בזוזי בעד חלקו הרשות בידו ולפעמים מתנין שלא יהיה ביד הישראל לסלקו בזוזי כי אם הרשות נתונה ביד העובד כוכבים שאם ירצה יקח חלקו בגוף העיסה ואם ירצה יתן לו את הדמים ולא יכול הישראל לעכב ולומר שלא יתן לו דמים וכיון שכן התם בארנונא כיון דברשות ישראל היא עומדת דיש לחוש שמא ימלך העובד כוכבים שלא ליטלה אלא לוקח הדמים שייך קצת טעם להחמיר מדרבנן לחייבו בחלה כיון דברשות ישראל קאי לשאם ימלך העובד כוכבים ברם הכא בדעתו היא תלויה כלומר בניחותא דהכא גבי מתני' מיירי דבדעתו של ישראל תלויה דאפילו העובד כוכבים אינו יכול לימלך ולומר שיתן לו את הדמים ומכ"ש הישראל שאינו יכול לסלקו בדמים דכה"ג דאין לו שום שייכות זכות לישראל לא החמירו חז"ל לחייב מפני מראית העין וכן נראה שהיא סברת הרא"ש בפסקיו בפ"ק דפסחים דפי' זה דארנונא היינו שותפות עובד כוכבים שכתב וז"ל ובתוספתא קתני תרווייהו חייבת ללישנא קמא דרבא ניחא דמיירי בדמצי מסלק ליה בזוזי ואפי' הכי פסק הרי"ף כדאיכא דאמרי וכן משמע נמי בירוש' דגרסינן אהך מתני' העושה עיסה עם העובד כוכבים אם אין בשל ישראל כשיעור פטורה מן החלה ומה בינה לעיסת ארנונא וכו' תמן ברשות ישראל עומדת וכו' הכא בדעת העובד כוכבים היא תלויה ולישנא משמע אע"ג דלא מצי מסלק ליה מדקאמר שמא ימלך העובד כוכבים שלא ליטלה ומשמע נמי אפילו אין כשיעור חלה בשל ישראל חייב עכ"ל ולע"ד אין דבריו מובנים כ"כ במ"ש ומשמע נמי אפילו אין כשיעור חלה בשל ישראל חייב דאי ס"ל דעיסת ארנונא היינו עיסה שעושין לארוחת חיל המלך בכה"ג אין לישראל שום חלק בעיסה לא כשיעור ולא פחות מכשיעור דמלתא דפשיטא הוא דהרא"ש בא להכריח מהירוש' דעיסת ארנונא שאמרו דחייבת הגירסא האמתית הוא אפי' דלא מצי מסלק ליה וגם דמיירי אפילו שאין שיעור חלה בשל ישראל ובארוחת חיל המלך מאן דכר שמיה שיש חלק לישראל בה אם לא שסובר בפי' ארנונא כדעת המפרשים דשותפת עובד כוכבים הוא ומש"ה כתב דמאי דפריך בירוש' מה בינה וכו' אסיפא קאי דאמאי כשאין בשל ישראל כשיעור פטור לגמרי אפילו מדרבנן מ"ש מעיסת ארנונא ע"ד האמור אלא דבמאי דמשני הירושלמי (כתב) ברם הכא בדעת העובד כוכבים היא תלויה ס"ל דבתמיה הוא והכל הולך לדרך אחד וע"ז חייב ומשמע נמי אפילו אין כשיעור חלה בשל ישראל חייב לאפוקי סברת הרשב"א דס"ל דהמפרשים פי' זה מיירי בדאיכא שיעור בשל ישראל דמדפריך הירו' אמתני' מעיסת ארנונא ש"מ דעיסת ארנונא חייבת אפילו בדליכא שיעור בשל ישראל אלא שהוא מדרבנן מפני מראית העין עוד י"ל בדעת המפרשים דארנונא היינו שותפות עובד כוכבים אפילו לפי מה שפירש הרשב"א בדעתם דמיירי כשיש לישראל חלק בה כשיעור חלה דלא תיקשי להו מהירוש' וגם מה שהקשינו דתיקשי להו משמעתין דפ"ק דפסחים דלפי סברתם למה הוצרכו בגמרא לומר דה"ט דחייב משום דלית לה קלא ומדרבנן הוא דתיפוק ליה דמן הדין הוא כאמור דיש לומר דהמפרשים אלו ס"ל דהברייתא דקתני דעיסת ארנונא דהיינו שותפות עובד כוכבים דחייבת באה להוסיף על מתני' דקתני דאם אין בשל ישראל כשיעור פטורה דמוכת מינה דאם יש לישראל כשיעור חייבת דלאו דוקא דחייב ליטול חלה מחלקו של ישראל בלבד אבל מחלקו של עובד כוכבים לא אלא כיון דיש בשל ישראל כשיעור ונתחייב השיעור של ישראל בחלה חייב להפריש לפי חשבון כל העיסה אף דחלק העובד כוכבים פטור ועל זה הוצרכו בגמ' לחלק בין חיוב בכורה לחיוב חלה דכיון דלענין חלה אמרינן דחייב להפריש לפי חשבון כל העיסה וע"כ אינו אלא מדרבנן מפני הרואים שיאמרו שכל העיסה היא של ישראל ואינו מפריש כשיעור חלה על כל העיסה וא"כ מ"ש גבי בכור דלא מחייבינן ליה מה"ט שלא יבואו לטעות שהבהמה כולה של ישראל ואינו נותן הבכור לכהן ועל זה מחלק דשאני בהמה דאית לה קלא משא"כ עיסה דלית לה קלא ועל פי זה יתיישב דברי הירושלמי לפי שיטתם בהניח דמאי דפריך הירושלמי מה בינה לעיסת ארנונא ארישא קאי כדסבירא ליה להרשב"א והכוונה דאמאי אם נתנה לו אחר גלגול פטורה לגמרי אפי' מדרבנן מ"ש גבי עיסת ארנונא דמחייבינן לה גם על חלק העובד כוכבים מפני מראית העין שלא יאמרו שכולה שלו ומ"ש הכא דלא מחייבינן ליה אפילו נתנה לו אחר גלגול מפני הרואים שיאמרו דמתחלה נמי קודם גלגול שלו היתה ומשני התם ברשות ישראל עומדת שמא ימלך העובד כוכבים ולא קשיא מה שהקשה הרשב"א דא"כ היאך חוששין שמא ימלך העובד כוכבים שלא ליטול חלקו דכבר כתבנו דהמפרשים אלו ס"ל דסתם ארנונא הוא שנותן דמים לקנות חלק בעיסה ולפעמים מתנין שיוכל הישראל לסלקו בדמים ולפעמים שלא יוכל לסלקו ומתנה העובד כוכבים שתהיה הברירה בידו דאם ירצה הוא ליקח דמים לא יכול הישראל לעכבו דבכה"ג דמעיקרא יהיב דעתיה להתנות הכי יש לחוש שמא ימלך להסתלק בדמים וכיון דיש צד זכות לישראל שימלך העובד כוכבים ותשאר כל העיסה של ישראל יש פנים להחמיר בהצטרפות טעמא דמפני הרואים אבל גבי מתני' דמיירי דליכא שום תנאי מעיקרא ואין בידו שיתן לו את הדמים בע"כ של ישראל לא מחמרינן מטעם מראית העין בלבד ומה שהקשה הרשב"א דא"כ למה הקשה מברייתא דעיסת ארנונא ושבקא לסיפא דמתני' דקתני בהדיא דאם אין בשל ישראל כשיעור פטורה דמשמע דהא אם יש בה כשיעור חייבת לפי האמור בסברת המפרשים לק"מ דממתני' אין להקשות כלל דמאי דמשמע דאם יש לו כשיעור חייבת י"ל דהיינו דוקא דחייב ליטול חלה על חלקו לבד מן הדין כיון דחלקו הוא כשיעור אבל מחלק העובד כוכבים אין ללמוד ממתני' דחייב להפריש מפני הרואין דזה לא למדנו אלא מהברייתא וממימרא דרבא דאמרי דעיסת ארנונא חייבת כיון דלחלק הישראל דהוא כשיעור מפורש במתני' מה באו לאשמועינן היינו מתני' ועכצ"ל דקמ"ל רבותא דחייבת אפילו חלק העובד כוכבים והיינו דנקטו כהאי לישנא עיסת ארנונא חייבת ולא נקטו לומר עיסת ארנונא ה"ז חייב דכי האי לישנא משמע דהישראל לבד חייב על חלקו אבל לישנא דחייבת דנקטו משמע דכללות העיסה כולה חייבת אפילו חלק העובד כוכבים ומש"ה פריך מהברייתא:

אשר עפי"ז יתישב קצת מה שיש לתמוה על הר"ם ז"ל שהשמיט דין זה דבהמת ארנונא ועיסת ארנונא ולא הביאו לא בה' בכורים לענין חלה ולא לענין בכור בה' בכורות והדבר קשה אמאי השמיטום ולא ראיתי לשום אחד מהמפרשים שהרגישו מזה אמנם לפי האמור י"ל דהר"ם ס"ל כדעת המפרשים אלו דארנונא פירושו שותפות עובד כוכבים באופן דיש לישראל חלק בעיסה כשיעור וכבר כתב הר"ם בפ"ו מה' בכורים דין ט' וז"ל היו ישראל ועובד כוכבים שותפין בעיסה אם היה בחלק ישראל שיעור עיסה החייבת בחלה הרי זו חייבת בחלה עכ"ל דבכוונה שינה הר"ם מלשון מתני' דקתני אם אין בשל ישראל כשיעור פטורה דהחיוב כשיש לו כשיעור נלמד מדיוקא אלא דיוקא דמתני' דאם יש לו כשיעור עשאו עיקר הדין והפיטור דאין לו שיעור השאירו מדיוקא לאשמועינן מאי דאמרינן בגמ' דעיסת ארנונא חייבת בחלה דמדלא נקט הרי זה חייב בחלה ש"מ דכל העיסה חייבת אפילו חלק העובד כוכבים מדרבנן מפני הרואים ולזה דקדק הר"ם לכתוב הרי זה חייבת בחלה ולא כתב הרי זה חייב בחלה לאשמועינן דכיון דיש לישראל חלק כשיעור צריך להפריש חלה על כל העיסה וכיוצא לזה ראיתי להרדב"ז