מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה סו

דבשלמא תרומה דרבנן בארץ אמרי' דאינה מתבטלת ברוב משום דאיכא למגזר אטו תרומה דאורייתא כיון דבא"י שכיחי ב' תרומות משא"כ בתרומת ח"ל דלא שייך למיגזר משום תרומה דאורייתא כיון דלא שכיחא שם אלא דצריך להבין לפי חילוק זה דהתינח בזמן שבית המקדש קיים דאיכא תרומה דאורייתא או אפילו בזמן הזה למ"ד תרומה דאורייתא אבל בזמן הזה למ"ד דהויא דרבנן אפילו בדגן ותירוש א"כ אמאי אנו מחמירים בתרומה של פירות ובשל ירק דעיקרה הוא דרבנן לומר דאינה בטילה ברוב התינח דאנו מחמירים. בתרומת דגן ותירוש דבזמן הבית היא דאורייתא לומר דאפילו בזמן הזה מדמעת ואינה בטילה ברוב אבל בתרומה דעיקרה הויא מדרבנן אמאי מחמרינן כיון דלא שייך למגזר אטו תרומה דאורייתא אפילו בארץ וכבר כתבנו מאי דאמרינן בפרק הערל דר"ל מייתי ראיה דתרומה בזמן הזה דרבנן מההיא דעיגול בעיגולים עולה דמדלא גזרינן בפירות דמדרבנן אטו תרומת דגן דאורייתא דלא יהיה לה ביטול כדין דבר חשוב ש"מ דאפילו תרומת דגן בזמן הזה דרבנן ומש"ה לא גזרינן ואם איתא דעיקר מאי דאמרינן בתרומת פירות דמדרבנן דמדמעת הוא משום דאיכא למיגזר אטו תרומה דאורייתא הא בזמן הזה ליכא תרומה דאורייתא וכשם דלא גזרינן דלא ליבטל כלל משום דבר חשוב מטעם דבזמן הזה ליכא תרומה דאורייתא כן נמי לימא דתרומת פירות דרבנן דבטילה ברוב ואמאי נגזור בהא דלא בטל ברוב ולא נגזור דלא בטל כלל משום דבר חשוב ומדחזינן דתרומת פירות דרבנן אפילו בזמן הזה מדמעת ש"מ דלאו משום גזירה דתרומה דאורייתא הוא אלא מצד עצמה שמה שתיקנו חז"ל כעין דאורייתא תקון וא"כ ה"ה בתרומת ח"ל למה הקילו בה דליבטל ברוב ויש ליישב ודו"ק:

והנה לפי ראיית רבינו הרמב"ן לחלק בין תרומה מדבריהם מההיא דריש כל הבשר יוצא לנו דהא דתרומת ח"ל בטילה ברוב הוא דוקא כשנתבטלה ברוב בח"ל ושם בח"ל התירוה לזרים אבל אם עלה תרומת ח"ל לארץ אפילו נתבטלה ברוב מדמעת ואסורה לזרים דכיון דשם בארץ שכיח תרומה דאורייתא איכא למגזר דמדמעת אטו תרומה דאורייתא אשר עפי"ז מתורץ יפה מה שהקשו התוספות לסברת ר"ש מההיא דפרק רבי ישמעאל דאמרינן דתרומת ח"ל דעובד כוכבים אינה מדמעת דמשמע הא דישראל מדמעת די"ל דהכוונה לומר דשל עובד כוכבים אינה מדמעת כלל בכל גוונא בין בהיותה בח"ל ובין אם העלה אותן לארץ אבל של ישראל נהי דבהיותה בח"ל אינה מדמעת אבל אם העלה אותה לארץ מדמעת משום דגזרינן אטו תרומה דאורייתא ואה"נ דהוה ליה לתנא לומר תרומת ח"ל דעובד כוכבים אינה אסורה ונקט לשון אינה מדמעת לדקדק מינה דשל ישראל מיהא איכא אופן דמדמעת בשהעלה אותה לארץ:

(מז) רב הונא בריה דרב יהושע כי מתרמי ליה חמרא דתרומה רמי תרתי נטלי דחולין וחדא וכו':

הנה גרסתינו בגמרא אשר לפנינו היא הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה ושקיל חדא מכאן ואילך רמי חדא וכו' דלפי גירסא זאת מתחילה כי בטל חדא נטלא דתרומה בתרי דחולין הוה שקיל לחדא דתרומה וכן ע"ז הדרך וכן נראה דגריס רש"י ז"ל דאף דבדפוס חסר מלשון רש"י זה מ"מ הרב בהגהותיו כתב וסיים בדברי רש"י שכתב בד"ה חמרא דתרומה דח"ל וז"ל הוה רמי תרי דחולין וחדא דתרומה לבטלה ברוב והוה שקיל חדא נטלא דתלתא ושביק תרתי ומכאן ואילך רמי חדא לגו תרתי לבטלה והוה שקיל חדא והוו להו תרי כמעיקרא לבטולי אחרינא כו' אוכל וכו' עכ"ל וכן נראה גירסת הרגמ"ה מלשון שהביא הרב ז"ל חדא דתרומה ושקיל חדא ואכיל לה ומכאן ואילך רמי חדא דתרומה באותן שבטל האחד ושקיל חדא וכן היה עושה עד שכלה כל התרומה ומבטלה עכ"ל ואולם משם התוספת חיצונות כתב הרב ז"ל הוה רמי תרתי נטלי דחולין וחדא דתרומה והיו אז כולן חולין ומכאן ואילך הוה רמי חדא דתרומה לבטלה ושקיל לה ולפי זה לא היה צריך להשים בתחלה שתים של חולין דבאחת היה די אלא שמא ישכח כשירצה ליטול ויטול אחד קודם שישליך לתוכו וגם לכך לא היה נוטל מאותם שלשה שבכלי מיד שבטל הראשונה וישארו ב' של חולין שמא ישכח ויטול אחת מאותם שתים קודם שישליך אותה שירצה לבטל ולא תתבטל אותה שישליך שם בפעם השני וי"מ דמיד שהיה מבטל אחת בשתיהן היה נוטל אחד ושביק תרתי ומכאן ואילך רמי חדא לגו תרתי לבטלה והוה שקיל חדא והוי להו תרי כדמעיקרא לבטל האחד עכ"ל תוספת חיצונות וכגרסת התוספת חיצונות הנזכר נראה דס"ל להר"ם בפי"ג מהל' תרומות דין י"א שכתב וז"ל תרומת ח"ל מותר לבטלה ברוב וכו' ולא עוד אלא אם היה לו יין של תרומת ח"ל נוטל ממנו לוג אחד ונותן עליו ב' לוגין חולין ונמצא הכל ג' ואח"כ נוטל מיין של תרומה לוג ונותן לתוך הג' ומגביה מארבעתן לוג ושותה וחוזר ומשליך לתוכן לוג אחד וחוזר ונוטל לוג ושותה וכן נותן לוג וכו' עד שיכלה כל היין של תרומה וכו' עכ"ל והראב"ד השיג על דבריו אמר אברהם טועה בזה שאינו כן בבכורות וענין זה אסור שהרי מחצה על מחצה הוא עכ"ל ונראה דבהא פליגי דהר"ם גרסתו כגירסת התוספת הנזכר והראב"ד גירסתו כגירסת רש"י והרגמ"ה והי"מ דכתבו התוספת וכן כתב מרן הכ"מ שם דפלוגתייהו תלוי בגרסאות ושורש גדול לדבריו מדברי הראשונים הנזכר ולענין השגת הראב"ד כתב מרן די"ל דמאחר שלא השליכם בבת אחת אמרינן קמא קמא בטיל דנמצא כפי זה דמאי דנקט דלא היה נוטל מהג' מיד שבטל הראשונה לרבותא נקט דלא מבעיא בנוטל מהג' דאיכא רובא דחולין כי אם אפילו השליך ב' מתרומה דהוי מחצה על מחצה מותר דאמרי' קמא קמא בטיל וזה יש לתמוה על התוספת שדחקו עצמם לומר דה"ט דלא היה נוטל מהג' שבכלי מיד שבטל הראשונה שמא ישכח ויטול אחד מן השנים קודם שישליך אותה שירצה לבטל דזה דוחק גדול בהיות שיש לומר דלרבותא נקט הכי דאפילו בכה"ג דהוי מחצה על מחצה מותר דקמא קמא בטיל כדרך שכתב הר"ם דלרבותא היא וע"ז כתב ולא עוד אלא וכו':

והנה רבינו הרמב"ן נראה דגרס כגרסת התוספות והר"ם דלא גרסי ושקיל חדא קודם לישנא דומכאן ואילך וכו' אבל יש חילוק דגירסת רבינו ומכאן ואילך שקיל חדא ורמי חדא וס"ל לרבינו כסברת הראב"ד דמחצה על מחצה אסור דאחר שבטל האחד בב' של חולין דוקא שקיל חדא (ואכיל) ואח"כ רמי חדא דתרומה עוד לבטלה בב' דכבר הנך תרי דפיישן חולין נינהו אבל רמי חדא דהיינו דרמי חדא דתרומה בתוך הג' ושקיל חדא לא דכיון דקודם דשקיל הוו ב' דתרומה וב' דחולין הוו מחצה על מחצה ואסור דלא אמרינן קמא בטיל כדעת הראב"ד ונלע"ד דגירסת הראב"ד היא כגירסת רבינו דגרס מכאן ואילך שקיל חדא ורמי חדא דבהכי לא קשה מה שדקדק מרן הכ"מ על גירסת הראב"ד וכ"כ מהר"י קורקוס ז"ל בביאורו דלגירסת הראב"ד אין לשון מכאן ואילך מתישב כהוגן שהרי גם מתחילה כן היא רמי חד ושקיל ואין הפרש בין בתחלה לבסוף יעו"ש אבל לפי האמור א"ש דהראב"ד לא גרס בתחלה ושקיל חדא כ"א מכאן ואילך שקיל חדא ורמי חדא כגירסת רבינו ויש לעמוד בסברת הראב"ד שכתב דענין זה אסור שהרי מחצה על מחצה הוא שהרי דעת הראב"ד הביאו דבריו הרשב"א והר"ן והריטב"א בחי' בפרק בתרא דע"א דאע"ג דלית הלכתא כרב דימי ורב יצחק באיסורי משהו אבל באיסורי נותני טעמים הלכתא כוותיה דאמרינן ראשון ראשון בטל ול"א חוזר ונעור והביא דבריהם בארוכה הרב פר"ח בסי' צ"ט ס"ק כ"א בד"ה ועדיין נשאר לנו לברר ענין חוזר ונעור יע"ש וא"כ כיון דהראב"ד עצמו ס"ל דאמרינן קמא קמא בטל ואינו חוזר ונעור מ"ש הכא דאפילו לא נתן ב' לוגין בבת אחת כי אם בזה אחר זה דאסור כיון דהוי מחצה על מחצה כיון דבתחילה הרי נתבטל הלוג הראשון ואח"כ שנותן הב' אינו חוזר ונעור דאע"ג דהפר"ח שם העלה דאפילו לדעת הראב"ד דס"ל קמא קמא בטיל אם נתרבה האיסור כ"כ בתערובת עד שהרוב הוי איסור לכ"ע חוזר ונעור דהיינו דוקא כשהרוב הוי איסור אבל מחצה על מחצה אינו חוזר ונעור כמו שנראה מהראיות שהביא הרב פר"ח שם וכמו שנראה ג"כ בס"ד הרב פר"ח במסקנת דבריו שם שהעלה הוא לענין דינא כמ"ש כללא דמלתא דאפילו מחצה על מחצה חוזר ונעור כל דליכא רובא דהיתרא דאלמא לדעת הראב"ד אינו כן דבמחצה על מחצה אמרינן קמא קמא בטיל וכן כתב הרב פרי תואר ז"ל דכתב דלהר"ם והראב"ד מחצה בדבר יבש אמרינן קמא קמא בטיל יעו"ש ובשלמא לדעת הרמב"ן א"ש דאיהו לטעמיה אזיל דסבירא ליה דאף בשאר איסורין אמרי' חוזר ונעור כמ"ש הרשב"א והריטב"א והר"ן משמו ואולם לדעת הראב"ד קשה:

גרסינן בגמ' ואמר שמואל תרומת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ולא ידעתי למה השמיטו רבינו הרמב"ן דאי משום דכבר הובאה מימרא זאת בפ"ק דביצה דף ט' מ"מ בהל' הרי"ף שם לא הביאה ואמאי השמיטה מהלכותיו והנה רש"י כתב וז"ל אוכל והולך הטבל וישייר כדי תרומה ויפרישנו באחרונה עכ"ל והתוס' בד"ה אוכל וכו' כתבו וז"ל משמע דלא בעי מוקף מיהו הייתי יכול לפרש שבאחרונה לאחר שיפריש התרומה ישייר מעט כדי שיתקיים בו מוקף אבל בקונטרס פירש וכו' עכ"ל והרב בחי' כ"י כתב על דברי התוס' משם הרא"ש ז"ל וז"ל ומצינא לפרושי שישייר דבר מועט יתר על התרומה משום מוקף אבל רש"י ז"ל פירש וישייר כדי תרומה ויפרישנה באחרונה וכן מסתבר מדהקילו בה לאוכלה בטבלה דלא בעי מוקף עכ"ל ולע"ד ק"ק ע"ד הרא"ש דנראה דאין זה כ"כ הכרח די"ל דלא תקנו חז"ל תרומה בח"ל כ"א לענין הפרשה בלבד כדי שלא תשתכח תורת תרומה אבל לא תקנו דכל עוד שלא הפריש שיהיה אסור משום טבל דמצינו אופן כזה בדבר תורה דחייב להפריש ואינו טבל כמו שהוא הדין בדין מעשר בהמה דחייב להפריש וקודם הפרשה אין העדר אסור משום טבל כמ"ש הר"ם בפ"ו מהלכות בכורות ודכוותה תקנו בדין תרומת ח"ל דדוקא להפרשה ולא לאסור משום טבל אבל מה שתקנו להפריש י"ל דעיקר ההפרשה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ובעינן דליהוי ההפרשה כעין של תורה ובעינן מוקף והרא"ש בפסקיו בפ"ק דביצה הביא הא דשמואל שם וכתב וז"ל פרש"י אוכל כל הפת ומשייר כדי חלה ומפרישה באחרונה ולא נהירא דא"כ הול"ל ומשייר כדי חלה אלא משמע צריך לשייר יותר מכדי חלה כדי להפריש עליו חלה משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים כדתנן בפ"ק דחלה האומר כל גורני וכו' ומיהו מוקף ודאי לא בעינן מדקאמר אוכל והולך ואח"כ מפריש וכו' עכ"ל הצריך לענייננו הרי דהרא"ש בפסקיו סבירא ליה הפך ממ"ש בחידושיו דשמעתין הן בעיקר הדין דלא סבירא ליה כרש"י אלא דצריך לשייר יותר מכדי חלה והן בעיקר הטעם ולפי מ"ש בחי' אם יש סברא לשייר יותר הוא לקיים מצות מוקף דסבירא ליה דאף על גב דאינו מתקיים מוקף למה שכבר אכל מ"מ כיון שמתקיים מוקף באותו מועט אשר שייר יותר די ואילו בפסקיו סבירא ליה דכל שאינו מקיים מוקף על מה שכבר אכל באותו מעוט לא חשיב קיום מוקף אלא עיקר הטעם הוא משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים וע"כ צ"ל דבפסקיו סבירא ליה דאע"ג דהקלו לאוכלה בטבלה מ"מ בעיקר ההפרשה כעין דאורייתא תקון אלא דלענין מוקף כיון דלא אסרו משום טבל והתירו לאכול קודם ההפרשה ע"כ הא בהא תליא ולא בעינן מוקף כיון דלמה שאכל לא חשיב מוקף אבל בשאר דברים בעיקר ההפרשה בעינן כעין של תורה:

וכתב הר"ן בפ"ק דביצה על מימרא זאת דשמואל וז"ל וכתב ר"ת דמהא שמעינן שאין צריך מן המוקף בחלת ח"ל אבל יש מי שאומר שצריך להניח לבסוף יותר משיעור חלה כדי שיפריש מן המוקף עכ"ל ונראה דלר"ת סבירא ליה דלא חשיב קיום מצות מוקף במה שיניח יותר משיעור חלה כיון דכבר נאכל השאר וכסברת הרא"ש בפסקיו ומש"ה שמעינן מינה שאין צריך מוקף בחלת ח"ל והיש מי שאומר ס"ל דכיון שמניח יותר מעט מתקיים מצות מוקף כסברת התוספות והרא"ש בבכורות וכסברת אורחות חיים כ"י שכתב בהלכות חלה דהרשב"א ג"כ כתב סברת היש אומרים דצריך שיניח יותר כדי שיפריש מן המוקף והסמ"ג בעשין קמ"א כתב כדברי הרא"ש בפסקיו ממה שכתב דצריך שיניח יותר מעט משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים ומיהו מוקף ודאי לא בעינן יעו"ש ונמצא דלרובא דרבוותא דהיינו רש"י והתוספות בשמעתין דבכורות נראה דסבירא ליה דלא בעינן מוקף וכן דעת ר"ת שכתב הר"ן וכן דעת הסמ"ג ואין לנו אלא סברת היש מפרשים שכתבו הרשב"א והר"ן דס"ל דאפילו בתרומות ח"ל דמדרבנן בעינן מוקף ומש"ה בעינן שיניח יותר מכדי שיעור תרומה וי"ל קצת לדעת רובא דרבותא דסבירא ליה דלא בעינן מוקף בתרומת ח"ל דרבנן מההיא דאמרינן בפ"ק דחולין דף ז ע"א דפריך הש"ס התם דהתיר רבי את בית שאן ממה שאכל ר"מ עלה של ירק בבית שאן ולא עישר דאלמא ח"ל היא דדילמא א"י היא ור"מ עישר עליהם ממקום אחר ומשני לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף יעו"ש הרי דאף במעשר ירק דאינו אלא מדרבנן בעינן מן המוקף וי"ל והוא פשוט לפי מ"ש לעיל דברי רבינו הרמב"ן שכתב הרשב"א בחי' בפ' הערל לענין בטול ברוב דדוקא בתרומת ח"ל שאין לו עיקר בדאורייתא כלל אבל בתרומת פירות וירק בארץ דאף דמדרבנן נינהו מ"מ גזרו בהם משום תרומה דאורייתא כיון דבא"י שכיחי ב' התרומות לא בטלי ברוב משא"כ בתרומת ח"ל דלא שייך למיגזר משום תרומה דאורייתא כיון דלא שכיחא שם מקילינן בה ובטילה ברוב יעו"ש וא"כ ה"ה לענין מוקף יש לחלק דדוקא מעשר ירק בארץ דאיכא למגזר אטו תרומה דאורייתא דשכיחא שם בעינן מן המוקף כדין תרומה דאורייתא אבל בתרומת ח"ל דליכא למגזר אטו תרומה דאורייתא לא בעינן מוקף:

והנה אעפ"י שכתבנו דהסמ"ג סבירא ליה כסברת הרא"ש דכתב ומיהו מוקף לא בעינן מכל מקום אח"כ כתב וז"ל אמנם כתב מורי רבינו יהודה בשם הרב רבי אלחנן דהא דאמרינן אוכל והולך ואח"כ מפריש זהו כשנתחייבה כל העיסה ביחד כשנילושה ביחד אבל