מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה עג

בשבולין דפטורה מתרומה גדולה כדפרשינן גבי מעשר ראשון דמדלא פירשו דבריהם לומר דהא דמעשר שני שנפדה דפטור מתרומה גדולה מיירי דוקא בשמרחו בהיותו מעשר שני קודם פדיון דפטור דומיא דהקדש דמירוח ההקדש פוטר דמעשר שני ממון גבוה הוא אבל אם מירחו אחר פדיון חייב בתרומה כדין הקדש דאם מירחו אחר פדיון חייב ש"מ דס"ל דמעשר שני שהקדימו בשבולין בכל גוונא פטור מתרומה אפילו מירחו אחר פדיון דטעם הפיטור לאו משום דהוי כהקדש אלא מטעם דפרשינן ומעשר ראשון שהקדימו בשבולין שפטור מת"ג מקרא דמעשר מן המעשר ולא תרומה ומעשר מן המעשר דאף על גב דקרא גבי מעשר ראשון כתיב ילפינן מעשר שני ממעשר ראשון וכן נראה מדברי התי"ט שם שהבין כן בדבריהם שכתב וז"ל ולא ממעשר שני וכו' פי' הרב רבינו עובדיה שהקדימו בשבולין וכן כתב הר"ש ותימא לי מנין דהא במעשר ראשון קראי דרשינן ברפ"ז דברכות ואולי מסברא מפני ששם מעשר אחד הוא והרי אפילו תרומה ילפינן ממעשר עכ"ל הן אמת דאינו כ"כ דחוק לומר דילפינן מע"ש ממעשר ראשון דהא הוקש מעשר ראשון למעשר שני כדאמרינן בספרי בפ' ראה עשר תעשר מלמד שאין מעשרין משנה לחברתה אין לי אלא מעשר שבו דגר הכתוב מנין לרבות שאר מעשרות ת"ל עשר תעשר ע"כ הרי דמכפל עשר תעשר דרשינן דבב' מעשרות הכתוב מדבר מעשר שני ומעשר ראשון וכיון דהוקשו אהדדי לענין דאין מעשרין משנה לחברתה י"ל דאין היקש למחצה ומע"ש נמי יליף ממעשר ראשון לענין זה אבל זה אי אפשר לאומרו כלל שהרי בפירוש אמרו בשמעתין בירושלמי דמעשר שני שהקדימו בשבולין דפטור מתרומה גדולה היינו למ"ד שאינו כנכסיו אבל למ"ד שהוא כנכסיו חייב בתרומה גדולה אלמא לא ילפינן מע"ש ממעשר ראשון לענין זה ודוקא למ"ד ממון גבוה הוא פטור מתרומה אם מירחו קודם פדיון מידי דהוה אהקדש אבל אם מירחו אחר פדיון או למ"ד ממון הדיוט אפילו מירחו קודם פדיון חייב דלא ילפינן ממעשר ראשון ומהתימא שהר"ש עצמו כתב במתני' דחלה וז"ל מפרש בירושלמי מע"ש שהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה ומן המעשרות בד"א שמירח ופדה אבל פדה ומירח חייב בכל וה"ה בהקדש עכ"ל ועוד נלע"ד דמלבד דמדברי הירושלמי דשמעתין מוכח דלא ילפינן מע"ש ממעשר ראשון כאמור כן יש ללמוד מהש"ס דילן מההיא דפ' כל שעה וההיא דפ' שלשה שאכלו וההיא דפ' מפנין וההיא דפ' בכל מערבין הנז"ל דפריך הש"ס בכל הני דוכתי במתני' דקתני מע"ש והקדש שנפדו פשיטא ומשני הב"ע כגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש וקמ"ל דאין חומש מעכב דאם איתא דמע"ש שהקדימו בשבולין אפילו מירחו אחר פדיון פטור מן התרומה כדין מעשר ראשון אמאי לא משני דמעשר שני דמתניתין הוא במעשר שני שהקדימו בשבולין וקמ"ל דאע"ג דמירחו אחר פדיון לא חל עליו חיוב תרומה גדולה דומיא דמעשר ראשון שניטלה תרומתו דרישא דמוקמינן לה בהקדימו בשבולין ואיצטריך תנא לאשמועינן הכי גבי מעשר שני נמי כי היכי דלא נימא דלא ילפינן מע"ש ממעשר ראשון דאין לומר דניחא ליה להש"ס לשנויי דמיירי דלא נתן לו את החומש דבהכי בתירוץ אחד משני מעשר שני והקדש דהא ליתא דמאי דמשני גם חלוקת מע"ש לאשמועינן דאין חומש מעכב הדבר קצת קשה דהא בפרק הזהב דף נ"ד ע"א איפליגו ר"א ורבי יהושע דלר"א החומש אינו מעכב ולר"י מעכב ופלוגתייהו בין בהקדש ובין במעשר שני ומפורש התם דפלוגתייהו הוא אי חומש מעכב מדרבנן משום פשיעותא או לא וקי"ל כר"י וכמו שפסק הר"ם בפ"ז מהלכות ערכין לענין הקדש ובפ"ה ממע"ש יעו"ש וא"כ הכא איך מוקי כל הני מתני' דסתמא נינהו כר"א דלא קי"ל כוותיה לגבי דר"י ואף על גב דלר"י נמי חומש אינו מעכב מדאורייתא כי אם מדרבנן מ"מ כיון דמדרבנן אסרו אותו באכילה לא חשיב דבר הראוי לאכילה דומיא דטבל דקתני בהני מתני' ופריך הש"ס פשיטא ומשני לא צריכא בטבל טבול מדרבנן ה"ד בעציץ שאינו נקוב אלמא אפילו משום איסור דרבנן לא חשיב ראוי וה"ה בלא נתן את החומש והנה כי כן הוה עדיף טפי לשנויי דחלוקת מעשר שני מיירי בשנתן לו את החומש והחידוש הוא דמיירי בשהקדימו בשבולין ומרחו אחר פדיון ועם כל זה פטור מן התרומה ובחלוקת ההקדש החידוש הוא דמיירי בלא נתן לו את החומש וקמ"ל דהחומש אינו מעכב דבהקדש קאי האי אוקמתא (אתיא) ככ"ע ואפי' כר"י דאמרינן התם בפרק הזהב דאמר רבי יוחנן הכל מודים בשבת בהקדש שחלל חדא דכתיב וקראת לשבת עונג ועוד הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק משא"כ במעשר שני וכן פסק. הר"ם בפ"ז מהלכות ערכין דהא בההיא דמפנין וההיא דפרק בכל מערבין הא חזי ליה לאכילה בשבת משום עונג שבת וכן ההיא דפרק כל שעה לענין מצה כיון דהוא לקיים מצות עשה דמצה לא גרע מעונג שבת וההיא דפרק שלשה שאכלו הוה מצי לאוקמה דהא דקתני מתני' דבהקדש דנפדה מזמנין מיירי, בחבית דמותר לו מפני עונג שבת ומדדחיק הש"ס לאוקמי כל הני סתמי דמתני' כר"א דלית הלכתא כוותיה ש"מ דאי אפשר לשנויי חלוקת מע"ש כי אם באופן זה וע"כ כסברת ר"א ומוקמינן ב' החלוקות באופן אחד דאין החומש מעכב:

והנה מאי דאמרינן בירושלמי בשמעתין עוד א"ל אף אנא סבר כן הוי מעשר שני הואיל וכל עמא מודי שהוא כנכסיו חייב וכו' נראה דעיקר הגירסא הוא כגירסת מהרש"ס שהביא הרב שדה יהושע משמיה דגריס מעשר עני הואיל וכל עמא מודי וכו' דגירסת מהר"ר אליהו דגריס הוי מעשר שני ופירושו הוא דחוק מאד אבל גירסת מעשר עני היא מרווחת ואיצטריך לאשמועינן דבמעשר עני שהקדימו בשבולין דלכ"ע ממון הדיוט חייב בתרומה כדי לאשמועינן דלא נימא דכל המעשרות ילפינן ממעשר ראשון דהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה דהא ליתא דשאני מעשר ראשון דגלי קרא ולא ילפינן שאר מעשרות מניה ולהחזיק הדבר דהשיב לו אף אנא סבר כן דבמעשר שני למ"ד כנכסיו חייב בתרומה גדולה הוסיף עוד לומר דלפי זה במעשר עני לכ"ע חייב ומאי דאמרינן עוד הוו פליגי הוא מ"ד חייב אפילו תרומה שבו חייבת וכו' ה"פ דלמ"ד חייב בתרומה אם הקדימו למעשר שני בשבלין דס"ל ממון הדיוט אם כן לענין חלה אם עשה עיסה ממנו קודם הפרשת תרומה אפילו חלק התרומה שבו חייבת בחלה דאף דתרומה בעלמא פטורה מחלה כאן חייבת כדאמרינן לקמן בפירקין בירושלמי גבי מתני' דאלו פטורין מן החלה וחייבין במעשרות דהעושה עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה תרומה חייבת בחלה ומייתי לה מקראי התם דכיון דבעודה בטבלה עשאה עיסה וחל עליה חיוב חלה גם חלק התרומה חייבת בחלה וה"ה הכא דלמ"ד דחייב בתרומה אפילו התרומה שבו חייבת ומ"ד פטור מתרומה דממון גבוה הוא א"כ אף דחולין שבו דהיינו מה שאינו חלק התרומה פטור מחלה:

ומאי דאמרינן עוד בשמעתין מ"ד חייב עשאו תרומת מעשר על מקום אחר מה את עביד ליה כגדיש שנדמע או כעיסה שנדמע וכו' דברים אלו לכאורה משוללי הבנה הם וצריכין ביאור והן קודם כדי לבא אל הביאור נקדים מאי דאמרינן בירושלמי בפ"ב דבכורים עלה דמתני' יש בתרומה ומעשר משא"כ בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרים את הגורן ופריך ניחא התרומה אוסרת את הגורן המעשר אוסרת את הגורן ומשני תפתר שהקדימו בשבולין דאמר ר"א בשם רשב"ל מעשר ראשון שהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה ע"כ והר"ש הביא דברי הירושלמי שם וכתב וז"ל משמע שרוצה לפרש אוסרין את הגורן דאע"פ דלא נתמרחה קובעין אותה לאוסרה באכילת עראי כההיא דתנן בפ"ב דמעשרות ומייתי לה בפ' המביא כדי יין פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן ר"א אוסר לאכול עראי ורבנן מודו דתורם מן הכלכלה ולהכי קשיא ליה במעשר היכי משכחת לה דאסר שהתרומה לעולם קודמת ומשני בשהקדימו בשבולין ולא מייתי דרבי אבהו אלא לאשמועינן שחל שם מעשר כשהקדימו בשבולין ואע"ג דרבי אבהו איירי במעשר ראשון ומתני' במעשר שני ל''ש כדאיתא בירושלמי בפ"ק דחלה דאמרינן מעשר שני שהקדימו בשבולין פטור מן המעשרות ומיהו בסיפא דמתניתין דקתני גבי תרומת מעשר שאוסרת את הגורן כתרומה לא יתכן לפרש בכה"ג שהקדימה דאי אפשר להפריש תרומת מעשר עד שיקרא שם למעשר ונמצא שכבר נאסר הגורן אלא דטובלה לאסור באכילה עד שיפרישנה כתרומה גדולה משא"כ בבכורים ובכה"ג היה יכול פרש כאן עכ"ל ולענ"ד ק"ק דהא לפי מה שאמרו בירושלמי בשמעתין דפ"ק דחלה דהא דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין פטור מן התרומה היינו דוקא בתורם תרומת מעשר ממנו אבל אם תרם תרומת מעשר ממקום אחר עליו חייב בתרומה כנזכר לעיל יתכן לפרש בסיפא דמתני' דקתני דתרומת מעשר אוסרת את הגורן דמיירי נמי בהקדימו בשבולין ומאי דקאמר דתרומת מעשר אוסרת את הגורן לאו על הגורן קאמר אלא על גורן דמעשר ראשון שלקח הבן לוי בשבולין דאם קודם מירוח תרם הבן לוי תרומת מעשר ממקום אחר על מעשר זה עודנו שבולין דבכה"ג שתרם ממקום אחר נתתייב המעשר זה בתרומה ובשאר מעשרות ואף דעדיין לא נתמרח הפרשת התרומת מעשר שהפריש עליו ממקום אחר הרי קובע אותו, לאוסרו באכילת עראי כדין תרומה גדולה דלר"א תרומה קובעת דמלתא דפשיטא הוא דהא דאמרינן דאם הפריש תרומת מעשר ממקום אחר חייב בתרומה הוא לומר דאם מרחו יש לו דין טבל גמור עד שיפריש תרומה גדולה ומעשר שני או מעשר עני וכל שלא הפריש תרומת מעשר המעשר ראשון זה תלוי ועומד דאם יפריש ממנו שוב לא יהיה טבל מחמת תרומה גדולה ומעשר שני ואם יפריש תרומת מעשר ממקום אחר הרי בההיא שעתא חל עליו איסור טבל מחמת תרומה גדולה ומעשר שני אם הוא אחר מירוח ובתורם תרומת מעשר קודם מירוח נמי קובע למעשר ראשון זה בטבל מחמת תרומה גדולה ומעשר שני דתרומה קובעת דמה לי מרים תרומה ממנו עצמו ומה לי שתרם ממקום אחר לענין קביעות דהתרומה קובעת דעפי"ז נלע"ד דיש להבין מ"ש בירושלמי בספ"ק דתרומות וז"ל חייא בר אדא בשם רשב"ל מעשר ראשון שהקדימו בשבולין אסור לאכול ממנו עראי וכו' מהו שילקו על טבלו דבר תורה רבי אשיאן בשם רבי יונה מתני' אמרה דאין לוקין על טבלו דבר תורה דתנינן תמן תרומת מכשר שוה לבכורים וכו' ואוסרת את הגורן ויש לה שיעור כתרומה אית לך אוסרת את הגורן אלא לאחר מירוח הדא אמרת שאין לוקין על טבלו דבר תורה ע"כ ואם פירוש סיפא דמתני' הוא כמ"ש הר"ש אינו מובן כלל מה ראיה ממתני' לומר דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין דאסור לאכול ממנו עראי כדין טבל אינו אלא מדרבנן ואין לוקין עליו דבר תורה כיון דהתם לא מיירי בהקדימו בשבולין אמנם לפי האמור א"ש דהכא בירושלמי אזיל לשיטת סוגיא דבכורים דמוקי רישא דמתני' בהקדימו בשבולין ואוסרת את הגורן היינו שאפילו קודם מירוח מעשר קובע ולשיטה זאת ה"ה סיפא דתרומת מעשר מתפרש הכי על דרך האמור דהקדימו למעשר ראשון בשבולין וקמ"ל מתני' דאם הפריש תרומת מעשר עליו ממקום אחר הרי נטבל כל המעשר ראשון זה מפני התרומה גדולה שבו ומעשר שני שבו וזהו שאמר אוסר את הגורן. דמשעה שתרם תרומת מעשר ממקום אחר אסור לאכול מהמעשר ראשון אכילת עראי דמשמע דדוקא משום דתרם תרומת מעשר נקבע לאסור אבל קודם הפרשת תרומת מעשר לא היה למעשר ראשון זה דין טבל מפני תרומת מעשר שבו כיון דאכתי לא חל עליו חיוב תרומת מעשר עד אחר מירוח וזה הוא אומרו אית לך אוסרת את הגורן אלא לאחר מירוח אבל קודם מירוח אינו אוסרת ואם איתא דהא דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין אסור לאכול ממנו עראי דשמו טובלו הוא מן התורה אם כן איך קאמר דאחר שהפריש תרומת מעשר דוקא נאסר גורן זה באכילת עראי הא קודם הפרשת תרומת מעשר נמי כבר היה אסור גורן זה באכילת עראי דכבר היה טבול לתרומת מעשר דשם מעשר טובלו אלא ע"כ צ"ל דאיסור דאכילת עראי אינו אלא איסורא דרבנן ואין הכי נמי דמדרבנן אפילו קודם הפרשת תרומת מעשר אסור לאכול עראי ומאי דקתני דע"י הפרשת תרומת מעשר אוסר את הגורן היינו שאוסרת את הגורן מן התורה משא"כ קודם הפרשת תרומת מעשר ולענ"ד מהירושלמי הזה דספ"ק דתרומות יש ראיה דהעיקר כגירסת (כסברת) הר"ש אדברי הירושלמי דפ"ב דבכורים דגרסינן תפתר דהקדימו בשבולין דבהכי סיפא נמי דתרומת מעשר מיירי בהכי ולא כגירסת מהרש"ס שהביא הרב שדה יהושע שם בפ"ב דבכורים דלא גריס תפתר שהקדימו בשבולין אלא שהקדימו סתם והיינו שהקדימו בכרי אחר מירוח ונ"מ לגומר פירותיו להוליכן לבית דמותר לאכול מהן עראי אפילו אחר שנגמרה מלאכתן עד שיקבעו למעשר ואחד מו' דברים קובעת אחד מהן הפרשת תרומה וכמ"ש הר"ם ברפ"ג דמעשר יעו"ש וע"ז הוא דקתני מתני' דאם הקדים המעשר המעשר קובע ואסור הגורן אף שלא הכניסן בבית ולפי זה גם סיפא דתרומת מעשר אוסרת הגורן הוא על אופן זה שאחר מירוח הקדים מעשר ראשון וזה המעשר ראשון חייב בתרומה גדולה ובתרומת מעשר אבל כל זמן שלא ראה פני הבית לא נקבע אבל אם תרם ממנו תרומת מעשר אוסר את הגורן דהיינו הגורן של מעשר ראשון שהקדים דקודם שיכנס לבית אסור לאכול ממנו עראי דתרומת מעשר קובע למעשר זה נראה שהוא פי' גירסת הרב אע"פ שהשדה יהושע כתב דבריו בקיצור וא"כ הוא מה מייתי הכא בספ"ק דתרומות מתני' לענין הקדימו בשבולין דאיסור אכילת עראי הוא מדרבנן ומהרש"ס עצמו בביאורו למסכת תרומות אשר בידי כתב ע"ד הירושלמי הנזכר וז"ל ואוסרת את הגורן ע"כ בהקדימו מיירי וגורן דתנן היינו שעשה הלוי בשבולין שנתנו לו למעשר דאי בגורן דבעל הבית הא תרומה גדולה קדמה ואוסרת את הגורן היא אלא ע"כ בגורן דלוי קאי ואפ"ה לא אסרי משום טבל שילקו עליו עד שיפריש תרומת מעשר אלא לאחר מירוח הוא דהוי גורן לטבול עכ"ל ומהירושלמי הזה דספ"ק דתרומות דמסיק דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין דאין לוקין על טבלו דבר תורה נראה דעפ"י הירושלמי הזה כתב הר"ם בפ"ג מהלכות מעשר דין י"ט וז"ל מעשר ראשון שהקדימו בשבולין אסור לאכול ממנו עראי קודם שיפריש תרומתו ואם אכל מכין אותו מכת מרדות והרב משנה למלך שם כתב דהר"ם לטעמיה אזיל שכתב ברפ"ד שאין לוקין מן התורה על אכילת טבל עד שיקבע בכניסתו לבית יע"ש ולפי טעם זה יוצא דאם הכניס לבית מעשר ראשון שהקדימו בשבולין בעודן שבולין הרי נקבעו מן התורה ואם נאמר דדברי הר"ם הם מהירושלמי הנזכר אפשר דאפילו הכניסה בבית בעודן שבולין אין ראית הבית קובע מן התורה כדין שאר דברים שאם הכניסם לבית קודם גמר מלאכתן דאוכל מהם עראי דאפילו ראית פני הבית אינה קובעת כי אם אחר גמר מלאכה כמ"ש הר"ם בפ"ג מהלכות מעשר דין ד' ודין ו' יע"ש וא"כ כיון דעיקר דין מעשר ראשון בשבולין דאמרינן שמו טובלו אין לוקין עליו מן התורה מטעם דעדיין לא נגמרה מלאכתן א"כ הוא הדין אם נכנס לבית אינו קובע ללקות מן התורה ודין זה דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין דשמו טובלו הובא בפרק קמא דביצה דף י"ג ע"א וכתב רש"י וזה לשונו שמו טובלו שם מעשר שנקרא עליו טובלו ואוסרו באכילת עראי ובמיתה כדין טבל עד שירים תרומת מעשר שבו עכ"ל הרי דרש"י חולק על סברת הר"ם ובאמת דדברי הירושלמי דספ"ק דתרומות הנזכר הוי תיובתיה דכיון דבש"ס דילן אין גילוי בדבר אם הא דאמר שמו טובלו ר"ל טבל גמור מן התורה או אינו אלא מדרבנן ובירושלמי פירשו דאין לוקין עליו מן התורה לא משוינן פלוגתא בין הירושלמי לש"ס דילן דאף דבש"ס דילן נקט לשון זה דטובלו דמשמע טבל גמור מדלא נקט לשון הירושלמי דאסור לאכול עראי מ"מ אין זה כ"כ הכרח לדחות מה שמפורש בהיפך בירושלמי באופן דנמצינו למידין מהירושלמי דספ"ק דתרומות דהעיקר כגירסת הר"ש בההיא דפ"ב דבכורים דגרסינן תפתר במעשר שהקדימו בשבילין כאמור:

ואולם י"ל בגירסא זאת וכפירוש הר''ש בה דהא אמרינן בתוספתא ברפ"ב דמעשרות וז"ל התורם גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים ועתיד לדושן רבי אליעזר אומר לא יאכל מהם עראי וחכמים אומרים אוכל מהם עראי מודה ר"א לחכמים בתורם שבולין ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין שיאכל מהם עראי עכ"ל הרי בפירוש דאפילו ר"א מודה בתורם שבולין ועתיד לעשותן גורן דמותר לאכול מהן עראי וכן מפורש בירושלמי בפ"ב דמעשרות גבי מתניתין דפירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן דקא מבעיא לן התם מעשר ראשון מהו שיטבול מה אנן קיימין אם בכרי שנתמרח דברי הכל אסור במעשר ראשון שהקדימו בשבולין דגרי הכל מותר אלא כי אנן קיימין בתמרים והוא עתיד לדושן וכו' עד כאן דפשיטא דמאי דאמרינן דאי במעשר ראשון שהקדימו בשבולין ד"ה מותר הוא עפ"י התוספתא הנזכר דאמרינן דשבולין ועתיד לעשותן גורן אפילו רבי אליעזר מודה וכן לעיל מזה אמרינן בירושלמי על עיקר פלוגתא דרבנן ור"א וז"ל מה אנן קיימין אם בכלכלה של תאנים ד"ה אסור ואם בזתים על השמן וענבים על היין דברי הכל מותר