מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה פא

מוקי לה כר"ע ורבי יוחנן אמר דברי הכל היא כיון שהיא נותנת את המים זו היא ראשית עריסותיכם ועיין במה שהארכנו שם בפירוש הירושלמי הנזכר ותכלית היוצא דלר"י מקרא דראשית ילפינן דכל שנתערב במים שיעור ה' רבעים שיעור חלה יכיל להפריש חלה גם על הקמח הנשאר שלא נתערב במים ובלבד שלא יהיה בקמח הנשאר כשיעור חלה וכיון דראשית בא ללמד זה הוה אמינא נמי דבעינן ממש קרא כדכתיב דצריך שיפריש הראשונה שבעיסות כלומר שאותו הראשית שנתערב במים שהיא הראשונה שבעריסה יפרישנה כולה לחלה דמשמעות ראשית הכי משמע דאותו הראשית כולו יהיה חלה לאפוקי זה ת"ל מראשית דמשמעותיה מראשית ולא כל ראשית ללמד מקצתה ולא כולה דאינו צריך להפריש כל הראשית ממש הרי מפורש בספרי נמי דליכא למילף מקצת ולא כולה כי אם מקרא דמראשית דמשמע מ"ם מקצת אבל דראשית אדרבא משמע כל הראשית אלא דצריך טעם דמנ"ל לומר דהא דילפינן מקרא דמראשית מקצתה ולא כולה הוא לעכובא דדוקא בעינן שישייר מקצת ואם לא שייר לא הויא חלה כיון דאפשר לדחות ולומר דכיון דקרא דראשית איצטריך ללמד דבנתינת המים בכשיעור היא עונת חלה אף דלא נתערב הכל במים והו"א דא"כ החיוב הוא להפריש כל הראשית שנתערב במים דהכי הוא משמעותיה דקרא ע"ז איצטריך דמראשית ללמדנו דלא נטעי לומר הכי דבעינן כל הראשית אלא אפילו מקצתו אבל לעולם דאם רצה להפריש כל הראשית הויא חלה דלא בא הכתוב למעט אלא מחיוב דאינו חייב להפריש כל הראשית אבל אם רצה ש"ד וזכור לטוב:

עוד י"ל מההיא דאמרינן בירושלמי בפ"ק דחלה גבי מתניתין דהמדומע פטור העושה עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה תרומה חייבת בחלה וכו' מנין שהתרומה חייבת בחלה מן קושי פתרין ההן קרייא מראשית עריסותיכם תרימו תרומה מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ע"כ ופשוט הוא דדרשא זאת דהתרומה חייבת בחלה הוא מקרא דמראשית עריסותיכם ולא מקרא דראשית עריסותיכם דמראשית הכי היי משמעותיה דקרא מראשית מאותה שכתוב בה ראשית תרימו תרומה וכמ"ש בפ"ג מחלה גבי מתניתין כיון שנותנת המים מגביה חלתה בסוף הענין יעו"ש וא"כ כיון דאיצטריך לן מ"ם דמראשית ללמד דמאותה שכתוב בה ראשית תרימו תרומה מנ"ל למדרש מיניה מ"ם מקצתית מראשית ולא כל ראשית כיון דלענין הלכה קי"ל כמ"ד בירושלמי דתרומה חייבת בחלה וכמו שפסק הר"ם בפ"ה מה' בכורים דין ז' יע"ש וע"כ מהאי קרא דמראשית ילפינן לן וי"ל והיא פשוט דלעולם דמ"ם דמראשית בעינן לה למעט מראשית ולא כל ראשית ועיקר הדרשה זאת דהתרומה חייבת בחלה מיתורא דקרא דאיכא תרי קראי ראשית עריסותיכם ועוד מראשית עריסותיכם ילפינן דאפילו אי לא הוה כתיב מראשית במ"ם היינו דורשים הכי מיתורא דראשית ב' בא ללמד דמראשית עצמו שהיא התרומה תרימו חלה ולאו משום דכתיב מראשית במ"ם:

וראיתי להרדב"ז בביאורו בפ"י מהלכות בכורים דעל מ"ש הר"ם האומר כל גיזותי ראשית הגז דבריו קיימים כתב וז"ל לא ידעתי טעמו של דבר דהא כתיב ביה ראשית וגבי תרומה וחלה תנן וכו' דבעינן שיהיה שיריה ניכרים יעו"ש בדבריו שנדחק הרבה לייישב זה ודבריו תמוהים טובא דאישתמיט מיניה דברי התוספות בפרק ראשית הגז ודברי הירושלמי דחלה והספרי הנזכר דתרומה יליף מחלה דאין ללמוד דבר זה אלא מקרא דמראשית דאיכא מ"ם מקצתית אבל מתיבת ראשית אי אפשר ללמוד ובראשית הגז אף דכתיב ראשית אין למעט מראשית ולא כל ראשית וזה פשוט:

ויש לחקור בעיקר דין זה דבעינן בתרומה וחלה שישייר מקצת אי בעינן שישייר שיעור כזית לחולין מטעם דמסתמא ה"ט דקרא דבעינן שיור להורות שההפרשה התיר השיריים באכילה לזרים שעד עכשיו היה אסור לזרים ולכהנים משום טבל ועכשיו הותר לכל דכל שאינו משייר כלל נמצא דההפרשה לא הועילה אלא להתיר לכהנים אבל לזרים לא התיר כלל וא"כ אם שייר פחות מכזית דלר"ל דחצי שיעור מותר מן התורה נמצא דלא התיר לזרים כלל דבלאו הכי טבל פחות מכזית מותר לכל ואפשר דאפילו לר"י דס"ל דחצי שיעור אסיר מן התורה מ"מ אפשר דכל דההפרשה לא התירה דבר שהיו מחויבים עונש עליו לא חשיב שיור או דילמא דגזירת הכתוב הוא דבעינן שיור ולא דרשינן טעמיה דקרא מהאי טעמא דבעינן שיתיר מה שהיה אסור לזרים ואם כן אפילו לר"ל כל דמשייר כל שהוא הויא תרומה וחלה וכ"ש לר"י ולא בעינן שישייר כזית דלא קפיד קרא אלא שישייר וכיון דשייר יהיה מה שיהיה חשיב שיור וכעת לא מצאתי גילוי לזה ועיין במ"ש הרא"ם בר"פ כי תבא על דברי רש"י שכתב מראשית ולא כל ראשית דהעיקר כנוסחא דגרסינן אין כל הפירות חייבין בככורים ומלתא באנפי נפשה הוא דילפינן ליה מג"ש דארץ ארץ ודרשא דראשית ולא כל ראשית היינו כדאמרינן בספרי מראשית אפילו אשכול אחד ואפילו גרגיר אחד והרב נחלת יעקב כתב עליו דאישתמיטתיה משנה שלימה פ"ב דבכורים עושה אדם כל שדהו בכורים יע"ש ולע"ד לא צדק בזה דהתם הוא לומר דאם עבר ועשה כל שדהו בכורים מעשיו קיימים וקרא דמראשית ולא כל ראשית לומר דאינו חייב לעשות בכורים כל הפירות שבכרו דדיו באשכול אחד או גרגיר אחד אבל אה"נ דאם רצה לעשות הכל בכורים קדשי דאע"ג דגבי חלה מקרא דמראשית אמרינן דהוא לעכובא דהעושה כל עיסתו חלה לא אמר כלום בכורים שאני דאיכא קרא אחרינא בכורי כל אשר בארצם לך יהיה דמרבוי כל ילפינן דבידו לעשות כל שדהו בכורים כדאמרינן בירושלמי בפ"ב דבכורים דמהאי קרא ילפינן לה יע"ש דכיון דאיכא תרי קראי דסתרי אהדדי אמרינן דקרא דמראשית הוא לפטור אותו שאינו חייב לעשות הכל בכורים כי אם מקצתו וקרא דבכורי כל אשר וכו' בא ללמד דאם עשה כל שדהו בכורים ש"ד משא"כ גבי חלה דליכא קרא אחרינא כי אם קרא דמראשית ומסתמא דהוי נמי לעכובא דאפילו עשה כל העיסה חלה לא עשה כלום וזה פשוט דזהו כוונת הרב ומעולם לא עלה ע"ד הרב לומר דבכורים נמי הם כדין חלה ממש ומדברי הרא"ם מתבאר יפה דס"ל בפשיטות כאשר כתבנו דעיקר דרשא דחלה הוא מקרא דמראשית כמ"ש התוס' בפרק ראשית הגז ועי' בספר שדה יהושע בפ"ב דבכורים שהקשה עליו דמנין לו דלא ילפינן כן אלא מקרא דמראשית ואישתמיט מינה דברי התוספות הנזכר:

(ט) תנן אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל וכו' גרסינן בירושלמי דמתני' אמר ר' חגיי ל"ש אלא עראי אבל קבע אסור מפני שהוא מערים לפוטרו מן החלה ע"כ וכתב הרשב"א בפסקי חלה על דברי הירושלמי הנזכר וז''ל ואני תמיה למה הוצרך לטענה זאת תיפוק ליה דכל שהגיע לעונה שיכול להפריש ואם הפריש הויא חלתו חלה אסור לאכול ממנה קבע וכענין שאמרו בתבואה לענין תרומה ומעשרות שאפילו קודם גמר מלאכה דהיינו מירוח מותר באכילת עראי ואסור לאכול קבע עכ"ל יעו"ש מה שתירץ ע"ז ונראה פשוט דכוונתו להקשות דמסתמא מאי דקתני מתניתין אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל הוא דמותר לאכול עראי אפילו אם נתנה המים בקמח דכל עוד שלא נתגלגלה גלגול גמור לא הוטבלה לחלה דאף דאמרינן בסיפא כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה היינו לומר דאם הפרישה חלה בנתינת המים חלתה חלה אף דעיקר מצותה הוא אחר גלגול אבל עכ"פ קודם גלגול לא הוטבלה לחלה והאוכל ממנה קודם גלגול אינו חייב מיתה כדין אחר גלגול דדמיון נתינת מים בקמת דהיינו תחלת עירוב העיסה הוי כמו עונת המעשרות דילפינן מקרא דמשהביאו שליש ראוי לתרום ולעשר ומותר לאכול מהם עראי ולא קבע דגילגול בעיסה דהיינו גמר ערוב בעיסה הוי כמו מירוח דתבואה שאז חל עליו החיוב דטבל גמור ואינו יכול לאכול אפילו עראי וכמ"ש כן הרשב"א בפסקי חלה בשער הג' סי' ב' גבי מתניתין דהאומר כל גרני תרומה יע"ש וכ"כ מהר"י קורקוס בביאורו על הר"ם בפ"ח מהלכות בכורים דין ב' עיין בדבריו שם בד"ה ולי נראה וכו' וע"ז הקשה הרשב"א דתיפוק ליה דכל שהגיע לעונה שיכול להפריש ואם הפריש הויא חלתו חלה דהיינו ע"י נתינת המים אסור לאכול ממנה קבע ואף דקודם נתינת המים אפילו קבע מותר דהא המפריש חלתו מן הקמח אין חלתו חלה ולא הגיע' עונת ההפרשה וא"כ היה אפשר לומר דנקט האי טעמא דמפני שהוא מערים ונ"מ דאפילו בעודו קמח קבע אסור מכל מקום ס"ל להרשב"א דבעודו קמח לא שייך אכילת עראי דדוקא אחר נתינת המים משכחת לה אכילת עראי דלוקח מעט קמח מהמעורב במים ואופה אותו ואוכלו משא"כ בקמח וכן הוא לשון מתני' דקתני אוכלין עראי מן העיסה וכו' וקודם נתינת המים ותחלת עירוב העיסה לא מיקרי עיסה כלל וראיתי להר"ש במתניתין שהביא לשון הירושלמי הנזכר דנקט טעמא משום דמערים לפוטרה מן החלה וסיים שם בהגהה והוא מפי' הרא"ש ז"ל וז"ל לפי שאין שם עיסה עליה קודם גילגול ואין ראוי לאסור אכילת קבע דלא דמי לתבואה קודם מירוח משום הכי צריך לטעמא דשלא יערים עכ"ל ולפי האמור דבריו תמוהים דכיון דקתני סיפא דבנתינת המים מגבהת תלתה ע"כ דאפילו קודם גלגול חשיב כתבואה קודם מירוח וכיון דקתני מתני' אוכלין עראי מן העיסה ע"כ דמיירי אחר נתינת המים דמקמי הכי לא שייך שם עיסה כלל ועיקר וא"כ מן הדין יש לאסור אכילת קבע דומיא דתבואה קודם מירוח ואפשר לישב דבריו דהא קתני בסיפא ובלבד שיהיו שם ה' רבעים קמח דהכוונה שיהיו שם ה' רבעים קמח שנתערבו במים דפחות מכן לא הגיעו עדיין לכלל חיוב וא"כ י"ל דברישא דמתני' דקתני אוכלין עראי מן העיסה מיירי בכל גוונא בין שנתערבו ה' רבעים קמח במים ובין לא נתערבו ה' רבעים כי אם פחות ובשלמא בנתערבו ה' רבעים חשיב כתבואה קודם מירוח דמן הדין אסור באכילת קבע אבל בפחות מה' רביעים שעדיין לא הגיעו לכלל חיוב לא חשיב כתבואה קודם מירוח וע"ז כתב הרא"ש דמאי דהוצרכו בירושלמי לטעמא דשלא יערים הוא משום דמתני' מיירי אפילו בנתערבו פחות מה' רבעים דאפילו בפחות מה' רבעים שפיר קרי ליה התנא עיסה דמה שנתערב במים מיהא התחלת עירוב עיסה מיקרי ובכה"ג דפחות מחמשה רבעים ע"כ מאי דקתני דאוכלין עראי דמשמע ולא קבע הוא משים שלא יערים:

ואולם זה ניחא לגירסא זאת אבל לגירסא דהסכימו רוב הפוסקים דגרסינן ובלבד שלא יהיו שם ה' רבעים קמח והיא גירסת הירושלמי כמ"ש רבינו הרמב"ן וכן הוא גירסת הר"ם והרא"ש בה' חלה כתב דברוב הספרים כתוב כגירסא זאת וכתב דהכי איתא בירושלמי וכן כתב הר"ש במתני' וכ"כ הרשב"א בפסקי חלה אף דלע"ד נראה דבספרי פ' שלח גרסי' כגירסא ראשונה וז"ל כיון דנותנת מים מגבהת חלתה ובלבד שתהא שם ה' רבעים קמח ועוד כדי שיהיה כשיעור שאין מפרישין חלה מן הקמח ע"כ מ"מ גירסת הירושלמי הוא כגירסא הב' ובלבד שלא יהיו שם וכו' והסכימו בה הפוסקים דלפי גירסא זאת הפי' הוא שלא יהיו שם ה' רבעים קמח שלא נתערבו במים דאם נשארו ה' רבעים קמח לא נפשרו בחלה שהפריש קודם שנתגלגלה ונראה נמי דלפי גירסא זאת כל שלא נשארו ה' רבעים קמח נפטר הכל בחלה שהפריש ממה שנתערב במים אף דאין במה שנתערב במים שיעור חמשה רבעים כ"א בצירוף שאר הקמח וכן נראה ממה שאמרו בירושלמי בשמעתין רבי מתניא בשם רשב"ל דר"ע היא דתנינן תמן הנוטל חלה מן הקב ר"ע אומר חלה וחכ"א אינה חלה כלים אמר ר"ע אלא לשעבר שמא בתחלה כן קיימין רבי יונה רבי חייא בשם רשב"ל ירדו לה בשיטת ר"ע אמר רבי יוחנן דברי הכל היא כיון שהיא נותנת את המים זו היא ראשית עריסותיכם ע"כ והפי' מבואר דקאי אמתני' דקתני כיון שהיא נותנת את המים מגבהת תלתה והכי קאמר מתני' דקאמר כיון דנותנת את המים מגבהת חלתה ואע"פ שעדיין לא נילוש שיעור חלה היינו כר"ע דס"ל דהנוטל חלה מן הקב קב אין לו שיעור קאמר ר"ע דהויא חלה והכא נמי כר"ע הוא ועיין בפי' הרב שדה יהושע ואם איתא דאפילו לפי גירסת הירושלמי דגריס ובלבד שלא יהיו שם ה' רגעים קמח בעינן נמי שנתערב במים שיעור ה' רביעים א"כ למה הוצרך ר"ל לאוקמא מתני' כר"ע אפילו לרבנן אתי מתני' כיון דהא איכא שיעור במה שנתערב במים ולא דמי למפריש מן הקב דאין בו שיעור כלל ומדהוצרך לאוקמה כר"ע ש"מ דלא בעינן שיתערב במים כשיעור ומשום הכי מדמה לה למפריש מן הקב וא"כ נמצא דהא דבנתינת המים הוא עינת הפרשת חלה הוא בכל גוונא אפילו אין בתערובת מים כשיעור ובכל גוונא חשיב כתבואה קידם מירוח ואכתי קשה למה הוצרך הירושלמי לטעמא דשמא יערים כיון דבכל גוונא מן הדין אסור באכילת קבע:

איברא דראיתי להר"ש במתניתין שהביא דברי הירושלמי הנזכר דמוקי מתניתין כרבי עקיבא דאמר המפריש חלה מן הקב הוי חלה וסיים וכתב וז"ל ונ"ל דטעות סופר דאדרבא מתני' כרבנן ולא כר"ע עכ"ל ודבריו אינם מובנים דמאחר דהוא עצמו כתב לעיל דהירושלמי גריס ובלבד שלא יהיו ה' רבעים קמח א"כ לפי גירסא זאת לא קפיד מתניתין על מה שנתערב במים דליהוי כשיעור וכיון שכן ע"כ אתיא כר"ע דבשלמא לגירסא דגרסי ובלבד שיהיו שם ה' רביעים אתי שפיר דמתניתין ודאי כרבנן דבפחות משיעור לא הוי חלה אבל לגירסת הירושלמי מי הגיד לו דאף לפי גירסתם בעינן שיתערב במים כשיעור ומנין לו דבר זה דבמתניתין ליכא שום גילוי מזה ואפשר דהירושלמי ס"ל דמדלא קתני מתניתין תרתי ובלבד שיהיו שם ה' רביעים ובלבד שלא יהיו שם ה' רביעים קמח ולא קתני אלא חדא שלא יהו שם ה' רבעים קמח ש"מ דלא קפיד תנא על מה [שנתערב] שיהיה כשיעור א"כ על דעתיה דרשב"ל אתיא כר"ע ומנין להר"ש לשבש הירושלמי ולומר דט"ס הוא ובפרט דצ"ל דהך שקלא וטריא דפלוגתא דרשב"ל ור"י דלרשב"ל מתניתין כר"ע ולר"י מתניתין אתיא ככ"ע ואפילו לרבנן הכל הוא טעות דלכ"ע מתניתין אתיא אפילו כרבנן וזה דבר תימא לעשות טעות כ"ז בהירושלמי בלי שום הכרח וראיה:

ועוד קשה דאפילו את"ל דכן הוא האמת דאפילו לפי גירסת הירושלמי דגרס ובלבד שלא יהיו וכו' בעינן שיתערב במים כשיעור חלה וכמו שראיתי להטור י"ד סימן שנ"ז שמתבאר מדבריו בפשיטות דהכי ס"ל דאפילו לפי הגירסא הזאת בעינן שיתערב במים ה' רבעים וכמ"ש מרן הב"י שם וז"ל ורבינו כתב כדברי הגורסים ובלבד שיהיו שם משום דדינא קושטא הוא אפילו לדברי הגורסים ובלבד שלא יהיו שם עכ"ל וכן כתב הב"ח שם יעו"ש ולענ"ד אפשר לומר דטעמו של הטור דאף דעיקר הגירסא היא ובלבד שלא יהיו וכו' מ"מ מאחר דבברייתא דספרי הנז"ל מתבאר דקפדינן נמי שיתערבו ה' רבעים במים אף דבמתניתין לא קתני לה כ"א ובלבד שלא יהיו וכו' דינא דברייתא דספרי קושטא הוא דכן דרך הברייתות שמוסיפין על מתניתין מה שאינו מפורש במתניתין עד"ז יש לפרש הירושלמי