מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה פב

הנזכר דמוקי מתניתין כר"ע באופן שלא יהיה טעות סופר והוא בהקדים מאי דאמרינן בירושלמי גבי מתניתין דאמר ר"ע הנוטל חלה מן הקב הויא חלה דחזרו לומר דהיינו טעמא דר"ע דמדמי לה לאומר הרי זה תרומה על פירות האלו לכשיתלשו ונתלשו ורבנן מדמין לה לאומר הרי זה תרומה על הפירות המחוברין עכ"ל ונראה לומר טעם לסברת ר"ע דמדמי לה לאומר לכשיתלשו ונתלשו אף דהכא מפריש סתם מן הקב ואינו מפרש לומר שיהיה חלה לכשישלים שיעור חלה דה"ט דמסתמא אמרינן דכיון דאדם יודע דקב אחד אינו מתחייב בחלה אנן סהדי דכוונתו לומר שיהיה חלה לכשישלים לשיעור דסתמו כפירושו והנה כי כן י"ל דבהא פליגי ר"י ור"ל הכא דלר"ל ס"ל דבנתינת המים אינו מתחייב מן התורה דקרא דראשית עריסותיכם לא חשיב עריסה כי אם אחר הגילגול וקודם גילגול לאו בר חיובא הוא כלל וא"כ מתניתין דקתני דכיון דנתנה המים מגבהת חלתה קודם גלגול ע"כ ר"ע דהכא נמי המפריש חלה בנתינת המים הויא חלה דחשיב כאילו פירש בפירוש שיהיה חלה לכשיתגלגל דבכה"ג המפריש ש"ד ואליבא דר"ע כההיא דמפריש חלה מן הקב ה"ה דאמרינן דכיון דאדם יודע דאין חיוב חלה אלא לאחר גלגול אנן סהדי דכוונתו שלא יחול שם קדושת חלה משעה ראשונה כי אם לאחר שיגלגלנה וסתמא הוי כמפרש אבל רבי יוחנן פליג ארשב"ל ואמר דדברי הכל היא דכיון שהיא נותנת המים זו היא ראשית עריסותיכם דס"ל דמן התורה כל שנתערבו ה' רבעים במים אף קודם גלגול כבר חל עליו עונת חיוב חלה כדמות תבואה קודם מירוח אלא דקודם גלגול אין לה דין טבל ומותר לאכול עראי וכיון שכן אפילו כרבנן אתיא מתני' באופן דנמצינו למידין דלפי מה שלמדנו מדברי הטור דלכל הגרסאות בעינן שיתערבו ה' רבעים במים א"ש מ"ש הרא"ש בפי' המשנה דנקט טעמא משום דמערים וכו' לפי שאין שם עיסה עליה קודם גלגול דלא דמי לתבואה קודם מירוח די"ל דהוצרך הירושלמי לטעם זה ונ"מ לאם לא נתערב במים כ"א פחות מכשיעור דבכה"ג אכתי לא הוי עונת חלה כדין תבואה ומן הדין מותר לאכול אפילו קבע ולפי האמור לפי שיטת הטור דבעינן עירוב מים בכשיעור בכונת פי' הירושלמי בהא דמוקי ר"ל מתני' כר"ע י"ל דאפילו כשנתערב במים כשיעור שייך לומר דקודם גלגול לא דמי לתבואה קודם מירוח לאסור קבע דהא י"ל דר' חגיי דאמר לא שנו אלא עראי אבל קבע אסור מפני שהוא מערים וכו' ס"ל כר"ל דמוקי מתני' דנתנה המים וכו' כר"ע ולפי סברת ר"ל אפילו נתערב כשיעור במים לא חל עליה עונת חיוב חלה אלא דיכול להפרישה עכשיו משום דחשיב כאילו פירש ואמר שלא יחול שם חלה כ"א לאחר שתתגלגל וא"כ כיון דחשיב כאילו אמר לאחר גלגול מעולם לא חל שם קדושת חלה משעה ראשונה כי אם אחר גלגול דוקא וא"כ לא דמי לתבואה קודם מירוח דהתם כבר הגיע לעונת מעשרות דאם הפריש קודם מירוח תרומתו תרומה אף דכוון שיחול שם תרומה משעת הפרשה משא"כ בחלה שעדיין לא הגיעה לעונת חלה דאם כוון שיחול שם חלה משעת הפרשה אינה חלה דהא ודאי למאי דאמרינן דר"ע מדמי לה לאומר הרי זה תרומה על פירות לכשיתלשו ע"כ דלא חל שם חלה משעה שהפריש מן הקב כ"א לאחר שישלים וכמו שמתבאר בההיא דהאומר לכשיתלשו בתוספתא בפ"ב דתרומות דקתני אבל פירות תלושין אלו עשויין תרומה ומעשר על פירות מחוברין האלו לכשיתלשו הרי זה אוכל מהן עראי ועושה אותן תרומה ומעשרות למקום אחר עד שיתלשו נתלשו דבריו קיימים עכ"ל הרי מפורש דקודם שנתלשו לא חל שם תרומה עליהם כלל ועד שיתלשו חולין הם ויכול לחזור בו ועושה אותם תרומה ומעשרות למקום אחר וא"כ ה"ה במפריש חלה מן הקב או מפריש קודם גלגול בנתינת המים לר"ע דמדמי לה לההיא דלכשיתלשו דהוי הכי דעד שישלים השיעור או עד שיגלגל לא חל שם חלה כלל וחולין גמור הוא עד שישלים או יגלגל ואם כן אפילו בנתערב כשיעור במים לא דמי לתבואה קודם מירוח לאסור קבע:

והנה מדברי הרשב"א בפסקי חלה הנזכר שהקשה קושיא זאת ותמה למה הוצרך רבי חגיי לטעמא דמערים ולא אמר דמצד הדין הוא כדין תבואה קודם מירוח ולא ניחא ליה ליישב כסברת הרא"ש דאיצטריך האי טעמא לעיסה שלא נתערבה במים שיעור ה' רבעים ש"מ דלא ס"ל כסברת הטור הנזכר דאיהו ס"ל דלפי הגירסא הב' שהיא העיקר כמ"ש הרשב"א שם לא קפיד תנא אלא ובלבד שלא יהיו שם ה' רבעים קמח אבל לא קפיד שיתערב במים ה' רבעים ומש"ה הוצרך לתירוץ אחר ונראה דחיליה מהירושלמי הנזכר דמוקי ר"ל מתני' כר"ע כאמור וס"ל דפי' הירושלמי הוא כפי' ראשון שצדדנו דאפי' ר"ל מודה דבנתינת המים הוי עונת חיוב חלה מקרא דראשית כדדריש ר"י אלא דס"ל דבעינן שנתערב כשיעור במים דבהכי קרינן ביה ראשית אבל ר"י ס"ל דאפילו נתערב במים פחות מכשיעור קרינן ביה ראשית עריסותיכם:

וגרסינן בירושלמי עוד וז"ל ושאר כל הדברים את מהלך אחר הטמטום (עשה, עיסה מן החטים ומן האורז אחר מי את מהלך אחר הטמטום או אחר הגלגול עכ"ל והר"ם בפ"ח מהלכות בכורים כתב דהכוסמין דינו כחטים עד שתנלגל ומרן הכ"מ ובב"י סימן שכ"ז תמה על הר"מ מדברי הירושלמי דנראה דכוונת הירושלמי דשאר הדברים מה' המינין הולכין אחר הטמטום ותירץ דהר"ם מפרש דהא דתניא בפ' ר' ישמעאל במנחות דכוסמין [מין חטין] ושבולת שועל ושפון מין שעורים לענין זה אתמר נמי ופליג אירושלמי ולא קי"ל כהירושלמי במקום גמרא דידן עכ"ל ודבריו תמוהים לענ"ד דכיון דהא דפ' רבי ישמעאל ברייתא היא ולא דברי סתמא דתלמודא דידן א"כ גם הירושלמי אי אפשר שיחלוק עם תנא דהך ברייתא ואם לענין זה נמי אתמר דהכוסמין מין חטים לא פליג סתמא דתלמודא דהירושלמי עם האי תנא וכיון דבירושלמי אמרו דלענין זה דכוסמין נמי אזלינן אחר הטמטום א"כ ע"כ צ"ל דהברייתא הנזכר לא נאמרה לענין זה כי אם לענין צירוף דכוסמין מצטרפין עם החטים לשיעור חלה וכמו שכתבו רש"י והתוס' שם בפ' ר' ישמעאל וכיון דבש"ס דילן ליכא שום גילוי לומר דהברייתא הזאת לענין זה אתמר מניין לנו לחלוק על הירושלמי בפירוש הברייתא לפרשה לענין זה מה שאין כן סברת הירושלמי אשר ע"כ נלענ"ד דהר"ם לא ס"ל פי' הירושלמי הנזכר כאשר פי' מרן הב"י דשאר כל הדברים דקאמר קאי אשאר ה' המינין כוסמין ושיפון ושבולת שועל דכיון דהא תניא בפירוש דשפון ושבולת שועל מין שעורים פשיטא דאחר הטמטום אזלינן ואי משום כוסמין אתא לאשמועינן לימא בפירוש דהכוסמין לענין זה אין דינו כחטים ועוד דמה הלשון אומרת ושאר כל הדברים את מהלך אחר הטמטום ולמה לא אמר בקיצור ושאר כל הדברים עד שיטמטם לכן ס"ל דפי' הירושלמי הוא דקאמר דהא פשיטא לן דאם עשה עיסה מן החטה ומשאר המינים [הפטורים[ מן החלה חוץ מן האורז דבכה"ג אם יש ה' רבעים מן החטים כשיעור חלה אף דערב הרבה ממינין הפטורים חייבת בחלה וכיון דאותם המינים שעירב. טבעם בטמטום דאינם מתגלגלים יכה וסגי בטמטום אף דהחטים לא סגי עד שיגלגל מכל מקום הולכין אחר הטמטום להחמיר וזהו דנקט האי לישנא דאת מהלך אחר הטמטום כלומר דאף דיש לפנינו ב' דברים אחד דמתגלגל יפה ואחד דמטמטם אמרינן דאת מהלך אחר טמטום להחמיר אלא הא קא מבעיא לן אם עשה עיסה מן החטים ומן האורז אחר מי את מהלך וכו' וזהו צדדי הבעיא מי אמרינן דכיון דתנן לקמן העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואית ליה שייכות לאורז עם החטים דהאורז נגרר עם החטים לחייב בחלה אף דליכא שיעור חלה מחטים וכמו שהיא סברת הר"ם לענין הלכה בפ"ו דה' בכורים משא"כ בשאר מינים הפטורים מן החלה דאינם נגררים עם החטים וכדאמרינן בירושלמי ברפ"ק דחלה דאמרינן רבי אילא בשם רשב"ל לא שנינו אלא העושה עיסה מן החטים ומן האורז ואינו נגרר אלא עם החטים וכתב הרב שדה יהושע שם דרשב"ל פליג בתרתי חדא דאין שום מין נגרר אלא אורז דמודו רבנן לרבי יוחנן בן נורי בהא דעם חטים נגרר חימוצו ומחמיץ אבל קרמית לא וכו' וכן מתבאר מדברי רבינו הרמב"ן לקמן גבי מתני' דהעושה עיסה מן החטים ומן האורז בדברי רשב"ל יעו"ש וכיון שכן י"ל דדוקא עושה עיסה מן החטים ומשאר מינים הפטורים אמרינן דאזלינן אחר הטמטום כיון דאין להם שייכות עם החטים דאינם נגררים עם החטים אבל בעושה עיסה מחטים ואורז דאית ליה שייכות עם החטים דנגרר עמו להצטרף לשיעור איכא למימר דה"ה לענין גלגול דאע"ג דהאורז טבעו בטמטום מ"מ בתערובת חטים נעשה כמוהו לענין גלגול או דלמא אע"ג דיש לו שייכות הוא דוקא לענין חיוב אבל לענין גלגול אינו מתגלגל יפה וסגי בטמטום ולע"ד דיש להעמיס פי' זה שפירשנו בירושלמי בדברי הרשב"א בפסקי חלה שכתב וז"ל ירושלמי ושאר כל הדברים את מהלך אחר טמטום ואם עשה עיסה מן החטים ומשאר הפטורין מן החלה ודאי שהולכין אחר הטמטום להחמיר ובירושלמי שאלו אפילו בשעשה עיסה מן החטים ומשאר המינין הפטורין מן החלה (ודאי) ולא] נפשטה דגרסינן התם עשה עיסה מן החטים ומן האורז אחר מי את מהלך וכו' עכ"ל ונראה דטעות סופר איכא במ"ש ובירושלמי שאלו אפילו בשעשה עיסה מן החטים ומשאר מינין וצ"ל ובירושלמי שאלו אפילו בשעשה עיסה מן החטים ומן האורז דאל"כ מאי אפילו ועוד דבירושלמי לא שאלו כי אם על האורז וכוונתו לומר דבעשה עיסה מן החטים ומשאר מינין הפטורים פשיטא לן דודאי אזלינן בתר טמטום להחמיר וזהו מה שאמרו בירושלמי ושאר הדברים את מהלך אחר טמטום ואפילו בעשה מן החטים ומן האורז עם כל זה מבעיא לן בירושלמי דאע"ג דהאורז נגרר אחר החטים לחיוב אפשר דלענין גלגול אזלינן בתר טמטום ולא איפשיטא זה נלע"ד שהיא כוונת הרשב"א וזה יהיה סברת הר"ם אך קצת קשה דאמאי השמיט הר"ם בעיא זאת ששאלו בירושלמי בעושה עיסה מן החטים ומן האורז וגם רבינו הרמב"ן השמיטו וכמו כן הרא"ש בהלכות חלה ולא ידעתי למה וכמו כן קשה אמאי השמיטו מאי דאמרינן עוד בירושלמי רבי אלעזר בשם ר' הושעיא משתעלה גבלולין ופריך מה ופליג ומשני כאן להלכה כאן לדברי תורה עכ"ל דמתבאר מזה דלרבי הושעיא משתעשה גבלולין דהיינו חתיכות קטנות מדובקין קשין חשיב כגלגול גמור מדרבנן דאף דקתני במתניתין דמותר לאכול עראי עד שתתגלגל היינו מן התורה אבל מדרבנן אסרו אכילת עראי משתעלה גבלולין ואיך לא הזכירו הפוסקים דבר זה דמדרבנן אסור משתעשה גבלולין דאע"ג דמתניתין קתני סתם עד שתגלגל ומשמע אפילו מדרבנן מ"מ מאחר דבירושלמי אמרו דלא פליג ר"א אמתניתין א"כ יכול להיות הלכה כרבי הושעיא:

תנן במתניתין אחר משנה זאת (פרק ג מ"ב) נדמעת עיסתה עד שלא גלגלה פטורה שהמדומע פטור ומשגלגלה חייבת ע"כ:

ורבינו הרמב"ן השמיט משנה זאת הכא מפני דכבר רמזה לעיל בריש פ"ק גבי מתני' דהמדומע פטור מן החלה וז"ל ודוקא נדמעת עד שלא גלגלה אבל משגלגלה חייבת כדלקמן עכ"ל ואיכא למידק ממתניתין על מ"ש הר"ש בפ"ד דחלה משנה ד' וז"ל ומשמע שם במסקנא בירושלמי דמדומע פטור מן החלה היינו כשאין מן החולין ה רבעים דאם נתערב סאה תרומה בצ"ט של חולין ולקח מהם ה' רבעים קמת וגלגלן דנמצא דאחד ממאה שבהן תרומה ולכך פטורה מן החלה אבל אם אחר שתסיר אחד ממאה נשתיירו עדיין ה' רבעים לפי חשבון תרומה שנתערבה נתחייבה בחלה עכ"ל ולפי סברת הר"ש הלזו דמסקנת הירושלמי הכי הוי קשה ממתניתין דקתני דאם משנתגלגלה נדמעה חייבת דממה נפשך היכי דמי אי מיירי בעיסה שנתגלגלה ולא היה בה שיעור ה' רבעים וע"י שנדמעה נשלם השיעור א"כ אמאי חייבת כיון דבשעת הגלגול לא נתחייבה כיון דלא היה בה שיעור ובשעה שנשלם השיעור ומטא זמן חיובא מדומע הוי ואי מיירי בעיסה דבשעה דנתגלגלה היה בה שיעור ה' רבעים א"כ בכה"ג דיש לה שיעור ה' רבעים מהחולין בלי הצטרפות התרומה שנתערב בה איכא שיעור חלה וא"כ מאי אריא גלגלה ואח"כ נדמעת דחייבת הא אפי' נדמעת ואח"כ גלגלה בכה"ג דאיכא שיעור בלא"ה חייבת וליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים בדליכא שיעור מחולין בלי הצטרפות התרומה אבל בדאיכא שיעור מחולין בלא הצטרפות התרומה חייבת ומדלא מפליג הכי ש"מ דכל שנדמעת ואח"כ גלגלה אף דאיכא שיעור מחולין בלי הצטרפות התרומה פטורה דלא כסברת הר"ש דלמד כן ממסקנת הירושלמי ועיין במ"ש בפ"ד דחלה גבי מתני' דב' קבין וקב אורז באמצע וכו' שכתבתי שם דדעת הר"ם ורבינו הרמב"ן דאין ללמוד כן מדברי הירו' דלא אמרו כן בירושלמי כי אם גבי ספק מדומע יע"ש ובסיפא דהך מתני' קתני נולד בה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה וכו' וכתב הר"ש שם וז"ל עד שלא גלגלה וכו' ופי' שם בקונטרס דתעשה בטומאה משום דבלא"ה לא מצי אכיל לה כהן שהרי נולד בה ספק טומאה משמע דאם לא נולד בה ספק טומאה תעשה בטהרה ואין לומר דה"ה לא נולד בה אלא משום רבותא דסיפיה נקטיה דהא אמרינן במסכת ע"א פרק ר' ישמעאל וכו' ומיהו יש לחלק דהכא אם מפריש חלה קודם גילגול הרי הוא כמפריש חלה מן הקמח ואין שם חלה עליה אבל התם חל שם תרומה קודם גמר מלאכה כדאשכחן מעשר ראשון שהקדימו בשבולין וגם אסור באכילת קבע אבל יש עוד ראיה מהא דתנן בהניזקין משתטיל מים לא תגע וכו' עכ"ל ודבריו תמוהים בעיני דאיך כתב דאם מפריש חלה קודם גילגול הרי הוא כמפריש חלה מן הקמח ואין שם חלה עליה דמדכתב דהוי כמפריש מן הקמח ש"מ דכל שהוא קודם גילגול גמור אפילו בנתינת המים חשיב כמפריש מן הקמח דלישנא דמתניתין דקתני עד שלא גלגלה הכי משמע דאפילו אחר נתינת המים כל שלא גלגלה ובכה"ג נתערבה במים הא קתני במתניתין דלעיל דכיון דנתנה המים מגבהת חלתה דבנתינת המים כבר חל עליה עונת חיוב חלה אלא דאינה טבל גמור והוי כדמיון פירות שלא נגמרו מלאכתן דאע"פ דלא נגמרו מלאכתן מכל מקום כיון דאם תרם תרומתו תרומה אסור לעשות בטומאה ואין לומר דכוונת הרב לדחות דכבר כתבנו דהא דבנתינת מים הוא דוקא כשנתערב במים שיעור ה' רבעים אבל אם נתערב פחות משיעור חשיב כמפריש מן הקמח וא"כ לא דמי לההיא דפירות קודם גמר מלאכה כי אם בנתערב במים כשיעור אבל בפחות משיעור לא דמי כלל כיון דהוי כמפריש מן הקמח דהא ליתא דכל כי הא הו"ל לפרש דעכ"פ יש ראיה לסברת רש"י מההיא דר' ישמעאל כשנתערב במים כשיעור משא"כ בפחות משיעור ואיך סתם דבריו כ"כ ועוד דא"כ איך כתב אבל יש עוד ראיה מהא דפרק הניזקין דקתני משתטיל למים לא תגע דהתם נמי יש לדחות דמיירי דהטיל מים שיעור שנתערבו חמשה רבעים קמח דבכה"ג דוקא אסור לעשות בטומאה מכיון דכבר הגיע עונת חיוב חלה אבל בנתערב פחות מחמשת רבעים דעדין לא נתחייבה בחלה מנ"ל דאסור לעשות בטומאה ועיין במ"ש התוספות בפרק הנזקין דף ס"א ע"ב בד"ה רישא טומאת חולין וכו' דבדבריהם שם נמי יש לדקדק קצת כעין זה שדקדקנו בדברי הר"ש יעו"ש ועיין במ"ש הרשב"א והריטב"א בחידושיהם שם בסוגייא דהניזקין ודו"ק:

והנה בהא דכיון דנתנה המים מגבהת חלתה שכתבנו לעיל דאיפליגו ר"י ור"ל דלר"ל מוקי מתני' כר"ע ולר"י דברי הכל היא וכתבנו לפי מה שהעלינו דהא דנתינת המים אינו אלא כשנתערב במים כשיעור א"כ פלוגתייהו דר"ל ור"י הוא דלר"ל קרא דראשית עריסותיכם לא דריש ליה להכי כדדריש ר"י דכיון דהיא נותנת המים זו היא ראשית עריסותיכם דמתיבת ראשית דריש לה ור"ל האי קרא דראשית מבעיא ליה לדרשא אחריתי כדאמרינן בפ"ק גבי מתני' דהמדומע פטור וז"ל בנתים מהו ר' יונה בשם רשב"ל בנתים כבראשונה ר' יוסי בשם רשב"ל בנתים כבאחרונה איזהו בנתים העושה עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה התרומה חייבת בחלה מנין שחלה חייבת בתרומה חלה תרימו תרומה מחלה תרימו תרומה מנין שהתרומה חייבת בחלה מן קושי כתרין ההן קרייא מראשית עריסותיכם תרימו תרומה מאותה שכתב ראשית תרימו חלה ע"כ ועיין פי' הירושלמי בספר שדה יהושע ובמה ר"ר אליהו ז"ל וכיון דר"ל סבר ליה דקרא דראשית איצטריך ללמד שהתרומה חייבת בחלה א"כ לדידיה אין ללמוד מהאי קרא לומר דכיון דהיא נותנת את המים זהו ראשית ולכן ס"ל דמן התורה אין כאן שום חיוב חלה כי אם עד שיגלגל וע"כ מתני' אתיא כר"ע ע"ד האמור לעיל דמסתמא אמרינן דחשיב כאילו פירש שיהיה חלה לאחר גילגול ואם כן נמצא כפי זה דלר"י דדריש קרא דראשית לנתינת המים א"כ ע"כ לא ס"ל הא דדרשינן דהתרומה חייבת בחלה כיון דהא מפיק ליה להאי קרא לנתינת המים ע"כ ס"ל לר"י כסברת רבי יוסי דהתם דקאמר אליבא דרשב"ל דסבירא ליה דבנתים הוא כבאחרונה דפטור כדין מדומע ומהר"ר אליהו בשמעתין כתב על דברי ר"י דאמר נתינת המים זהו ראשית עריסותיכם וז"ל זהו ראשית וכו' ולא ס"ל לר"י קושי פתרין דלעיל עכ"ל והנה כי כן קצת קשה דכיון דקי"ל כר"י דדרשינן מקרא דראשית דמן התורה נתינת המים זהו ראשית עריסותיכם וכמו שפסק הר"ם בפ"ח מה' בכורים וכן כתבו כל הפוסקים א"כ מן הראוי הוא לומר דהלכה כרבי יוסי אליבא דרשב"ל דס"ל העושה עיסה מן הטבל פטורה