מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה סז

במצות שלנו שכל אחת נתחייבה בתלה לבדה סברא הוא שלא יועיל בלא הקפה לפטור את כולם עכ"ל וראיתי למהריק"ו בביאורו בפ"ה דהלכות בכורים שכתב סברא זאת דרבו של סע"ג בשם מי שכתב וז"ל עוד ראיתי מי שכתב דאוכל והולך ואח"כ מפריש שפיר מיקרי מוקף כיון שנילושה בי חד ומעת שהתחיל לאכול דעתו היה שישאר בסוף שיעור חלה ואותה שעה היה הכל ביחד מפריש מן המוקף מיקרי וסברא נכונה היא ונראה שזה דעת רבינו שסתם כאן ולא חלק כאשר כתבתי עכ"ל מפורש יוצא דלפי סברת הרב גם דעת הר"ם כסברת רבו של הסמ"ג ולא ידעתי אמאי הזכיר סברא זאת משם יש מי שכתב ולא הביא דברי הסמ"ג ומה גם דמדברי התוס' בפ"ק דביצה בד"ה גלגל וכו' בסוף הדבור נראה דסבירא ליה כסברא זאת יעו"ש:

והנה בהיותי בסברת שמואל דקאמר דאוכל והולך ואחר כך מפריש ראיתי להרדב"ז בביאורו בספ"ה דבכורים דעל מ"ש הר"ם דתרומת ח"ל אפילו נתערבה שוה בשוה דליכא רוב חולין מותר שהקשה הרב וז"ל ואיכא למידק דאמרינן בפ' עד כמה רבה בטיל לה ברוב וכו' ומשמע דוקא רובא אבל שוה בשוה לא וא"ל דסמך רבינו על הירושלמי דגרסינן עלה דמתני' אמר רבי זעירא מתניתין אמר כן אפילו אחד באחד וכו' ותו דשמואל סבירא ליה דאינה טובלת דאמר שמואל תרומת ח"ל אוכל והולך וכו' ואע"ג דהיה אפשר לחלק דכל זמן שלא הופרשה אינה מדמעת אבל אחר שהופרשה מדמעת מ"מ רבינו אינו מחלק עכ"ל ודבריו תמוהים דהא שמואל עצמו אמרינן בשמעתין דס"ל דמבטלה ברוב ואם לשון זה משמע דוקא ברוב אבל שוה בשוה לא כמו שדקדק הרב א"כ ע"כ צריך לחלק בין קודם הפרשה לאחר הפרשה לכן נראה דהעיקר כמ"ש מרן הכ"מ שם דהא דלא התיר שמואל לבטלה אלא ברוב אפשר דהיינו דוקא במתכוין לבטלה אבל היכא דאינו מתכוין לבטלה אלא שהוא אוכלה עם הזר על השלחן וממילא היא מתערבת לפעמים אפילו לא נתערבה אלא שוה בשוה מותר יעו"ש אבל אכתי צריך ליתן טעם דמאי דאקילו רבנן בתרומת ח"ל הוא להעמיד הדבר אדין תורה דאפילו תרומה דארוייתא חד בתרי בטיל דלא החמירו בה באחד ומאה אבל כשנתערב חד בחד דאפילו מן התורה לא בטיל אפילו שלא במתכוין אמאי לא אמרינן כיון דבכה"ג דחד בחד דליכא ביטול אפילו מן התורה חשיב כאילו אוכל התרומה בעיניה בלי שום תערובת:

שוב מצאתי להרב פרי תואר בסי' צ"ט בדף ר"ד רע"ג שחדש לומר דלדעת הר"ה והראב"ד דס"ל דספק דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא לקולא ביטול דחד בחד דלא בטיל לא הוי דאורייתא דהא כל מאי דאמור רבנן דאזלינן בתר רובא הוא מדכתיב אחרי רבים להטות ואי הוי מחצה על מחצה אין הכרח לאסור ולא להתיר מדאורייתא דיכולין לומר דאין אסור עד דהוי רובא דאיסורא ואיכא למימר אין להתיר עד דהוי רובא דהיתרא וספק הוא ואינו אסור אלא מדרבנן כשאר הספיקות והביא ראיה לדבר יעו"ש:

ונראה דמדברי הר"ם אלו דתרומת ח"ל יש סמך לסברא זאת דדוקא לכתחילה במתכוין אסור לערבה חד בחד דלכתחילה אסור לכנס לבית הספק אבל אם שלא במתכוין נתערב בדיעבד חד בחד כיון דמן התורה מותר כשאר הספיקות דלא אסירי אלא מדרבנן בתרומת ח"ל העמידו הדבר אדין תורה כמו שהעמידו אדין תורה לבעלה ברוב לכתחלה:

ואולם ראיתי להרב פר"ח בסי' הנזכר בדף ר"ה ע"ד בד"ה כללא דמלתא וכו' דחולק בסברא זאת וס"ל דמחצה על מחצה מדאורייתא נמי אסור וכן כתב הרב פרי תואר בדעת הפר"ח שם בדף רו ע"ב סוף ד"ה ומה שעלה במצודת הפר"ח וכו' יעו"ש דלסברתו צריך טעם לסברת הר"ם בהא דתרומת ח"ל דאפילו שוה בשוה בטיל בדיעבד:

ונראה לע"ד דיש סמך לסברת הר"ם דפסק כרבי זעירא דירושלמי דאפילו חד בחד בטיל ממאי דאמרינן בפ"ג דבכורות דף כג ע"ב תנן התם ר"א ב"י אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו זאת אומרת נחשדו ע"ה לערב מחצה בציר ופריך ולמה לי מחצה אפילו בציר ממחצה נמי והאי משהו הו"ל פלגא ופלגא לא בטיל ומשני אימא עד למחצה איבעית אימא טומאת ע"ה דרבנן טומאת משקין דרבנן ברובא גזרו רבנן בפלגא ופלגא לא גזרו בה רבנן עכ"ל הרי דאפילו אם נאמר דמחצה על מחצה אסור מן התורה כדעת הפר"ח מ"מ הרי מבואר מכאן דבדרבנן הקילו חז"ל ואמרו דפלגא ופלגא בטיל כאילו נתבטל ברוב ולא חשיב כאילו הוא בעיניה ממש וא"כ ה"ה די"ל כן בתרומת ח"ל דכיון דמדרבנן היא אף דליכא למימר דהעמידו הדבר אדין תורה מאחר דבכה"ג דליכא רובא לא בטיל מכל מקום כל שאין התרומה בעין ממש וכבר נתערבה במחצה חולין ואינה ניכרת התרומה לעצמה הקילו בה רבנן דבכה"ג דפלגא ופלגא לא גזרו אלא דיש לדחות דנראה מתוך סוגייא זאת דדוקא משום דהוו תרתי דרבנן הן דטומאת ע"ה דרבנן והן דטומאת משקין דרבנן מש"ה לא גזרו רבנן פלגא ופלגא אדרבא י"ל מהכא דאי לאו דהוו תרתי דרבנן דקיל טפי בחד דרבנן אמרינן דגזרו רבנן בפלגא ופלגא דאל"כ למה הוצרך הש"ס לומר דהוו תרתי דרבנן כיון דבחד דרבנן איכא למימר הכי:

איברא דראיתי להרא"ש בפירוש המשניות בפ"ו דמכשירין שהביא הסוגייא שם ונראה דגירסתו הוא אב"א טומאת משקין דרבנן ברובא גזרו בפלגא ופלגא לא גזרו ולא הזכיר הא דטומאת ע"ה דרבנן אלמא דגירסתו הוא כן ואם כן שפיר י"ל דיש סמך לסברת הר''ם לענין תרומת ח"ל מהכא לפי גירסא זאת והרב פרי תואר עיקר ראייתו לומר דמחצה על מחצה הוי כדין ספק דעלמא הוא מסוגייא זאת דהוקשה להרב ז"ל דבמחצה על מחצה כיון שלא נתבטלו המים להיותם מחצה ועלתה להם השקה וטהורים הם כמ"ש התוס' שם דף כב ע"א ד"ה בטילו להו איך יתעוררו אח"כ להיות טמאים יעו"ש באורך וראיתי להרב ז"ל כ"י דשם בדף כב בד"ה בטילו להו ברובא וכו' הביא לשון התוס' חיצוניות וז"ל והקשה ר"י על הא דקאמר ואי מיא רובא נינהו וכו' ואי הוו מחצה על מחצה מאי הוי ואמאי לא איירי ביה וי"ל דמחצה על מחצה נמי סלקא להו השקה דכל כמה דלא בטלי יש עליהם שם מים וא"ת א"כ אמאי לא קאמר תלמודא בהדיא אי מחצה על מחצה סלקא להו השקה וי"ל דהכי נמי הוי מצי למימר אלא צמצום לא שכיח דלא אפשר לצמצם אפילו לר"י הגלילי מ"מ לא שכיח פלגא ופלגא וא"ת והא אמרינן בסוף שמעתין נחשדו ע"ה לערב מחצה בצירן אלמא דשכיח הוא לצמצם ויש לומר דלאו דוקא מחצה בצמצום קאמר דהא מחצה על מחצה לא שכיח אלא מחצה או קרוב למחצה כל כך שכשנפלו מים מועטין משלימין למחצה וגם עודפין להיות יותר על מחצה עכ"ל הרי דסבירא ליה להתוספות דהא דאמרינן נחשדו עם הארץ לערב מחצה לאו דוקא מחצה אלא מחצה או קרוב למחצה וצ"ל דלפי דברי התוספות מאי דפריך הש"ס ולמה לי מחצה אפילו בציר ממחצה היינו לומר דאמאי נקט מחצה כדי שיהיה מובן שהוא קרוב למחצה וחסר דבר מועט למחצה כדי שע"י כן כשנפל לתוכו מים כל שהוא יהיו רוב מים הא אפילו לא יהיה כל כך קרוב למחצה מ"מ לא בעינן שיהיו רוב מים דכיון דאותו מעט מים שנפלו משלימין למחצה כל מחצה סגי לטמא כיון דמחצה על מחצה לא בטיל ומשני על זה אימא עד למחצה כלומר לא קרוב ממש כ"כ למחצה הרבה עד שמפני זה יתקרי מחצה אלא אפי' לא יהיה כ"כ קרוב ולפי זה אין ראיה מקושית הרב כיון דעכ"פ אינו מחצה ממש כי אם קרוב למחצה ובכל שהוא יותר הוי רובא ולא סלקא להו השקה ועל הא דאמר רב נחמן נחשדו ע"ה וכו' כתב הרב כ"י משם תוס' חיצוניות שכתבו וז"ל והיה אומר ר"י דאם נפרש דבמחצה על מחצה מהניא השקה כיון דליכא רובא ציר לבטל המים תיקשי ליה אמאי, קאמר רב נחמן דמשום תשש עירוב מחצה מטמא בנפילת המים כל שהו והא אי עריב להו מחצה על מחצה טהרי להו בהשקה ותו לא מטמאי ע"י רבוי המים ע"י תוספות מים טהורים אלא ש"מ דמחצה לא הוי דוקא אלא לכך הזכיר מחצה לומר שהמים הנופלין שם רגילין להעדיף על מחצה כאלו היה שם כבר מחצה וה"ק נחשדו לערב מחצה בצירן וכל כך קרוב למחצה שהמים הנופלין בו יעדיפו על מחצה וא"ת א"כ כי פריך א"ה למה לי מחצה אפילו בציר ובפחות ממחצה נמי נימא ליה דהכי קאמינא פחות ממחצה שהרי נחשדו לערב מים פחות ממחצה בציר כשנותנין במדה ולהכי לא סלקא להו השקה ויש לומר דאם כן היה לו לומר נחשדו ע"ה לערב כמחצה בצירן כי היכי דהוה משמע שקרוב וסמוך למחצה מעורבין והמים כ"ש שנופלין בהם משלימין למחצה או עודפין ומיהו נראה לר"י דבמחצה על מחצה נמי לא סלקא להו השקה דמבטלי הציר למי הציר ולא נגעו מי הציר למקוה אבל כשהרוב מים ובטיל הציר במים אז סלקא להו השקה והשתא א''ש טפי לישנא דאמרן שנחשדו לערב מחצה דהיינו מחצה ממש דאז לא סלקא להו השקה שהשיקוהו לציר לטהרו ולפי שלא הועילה השקה לטהר המים ניעורה טומאתן ע"י נפילת מים כל שהוא, ועד עכשיו היו המים בטלין כיון דפלגא ופלגא לא גזור רבנן ועכשיו שנתרבו מצא מין את מינו וניעור עכ"ל הרי דתוספות חיצוניות הקשו משם ר"י קושית הרב פרי תואר ולפי ב' התירוצים שתירצו אין כאן ראיה לסברת הרב ז"ל ולפי תירוץ הב' דמסיק ר"י לומר דהעיקר דמחצה על מחצה לא סלקא להו השקה והכי ס"ל לר"נ ומש"ה נקט מחצה ממש אין לומר דרב נחמן פליג אסברת ר"ל דאמר לעיל הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור ממה נפשך וכו' דלפי סברת ר"נ י"ל דהשקה במים אינו מטהר אותו דדילמא מחצה על מחצה הוא ולא סלקא להו השקה דהא י"ל דממ"נ דהשקה מטהרו דאפי' יהיה מחצה על מחצה טהור בלי טעם השקה במים דהא אמרי' דפלגא ופלגא לא גזרו רבנן ולסברת ר"נ הא דאמר ר"ל משמיה דר"י נשיאה מטעם זה הוא אלא דיש לדקדק דאמאי התוס' לעיל גבי הא דר"ל בין תוס' דידן ובין התוספות חיצוניות לא כתבו טעם זה דהיינו דלא חייש ר"ל למחצה על מחצה דכיון דטומאה דרבנן היא לא גזרו רבנן במחצה על מחצה כמסקנת סוף הסוגייא בהא דר"נ ולמה דחקו עצמם לומר דמהני השקה למחצה על מחצה:

ועוד דהתוס' חיצוניות כתבו לעיל גבי הא דר"ל בשם ר"י בפשיטות דמחצה על מחצה סלקא להו השקה והכא גבי הא דר"נ מסיק ר"י איפכא לכן נראה דבין התוס' דידן ובין התוס' חיצוניות גבי הא דר"ל הוצרכו לומר דמחצה על מחצה מהני השקה כיון דאכתי לא חדית לן הש"ס דבפלגא ופלגא לא גזרו רבנן והמקשן דפריך ליה לר"נ ס"ד לומר דלא פלוג רבנן בין איסור דאורייתא לטומאה דרבנן ופלגא לא בטיל ולס"ד זה דס"ל דפלגא לא בטיל קשה דאמאי לא פריך הש"ס לר"ל דליחוש דהוי מחצה על מחצה דליכא ברובא דציר לבטל המים והשקה לא מהני להו לכן הוצרכו לומר דלס"ד ע"כ ס"ל דהשקה מהני במחצה על מחצה ומש"ה לא פריך הכי לר"ל אבל אה"נ דאחר המסקנא בסוף הסוגייא דאמרי' דפלגא ופלגא בטיל דרבנן לא גזרו בפלגא אה"נ די"ל דהאמת הוא דמחצה על מחצה לא מהני השקה דבהכי א''ש לישנא דר"נ דנקט מחצה דנראה דמחצה ממש קאמר באופן דלפי כל האמור אין ראית הרב מכרעת כ"א מהא דמסקינן דבטומאה דרבנן ל"ג בפלגא והוא ע"ד שלמדנו מדין תרומת ח"ל לדעת הר"ם דבחד בחד נמי בטיל כאמור:

(מח) גרסי' במנחות בעי רבא גלגול עובד כוכבים מהו מתנא תנן גר שנתגייר והיתה לו עיסה וכו' בפ' רבי ישמעאל דף ס"ז ומתבאר התם דהא דפליגי תנאי במירוח העובד כוכבים אי פוטר לאו דוקא בתבואה שגדלה ברשות ישראל אלא אפי' גדלה ברשות עובד כוכבים ומרחינהו עובד כוכבים פליגי דאיכא מ"ד דכיון דאין קנין לעובד