מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה עב

שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה אעפ"י שניטלה ממנו ת"מ וי"ל בשהקדימו בשבולין כיון שלא הגיע לו שעת חיוב תרומה גדולה קרי ליה ניטלה תרומתו שהרי ניטלה ממנו התרומה שהגיע זמן חיובה דהיינו תרומת מעשר אבל בהקדימו בכרי שהגיעה שעת החיוב ולא הפרישה קרי ליה לא ניטלה תרומתו אעפ"י שניטלה ממנו ת"מ שהרי לא ניטלה ממנו התרומה שהגיע חיובה ליטול דהיינו ת"ג עכ"ל ואם נאמר כפי דברי רבינו יונה אין ראיה לסתור סברת הירושלמי ממאי דלא משני דסיפא נמי בהקדימו בשבולין אלא דמיירי דתרם ת"מ קודם מירוח דלא ניחא ליה להש"ס לומר הכי דא"כ איך ברישא דמיירי בחרם ת"מ אחר מירוח שכבר הגיע חיוב תרומה גדולה קרי ליה ניטלה תרומתו כשניטל ממנו תרומת מעשר ובסיפא קרי ליה לא ניטלה תרומתו מפני ת"ג אף דבשעה שתרם תרומת מעשר קודם מירוח לא הגיע עדיין חיוב תרומה גדולה מ"מ אדרבא לפי דברי רבינו יונה נראה דיש ראיה ברורה דלא ס"ל להש"ס כהירושלמי דהא לפי דבריו ע"כ מוקמינן רישא דמתניתין בתורם ת"מ קודם מירוח דמש"ה קרי ליה ניטלה תרומתו כשניטל ממנו תרומת מעשר בלבד שהרי ניטלה ממנו התרומה שהגיע זמן חיובה דתרומה גדולה עדין לא הגיע זמן חיובה עד אחר מירוח משא"כ בסיפא ולפי הירושלמי בכה"ג דתרם ת"מ קודם מירוח חייב בתרומה גדולה אחר מירוח:

(ב) והנה גבי מתניתין דקתני דמעשר שני והקדש שנפדו דחייבים בחלה כתב הר"ש וז"ל בעיסה של מעשר שני בירושלים פלוגתא דר"מ ור"י בפרק כ"ש דלר"מ פטורים משום דממון גבוה הוא וכתיב עריסותיכם ולרבי יהודה חייבים אבל בגבולין פטורין אפילו לר"י כדאמרינן בסוף פרק חלק ומתניתין דהכא בגבולין ואפילו כר"י עכ"ל הנה בסוף פרק חלק דף קי"ב ע"ב גבי הא דאמר רב חסדא דבגבולין דברי הכל פטור כתב רש"י ז"ל תרי לישני וז"ל אבל בגבולין שאין לה היתר אכילה אלא בפדיה ד"ה פטורה מן החלה דממון גבוה הוא ל"א אבל בגבולין דאין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה דהיינו בשעת גלגול העיסה לא קרינן ביה ראשית עריסותיכם ואפילו פדאה לאחר זמן פטור מן החלה עכ"ל דמפורש יוצא מדבריו דללשון ראשון נראה דס"ל דבגבולין אפילו לר"י ממון גבוה הוא לכל דבר וללשון שני נראה דס''ל דלר"י לעולם ס"ל דממון הדיוט הוא אפי' בגבולין אלא דפטורה מן החלה בגבולין מטעם דבגבולין אין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה ולא קרינן בה עריסותיכם דמשמעות עריסותיכם הראוי לכם לאכילתכם הוא וכדאמרינן בפרק לולב הגזול דף לה לענין אתרוג דבעינן לכם משלכם דלכ"ע היתר אכילה בעינן דהראוי לכם לאכילתכם בעינן ה"ה לענין חלה ולפי הלשון שני מאי דפריך התם מההיא דמעשר שני וכתבי הקדש יגנזו צ"ל דעל דרך זה פריך דאם איתא דלענין חלה מודה ר"י מטעם דלית בה היתר אכילה א"כ גבי עיר הנדחת דדרשינן שללה ולא שלל שמים מעשר שני בגבולין נמי אף דממון הדיוט הוא ולענין ממון קרינן ביה שללה מ"מ בעינן שיהיה שללה הראוי לכם לאכילה ומעשר שני בגבולין כיון דאינו ראוי לאכילה לא קרינן ביה שללה ונראה דהעיקר כלשון שני שכתב רש"י דלעולם לר"י אפילו בגבולין ממון הדיוט הוא כמו שמתבאר ממתניתין דפרק האיש מקדש דף נג ע"ב דלר"י אם קדש במעשר שני במזיד מקודשת ואפילו בגבולין וכן כתבו התוספות שם ד"ה איהו לא ניחא ליה וכו' יע"ש ובחידושין למסכת קדושין לאחד מהראשונים לא נודע למי מקדושים הוא כתב שם בפרק הא"מ בדף הנזכר משם רש"י שם דאפילו לר"י דאמר ממון בעלים הוא ה"מ בירושלים אבל חוץ לירושלים ממון גבוה הוא כיון דלא מצי למיכליה הכא בקדושתיה וכי מקדש לה חוץ לירושלים במע"ש במזיד קידש אע"ג דהכא ממון גבוה הוא ומצי למהדר ביה הרי זה כמאן דאמר הרי את מקודשת לי בהאי מעשר לכשתעלי עמי לירושלים וכי מסקא ליה לירושלים מיהא מקדשא ליה וכו' והביא ראיה שם לדברי רש"י מההיא דפרק חלק ומשם הב"ה כתב שם וז"ל והב"ה אומרים דכי אומרים במזיד קדש לאלתר נמי קדש דאפילו בגבולין נמי הוי ממון הדיוט וההיא דפרק חלק גבי חלה התם הוא משום דעריסותיכם כתיב דמשמע דעכשיו שלכם היא לאכלה כאן וכן כתב דהראב"ד הולך על דרך הב"ה יע"ש באופן דבגבולין לר"י אם הוי ממון גבוה או ממון הדיוט תלוי במחלוקת בין הראשונים דלדעת רש"י בפ' חלק בלשון ראשון ולדברי רש"י בההיא דמקדש במעשר שני במזיד ס"ל דאפילו לר"י בגבולין ממון גבוה הוא ולדעת התוספות והב"ה והראב"ד ס"ל דאפילו בגבולין ממון הדיוט הוא לענין קדושין וכיוצא ושאני חלה וכן כל דבר דבעינן לכם משלכם כיון דבעינן ראוי לאכילה ומע"ש דבגבולין אינו ראוי לאכילה לא קרינן ביה לכם:

והנה ראיתי בת"כ בפרשה בהר בפסקא ו' וז"ל את כספך ולא כסף אחרים או כספך ולא כסף מעשר כשהוא אומר (נשך] (כסף) כסף לרבות כסף מעשר ע"כ וצריך להבין דכלל בידינו דסתם ספרא רבי יהודה היא ואם כן לרבי יהודה הא סבירא ליה דמעשר שני ממון הדיוט הוא ושפיר קרינן ביה כספך ואיך הוה ס"ד למעט כסף מעשר מכספך, דאיצטריך קרא דנשך כסף לרבות וע"כ צ"ל דמיירי בכסף מעשר בגבולין דהוה ס"ד למעט מקרא דכספך בין למ"ד דאפילו בגבולין ממון הדיוט הוא ועם כל זה מודה ר"י בחלה דלא קרינן ביה עריסותיכם כיון דאינו ראוי לאכילה וה"ה לענין רבית דבגבולין לא קרינן ביה כספך כיון דאין בו היתר אכילה והנאה בגבולין ולמ"ד דממון גבוה הוא פשוט יותר דאי לאו קרא דמרבה ליה הו"א דמעשר לא קרינן ביה כספך ובאמת הברייתא זאת היא ראיה לסברת רב חסדא בפרק חלק וק"ק איך לא הזכירו ברייתא זאת דמוכח בהדיא דמודה ר"י בגבולין ואולם נראה דמברייתא זאת יש. להוכיח כמ"ד דלר"י אפילו בגבולין ממון הדיוט הוא דהא למ"ד ממון גבוה הוא אפילו לר"י בגבולין לא מצי ליתן לאחר במתנה וכמו שנראה מדברי התוספות בקדושין בדבור הנזכר וכמ"ש הרב בחי' קדושין הנזכר לעיל שכתב דלפי סברא זאת הא דאמרינן הפודה מעשר שלו מוסיף עליו חומש בין משלו ובין שניתן לו במתנה דאמרינן בשמעתין דלרבי יהודה היא אף על גב דפדיון מסתמא בגבולין הוא דאלמא דלר"י ממון הדיוט הוא אפילו בגבולין מדמצי יהיב ליה במתנה צ"ל דהתם נמי כגון דיהבה ניהליה דכי מסיק ליה לירושלים ניהוי שלו ונהי דמצי נותן למהדר ביה כל כמה דלא אסקיה לירושלים אבל אי לא הדר ביה עד דמטא התם קני ומעשר שני [שלו[ ומוסיף חומש עכ"ל אף דלע"ד יש לגמגם קצת בדבריו דכיון דלר"י אינו זוכה המקבל עד שיעלה אותו לירושלים וכל עוד שלא עלה הרי הם פקדון בידו וברשות הבעלים הוא לחזרה איך מפני שלא חזר בו הנותן קרינן ביה איש ממעשרו כיון דאכתי אינו שלו ולמה יתחייב בחומש כיון דהמקבל אם פודה אותו חשיב כפודה מעשר שני של אחרים דאינו צריך חומש ועוד קשה דכיון דכ"כ דחק עצמו ליישב זה עדיפא מינה הוה מצי למימר דמיירי הכא במעות מעשר שני דמתבאר בפ"ג דמעשר שני משנה ד' דאף דאין פודין פירות מע"ש בירושלים פדיון וחילול מעות מעשר שני מותר בירושלים וכמ"ש הר"ם בפירוש המשנה שם יע"ש דבהכי ניחא לפי שיטת הרב דמודה ר"י בגבולין דממון גבוה הוא דלא תיקשי להו מההיא דאמרינן במנחות דף פ"ב ע"א דמוקי ברייתא דהמתפיס מעות מעשר שני לשלמים כשהוא פודאן מוסיף עליהם ב' חומשים דאתיא כרבי יהודה כדי שלא תיקשי ממנו לר"א די"ל דמיירי בירושלים ומעות באופן דאם ממון גבוה הוא אף לר"י א"כ במלוה כסף מעשר ברבית אין הלוה זוכה בגוף המעות כדין כל הלואה דזוכה בה הלוה דמלוה להוצאה ניתנה אלא עד שיעלה אותם לירושלים וקודם שיעלה אותם אינו יכול להשתמש בהם כיון דאיסורא דמעשר שני רביע עלייהו ואכתי לא זכה בהם הלוה ובכה"ג אפילו שהלוה עבר ונשתמש במעות קודם עלייתן לירושלים שלכ"ע פשיטא דלא מיקרי אופן זה אגר נטר מידי דהוה למלוה מעות הקדש במזיד ברבית דליכא משום איסור רבית וכמו שכתבו התוספות בפרק הזהב דף נ"ז ע"ב בד"ה כיון דמעל וכו' וז"ל ולא מ"ל דאוזפיה במזיד דלא נפקא לחולין דא"כ ליכא אגר נטר כיון דהלוה אסור להשתמש בהם דלא זכה בהם עכ"ל וא"כ אי שייך דין רבית בכסף מעשר הוא משום דמלוה לו כדי שיעלה אותם לירושלים ושם יזכה בהם וישתמש בהם כשאר הלואה ובכה"ג דעיקר חלות זכות שם הלואה אינו אלא לאחר שיעלה אותם לירושלים ומסתמא חשיב כאילו מפריש המלוה אותם שיזכה בהם לאחר שיעלה אותם בירושלים ובכה"ג לר"י למה צריך קרא לרבות דאיכא איסור רבית כיון דלר"י ממון הדיוט הוא בתוך ירושלים ובכה"ג חשיב כמלוה אותם מתחלה בתוך ירושלים וא"כ למה צריך קרא לרבות כסף מעשר לרבות לר"י ובשלמא למ"ד דאפילו בגבולין לר"י ממון הדיוט הוא א"ש דכיון דלר"ו אפילו חוץ לירושלים זוכה בהם הלוה אף דאינו יכול להשתמש בהם בגבולין מ"מ כיון דבגבולין כבר זכה בהם כשאר מלוה זכיה גמורה על דעת להשתמש בהם בירושלים הו"א דכיון דאסור להשתמש בהם ובשעה שזוכה בהם בדרך הלואה לא קרינן ביה כספך הראוי לך לאכילתך ולהנאתך אף דאחר עלייתן לירושלים יכול להשתמש וקרינן ביה כספך מ"מ בשעת הלואה דאיכא זכיה לא קרינן ביה כספך והו"א דליכא איסור רבית קמ"ל קרא דנשך כסף דאף בכה"ג איכא איסור רבית כיון דקרינן ביה כספך אחר שיעלה אותן לירושלים:

ודע דאגב אורחין הוקשה לי בברייתא הזאת דת"כ הנזכר דאמאי לא ממעט מקרא דכספך כי אם ממון עובד כוכבים ואמאי לא ממעט נמי ממון הקדש דאם הלוה ממון הקדש לא שייך ביה רבית כדמצינו בכמה דוכתין דממעטינן שניהם כדאמרינן בפ"ק דפסחים דמקרא דולא יראה לך ממעטינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ונראה פשוט דלא שייך רבית בהקדש בכסף דאי אוזפיה גזבר ק' בק"ך מעל הגזבר וכיון דמעל הגזבר יצאו מעותיו לחולין והוה להו דהדיוט כדאמרינן בפ' הזהב דף נז יעו"ש דלא אשכח התם רבית בהקדש כי אם באבני בנין המסורות לגזבר כדשמואל דבונין בחול ואח"כ מקדישין יעו"ש וי"ל מההיא דאמרינן בפ' כל שעה דף כ"ז גבי תנור שהסיקו בעצי הקדש דפריך והלא מעל המסיק וכל היכא דמעל המסיק נפקו להו לחולין ומשני אמר רב פפא הכא בעצי שלמים עסקינן ואליבא דר"י וכו' שלמים נמי כיון דלאו בר מעילה נינהו לא נפקן לחולין ע"כ וא"כ גבי רבית נמי משכחת לה בדמים שהפרישן לקנות בהם שלמים דכיון דהוקדשו הדמים לשם שלמים אין בהם מעילה ואם הלוה אותם המקדיש או הגזבר לאחר ברבית אפילו אחר הלואה אכתי מעות הקדש נינהו כיון דלא יצאו המעות לחולין ומשכחת לה במלוה אותם בשוגג דלא ידעו המלוה והלוה שהם דמי של שלמים דבכה"ג מסתמא משתמש בהם הלוה כשאר חובות ואיכא אגר נטר:

ארך שיהיה נראה דמברייתא זאת דת"כ יש קצת סמך כמ"ד דלר"י לעולם ממון הדיוט הוא אפילו בגבולין וכן יש ללמוד מדברי הירושלמי בפ"ד דמסכת מעשר שני עלה דמתניתין בעל הבית אומר בסלע וכו' אמר רבי יוחנן הקדש שפדאו יותר על דמיו תפס הכל מעשר שני שפדאו יותר על דמיו לא תפס הכל מה בין הקדש מה בין מעשר שני אמר רבי אמי שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדשות וכו' רבי יונה בעי כמ"ד כנכסיו ברם למ"ד אינו כנכסיו מה בין הקדש מה בין מעשר וכו' ואמרינן עוד אר"י הקדש שפדאו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי מעשר שני שפדאו ולא הוסיף חומש הרי זה אינו פדוי וכו' רבי יונה בעי כמאן דאמר כנכסיו ברם כמ"ד אינו כנכסיו מה בין הקדש ומה בין מעשר שני וכו' ע"כ והכא חוץ לירושלים מיירי דהא הפודה מע"ש קאמר ופדיון לא שייך כי אם בגבולין ועכ"ז אמרינן דאפילו בגבולין איכא פלוגתא דאיכא מאן דאמר כנכסיו ואיכא מאן דאמר דאינו כנכסיו אלמא דלר"י בכל גוונא ממון הדיוט הוא והדבר קשה למ"ד דר"י מודה בגבולין דממון גבוה הוא דמאחר דבירושלמי נראה בפירוש איפכא ע"כ צריך לפרש הא דרב חסדא דס"פ חלק דמודה ר"י בגבולין [דפטור[ בחלה דלאו משום דממון גבוה הוא אלא משום דלית ליה היתר אכילה דכל היכא דאפשר להשוות תלמוד ירושלמי עם תלמוד דידן משוינן ובפרט כי סברת רב חסדא דפרק חלק דבגבולים מודה ר"י דפטור מחלה כמו כן אמרו בירושלמי בפרק חמישי דמעשר שני גבי מתני' כרם רבעי ב"ש אומרים אין לו חומש יעו"ש ולפי מה שלמדנו מהירושלמי דאפילו בגבולין לר"י ממון הדיוט הוא ע"כ צ"ל דה"ט דחלה דפטור משום דאינו ראוי לאכילה ועפי"ז שלמדנו מן הירושלמי בפ"ד דמעשר שני דלר"י אפילו בגבולין ממון הדיוט הוא הבא נבא להבין מאי דאמרינן בירושלמי עלה דמתני' דחלה וז"ל ר"ז רבי יוסי וכו' מעשר שני שהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה רבי יונה כמ"ד אינו כנכסיו ברם כמ"ד כנכסיו הוא חייב א"ל אף אנא סבר כן הוי מע"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב הוי פליגי הוא מ"ד חייב אפילו תרומה שבו חייבת מ"ד פטור אפילו חולין שבו פטורין עשאו תרומת מעשר על מקום אחר מה את עביד כגדיש שנדמע או כעיסה שנדמעה וכו' ע"כ וכתב הר"ש במתני' וז"ל מפרש בירושלמי מעשר שני שהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה ומן המעשרות במה דברים אמורים שמירח ופדה אבל פדה ומירח חייב בכל וה"ה לענין הקדש עכ"ל נראה מדבריו דס"ל דמאי דאמרי בירושלמי מע"ש שהקדימו בשבולין פטור מן התרומה הוא לפרש מתני' דקתני אלו חייבים בחלה ופטורין מן המעשרות וקתני בכלל מעשר שני והקדש שנפדו דעכצ"ל דמיירי במעשר שני שהקדימו בשבולין דאי מיירי במעשר שני שהפרישו כסדרו שהפריש תרומה גדולה בתחלה ואח"כ מעשר ראשון ואחריו מעשר שני איך שייך לומר דהמעשר שני זה פטור מן המעשרות דמשמע דפטור מטעם פיטור דהקדש דמע"ש ממון גבוה הוא תיפוק ליה דמע"ש זה אין בו חלק תרומה ומעשר ראשון שכבר הפרישם בתחלה אלא עכצ"ל דמיירי שהקדימו בשבולין דעדיין חלק תרומה ומעשר ראשון בתוכו ופטור מצד דממון גבוה הוא וחשיב כאילו הקדיש קודם מירוח ומירחו ההקדש דפטור כיון דהקדימו בשבולין וא"כ מ"ש הר"ש לעיל מזה ומתניתין דהכא בגבולין ואפילו כר"י צ"ל דס"ל כמ"ד דאפילו לר"י בגבולין ממון גבוה ומתני' ע"כ בגבולין הוא דהא דתני מע"ש והקדש שנפדו ופדיון לא שייך אלא בגבולין אתיא אפילו כר"י אלא דקשה על זה דאי כוונת הירושלמי הוא לומר דמתני' מיירי בהקדימו בשבולין מהטעם האמור אם כן כיון דאמרו בירושלמי דהא דפטור הוא למ"ד שאינו כנכסיו אבל למ"ד שהוא כנכסיו חייב עכצ"ל דהירושלמי ס"ל דלר"י אפילו בגבולין ממון הדיוט הוא דהא מתני' ע"כ בגבולין הוא והרי מהירושלמי הזה מוכח כדמוכח מהירושלמי דמעשר שני שכתבנו וצ"ל דהר"ש מה שכתב דמתניתין אתיא אפילו כר"י הוא עפ"י הש"ס דילן בפרק חלק דסבירא ליה דפשט דברי רב חסדא הוא דלר"י ממון גבוה הוא בגבולין וי"ל דמאחר דבירושלמי נראה דאינו כן ודברי רב חסדא אפשר לפרשם דמטעם דלית ביה היתר אכילה הוא מי הכריחו להשוות מחלוקת בין הירושלמי וש"ס דילן:

והנה ראיתי להר"ש ולרע"ב בפ' ראשון דתרומות משנה ה'. עלה דתנן אין תורמין וכו' ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו וז"ל ולא ממעשר ראשון וכו' אין תורמין ממנו תרומה גדולה על כרי של טבל ואיצטריך לאשמועינן היכא שהקדימו בשבולין דאמרינן בפ' כ"ש דפטור מת"ג וכו' ולא במע"ש היכא דלא נפדו לא איצטריך דמתני' ר"מ היא דאמר מעשר שני ממון גבוה אבל נפדו ס"ד דעושה אותם תרומה גדולה וכי תימא הא נמי פשיטא דחולין גמורין הם איצטריך היכא דהקדימו בשבולין דפטורה מתרומה גדולה כדפרשינן גבי מעשר ראשון עכ"ל וי"ל דלפי מ"ש דהר"ש ס"ל במתני' דאפילו לר"י בגבולין ממון גבוה הוא למה איצטריך לומר הכא דהיכא דלא נפדו ל"א דמתני' ר"מ היא הא כיון דקתני נפדו בגבולין מיירי דלא שייך פדיון אלא בגבולין ואפילו לר"י ממון גבוה הוא ולא איצטריך לאשמועינן בלא נפדו עוד יש לעמוד בדבריהם במ"ש דבנפדו נמי איצטריך היכא דהקדימו