מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה סח

כוכבים בא"י מירוח העובד כוכבים אינו פוטר דהא עיקר בעיא דרבא התם הוא עלה דמתנא תנן גר שנתגייר והיתה לו עיסה דאם נעשת עד שלא נתגייר פטור ועלה קמבעיא ליה הא מאן קתני לה דאפשר דרבי יהודה ורבי שמעון קתני לה דקא פטרי מירוח עובד כוכבים אבל לרבי מאיר ורבי יהודה דלא פטרי מירוח עובד כוכבים ה"ה גבי חלה דגלגול העובד כוכבים אינו פוטר והכי מסיק רבא דלר"מ ור"י גלגול העובד כוכבים אינו פוטר ואם איתא דמאן דאמר מירוח העובד כוכבים אינו פוטר אינו אלא בתבואה שגדלה ברשות ישראל דוקא א"כ אמאי מוקי רבא מתני' דגר שנתגייר דלא כר"מ בהיות דאפשר לאוקמה אפי' כר"מ כיון דקי"ל דסתם מתני' ר"מ היא ומיירי מתני' בעיסה של עובד כוכבים מתבואה שגדלה בשדה של עובד כוכבי דגלגול העובד כוכבים פוטר אפי' לר"מ אבל אה"נ דאם לקח העובד כוכבים תבואה או קמח מתבואה שגדלה בשדה ישראל גלגול העובד כוכבים אינו פוטר כדין מירוח העובד כוכבים דאמרי' דכיון דגדלה ברשות ישראל וחל עליה חיוב תרומות ומעשרות תו לא פקע חיובייהו ע"י מירוח העובד כוכבים דה"ה לענין חלה דכיון דכבר נתחייבה ביד ישראל בכל החיובים וגם חיוב חלה בכלל תו לא פקע חיוב חלה ע"י גלגול עובד כוכבים ומדלא מוקי מתני' אפי' כר"מ ש"מ דלר"מ דמרוח אינו פוטר אין חילוק כלל דאפי' בתבואה דגדלה ברשות העובד כוכבים כיון דאין קנין לעובד כוכבי' בא"י מירוח אינו פוטר וא"כ ה"ה בגלגול לענין חלה וכן כתבו התוס' בפ"ק דבכורות דף י"א ע"ב בד"ה דגנך אמר רחמנא וכו' שכתבו וז"ל אבל סוגייא דמנחות מוכיח דפליגי אפי' בגדל ברשות עובדי כוכבים עכ"ל:

(מט) והנה כי כן י"ל על דברי רבינו הרמב"ן שכתב וז"ל וקי"ל דמירוח העובד כוכבים פוטר דרבי יוסי הוא דאמר הכי ור"י נימוקו עמו הילכך גלגול העובד כוכבים נמי פוטר עכ"ל דאמאי הוצרך לומר מטעם דר"י נימוקו עמו תיפוק ליה דהא קי"ל דהלכה כסתם מתני' ובפרק שלישי דחלה סתם לן תנא במתני' דגר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית עד שלא נתגייר פטור וכן סתם לן התם במתני' דלעיל מזה עובד כוכבים שנתן עיסה לישראל במתנה אם משגלגל פטור אלמא דגלגול העובד כוכבים פוטר ואע"ג דהכא הוי סתם ואח"כ מחלוקת בברייתא דהא איפליגו בברייתא הנזכרת בפ' ר"י דפליגי ר"מ ור"י אי מירוח העובד כוכבים פוטר או לא הא אמרי' בפרק החולץ דף מ"ב ע"ב דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם ואין לומר דהוצרך רבינו לטעם זה משום דהא איכא סתמא אחרינא הפך מזה דסתם לן תנא דמירוח אינו פוטר דהא תנן בפ"ג דתרומות ומייתי לה בר"פ האיש מקדש דף מ"א העובד כוכבים והכותי שתרמו תרומתן תרומה וכתב רש"י שם דס"ל להאי תנא דאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל ומירוח עובד כוכבים אינו פוטר דהא ליתא דהא התוספות שם בד"ה העובד כוכבים דחו פירש"י וכתבו דמיירי בתבואה שגדלה שליש ביד ישראל ואי משום מירוח עובד כוכבים י"ל שמרחן ישראל יעו"ש ורבינו הרמב"ן בחי' שם כתב כדברי התוס' וכתב עוד דאי משום מירוח העובד כוכבים י"ל שתרם בעודם שבולין יעו"ש וכן כתבו הרשב"א והריטב"א בחי' שם יעו"ש וא"כ אין סתם זה סותר לסתמא דמתני' דחלה וגם אין לומר מטעם דסתם לן תנא איפכא בפ"ה דדמאי דקתני סתם מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים משל עובד כוכבים על של ישראל דהוי כר"מ דס"ל דאין מירוח העובד כוכבים פוטר דהא י"ל דמתני' מיירי בישראל שקנה מעובד כוכבים תבואה קודם מירוח ומרחה הישראל דבכהאי גוונא כיון דאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל מירוח הישראל מחייבו ואם תורם משלו על זה או מזה על שלו שפיר חשיב מן החיוב על החיוב אבל לעולם מירוח העובד כוכבים פוטר כסתמא דמתני' דחלה:

שוב ראיתי להרשב"א בחי' לבבא קמא בפרק הגוזל עצים עלה דתנן ר"י אומר אם השבח וכו' והביא דבריו הרב בצלאל בתשובה סי' א' דף ה' ע"א שכתב דהאי כללא דסתם מתני' ומחלוקת בברייתא דהלכה כסתם האי כללא רבי אבהו לחודיה הוא דכייל ליה ואמוראי אחריני לית להו הכי בסתם במתני' ומחלוקת בברייתא דהא איכא טובא דפסקי לעתים כמחלוקת דברייתא וכו' עכ"ל הא קמן דאפילו סתם במתני' ומחלוקת בברייתא איכא אמוראי טובא דפסקו כמחלוקת דברייתא וכסברא זאת ס"ל לרבינו הרמב"ן ומש"ה הוצרך לומר מטעם דר"י נימוקו עמו:

וראיתי בתוס' רי"ד בר"פ האיש מקדש גבי הא דהעובד כוכבים והכותי שתרמו וכו' שכתבו וז"ל תרומת עובד כוכבים מדמעת וכו' כיון דסבר ת"ק דאין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מיד מעשר וס"ל דדיגון עובד כוכבים חייב מדאורייתא כדדריש במנחות בפרק ר' ישמעאל מדגנך דגנך ב' פעמים אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות א"כ אסור לאכול מפירות א"י בלא תרומה ומעשר ואע"ג דפליג עליה דת"ק ר"ש ומפרש בתוספתא דדמאי דת"ק הוא ר"מ כיון דשנאה רבי בלשון חכמים הלכה כמותו כדאמרי' בפרק כיסוי הדם ואע"ג דבתוספתא לא מתניא כסתמא הא קיי"ל דסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' וכמה סתמי אחריני תנן דטבלו של עובד כוכבים חייב במעשר כדכתבי' בסוף מסכת גיטין עכ"ל ויש לתמוה דמאחר דסברת רבינו ישעיה הוא דבזמן הזה אסור לאכול מפירות ארץ ישראל בלא תרומה ומעשר מטעם דקיי"ל כסתמא דמתני' אלמא דס"ל דמאי דסתם לן מתני' דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר הוא אפי' בתבואה דגדלה בשדה העובד כוכבים ומש"ה אסר לגמרי לאכול מתבואת העובד כוכבים אפי' אחר מירוח א"כ מה יענה לסתמא דמתני' דחלה דסתם לן תנא דגלגול העובד כוכבים פוטר ולדידיה הוא תרי סתמי דסתרי אהדדי ומאי חזית לומר דקיי"ל כסתמא דסתם לן תנא דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר ולא קי"ל כסתמא דמתני' דחלה דגלגול העובד כוכבים פוטר ואיכא ב' סתמי כאמור הן בעובד כוכבים שנתן מתנה לישראל אחר גלגול והן בגר שנתגייר אחר גלגול ואי משום דהנך סתמי דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר נפישי טובא דהא איכא מתני' דעובד כוכבים וכותי שתרמו תרומתן תרומה ואידך סתמא דמסכת דמאי דתורמין משל ישראל על של עובד כוכבים ועוד כמה סתמי שכתב הרב דאיכא סתמי אחריני דסבלו של עובד כוכבים חייב אף דלע"ד לא מצאתי כי אם הני תרי סתמי דתרומות ודדמאי ולא עוד מ"מ כבר כתב הרב דאיכא סתמי אחריני אכתי קשה דכיון דיש לדחות ולומר דהני סתמי לא סתרי אהדדי די"ל דההיא דעובד כוכבים שתרם מיירי בשלא מרחו העובד כוכבים או דתרם בשבולין כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכן ההיא דדמאי דתורמין משל עובד כוכבים על של ישראל דמיירי בישראל שקנה מעובד כוכבים ומרחו ישראל כאמור מי הכניסנו לומר דרבינו הקדוש סתם לן תרי סתמי דסתרי אהדדי ועוד דעכצ"ל דלא סתרי אהדדי דאם איתא דסתרי אהדדי מנ"ל לרבא בשמעתין דמנחות להכריח דגלגול ומירוח העובד כוכבים שוים הם דלר"מ דמירוח העובד כוכבים אינו פוטר ה"ה בגלגול העובד כוכבים לענין חלה מטעם דיליף ראשית ראשית מתרומה כיון דעינינו הרואות דרבי סתם לן לענין חלה דגלגול העובד כוכבים פוטר ולענין מירוח העובד כוכבים סתם לן דמירוח אינו פוטר ועכצ"ל דאפי' ר"מ מודה דגלגול פוטר ולא יליף ראשית ראשית דלא פליגי אלא לענין מירוח דאל"כ אמאי סתם לן תנא בגלגול דפוטר ובמירוח דאינו פוטר דהוי תרתי דסתרן ועוד דבפ' ט' דמסכת תרומות משנה ז' דקתני המנכש עם העובד כוכבים בחסיות אעפ"י שפירותיו טבל אוכל מהן עראי ומתבאר מדברי הר"ש שם ומדברי שאר מפרשים דמתני' כמ"ד אין קנין לעובד כוכבים ומירוח העובד כוכבים פוטר הרי סתמא אחרינא דסתם לן תנא דמירוח העובד כוכבים פוטר:

(כ) והנה מ"ש רבינו וקאמרי רבנן דהני מילי בשל עצמן כגון שגלגל עיסתו ומכרה לישראל או שנתגייר אבל גלגול עובד כוכבים בשל ישראל חייב והכי נמי אתמר משמיה דרבינו הגדול ז"ל כדכתבינן עכ"ל יש להקשות דלמה כתב רבינו דין זה מפי השמועה דקאמרי רבנן הכי וכן אתמר משמיה דהרי"ף ז"ל כאילו אין הדבר מפורש בש"ס כלל כיון דהדבר מפורש בתוספתא בפרק קמא דחלה והובאה ברייתא זאת בירושלמי בפ"ג דחלה גבי מתני' דגר שנתגייר וז"ל תני רבי יהודה מלאי של ישראל ופועלין עובדי כוכבים עושים לתוכו [חייב בחלה מלאי של עובד כוכבים ופועלין ישראל עושים לתוכו] פטור מן החלה ואמרינן עלה בירושלמי א"ר יוסי אף אנן נמי תנינן עובד כוכבים שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה ע"כ ואפשר ליישב ולומר דמאי דהוצרך רבינו להביא מפי השמועה הוא משום דעיקר הספק שיש להסתפק בדבר זה דגלגול העובד כוכבים בשל ישראל דאפשר דפוטר משום דקי"ל אין שליחות לעובד כוכבי' ובשלמא אם היה לעובד כוכבים שליחות פשיטא דכיון דמדעת הישראל גלגל אותה שליחותיה קא עביד ושלוחו של אדם כמותו וחשיב כאילו הוא עצמו גלגל אותה אבל כיון דאין שליחות לעובד כוכבים לא חשיב כאילו הישראל עצמו גלגל אותה ואיכא פנים לומר דחשיב כגלגול העובד כוכבים לפטור ולפי צדדי הספק באופן זה אין ללמוד מתוספתא הנזכר דהתם שאני דפועלין עובדי כוכבים עושים בתוכו וכל דהוו פועלין ידו כידם ואף דאין שליחות לעובדי כוכבים פועל דגופו קנוי דשכירות ליומיה ממכר הוי חשיב כעבדו דידו כיד רבו וגבי עבד נראה דאף במלתא דאין העבד נעשה שליח לאחרים לרבו נעשה שליח כיון דידו כיד רבו ממש ויש ללמוד סברא זאת מההיא דאמרינן בפרק המביא תניין דף כ"ג בעו מיניה מר"א עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה א"ל מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים מכלל דעבד כשר אמר ר"א אמר ר"י אין העבד נעשה שליח קבלה לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין וקיי"ל כר"י דאין העבד נעשה שליח מטעם זה דאינו בתורת גיטין וקדושין ונראה פשוט דר"י מסברא דנפשיה קאמר לה ולא יליף לה ממשמעותיה דקרא וכמו שנראה בהדיא בר"פ האיש מקדש דפריך התם אתם גם אתם לרבות שלוחכם למה לי הא ילפינן שלוחו של אדם כמותו בכל התורה ומשני מבעי ליה לדרבי ינאי מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ופריך הא ל"ל קרא מדר"ח בר אבא אמר ר"י נפקא אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה ופרש"י הא ל"ל קרא דמסברא אית לן דמידי דלא שייך ביה לא מתעבד שליח ולפי זה איכא למידק מההיא דאמרינן במנחות דף צ"ג ע"ב ת"ר ידו ולא יד עבדו ידו ולא יד שלוחו ידו ולא יד אשתו ופריך כל הני למה לי ומשני צריכא אי כתב רחמנא חד הו"א למעוטי עבד דלאו בר מצוה אבל שליח דבר מצוה הוא שלוחו של אדם כמותו אימא נסמוך ואי אשמעינן הני תרתי דלאו כגופיה דמיין אבל אשתו כגופיה דמייא אימא ליסמוך קמ"ל ופירושא דברייתא הוא דאצטריך תלתא ידו דקרא למעט עבדו ואשתו דאינם נעשים שלוחי הבעל לסמיכה אפילו מדעתו בקרבן דידיה וכן למעט דאין שליחות לסמיכה דאפילו עשה שליח לחבריה אינו סומך דסמיכה דוקא ע"י הבעלים הוא ולא ע"י שלית דלא נימא דנהי דמקרא דקרבנו יתירה ילפינן דאין אדם סומך בקרבן חבירו כדאמרינן התם מ"מ היינו דוקא שלא מדעת בעל הקרבן אבל מדעתו שפיר דמי מידי דהוה אכל התורה כולה דשלוחו של אדם כמותו דשאני הכא דידו יתירה לומר דסמיכה ליתא ע"י שליח וקשה דלמה לי קרא למעט עבדו ואשתו דאינם נעשים שליח תיפוק ליה דמסברא אמרינן הכי דהא סברא אלימתא היא דכל מלתא דלא שייך ביה לא מתעביד שליח והכא אשה ועבד דליתנהו בתורת סמיכה בקרבן דידהו דהא נשים נתמעטו מסמיכה מדכתיב בני ישראל בני ישראל סומכין ולא בנות ישראל ועבדים דין נשים להם דכל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב בה ובשלמא לר"י ולר"ש דס"ל נשים סומכות רשות כדאמרינן בברייתא דמייתי בר"ה דף ל"ה א"ש דכיון דיש להם רשות לסמוך אע"ג דאין להם חיוב מידי דשייך ביה הוי ומתעבד שליח דומיא דעובד כוכבים בתרומה דקא חשיב ליה הש"ס שם בסוגייא דגיטין הנמכר ובפ' האיש מקדש דאיתיה בתורת תרומה הואיל ואי בעי תרים ותרומתו תרומה אע"ג דאין לו חיוב לתרום דבהכי משני הש"ס דמש"ה איצטריך קרא דאתם גם אתם לומר מה אתם בני ברית וכו' אבל לר' יהודה דס"ל התם דאין בנות ישראל סומכות עכובא אף סמיכה לא שייך בהו כלל ולמה לי קרא למעוטינהו משליחות הא אפילו אי סמיכה איתא ע"י שליח (ע"י חבירו) ע"י עבדו ואשתו אי אפשר כיון דלאו בני שליחות נינהו דהא ודאי אין לומר דהך ברייתא דהתם אתייא כר"י ור"ש דסברי דנשים רשות דהא קי"ל סתם ספרא רבי יהודה ועיקר סברת ר"י דאין בנות ישראל סומכות עיכובא אף דבסוגייא דר"ה הנזכר' הוזכרה סברא זאת בברייתא בשם ר"י בפירוש מ"מ בסוגיית ערובין דהובאה ברייתא זאת נמי שם לא הוזכרה סברא זאת בשם ר"י בפירוש כי אם סברת ת"ק דברייתא והכריח הש"ס התם דע"כ ר"י היא דכיון דסתם ספרא ר"י היא וא"כ הכא הך ברייתא דהכא כיון דספרא היא סתמא ר"י היא ועיין בסנהדרין דף פ"ו ובשבועות דף י"ג דמכח האי כללא דסתם ספרא ר"י רמי הש"ס דר"י אדר"י יעו"ש וליישב זה עכ"ל דע"כ לא אמר רבי יוחנן דאין העבד נעשה שליח אלא בעבד שאינו שלה דכיון דמטעם שליחות הוא מסתברא דבמידי דלא שייך בגוויה לא מתעבד שליח אבל בעבד שלה דגופו קנוי וידו כידה מתעביד שליח קבלה דידה הואיל ואלימא מילתיה דעבד דגופו קנוי וידו כידה דחשיב ממש כאילו קבלתו היא בעצמה ומש"ה איצטריך קרא למעט אשתו ועבדו מסמיכה דעבדו ואשתו ידם כידו ואי לאו קרא דמעטינהו הו"א דנעשו שליח אף דליתנהו בתורת סמיכה:

אשר עפ"י חילוק זה מינח ניחא לי מאי דהוה ק"ל במאי דאיתא עוד בסוגייא דהמביא הנזכר מתקיף ליה ר"א טעמא במלתא דליתיה הא במלתא דאיתיה כשר והא עובד כוכבים דאיתנהו בתורת תרומה דנפשייהו ותנן עובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה מ"ט לאו משום דכתיב אתם גם אתם מה אתם ישראל אף שלוחכ' ישראל ומשני אמרי דבי רבי ינאי לא מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ע"כ דלכאורה הדבר קשה דהיכי קס"ד דר"א דטעמא דמתני' הוא משום דמה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל דרשינן דא"כ אדמותיב ליה לר"י מתני' גופא תקשי ליה דהא תנינן בפ"ג דתרומות משנה ד' במד"א כשלא דבר אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום תרומתו תרומה ע"כ הרי דעבדו ושפחתו איתנהו בתורת שליח לתרומה וע"כ משום דאיתנהו בתורת תרומה דנפשייהו הוא אף דלאו ישראל נינהו דאין לומר דעבדו ושפחתו דקתני הכא היינו עבדו ושפחתו העברים דהא ודאי סתם עבד ושפחה המוזכרים בכל מקום הם כנענים כל שלא פירשו עבדו ושפחתו העברים ועוד דאפי' אם נדחוק ונאמר דהכא עבדו ושפחתו העברים קאמר ומצינו בכה"ג בפרק השואל גבי מתני' דשולח ביד עבדו וכו' יע"ש מ"מ נראה דהכא לא אפשר דא"כ אמאי איצטריך למתני עבדו ושפחתו כלל כיון דליכא שום רבותא דהיינו בן ביתו כיון שעברים הוו ועוד דאי מיירי בשפחתו העבריה האי שפחה היכי דמי אי דאייתי ב' שערות מאי בעיא גביה הרי היא יוצאה בסימנים ואי דלא אייתי ב' שערות קטנה היא ואין תרומתה תרומה דאין מעשה קטן כלום ואפילו אם נאמר דמתני' מיירי בשפחה שהגיעה לעונת נדרים וכמ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא דלדידיה כשם שנדרו נדר כך תרומתו תרומה כמו שמתבאר בפרק יוצא דופן בשמעתא דמופלא סמוך לאיש יע"ש מ"מ אכתי קשה דנהי דמופלא סמוך לאיש תרומתו תרומה היינו בתרומה דנפשיה אבל בתרומה דאחריני אינו יכול לתרום בשליחות בעל הפירות דהא קי"ל דאין שליחות לקטן ובשלמא לדעת התוספת בפ' התקבל דף ס"ד ע"ב בד"ה שאני שיתופי וכו' דס"ל דרב יהודה דאמר חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו ובין לאחרים היינו דזוכה לאחרים מן התורה דאע"ג דזכיה מדין שליחות ואין שליחות לקטן י"ל דאין למעט שליחות בקטן אלא במלתא דליתיה כגון תרומה דליתיה בתרומה דנפשיה אבל בזכיה כמו שזוכה לעצמו זוכה לאחרים יע"ש דלדידיה מופלא סמוך לאיש דאיתיה בתרומה דנפשיה שפיר י"ל דנעשה שליח לתרום נמי אבל לדעת רש"י שם שפירש דר"י זוכה לאחרים מדרבנן קאמר אבל מדאורייתא אינו זוכה לאחרים וע"כ ה"ט דרש"י ז"ל משום דס"ל דאין שליחות לקטן אפילו במלתא דאיתיה וכמ"ש הר"ן שם לדעת רש"י וכתב שדעת הרי"ף כסברת רש"י יעויין שם קשה דאי בשפחה העבריה מיירי מתניתין אף דכשהגיעה לעונת נדרים קא מיירי לאו בת שליחות היא אפילו בתרומה דאיתיה