מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה עט

מיירי דאחר שחלטו ברותחין אופה אותה בתנור או באילפס וא"כ ללישנא קמא דאמרי זה וזה לפטור ע"כ דמיירי אפילו בחזר ואפאו בתנור דאי מיירי בחזר ואפאו באילפס אבל אם אפאו בתנור חייב א"כ ר"י ברבי יוסי היינו חכמים וא"כ הוא הדבר קשה דא"כ מה יענה ר"י לההיא דרבוכה דמלואים דמפני דבתחלה עושה אותה ברותחין כל צרכה ואח"כ אופה אותה בתנור כדין חביתי כ"ג קורא אותה הכתוב לחם כמ"ש לעיל וכיון דקרוי לחם א"כ ה"ה לענין חלה חשיב לחם ואמאי קאמר דאפילו חזר ואפאו בתנור פטור מטעם דאין אפיה אחר בישול דמ"ש התם דאפיה דאחר בישול חשיבה אפיה וחשיב לחם:

שוב ראיתי דמהא לא איריא ולק"מ דאפשר לומר דר"י בר' יוסי ה"ט דס"ל דזה וזה לפטור ואפילו חזר ואפאו בתנור משום דס"ל כרבי יהודה לפי סברת רבא דס"ל דתנור אחד בעינן לאפוקי בישול ואח"כ אפיה בתנור וכבר כתבנו בשם ר"ת דסברת ר' יהודה אינו בבלילתו רכה דמעיקרא אי אפשר לאפותו בתנור עד שיקרוש ע"י הבישול אבל בבלילתו קשה דמעיקרא היה אפשר לאפותו בתנור אפילו בק' תנורים שפיר דמי והכא במסיסה וחליטה בלילתו רכה הוא ומש"ה פטור משא"כ ברבוכה דמלואים דבלילתו קשה דכיון דהיה אופה אח"כ בתנור קרוי לחם ומ"ש רבינו הרמב"ן ואילו היכא דשדא מוגלשין וכו' אע"פ שהאור מהלך תחתיו וקא מרתח לה טובא אי עבדינהו עיסה וקא הדר אפי להו בתנור וכו' עכ"ל צריך למודעי מנין לו לרבינו זה דאע"פ שהאור מהלך תחתיו וקא מרתח להו טובא דהא פשט מתניתין נראה דמיירי דשדא מים רותחין על גבי קמת שהקמח בכלי שאינו עומד על גבי האש וכן בהפכו בנותן קמח על גבי מים רותחין מיירי נמי שאחר שסלק הכלי ממים רותחין מעל גבי האש נתן קמח בתוכו דאפשר דבכה"ג דאינו בשול גמור הוא מאי דמחייבין ב"ה בחזר ואפאו בתנור או באילפס דדינו כתנור ובפרט למאי דקי"ל כשמואל דס"ל דתתאה גבר כדאמרינן בפרק כיצד צולין דף ע"ו ע"א יע"ש וא"כ בנותן מים רותחין ע"ג קמח קר אמרינן תתאה גבר ואינו מתבשל כי אם מעט ממנו כשיעור כדי קליפה כדאמרינן בפרק כיצד צולין וגם בנותן קמח ע"ג רותחין כל שאין הכלי של המים על גבי האש אינו כ"כ בישול וי"ל דמש"ה דאינו כ"כ בישול חייבת דאפיה בתנור אחר בשול כזה חשיבה אפיה כדין לתם אבל כשהאור מהלך תחתיו בכלי שהקמח בתוכו או בכלי שהמים רותחין בתוכו וקא מרתח להו טובא דהוי בישול גמור אפשר דאפילו ב"ה מודו דאפיה דאחר בשול גמור לא משוי ליה לחם ועיין במ"ש התוספות בשמעתין בד"ה ות"ק מ"ש החליטה וכו' שוב ראיתי דבדבר זה איכא פלוגתא בירושלמי בפ"ק דחלה עלה דמתניתין דמעיסה וחליטה דאמרינן התם איזהו חלוט ברור אמר רבי זעירא כל שהאור מהלך תחתיו אמר רבי יוסי אפילו האור מהלך תחתיו מכיון שהוא עתיד לעשותה בצק מחייב בחלה עכ"ל הרי דאיפליגו אמוראי בזה דאיזהו חלוט ברור שפטור מן החלה דלרבי זעירא כל שהאור מהלך תחתיו של הכלי אשר הקמח בתוכו או המים רותחין בתוכו הוא חלוט ברור שפטור מחלה כיון דע"י החליטה נתבשל בישול גמור ולרבי יוסי אפילו האור מהלך תחתיו חייב בחלה דכל שאפאו אח"כ בתנור נתחייב ונראה דרבינו פסק כרבי יוסי אבל ק"ק אמאי לא הזכיר דפלוגתא הוא בירושלמי והלכה כר' יוסי וכתב חידוש דין זה בסתם דמשמע דמפשט הש"ס דילן כך הוא ולא צרכינן להירושלמי ואפשר דס"ל לרבינו דמתוך דברי הש"ס דילן נראה דמלתא דפשיטא דאפילו שהאור מהלך תחתיו והוי בישול גמור מחייבין ב"ה דהרי בירושלמי שם לפי שיטת הירושלמי דאית להו הפך הש"ס דילן דאמרו איזהו המעיסה הנותן חמין לתוך קמח חליטה קמח לתוך חמין פריך הש"ס עיסה חמין נחלטת כל צרכה ב"ש מחייבין לא נחלטת כל צרכה ב"ש פוטרין ומשני שני תלמידים שנו אותה דהכוונה לומר דאיך אפשר כפשטא דמתני' דב"ש מחייבין בחליטה ופוטרין במעיסה דהדבר ק"ו ומה חליטה שהוא קמת לתוך חמין תתאה גבר והוי בישול גמור עכ"ז אפיה דאח"כ מהני מעיסה דהוי חמין לתוך קמח דתתאה גבר ולא הוי בישול לכ"ש דאפייה דאחר בישול כזה מיחייב ואם כן לפי הש"ס דילן דהמעיסה קמח לחוך חמין הוא למאי דפריך הש"ס ותנא קמא מאי שנא המעיסה ומאי שנא החליטה עדיפא מינה הו"ל למפרך דאיך אפשר לומר דבית הלל במעיסה מחייבין אף דהוי בישול גמור דתתאה גבר ובחליטה דהוי חמין לתוך קמח דלא הוי בישול דתתאה גבר פוטרים כעין מה שהקשו בירושלמי לב"ש לפי גרסתם בברייתא ומדלא הקשו כן בש"ס דילן כי אם דמאי שנא זה מזה ע"כ צ"ל דס"ל לש"ס דילן דבין במעיסה ובין בחליטה מיירי דהכלי שהקמח בו או הכלי שהמים רותחין בו הוא ע"ג האש והאור מהלך תחתיו דבכה"ג זה וזה בישול גמור וליכא לאקשויי כי אם דמ"ש מעיסה וחליטה ולא עוד זה נראה בדעת רבינו אבל התוס' במ"ש בד"ה ותנא קמא וכו' דהקשו דלימא דמר סבר עילאה גבר ומר סבר תתאה גבר דנראה דס"ל דהכא מיירי דאין האור מהלך תחת הכלי שהקמח או המים רותחין בו דאי מיירי באור מהלך תחתיו לא שייך לחלק בין עילאה גבר או תתאה גבר וק"ק דכיון דלרבי יוסי בירושלמי איירי הכא באור מהלך תחתיו א"כ היו יכולין התוס' לתרץ דהכי ס"ל לש"ס דילן ומש"ה לא משני הש"ס דפליגי אי עילאה גבר או תתאה גבר וניחא ליה להש"ס לומר דמיירי באור מהלך תחתיו ולא לומר דפליגי אי עילאה גבר או תתאה גבר דכיון דקי"ל כשמואל דתתאה גבר דתניא כוותיה דשמואל כדאמרינן בפ' כיצד צולין א"כ לא ניחא ליה להש"ס לומר דב"ה דהלכתא כותייהו ס"ל דעילאה גבר הפך סברת שמואל דקי"ל כוותיה ודו"ק ולפי מ"ש רש"י בפ"ג דשבת דף מ"ד ע"א בפלוגתא ב"ש וב"ה דהתם דנראה דבין ב"ש וב"ה ס"ל תתאה גבר יעו"ש א"ש דלא משני הכא דפליגי אי תתאה גבר או עילאה גבר:

[ז] מתני' החלה והתרומה חייבים עליה מיתה וחומש ואסורין לזרים וכו' ומתבאר בירושלמי בפ"ב דבכורים דמאי דתנן ואסורין לזרים לצדדין קתני דחייבים עליה מיתה וחומש בזר שאכל כזית אבל בפחות מכזית מיתה וחומש ליכא אבל אסור מדין חצי שיעור דלר' יוחנן חצי שיעור אסור מה"ת וכל הפוסקים הסכימו דאין לפרש מתני' במאי דקתני ואסורין לזרים אלא באופן זה דקאי לחצי שיעור כמ"ש התוס' בפ' הזהב דף נ"ג ע"א ד"ה ואסורה לזרים וכו' וכן כתב הרב בספר א"ז שם משם רבינו הרמב"ן ז"ל וכן כתבו עוד התוספות בפ' הערל דף ע"ג ע"א ד"ה ואסורים לזרים וכן כתבו הרשב"א והריטב"א בפ' הערל בחי' יעו"ש וכן כתב בתוספות הרא"ש שם בפ' הערל ומדברי התוס' ורבינו הרמב"ן והרא"ש הנזכר מתבאר דמתני' מיירי בחצי שעור לכ"ע לר"י מדאורייתא ולר"ל מדרבנן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דלר"ל אסור לזרים מדרבנן והר"ש במתני' הביא הירושלמי דבכורים דמוקי למתני' דהתם בחצי שיעור לר"י וכתב ויתכן האי שינויא במתני' דהכא אבל לא בא מפורש בדברי הר"ש וכן בדברי הרשב"א והריטב"א הנזכר אי מצי אתייא מתני' נמי לר"ל ואיסורו הוא מדרבנן וקרוב הדבר דהכי ס"ל כסברת התוס' ודעימייהו מדלא פירשו לומר איך יפרש ר"ל למתני לשיטתיה דחצי שיעור מותר מן התורה ואולם ראיתי להרא"ש בפי' מתני' אשר באו דבריו בתוך דברי הר"ש דעל מ"ש הר"ש דבשלמא במתני' דבכורים קתני כן לומר דבמעשר אפילו איסורא ליכא אבל הכא קשה והרא"ש סיים וז"ל אבל הכא כדי נסבא ואגב ריהטא דההיא מתני' תני נמי הכא ואחר דברי הירושלמי שהביא הר"ש סיים הרא"ש וז"ל ומיהו לר"ל דלית ליה חצי שיעור אסור צ"ל כדפרשינן עכ"ל ודברי הרא"ש אלו הם הפך ממ"ש בתוספותיו בפ' הערל דכתב דגם לר"ל אתייא מתני' ואסור מדרבנן קאמר ומדברי רבינו עובדיה במפני' נמי נראה דס"ל דלא מצינן למימר דמתני' לחצי שיעור אלא לר"י דס"ל דחצי שיעור מדאורייתא וצריך טעם אמאי לא אתיא כר"ל נמי כיון דמודה ר"ל דמדרבנן אסור ואפשר לומר דלא ניחא להו למימר דאתיא כר"ל ואסורין לזרים דקתני הוא מדרבנן דהא קתני מתני' אח"כ ועולין באחד ומאה דאם נתערבו בפחות ממאה מדמעין ומשמע דקאי על כל החלוקות דתני ברישא בין דאיכא כזית דחייבים עליו מיתה וחומש ובין בפחות מכזית דאינו אלא איסורא בעלמא דגם בפחות מכזית מדמע ובשלמא לר"י דחצי שיעור מדאורייתא א"ש דמדמע כיון דמן התורה אסור אבל לר"ל דאינו אלא מדרבנן אין סברא דמדמע כיון דמעיקרא עיקר איסור דימוע אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא בטל ברוב והא דלא בטיל כי אם באחד וק' אינו אלא מדרבנן ודוקא בדבר דאסור מן התורה החמירו חז"ל אבל באיסור דרבנן לא החמירו וכיוצא לזה אמרי' בפירקין דבכורות דף כ"ז דאמר שמואל תרומת ח"ל בטילה ברוב ודעת רש"י ז"ל ורבינו הרמב"ן לעיל בסוגייא זאת דבטילה ברוב אפילו לאכלה זר ולא בעי אחד ומאה כיון דהויא מדרבנן ויש לומר דה"ה חצי שיעור לר"ל דמדרבנן ועיין במה שהארכתי לעיל בסוגייא הנזכר ולדעת רבינו הרמב"ן דס"ל דמתני' אתיא נמי כר"ל י"ל דס"ל דהא דקתני מתני' ועולין באחד ומאה לא קאי אלא על עיקר חלה ותרומה בשיש בה כזית דוקא ועוד דכבר כתבנו לעיל בסוגייא דתרומת ח"ל שכתב הרשב"א בחדושיו בפ' הערל משם רבינו הרמב"ן על דף פ"ב דלא אמרינן הכי אלא בתרומת חו"ל שאין לה עיקר מן התורה אבל בתרומת הארץ אף דאינו אלא מדרבנן כתרומת תאנים ושאר פירות דמדרבנן החמירו חז"ל דבעינן באחד וק' יעו"ש באורך וא"כ ה"ה בחצי שיעור כיון דעיקרו מן התורה וגזרו חצי שיעור אטו שיעור שלם דמדאורייתא אלא דכפי זה נראה דאין מקום לישב לסברת הרא"ש והרב"ע ע"ד האמור מטעם דס"ל דחצי שיעור דמדרבנן אינו מדמע כעין ההיא דתרומת חו"ל דהא ע"כ צריך לחלק כמו שחילק רבינו הרמב"ן דשאני תרומת ח"ל דעיקרו מדרבנן דהא משנה שלימה שנינו בפ"ד דתרומות דאפי' בתאנים דתרומתו מדרבנן אמרינן דמדמעת ואפילו את"ל דס"ל דמעשר פירות מדאורייתא כמעשר דגן מכל מקום הרי תנן התם בפ' הנזכר משנה י"ג דאפילו בירק דלכ"ע מעשר ירק מדרבנן תרומתו מדמעת ואינו עולה כי אם באחד וק' וא"כ ע"כ צריך לחלק כמו שחילק רבינו הרמב"ן כאמור וע"פ האמור יתיישב אצלי מאי דלכאורה קשה דלמה לא מצאו כל הראשונים אופנים לישב מתניתין דקתני ואסורים לזרים כי אם דמיירי בחצי שיעור הא שפיר י"ל דמאי דקתני ואסורים לזרים הוא אפילו בשיעור שלם ומיירי בזר האוכל תרומת ספק ולצדדין קתני דהאוכל תרומת ודאי חייב מיתה וחומש אבל ספק תרומה לכתחלה אסורה לזרים שמא תרומה היא וספק דאורייתא לחומרא אבל בדיעבד אם אכל פטור ממיתה דספק נפשות להקל ופטור מן החומש דהמע"ה וכדאמרינן במתני' רפ"ג דתרומות התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומה ויחזור ויתרום חבית של יין ונמצא של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ אינה תרומה וכו' אם ספק תרומה ויחזור ויתרום הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה ואין חייבין עליה חומש וכן השניה ע"כ הרי מפורש דספק תרומה פטור מן החומש וכן מתבאר ממתני' דפ"ז דתרומות משנה ב' ומשנה ו' יעו"ש ופסקה הר"ם בפ' י' מה' תרומות דין י"ד ובפ"ה דה' תרומות דין כב יעו"ש וכיוצא לזה פסק הר"ם בפ"ט מה' מעשה הקרבנות דין י"ד בדין לחם המורם מן התודה יעו"ש ואולם מתבאר בדינים אלו דספק תרומה אינה מדמעת וכיון שכן י"ל דמש"ה לא ניחא להו לאוקמי מתני' דאסורין לזרים בספק תרומה כיון דקתני עלה בסיפא ועולין באחד ומאה דמשמע דקאי נמי אחלוקה דאסורין לזרים ואי מיירי בספק תרומה אין הדין כן דברוב היתר בלבד מתבטל ולא בעינן אחד וק' אלא דלע"ד זה דוחק דסיפא דקתני דעולין באחד וק' אינו כל כך מוכרח לומר דקאי נמי לסיפא דאסורין לזרים די"ל דלא קאי אלא ארישא דחייבים עליה מיתה וחומש דהא קתני סיפא וטעונים רחיצת ידים ולפי מאי דמוקמינן לה דאסורים לזרים הוא לחצי שיעור ע"כ הא דטעונים רחיצת ידים לא קאי לחצי שיעור דהא קי"ל דלענין נטילת ידים שתקנו חז"ל לאכילת חולין משום סרך תרומה לכ"ע פחות מכזית אינו צריך נטילה כדמפורש בא"ח סימן קלח יעו"ש וא"כ ע"כ דה"ה האוכל פחות מכזית מתרומה דאינו צריך נטילת ידים דאל"כ אמאי לא תקנו נמי בחולין משום סרך תרומה וכיון דסיפא דטעונים רחיצת ידים אמרינן דלא קאי לחלוקה דאסירין לזרים א"כ שפיר י"ל דמיירי בספק תרומה וסיפא דעולין באחד ומאה לא קאי אלא לתרומת ודאי דרישא:

והנה בס' קהלת יעקב באות חי"ת חצי שיעור דף לח ע"א כתבתי דעלה על דעתי דאפי' לר"ל אפשר לאוקמא מתני' כאבא שאול דאמרינן בפ' כל שעה דס"ל דהאוכל פחות מכזית כל דאיכא שוה פרוטה חייב חומש וכתבתי שם דע"כ מודה ר"ל דלאבא שאול חצי שיעור אסיר מן התורה ומש"ה כיון דבמזיד אסור מן התורה לאכול חצי שיעור מתרומה גם בשוגג חייב חומש משום כפרה דאי לא אסור מן התורה מה שייך חומש לכפרה ונראה דעלה על דעתי לומר כן משום דלא אפשר לומר דלאבא שאול אפילו מיתה חייב במזיד בשוה פרוטה פחות מכזית דעל כרחך צריך לומר דלא אמר כן כי אם לענין חומש בשגגה דבעי כפרה אפילו בפחות מכזית לכפרה הואיל וחצי שיעור אסור מן התורה במזיד אבל מודה אבא שאול דבמזיד אינו חייב מיתה בפחות מכזית דהא כתיב וכל זר לא יאכל קודש ואי אבא שאול לא ס"ל כר' שמעון בעלמא דכל שהוא למכות אי אפשר לחייב מיתה בפחות מכזית דהא לרבנן סתם אכילה בכזית ולא רבי קרא דונתן את הקדש דחייב בפחות מכזית כ"א לענין תשלומי קרן וחומש בלבד דכיון דבמזיד אסור מן התורה בעי כפרה בשוגג ועפ"י יסוד זה עלה על דעתי שם לומר דמתני' אתיא כאבא שאול אפילו לר"ל דרישא דחייבין עליו מיתה במזיד מיירי בכזית וחיוב חומש מיירי בשוה פרוטה אפי' פחות מכזית ואסורין לזרים נמי במזיד מיירי נמי בשוה פרוטה פחות מכזית דאיסורא איכא ולא מיתה זה היה