מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה סט

בתרומה ודוחק לומר דלעולם דמתני' בשפחתו העברים מיירי ואיכא לאוקמא בתרומת ירק דמדרבנן היא והכי אוקמינן בפרק התקבל בדף הנזכר מתניתין טובא דכוותה וכמו שראיתי למהר"ש סירילי"ן ז"ל שכתב כן במתני' פ"ג דתרומות בביאורו על הירושלמי דלע"ד זה דוחק גדול דהא קתני מתני' עבדו ושפחתו דומיא דמרשה בן ביתו דמיירי אפי' בתרומה דאורייתא ואם איתא דגבי שפחתו מיירי בתרומה דרבנן דוקא לא הוה נקיט להו תנא בחדא מחתא וא"כ ע"כ צ"ל לע"ד דבעבדו ושפחתו הכנענים הוה כיון שלא פי' התנא העבריה וש"מ דכיון דהם גדולים הם ראוים לשליחות להפריש תרומת רבם וע"כ משום דאיתנהו בתרומה דנפשייהו הוא אף דלאו ישראל נינהו וע"כ צ"ל דלא דרשינן מה אתם ישראל אלא מה אתם בני ברית וא"כ איך קס"ד דר"א לומר דדרשינן הכי אך עפ"י החילוק הנזכר א"ש דאפילו אי דרשינן מה אתם ישראל ממתני' לא קשה מידי דשאני עבדו ושפחתו דידם כידו ואף דלאחרים לא מתעבדי שליח אפילו במלתא דאיתנהו בה משום דלאו ישראל נינהו מ"מ לרבם מתעבדי שליח מכיון דידם כידו וכתורם בעצמו ממש דמי:

ויש ללמוד חילוק זה דיש לחלק בין עבדו לעבד אחרים מההיא דאמרינן בפרק השואל דף צ"ו ע"א אמר ליה רב עיליש לרבא האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו תבעי למ"ד שלוחו של אדם כמותו ה"מ שליח דבר מצוה הוא אבל עבד דלאו בר מצוה הוא לא או דלמא אפילו למ"ד אין שלוחו של אדם כמותו ה"מ שליח אבל עבד יד עבד כיד רבו דמי אמר ליה מסתברא יד עבד כיד רבו ע"כ ופירש"י עבד דלאו בר מצוה לא דשליחות נפקא לן מאתם גם אתם לרבות שלוחכם דבעינן דומיא דמשלח שיהיו דיניו נוהגים בו וזה אין דין שואל נוהג בו וגם משאיל שאין לו כלום בלא רבו ע"כ נמצא מדברי רש"י דמאי דקאמר הש"ס עבד דלאו בר מצוה הוא היינו משום דליתיה בתורת שאלה ומלתא דלא שייכא ביה לא מתעבד שלית ועכ"ז פשיט ליה לרבא דמסתבר יד עבד כיד רבו ובין למ"ד שלוחו של אדם כמותו לא שניא עבד בשביל דליתיה בתורת שאלה ובין למ"ד אין שלוחו של אדם כמותו עבד שאני דנעשה שליח כיון דידו כידו ממש דמי הרי בהדיא דעבדו שאני דנעשה שליח אף במלתא דליתיה ואף בדבר שאינו נעשה [ע"י[ אחר וא"כ נראה דה"ה פועל דגופו קנוי לבעה"ב דשכירות ליומיה ממכר הוי דחשיב ידו כיד בעה"ב ואפילו בדבר שאינו נעשה שליח הפועל נעשה שליח כדין עבדו וכן י"ל כן מההיא דאמרינן בפ"ק דב"מ דף י' עלה דאמרינן המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואותביה ליה ממתני' דהשוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה היום מציאתו לבעה"ב אלמא המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ומשני שאני פועל דידו כיד בעה"ב וצריך להבין דמאי שנא פועל משליח דעלמא אי משום דיד פועל כיד בעה"ב שליח נמי שלוחו של אדם כמותו וכבעה"ב דמי ועכ"ז ס"ל לר"נ דלא קנה חבירו וע"כ צ"ל דשליח שאני משום דאין אדם יכול לעשות שליח שיזכה לו במקום שחייב לו משא"כ לפועל דכיון דפועל גופו קנוי לבעה"ב דשכירות ליומיה ממכר הוי חשיב ידו כבעה"ב וכאילו בעה"ב עצמו הגביה המציאה דומיא דעבד כנעני דאמרינן ידו כיד רבו וחשיב שאלה בבעלים אם השאיל עבדו במקומו אף דלגבי שליח לא חשיב שאלה בבעלים:

ראיתי להרב מחנה אפרים בהל' שלוחין סי' י"א שהעלה שם דישראל העושה מעקה ע"י פועל עובד כוכבים דיברך עליו מטעם דפועל גופו קנוי לבעה"ב וחשיב כמתקן הישראל עצמו ואף דאין שליחות לעובד כוכבים מברך עליו והביא ראיה מההיא דמציאת פועל לבעה"ב וההיא דהשואל דיד עבד כיד רבו יעו"ש וא"כ כפי זה שפיר י"ל דה"ט דרבינו דהוצרך להביא מפי השמועה ומסברת הרי"ף לומר דגלגול העובד כוכבים בשל ישראל אינו פוטר ולא הביא מהתוספתא הנזכר כיון דהתם מיירי דהגלגול הוא ע"י הפועלים ואפשר לומר דשאני פועל דידו כיד בעה"ב וחשיב שלוחו וכאילו גלגל הישראל עצמו חשיב אבל אם הישראל עשה שליח עובד כוכבים לגלגל עיסתו שלא בתורת פועל אכתי אפשר דכיון דאין שליחות לעובד כוכבים לא חשיב כאילו גלגל הישראל עצמו ופטור אלא דהכי אמרי רבנן וכ"ד הרי"ף דאפילו דגלגל העובד כוכבים כשליח בעלמא שלא בתורת פועל אין גלגול פוטר דאף דלא חשיב כאילו גלגל הישראל עצמו כיון דאין שליחות לעובד כוכבים מ"מ אעיקרא דמלתא ל"א דגלגול העובד כוכבים פוטר אלא בגלגל בממונו אבל כל שעיקר העיסה היה של ישראל אינו פוטר כיון דממונו דישראל הוא והבעלים בר חיובא נינהו ובענין גלגול פוטר לעולם אזלינן בתר בעלים דאם הבעלים ישראל גלגול העובד כוכבים אינו פוטר ואם הבעלים עובד כוכבים אפילו גלגל ישראל פטור ואולם לענ"ד נראה דאף דנ"ל כן בדעת רבינו דס"ל הכי כסברת הרב מ"א דיש לחלק בין פועל לשליח מ"מ נראה דעיקר דין זה במחלוקת שנוי ורבים מהפוסקים חולקים על זה דהא אי אמרינן הכי דעבדו ידו כידו ונעשה שליח לרבו אף במלתא דלא שייך ביה וכההיא דשאלה בבעלים לדעת רש"י כאמור א"כ י"ל דהא דאמרינן דאין העבד נעשה שליח לקבלה לקבל גיטה מיד בעלה אינו אלא בעבד שאינו שלה אבל בעבד של האשה נעשה שליח לקבלה דאף דליתיה בתורת גיטין מ"מ כיון דידו כידה חשיב כאילו קבלתו האשה עצמה ממש ועינינו הרואות דאין כן דעת הפוסקים דהתוספות בסוגייא דהמביא תניין כתבו וז"ל לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין והא דמתגרשת בעבד שלה היינו מטעם חצר עכ"ל הנה נראה מדבריהם דס"ל דאפי' בעבד שלה אינו נעשה שליח מדהוצרכו לומר בשמעתין דההיא דנתן ביד עבדה גט הוא מדין חצר וכן ראיתי לריא"ז בשלטי הגבורים שכתב בפי' הכי וז"ל העבד שפסלו שליחותו בגט בין אם היה של איש המגרש בין אם היה של אשה המתגרשת בין אם היה של איש אחר עכ"ל וכן נראה מסתמיות כל הפוסקים שסתמו דבריהם ולא חלקו כלל וכי היכי דלא תיקשי לן מההיא דשאלה בבעלים דמוכח משם דאע"ג דעבד ליתיה בתורת שאלה נעשה שליח משום דיד העבד כיד רבו וכן מההיא דמציאת פועל לבעה"ב כדבר האמור ע"כ צ"ל דס"ל להתוספת וריא''ז וסתמות הפוסקים דמאי דקאמר הש"ס התם בהשואל תיבעי למ"ד שלוחו של אדם כמותו ה"מ שלית דבר מצוה הוא אבל עבד דלאו בר מצוה הוא לא לאו משום דליתיה בתורת שאלה כמו שפירש"י דהא ליתא שהרי בעבד נמי שייך דין שאלה בנתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו אלא כוונת הש"ס כמו שפי' הריטב"א שם ושאר מפרשים הביא דבריהם הרב בספר א"ז דמצדד הש"ס לומר דאפילו למ"ד דלא מסתבר למעט מבעליו יתירה שליח מ"מ עבד דלאו בר מצוה הוא כישראל גמור אפשר דמסתבר למעט אע"ג דאיתיה בשליחות דעלמא במלתא דשייך ביה דשאני הכא דמעטיה קרא ואהא מסיק רבא דמסתברא דיד העבד כיד רבו ולא מסתבר למעוטי וגם למ"ד אין שלוחו של אדם כמותו שאני עבדו דהואיל והעבד עצמו ראוי לשליחות הוא מסתבר לומר דאף דשאלה ליתא ע"י שליח עבד שאני דכגופו דמיא וא"כ נמצא דדוקא בענין שהעבד ראוי לשליחות אלא דהענין עצמו אינו נעשה ע"י שליח אהני מה שהוא ע"י עבדו דחשיב כאילו עושה בעצמו ממש וכן ההיא דמציאת פועל היינו טעמא משום דהפועל עצמו ישראל הוא וראוי לשליחות אלא דהגבהת המציאה ליתא ע"י שליח וכל דהוי מושכר לו ידו כידו חשיב כהגביה בעצמו אבל לענין גט דמצד עצמו אינו ראוי לשליחות אף דהוי עבדו אינו נעשה שליח דמה שגופו קנוי לו אינו מעלה ומוריד להכשירו מפיסולו:

והנה כי כן בנדון הרב מ"א במתקן המעקה ע"י פועל עובד כוכבים דהעלה דיברך עליו מטעם זה לענ"ד אינו נראה כן לענין דינא כיון דלרוב הפוסקים נראה דס"ל דבדבר שהעבד והפועל אינהו גופייהו פסולים לשליחות אינם נעשים שליח אפילו לרבו וא"כ בעושה מעקה ע"י הפועל עובד כוכבים לא חשיב כאילו עשה הוא בעצמו כיון דאין שליחות לעובד כוכבים והנה גרסינן בפ"ד דשבועות דף ל"א ע"א במתני' שילח ביד עבדו או שאמר להם הנתבע משביע אני עליכם הרי אלו פטורים עד שישמעו מפי התובע ואמרינן בגמרא דילפי לה מדכתיב אם לא יגיד וכתיב לוא בוי"ו ואל"ף לומר אם לו לא יגיד ונשא עונו הא אם לאחר לא יגיד פטור ע"כ ומפשט הסוגייא נראה דעד כאן לא ממעטינן מקרא דאם לא יגיד דעד שישמעו מפי התובע אלא באם השביע להם אחר מעצמו שלא בשליחות התובע דומיא דהשביע עליהם הנתבע דקתני מתני' שהוא מעצמו השביעם דאי לאו קרא דאם לא יגיד הוה אמינא דלא שנא שמעו מפי התובע עצמו ול''ש שמעו מפי אחרים שלא בשליחות התובע כיון דלא מסתבר, לחלק דס"ס הרי שמעו שבועה ולא העידו אבל אם התובע עצמו עשה שליח להשביעם אף דלא הרשהו על הממון לאשתעויי דינא בהדי נתבע כי אם עשאו שליח על ענין השבועה דוקא חייבים דהא קי"ל בכל התורה כולה ששלוחו של אדם כמותו וה"ה הכא דנהי דקפיד קרא על התובע עצמו מ"מ העיקר אצלינו דשלוחו של אדם כמותו ולפ"ז א"ש מאי דנקט מתני' שילח ביד עבדו ולא נקיט שילח ביד חבירו מטעם דדוקא עבדו דלא שייך בו שליחו של אדם כמותו מכיון דאינו בר מצוה דליתיה בתורת שבועת העדות דהא מה שקנה עבד קנה רבו ואין לו ממון לבא לידי שבועת העדות וכמ"ש רש"י בההיא דשאלה בבעלים וכיון דליתיה בתורת שבועת העדות אינו נעשה שליח על כך אבל אם שילח ביד חבירו חייבים כיון דשלוחו של אדם כמותו אמנם נראה דהא ליתא דהתינח לדעת רש"י בההיא דשאלה בבעלים אבל לדעת הסוברים דעבד איתיה בשאלה דהא משכחת לו ממון בנתנו לו ממון שאין לרבו רשות בו ה"ה נמי הכא דהעבד נעשה שליח לענין שבועת העדות כיון דאיתיה בתורת שבועת העדות בממונו ואם איתא דאי שילח ביד חבירו אמרינן בזה ששלוחו של אדם כמותו א"כ מ"ש עבדו לכן נראה דהמתבאר מתוך סוגייא זאת הוא דאפילו אם ע"י חבירו פטורים דאם לו לא יגיד בדווקא בעינן ולא לשלוחו וכן מתבאר שם דף ל"ג ע"ב עלה דמתני' משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו לי שאני כהן שאני לוי וכו' ופריך הש"ס טעמא דאיש פלוני כהן הא מנה לי ביד פליגי חייבין הא קתני בסיפא עד שישמעו מפי התובע ומשני אמר שמואל בבא בהרשאה ע"כ דנראה בהדיא דדוקא בבא בהרשאה דיכול להוציא עיקר הממון מיד הנתבע דחשיב כבעלים ממש חייבים אבל שליח בלבד על ענין השבועה בלבד פטורים דאי לא ת"ה אמאי הוצרך הש"ס לאוקמא בבא בהרשאה תיפוק ליה דאפילו שאינו בא בהרשאה כל שעשאו שליח על השבועה חייבים וכן מתבאר מדברי התוס' שם בד"ה בבא בהרשאה וכו' יעו"ש ועיין במ"ש הרשב"א בתשובה ח"ב ס"י והנה כי כן צ"ל דמאי דנקט מתני' שילח ביד עבדו לפי גירסתינו דלפי גירסת התוס' דגרסי שילת ביד בנו או ביד עבדו אין אנו צריכין לזה אבל לגירסתנו דלא גרסי' אלא שילח ביד עבדו צ"ל דה"ט דלרבותא נקט עבדו דלא ניטעי לומר דאף דע"י חבירו ל"א ששלוחו של אדם כמותו מ"מ עבדו שאני דידו כיד רבו וכנופו דמי וכדאמרינן בההיא דשאלה בבעלים זה נלע"ד דמש"ה נקט מתני' עבדו דלא כמ"ש התי"ט במתני' דנקט עבדו דבכל ענין פטורים דאפילו בבא בהרשאה אינו כלום למ"ד דאין עבד נעשה מורשה כיון דידו כיד רבו משא"כ חבירו דאינו בכל ענין דהא בבא בהרשאה חייבין אשר מדקדוק זה דמתני' תמה הרב על הסוברים דיכול להרשות לעבדו ולע"ד אינו דקדוק כלל דלדעת הסוברים כן י"ל דמתני' לרבותא נקט עבדו דה"א שאני עבדו דידו כיד רבו משא"כ בחבירו:

ואולם זו היא שקשה דמאיזה טעם חדית לן תנא הכא דאין העבד נעשה שליח על ענין השבועה דמ"ש מההיא דשאלה בבעלים ומההיא דמציאת פועל דלכ"ע כל שהעבד ראוי לשליחות מצד עצמו אלא דשאלה בבעלים ליתא ע"י שליח עבד שאני דידו כיד רבו ונעשה שליח וא"כ מ"ש הכא דאם שילח ביד עבדו פטורים כיון דידו כיד רבו ושפיר קרינן ביה אם (לו] לא יגיד משא"כ חבירו דלא חשיב כאילו הוא עצמו השביעם כיון דאין ידו כידו ממש וצריך להתישב בדבר ואין כאן מקומו להאריך יותר בדברים הבאים באגב:

ונחזור למאי דאתאן עלה דלפי סברת רש"י בההיא דשאלה בבעלים ולפי מה שלמד ממנה הרב מ"א שפיר י"ל דרבינו הכי ס"ל ומש"ה לא הביא ראיה מהתוס' דדמאי דיש לדחות דפועל דגופו קנוי שאני כאמור וכסברת רבינו כתב הרא"ש בתשובה כלל ב' סי' ב' שכתב דגלגול העובד כוכבים בשל ישראל אינו פוטר וכתב שרבינו שמחה הביא ראיה מן הירושלמי דמסכת פאה על אותה משנה קצרוה עובד כוכבים וכו' הרא"ש שם האריך לחזק דבריו במה שדימה חלה לפאה יעו"ש וי"ל דמאחר דניחא להו להביא מההיא דפאה אע"ג דהתם בפועלים עסקינן כדקתני בברייתא דמייתי התם בירושלמי אין שוכרין פועלין עובדי כוכבים וכו' דע"כ לא ס"ל לחלק בין פועל לשליח א"כ אמאי הוצרכו להביא מפאה ולבקש ראיה דיש לדמות חלה לפאה בהיות שהדבר מפורש בתוספתא ובירושלמי לענין חלה עצמה כנזכר לעיל והיותר קשה דהרא"ש שם כתב וז"ל ועוד אני מביא ראיה ממסכת חלה פ"ג עובד כוכבים שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה אלמא שהכל תלוי בעיסה כמו שגלגול של ישראל אינו מחייב עיסה ה"ה גלגול העובד כוכבים אינו פיטר עיסת ישראל עכ"ל דעלה דמשנה זאת אמרו כן בירושלמי והביאו התוספתא ואמרינן עלה בירושלמי אר"י אף אנן נמי תנינן עובד כוכבים שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה ע"כ דנראה פשוט דכוונת הירושלמי לומר דממתני' ילפינן מאי דתני בתוספתא דכיון דבנתן לישראל פטורה אלמא שהכל תלוי בעיסה וכמו שגילגול ישראל אינו מחייב עיסה של עובד כוכבים ה"ה גלגול העובד כוכבים אינו פוטר עיסת ישראל וכדברי הרא"ש ממש והוא תימא אמאי לא הזכיר הירושלמי כלל:

(נא) ונראה דמ"ש רבינו דגלגול עובד כוכבים בשל ישראל אינו פוטר ה"ה דגלגול ישראל בשל עובד כוכבים אינו מחייב בחלה כיון דעיקר העיסה היא של עובד כוכבים ומה שלא באר רבינו כן הייני משום דסמך אמ"ש בהל חלה לקמן שהביא מתני' דפ"ג דחלה עובד כוכבים שנתן לישראל, לעשות לו עיסה פטורה, מן החלה דממנה יתבאר דין זה:

והנה לפי מאי דמסיק רבא בשמעתין דמנחות דגלגול העובד כוכבים לענין חלה ומירוח העובד כוכבים לענין תרומה ומעשר שווים הם בדינם וכמחלוקת שנחלקו במירוח נחלקו נמי לענין חלה א"כ ה"ה בדין זה דמירוח העובד כוכבים דפוטר היינו דוקא מירוח בדגן של עובד כוכבים עצמו בין במה שגדל בשדה שלו ובין במה שקנה מישראל קודם מירוח ומרחו העובד כוכבים אבל עובד כוכבים שמרח דגן של ישראל בתורת פועל או שליח אינו פוטר וכן איפכא דישראל שמרח דגן של עובד כוכבים אינו מתחייב בתרומה ומעשרות בשביל מירוח ישראל כיון דעיקר הממון הוא של עובד כוכבים כמו שמתבאר לענין חלה במתני' דפ"ג דחלה ובתוספתא שהביא הירושלמי כנזכר דאלמא הכל תלוי בעיקר הממון של מי הוא שאם הוא של עובד כוכבים המירוח של ישראל אינו מחייבו ואם הוא של ישראל המירוח של עובד כוכבים אינו פוטרו וכ"נ מדברי רש"י בפרק השולח דף מ"ז שכתב וז"ל דגנך ולא דיגון עובד כוכבים שאם מרחן עובד כוכבים והן שלו בשעת מירוח וכו' ואפילו לקחן מישראל בשיבולין מירוח העובד כוכבים פוטרו עכ"ל דאם איתא לאשמועינן רבותא דמירוח העובד כוכבים פוטר אפילו שלא לקחן מישראל כל שלא נמרח ע"י ישראל וכן י"ל מדברי רש"י בפ"ק דבכורות עלה דאמרינן התם דף י"א אר"ש ב"נ אמר רבי תנינא הלוקח טבלים ממורחים מן העובד כוכבים וכו' דמרחינהו מאן אילימא דמרחינהו עובד כוכבים דגנך אמר רחמנא ולא דגן עובד כוכבים אלא דמרחינהו ישראל מרשות עובד כוכבים ופירש"י שהישראל אריס של עובד כוכבים וכו' וכתב הרא"ש בתוספותיו הביא דבריו הרב בתשובה סי' א' ד"י ע"א דמה שלא רצה לפרש כמו שמשמע פשטא דסוגייא שמירת הישראל תבואת העובד כוכבים משום דאכתי מקרי מירוח העובד כוכבים כיון שהתבואה שלו אע"פ שמרחה הישראל כי היכי דלא מקרי מירוח העובד כוכבים אם מירח העובד כוכבים תבואת הישראל עכ"ל וכיוצא לזה כ' הר"ב שם משם תוס' חיצוניות שאינם בדפוס שכתבו על פי' רש"י וז"ל ול"נ לר"י דכיון דהיה אריסו של עובד כוכבים ויש לעובד כוכבים חלק שם פשיטא דהוי (כמו] מרחינהו עובד כוכבים וכי מירוח הקדש ר"ל מירחו ההקדש עצמו אלא הוי פירושא מירוח ברשות הקדש וא"כ מירח ישראל ברשות עובד כוכבים הוי כמו מרחינהו העובד כוכבים עצמו וא"כ