מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה עה

והנה אמרינן בירושלמי בפ"ה דמ"ש עלה דמתני' כרם רבעי בש"א אין לו חומש כו' דלר' יהודה דס"ל דמעשר שני ממון בעלים ה"ה נטע רבעי ילפינן ממעשר שני דממון בעלים הוא וקא מבעיא לן התם רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא כדברי מי שהוא עושה כנכסיו מה שיהא חייב במעשרות וכו' אמר רבי אבין כלום למדנו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימא אין מעשר שני חייב במעשרות ודכוותה אין נטע רבעי חייב במעשרות ע"כ וצריך להבין האי מעשר שני דקאמר דפטור מן המעשרות במאי קא מיירי אי מיירי כמה שכתב שהפרישו כסדר דהיינו שהפריש תרומה גדולה ומעשר ראשון ואח"כ מעשר שני א"כ בכה"ג לא שייך לומר דמעשר שני פטור מן המעשרות וילפינן נמי מיניה דנדון דידן פטור דהא שאני מעשר שני דכיון דהופרש כסדרו אין בו חלק תרומה ומעשר כדי שיפריש משא"כ בנדון דידן שיש בו כל המעשרות אלא ע"כ דמיירי האי במעשר שני שהקדימו בשבולין. דבנה"ג יש בתוכו חלק תרומה גדולה ומעשר ראשון א"כ בכה"ג הא אמרינן בשמעתין דחלה דלמ"ד דמעשר שני כנכסיו הוא אם הקדימו בשבולין חייב בתרומה ובמע"ר דדוקא למ"ד ממון גבוה הוא פטור כל זמן שנתמרח קודם פדיון וא"כ הכא מאי מייתי לומר דנטע רבעי פטור עצמו ובפ"ב דבכורות הוצרכו לומר קסבר קדושת דמים מדחה מן הבכורה א"כ בזה דגרע מקדושת דמים שמותר לזרים מודו כ"ע שחייבת עכ"ל מ"מ כל זה קודם שראה הירושלמי מן המעשרות אפילו למ"ד כנכסיו כדין מעשר שני הא למ"ד כנכסיו מעשר שני יש בתוכו חלק המעשרות חייב וה"ה לנדון דידן וצ"ל דהכא רבי אבין דקאמר בירושלמי הנזכר דילפינן נטע רבעי ממע"ש דפטור מן המעשרות ס"ל כמו שכתבנו לעיל דס"ל להר"ש ולרבינו עובדיה בפ"ק דתרומות משנה ה' דמעשר שני נמי שהקדימו בשבולין ילפינן ממעשר ראשון שהקדימו בשבולין דגלי קרא דפטור מן התרומה וסברא זאת במחלוקת שנויה דלפי הירושלמי בשמעתין דחלה לא ס"ל סברא זאת וס"ל דלא ילפינן מעשר שני ממעשר ראשון וסוגיא דפ"ה דמעשר שני ס"ל דילפינן מעשר שני ממעשר ראשון כסברת הר"ש והרע"ב ואפשר שהם תפסו עיקר סוגיא זאת דפ"ה וכן משמע מדברי הר"ם בפ"ט מה' מעשר שני דין ד' וז"ל כרם רבעי אין לו שכחה וכו' ואין מפרישין ממנו תרומות ומעשרות כשם שאין מפרישין ממעשר שני אלא כולו עולה לירושלים או נפדה ויעלו הדמים ויאכלו בירושלים כמעשר עכ"ל דאף על גב דהר"ם פסק דבין מעשר שני ובין נטע רבעי ממון גבוה הוא וכמ"ש שם ובשאר מקומות וא"כ י"ל דהיינו טעמא דפטורים מן המעשרות כדין הקדש דהקדש פטור מ"מ מדסתם דבריו ולא חילק לומר דהיינו דוקא כשנגמרה מלאכתן קודם פדיון מידי דהוה אהקדש דכל שמרחו הגזבר פטור אבל אם פדאו קודם מירוח אפילו בהקדש חייבים וה"ה במעשר שני ובנדון דידן דכל שפדאן קודם מירוח אחר מירוח חייבים ומדלא חלק כלל ש"מ דפסק כרבי אבין בירושלמי דס"ל דאפילו למ"ד דכנכסיו הוא פטור מן המעשרות משום דילפינן ממעשר ראשון דפטור לגמרי אפילו פדאו קודם מירוח דטעמא לאו משום הקדש אלא מגזירת הכתוב דגלי במעשר ראשון כן:

והנה הר"ם בפ"ז מהלכות בכורים פסק דעיסה של מעשר שני בירושלים חייבת בחלה וכבר מהריק"ו עמד על דבריו דמאחר שפסק כר"מ דמעשר שני ממון גבוה הוא איך פסק לענין חלה דחייבת וישב דבריו וכללות תירוצו הוא דהר"ם ס"ל דהלכה כרבי חייא בההיא דפ' לולב הגזול דס"ל דהיתר אכילה בעינן ודין ממון לא בעינן וס"ל דאתרוג ומצה וחלה שלשתן שווים לרבי חייא והאריך למעניתו בטעמים וראיות על זה יעו"ש בדבריו באורך אשר ע"פ יסוד דבריו אלה יתיישבו דברי הר"ם בפ''ה מהלכות בכורות דין ט' וז"ל הלוקח בהמה ממעות מעשר שני בירושלים חייבת בבכורה עכ"ל והדבר קשה דהא אמרינן בירושלמי בפ"ק דמעשר שני וז"ל ר"י בשם רבי יוחנן בהמת מעשר שני בירושלים כר"מ פטורה מן הבכורה כרבי יהודה חייבת בבכורה רבי ירמיה בעי קימי רבי זעירא ילדה בכור אימוריו מהו שיקרבו על גבי המזבח אמר ליה ולא חל מעשר שני על אימוריו ולא נמצא מבריחו מן האכילה אמר ליה וכי הלוקח בהמה לזבחי שלמים לא חל שם מעשר שני על אמוריו ולא נמצא מבריחו מן האכילה אמר ליה בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר אמר רבי יוסי ואנן לא הוינן אמרין כן אלא לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד וכו' עכ"ל והעתקתי לשון הירושלמי לפי מה שהגיה מהר"ר אליהו בביאורו דלע"ד הגהותיו הם מוכרחות ולפירוש הרב הם יוצא לנו דמאי דקא מיבעיא ליה לרבי ירמיה מהו שיקרבו אמוריו הוא לרבי יוחנן דאמר דלרבי יהודה דמעשר שני כנכסיו הוא דחייבת בבכורה וקמ"ל דאפשר דאף דלר"י חל קדושת בכור עליו מ"מ לא יקריבנו וירעה עד שיפול בו מום וישחטנו במומו ואמר ליה רבי זעירא דכן הוא האמת דלא יקריבנו וחזר והקשה לו ר"י לר"ז דא"כ הלוקח בהמה לשלמים היאך מקריבין אותה הרי חל שם מע"ש על אמוריו ושני ליה דבלקיחתה פקעה קדושת מ"ש וחלה עליה שלמים משא"כ הלוקח בשר תאוה דחלה קדושת מעשר שני בלקיחתה ותו לא תפקע ממנה ומוולדה הבכור הואיל וכבר חלה שם מעשר שני בלקיחתה ור' יוסי אמר ואנן לא הוינן אמרין כן לא כתירוצו דר"ז ולא כר"י אלא לא התירה תורה ליקח בשר תאוה כלל אלא שלמים ואם לקח בשר תאוה לא חלה קדושת מעשר שני עליה כלל כרבי אליעזר לעיל דלא קנה וא"כ לא שייך דין בכור אפילו לר"י דאמר כנכסיו כיון דמעיקרא לא חלה שם מעשר שני על הבהמה ובהמת חולין היא ולכ"ע חייבת בבכורה יעו"ש ואם כן לדעת הר"ם דפסק בכמה דוכתי כר"מ דממון גבוה הוא איך פסק דאם קנה בהמה ממעות מעשר שני חייבת בבכורה הא בהדיא אמר רבי יוחנן בירושלמי דלר"מ פטירה מן הבכורה ואין לומר דהר"ם פסק כרבי יוסי בירושלמי דלא התירה תורה לוקח בשר תאוה כי אם שלמים כר' אליעזר דאמר לא קנה מעשר וא"כ לא שייך לפוטרו מן הבכורה כיון דמעיקרא לא חל קדושת מעשר שני על הבהמה דהא ליתא דהא כתב הר"ם בפ"ז מהלכות מעשר שני דין י"ב וז"ל בראשונה היו לוקחין בהמות לאוכלן חולין מכסף מעשר שני כדי להבריחה מעל המזבח גזרו ב"ד שאין לוקחין בהמה ממעות מעשר שני אלא שלמים עכ"ל הרי דפסק הר"ם דדין זה אינו אלא מדרבנן אבל מן התורה מותר ליקח בהמה לאוכלה חולין כמו שהיה בראשונה קודם גזירה וכיון דמדרבנן הוא פשיטא דאם עבר וקנה בהמה לשם חולין חל קדושת מעשר שני עליה וזה דלא כר"י ור"א דאמרי דלא שייך דין בכורה בבהמת מעשר שני כיון דמעיקרא לא קנה ולא חל קדושת מעשר שני עליה והנה ראיתי למרן הכ"מ שם בה' בכורות שכתב ע"ד הר"ם וז"ל הלוקח וכו' ירושלמי פ"ק דמעשר שני וכרבי זעירא דמסייע ליה מתניתא עכ"ל ודברי מרן נראה דהם לקוחים מדברי מהריק"ו בביאורו לה' בכורות כ"י דבתחלה עמד על דברי הר"ם והקשה דהא קי"ל דמעשר שני ממון גבוה הוא כר"מ א"כ למה הבהמה חייבת בבכורה והרי אינו נוהג במוקדשין ולא קרינן ביה כל מקנך ולבסוף כתב וז"ל ושוב מצאתי בירושלמי דמעשר שני פ"ק שר"י בשם ר' יוחנן אמר כן וז"ל בהמת מע"ש בירושלים כר' מאיר פטורה מן הבכורה וכו' והביא הרב כל לשון הירושלמי הנזכר וסיים הרב וז"ל נראה שדעת ר' זעירא שהבכור קרב ולא חשו לאימוריו שנשרפין ואין נאכלין כי גם זבחי שלמים אימוריו נשרפין ואין נאכלין וכבר נתבאר במקומו שקונים בו שלמים על הרוב וכיון שסייעו אותו ממתני' סמך רבינו עליו עכ"ל ונראה דהרב לא גריס בירושלמי א"ל ולא חל מעשר שני על אמוריו וכו' כגירסת מהר"ר אליהו דכפי גירסת מהר"א נמצא דרבי זעירא השיב לו לר"י דכן הוא האמת דאין מקריבין אותו מפני אימוריו ור"י חזר והקשה לו לר"ז משלמים ושני ליה ר' זעירא דשאני שלמים דבלקיחתו פקעה קדושת מע"ש אבל להריק"ו לא גרס א"ל ולא חל וכו' אלא אכתי דברי ר"י הם כנותן טעם לבעייתו דסברא הוא שלא יקריבנו מפני אימוריו והשיב לו ר"ז דמקריבין אותו ואין חוששין לאמוריו מידי דהוה לשלמים וחזר ר' ירמיה ודחה סברת ר' זעירא דמייתי משלמים דשאני שלמים דבלקיחתן פקעה קדושת מע"ש ולפי פירוש זה נמצא דלר"ז הבכור מקריבין אותו ואין חוששין לאמוריו והדבר קשה דזה לא אפשר דהרי אמרו התם ומתני' מסייע לר"ז לא יביא מתטי מעשר אלא ממעות מעשר שני מה בין חטין מה בין מעות אלא בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר וכפי גירסתו מתני' מסייע לר' ירמיה לא לר' זעירא דאדרבה ר"ז מייתי ראיה משלמים ואי גריס הרב בירושלמי מתניתין מסייע לרבי ירמיה א"ש משא"כ שהגירסא שהביא הוא כן מתניתין מסייע לר"ז יתר ע"כ דא"כ איך כתב דכיון דסייעו אותו ממתניתין סמך רבינו עליו דאדרבא נהפך הוא דראוי לפסוק כר' ירמיה דאין מקריבין את הבכור כיון דסייעו אותו ממתניתין ועוד קשה דמה מעלה ומוריד זה דסמך אסברת רבי זעירא לעיקר מה שיש לתמוה על הר"ם דלפי דברי רבי יוחנן בירושלמי דבהמת מע"ש לר"מ פטורה מן הבכורה מאחר דהוא פסק כר"מ דממון גבוה איך פסק דחייבת בבכורה דלתמיה זאת מאי נ"מ מאי דסמך אסברת ר' זעירא דסמך סברת ר"ז אהני דלא תיקשי לן על הר"ם אמאי לא באר בדין זה שכתב דחייב בבכורה אי מקריבין אותו או לא כיון דבעיא הוא בירושלמי דבעי ר"י לר"ז אבל אי סמיך אר"ז אתי שפיר דמש"ה סתם וכתב חייבת בבכורה דמסתמא הוא כדין סתם בכור דמקריבין אותו ואין חוששין מפני האמורים אבל לענין עיקר הקושיא דכיון דפסק כר"מ דמע"ש ממון גבוה הוא איך פסק דחייבת בבכורה מאחר דאמרי' בירושלמי דלר"מ פטורה ובעיא דר' ירמיה וסברת ר' זעירא הוא אליבא דר' יהודה דס"ל דמע"ש ממון הדיוט הוא דלדידיה חייבת בבכורה או מקריבין אותו כיון דהאימורי' נשרפין ואינן נאכלין מה מעלה ומוריד הא דסמך אדרבי זעירא ואף דמהריק"ו קודם שכתב ושוב מצאתי בירושלמי וכו' כתב לישב שם דעת הר"ם וז"ל ואפשר שאחר שקנה הבהמה במעות הרי היא כחולין לעניין זה וגם כי מותר לזרים וכבר נתבאר במקומו שאינו חמור הלקוח בכסף מעשר שני כמו המעשר אבל בהגלות נגלות דברי הירושלמי דמפורש יוצא דלר"י ס"ל דבהמה שקנה במעות מע"ש דינו כמע"ש עצמו ולר"מ דאמר ממון גבוה הוא פטורה מן הבכורה לא שייך לומר על הר"ם סברא זאת מאחר דבירושלמי אמרו בהיפך וא"כ איך לא חשש הרב לישב דברי הר"ם לתמיה זאת ואולם לפי מה שהעלה מהריק"ו בה' בכורים לענין חלה דס"ל להר''ם דהלכה כר' חייא דאמר דהיתר אכילה בעינן ודין ממון לא בעינן ומש"ה ס"ל דבין באתרוג דבעינן לכם ובין במצה וחלה יוצאים כמה שכ' בירושלמי אפילו לר"מ דלכם קרינן ביה ועריסותיכם קרינן ביה כיון דאית להו היתר אכילה א"כ לק"מ פסק הר"ם לענין בכור דכתב דבהמת מע"ש חייבת בבכורה דאע"ג דכתיב וכל מקנך תזכר דמיניה ילפינן דבהמת הקדש פטורה מן הבכורה כדאמרינן בתוספתא דבכורות ומע"ש ממון גבוה ובהמת הקדש חשיבה מ"מ כיון דהיתר אכילה יש לו קרינן ביה וכל מקנך כענין לכם דאתרוג ועריסותיכם דחלה ומהתימא על מהריק"ו דמאחר שכבר האריך בה' בכורים בסברא זאת דס"ל להר"ם והביא ראיות סמוכות לדבר איך לא ישב דין זה דבכור על דרך זה ואמאי לא מצא ישוב כי אם באופן זה דהלקוח בכסף מעשר אינו חמור כמעשר עצמו כיון דאפילו במעשר עצמו הכי ס"ל להר"ם דומיא דאתרוג והנך ובפרט דתירוץ זה אינו מעלה ומוריד לפי הירושלמי משא"כ לפי דרך הרב בה' בכורים דלק"מ מהירושלמי דר"י בירושלמי ס"ל כר' אסי בפרק לולב הגזול וכרב חסדא בפ' חלק אבל אנן בדידן קי"ל כרבי חייא דהכל תלוי בהיתר אכילה מהטעמים שכתב הרב שם:

ואולם זו היא שקשה בדברי הר"ם בדין זה דבכור דמאחר דאמיתות פי' הירושלמי הוא דרבי זעירא ס"ל דאפילו למ"ד דחייבת בבכורה אין להקריבו ע"ג מזבח מפני אמוריו דמבריחם מן האכילה אמאי לא ביאר הר"ם דבר זה מאחר דמתני' מסייע ליה לרבי זעירא הן אמת דיש לעמוד בסברת רבי זעירא דס"ל דלרבי יהודה דס"ל דממון הדיוט הוא דבהמת מע"ש חייבת בבכורה אין מקריבין את האמורין ע"ג המזבח דהא קי"ל כמ"ד בעלמא זה וזה גורם מותר ואמרינן בתמורה דף ל' עלה דמתני' כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהם מותרים אמר רב ותני עלה ור' אליעזר אוסר ואמר רבא התם מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עברו דר"א סבר זה וזה גורם אסור ורבנן סברי זוז"ג מותר אבל עברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין ע"כ וכתב רש"י זה וזה גורם הזכר שבא על הבהמה זו והוא גרמו לולד שיבא והרי גרמוהו איסור והיתר דאביו מותר ואמו אסירה עכ"ל ומתבאר בפרק אלו טריפות דף נ"ח ע"א דהני תנאי פליגי אי זה וזה גורם מותר או אסור אפילו להדיוט אלא דאיפליגו לגבוה להודיעך כיחו דרבי יהושע דאפילו לגבוה נמי שרי וכ"ש להדיוט והר"ם בפ"ג מה' איסורי מזבח דין י"ג פסק כמ"ד זה וזה גורם מיתר אפילו לגבוה וכ"ש להדיוט יע"ש וא"כ הכא בבהמת מעשר שני בשלמא אי מיירי כשלקח במעות מע"ש בהמה שכבר היתה מעוברת בשעת קניה אתי שפיר דקדושת מעשר שני חל נמי על העובר דעובר ירך אמו ובפרט דמסתמא שמין אותה כמה שוה בהמה מעוברת דנמצא דבעד העובר נמי נתן ממעות מעשר שני וכן נמי אתי שפיר אי מיירי בלקח ממעות מעשר שני זכר ונקבה דבהכי אפילו נתעברה אחר הקנין חל קדושת מעשר שני על העובר כיון דאביו ואמו שניהם יש להם קדושת מעשר שני אבל אם הזכר שבא על בהמה זאת הוא חולין ונתעברה אחר שקנאו אמאי חל קדושת מעשר שני על הולד כיון שהזכר והיא גרמו לולד שיבוא והרי גרמוהו איסור והיתר וזה וזה גורם מותר ואין בולד קדושת מעשר שני וסתמא דמלתא נראה דמיירי בהכי דהאם דוקא היא בהמת מעשר שני וסתמא דמלתא נמי דמיירי אפי' בנתעברה אחר שקנאה דאל"כ כל כי הא היה להם לפרש דמיירי כשאב נמי קנוי ממעות מעשר שני או כשהיתה מעוברת בשעת הקנין ומדקא אמרו סתם ש"מ דבכל גוונא מיירי אפילו בשהאם בלבד היא ממעות מעשר שני ואפילו נתעברה אתר הקנין ובכה"ג דזה וזה גורם לא חייל איסור מעשר שני על הולד וא"כ אמאי אסור להקריב האמורין ע"ג המזבח ובשלמא לר"מ דאמר ממון גבוה דאמרינן דלדידיה פטורה מן הבכורה לק"מ דעיקר מאי דפטרינן לה מן הבכורה הוא מצד האם דהיא עצמה חלה עליה קדושת מעשר שני וכיון דממון גבוה היא לא קרינן באם וכל מקנך תזכר דהא האם לא מקנך היא דממון גבוה היא מש"ה פטורה מן הבכורה אבל לר"י דממון הדיוט היא וחייבת בבכורה אמאי אסרינן להקריב האמורין ע"ג המזבח כיון דגוף הולד אין בו קדושת מעשר שני דזה וזה גורם מותר ויש לישב דכיון דמע"ש בירושלים מותר באכילה ואין כאן שום הפסד אם אנו מחמירים לומר דלא אמרינן זה וזה גורם הרי חשיב דבר שיש לו מתירין ובדבר שיש לו מתירין לא אמרינן זה וזה גורם מותר וכיוצא לזה כתבו הרב מגדל עוז ומרן הכ"מ והרדב"ז בספ"ה מה' נדרים על מה שהקשה שם הראב"ד דכל היכא דאמרינן דאסור בגדוליהם אפי' בדבר שזרעו כלה אמאי הא קי"ל זה וזה גורם מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפירותיה עכ"ל וכתבו הם דכשם דלענין ביטול אמרו חז"ל דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל כ"כ לענין זה וזה גורם דמותר דמטעם ביטול נגעו בה כל דהוי דבר שיש לו מתירין לא אמרינן זה וזה גורם מותר יע"ש בדבריהם וכן יש ללמוד מדברי הר"ם בפ"ו מה' מעשר שני דין י"ד וז"ל פירות מעשר שני שנתערבו בפירות חולין וכו' לפיכך אם נתערבו בירושלים אסורין כמנין הואיל והוא בירושלים הרי הוא כדבר שיש לו מתירין וכו' הזורע מע"ש אחר שנכנס לירושלים הגדולין מעשר שני זרעו קודם שיכנסו הגדולין חולין עכ"ל הרי מפורש יוצא מדבריו דאף דאם זרעם קודם שיכנסו לירושלים הגדילין חולין וע"כ היינו טעמא משום דזה וזה גורם מותר וכמו שנראה מדברי הר"ם בס"פ י' מה' מעשר שני דפסק שם הא דנטע אגוז של ערלה דהצומח מותר שהביא הראב"ד דה"ט מטעם דזה וזה גורם מותר כדאמרינן בס"פ כל הצלמים דף מ"ח ע"ב יע"ש מ"מ היינו דוקא קודם שיכנסו לירושלים דאינם מותרים באכילה אבל כשנכנסו לירושלים דמותרים באכילה והוי דבר שיש לו מתירין הגדולין מע"ש דבדבר שיש לו מתירין לא אמרינן זה וזה גורם מותר וא"כ ה"ה הכא גבי בהמת מעשר שני כיון דבירושלים מיירי דבר שיש לו מתירין הוא ולא אמרינן זה וזה גורם מותר ואף ע"ג דנראה פשוט דהא דאמרינן דבדבר שיש לו מתירין לא אמרינן זה וזה גורם מותר אינו אלא מדרבנן כמו שנראה מדברי המגדל עוז והרדב"ז שדימו הענין לביטול דכשם דלענין ביטול דבר שיש לו מתירין לא בטיל כן לענין זה וזה גורם וכיון דלענין ביטול אינו אלא מדרבנן דמן התורה בטיל בכל גוונא ה"ה לענין זה וזה גורם דאינו אלא חומרא מדרבנן וא"כ יקשה הכא דאמאי משום איסור דרבנן עקרו חז"ל דבר מן התורה דמן התורה מצות עשה להקריב את האמורים ע"ג המזבח די"ל דכיון דכבר אסרו חז"ל בענין מעשר שני שנכנס לירושלים דזה וזה גורם אסור בזורע מעשר שני בירושלים דהגדולין אסורין מטעם דבר שיש לו מתירין א"כ הכא נמי בבהמת מעשר שני אמרו חז"ל דחל קדושת מעשר שני בולד ואף דזה וזה גורם הוא ואסרו להקריב את האמורים דחז"ל עוקרים דבר מן התורה בשב ואל תעשה דהכא שב ואל תעשה הוא אלא דאכתי יש לדחות זה שהרי עיקר מאי דאמרינן דדבר שיש לו מתירין אסרו חז"ל זה וזה גורם היינו משום דבאיסור זה לא מטי ליה שום פסידא כההיא דזורע מעשר שני בירושלים דאם אנו אומרים דהגדולין מעשר שני אין כאן שום פסידא