מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה סה

שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר ויקרא שם לתרומת מעשר החייבת לאותו מעשר ראשון ויצטרף לאותה תרומה גדולה שנפלה וימכור הכל לכהן חוץ מדמי אותה תרומה שנפלה ודמי תרומת מעשר ראשון שקרא לה שם עכ"ל הרי בפירוש דבתרומה של ודאי בנפלה בטבל נמי מדמעת ולא אמרינן דכי היכי דמפריש תרומת מעשר דרמיא עליה מפריש אידך חדא וא"כ אם אנו אומרים דדין דימוע איתיה אפילו בתרומת מעשר של דמאי כשל ודאי כמתני' רפ"ב דערלה ומש"ה בנפלה בחולין מתוקנים מדמעת א"כ ה"ה בנפלה למעשר ראשון שלא הפריש עדיין תרומת מעשר מדמעת ואין תקנה במה שיפריש אותה בהדי מה שמפריש תרומת מעשר דרמיה עליה ועוד צריך להבין דלפי פירושו מאי האי דקאמר בירושלמי הורי ר' אילא כהדא דרבי חגייא ופי' הרב כלומר הורי כר' אליעזר דמסתבר טעמיה כדמפרש ר' תגיי עכ"ל דאיך מפני שרבי חגיי מצא טעם לסברת רבי אליעזר הורה לענין מעשה הלכה כר"א מאחר דרבנן פליגי עליה ואמרו דבין במקומה ובין שלא במקומה מדמעת כדאמרינן בתוספתא בפ"ה דמסכת תרומות דמייתי שם סברת ר"א ור"ש וסברת רבנן דס"ל דבכל גוונא מדמעת יע"ש וגירסת הירושלמי גברייתא הנזכר כן היא דגרסינן סברת רבנן דס"ל דאפילו שלא במקומה מדמעת וכמ"ש מהר"י קורקוס בפי"ב מה' מעשר סוף דין ד' יע"ש ובפרט דקי"ל דאין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא ועוד דאמאי תולה הדבר ברבי חגיי דאי משום דאי לא הוה ידעינן טעמיה דר"א לא הוה פסקינן כוותיה מ"מ כיון דכבר בירושלמי שם טעמא משמיה דרבי חגיי תו אמאי צריך להזכיר לר' חגיי ומן הראוי היה דלימא הורי רבי אילא כר' אליעזר בלבד:

אשר ע"כ נלע"ד דהפי' הנכון הוא על פי מה שמתבאר מדברי הר"ם בפי"ג מה' תרומות דין א' דאפילו תרומה שנפלה לא' ומאה דעולה בא' ומאה כל זמן שלא נטל הא' אסור לזרים דכיון דצריך להרים א' משום גזל הכהן כל עוד שלא הרימה אסרו חז"ל לזרים וכמו שדקדק כן מדברי הר"מ מהר"י קורקוס שם וכתב שכן נראה ממ"ש בפט"ו מה' מ"א וכן הביא מדברי התוס' והר"ש יע"ש ובר"פ נוטל בשבת דף קמ"א ע"ב תנן ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה הרי דאפילו בסאה תרומה דנפלה בא' ומאה דכבר נתבטלה אפילו מדרבנן כיון דאסרו חכמים לזרים עד שיטול הסאה קרי ליה ר' יהודה מדומע דאמר מעלין את המדומע ועפ"ז יש לומר דר' חגיי כדי לתרץ מ"ש במקומה לשלא במקומה יצא לדון בדבר חדש דכולהו הני תנאי דברייתא דר"א אמר דבמקומה דוקא מדמעת ורבנן אמרי אפילו שלא במקומה מדמעת וכן לר"ש דאפילו במקומה אינה מדמעת כולהו ס"ל דתרומת מעשר של דמאי אינה מדמעת כתרומה ודאית כדתנן בפ"ב דערלה דהתם מתני' ר"מ היא דמחמיר בדבריהם כדברי תורה וכדאשכחן גבי כתמים דס"ל דחוששין לזוב אבל אנן קי"ל כרבנן דאין בכתמים משום זוב ותלו ענין זה לפלוגתא דכתמים בירושלמי שם בפ"ב דערלה כנז"ל וס"ל לרבי חגיי דרבנן דקתני במתני' התם לאו כיחידאה נינהו והלכה כרבנן דרבים נינהו לגבי ר"מ ותרומת מעשר של דמאי כיון דמדרבנן היא אפילו נפלה לפחות ממאה בטילה אבל עכ"פ אי איכא צד לדמות תרומת מעשר של דמאי לתרומה של ודאי הוא דעכ"פ בין אם נפלה לא' ומאה ובין נפלה לפחות ממאה אין התערובת מותר לזרים עד שיטול התרומה שנפלה בתוכן דכל עוד שהתרומה בתוכה אסרוהו חז"ל לזרים משום גזל כהן כדין תרומה ודאית אפילו בא' ומאה ועשאוהו כמדומע לענין זה דכל עוד שהוא מעורב מדומע הוא ואסור לזרים ועל אופן מדומע כזה דנאסר עד שיפריש התרומה הוא דאפליגו הני תנאי דלרבנן בין נפלה במקומה ובין נפלה שלא במקומה מדמעת דצריך שיפרישנה אלא דאחר ההפרשה היא מתרת את השיריים באכילה וכל עוד שלא הפרישה אסור לזרים ומ"ד אינה מדמעת ס"ל דאפילו לא יפרישנה מותרת לזרים דלא החמירו חכמים בדמאי כיון דמעיקרא מדין ספק הוא וכיון דעיקר ההפרשה לאו משום דימוע הוא אלא משום גזל השבט כיון דהוי ספק ליכא משים גזל הכהן כיון דאיכא למימר המע"ה ואע"ג דמדברי הר"ם בפ"ט מה' מעשר דין ה' נראה דס"ל דתרומת מעשר של דמאי נותנה לכהן ולא אמרינן בה המע"ה וכמ"ש הרב משנה למלך שם בפ"ט דין ב' יע"ש כמו שהיא סברת רש"י בפרק עגלה ערופה דף מ"ח דאחמור עליה שלא לעכבו אצלו ולמכור לכהן גזירה דילמא משהה ליה לגביה ואכיל ליה יע"ש מ"מ י"ל דהיינו כשהתרומה בעין אבל כל שנתערב בחולין נתבטלה מן הדין שוב לא החמירו חז"ל לאוסרה מפני גזל הכהן כיון דמעיקרא איכא למימר המע"ה ורבנן לא ס"ל לחלק בהכי וס"ל דאפילו בתערובות איכא משום גזל הכהן ומש"ה מדמעת קודם הפרשה ופפי"ז שפיר מצינו טעם כעיקר לסברת ר"א דס"ל דבמקומה מדמעת ושלא במקומה אינה מדמעת דר"א נמי ס"ל כסברת מ"ד דכל שנתערב ונתבטל מן הדין שוב לא מחמירינן משום גזל כהן להפרישה ואין לאסור התערובות מפני זה אבל מ"מ ס"ל דבחזרה למקומה אם אנו מתירין בלא הפרשה יבואו לטעות דמן הדין אינו צריך להפריש תרומת מעשר מן הדמאי דהא רואין שחזרה התרומה למקומה ולא אסרו כלל דמפני זה יאמרו דמעיקרא לא היה צריך להפריש ובטעות הפריש וכשנודע לו החזירה למקומה ומש"ה החמירו חז"ל דמדמעת ומאי דאמר מדמעת ר"ל שהיא מתרת את השירים באכילה דכל עוד שלא יפרישנה אסור כל התערובת לזרים וכיון דרואים דמחייבים להפריש איכא חיזוק לדבריהם בענין תקנת הדמאי אבל כשנתערב שלא במקומה דליכא למטעי בהכי משום גזל כהן לא אמרינן דמדמעת לאסור את השיריים עד שיפריש ועל פי זה אתי שפיר מאי דאמרינן דהורי רבי אילא כרבי חגיי דאין הכוונה לומר דעשה מעשה כר"א אלא דעשה מעשה לומר כסברת ר' חגיי דלא קי"ל כמתני' דפ"ב דערלה דקתני דתרומת מעשר של דמאי נמי מדמעת דמוע גמור בפחות ממאה כיון דר"מ היא ולא קי"ל כוותיה ולדידן אפילו בפחות ממאה בטלה אלא דמדמעת לענין שצריך שיפרישנה אבל אחר הפרשה השיריים מותרים באכילה וע"ז הוא שהורה רבי אילא ואפשר דלענין מחלוקת זה דברייתא פסק כרבנן דאפילו שלא במקומה מדמעת עד שיפרישנה וכזה הפירוש שפירשתי בדברי הירושלמי נראה דס"ל להר"ם ומש"ה הוצרך לאוקמיה מתני' דר"ש שזורי דמיירי בהפריש ע"ה לפנינו תרומת מעשר דבהכי חשיב כתרומת מעשר של ודאי דלכ"ע מדמעת דאי מיירי בחבר ומפריש משל דמאי מפני הספק תיקשי לר' חגיי ממתני' דר"ש שזורי דמעיקרא למה צריך לשאול מעם הארץ אם הם מתוקנים כיון דלדידן לא קי"ל כר"מ ותרומת מעשר של דמאי אינו מדמע לאסור כי אם עד שיפרישנה ובידו להפרישה ובהכי מתיר הכל דאין לומר דעיקר השאלה הוא להתירו בלא הפרשה דלמה צריך להתיר בלא הפרשה כיון דאין לו שום נזק ופסידא במה שיפריש שיעור תרומת מעשר כיון שיכול למוכרה לכהן דבכה"ג שנתערבה וכבר נתבטלה ברוב שוב לא הצריכו חז"ל ליתנה לכהן בחנם גזירה דילמא משהה לה לגביה ויבא לאכול דזה אינו אלא בת"מ של דמאי שלא נתבטלה אבל בשכבר נתבטלה לא אסרו חז"ל למכור כיון דמעיקרא איכא למימר המע"ה אלא דהכא הצריכו הפרשה בלבד כדי שלא יבואו להקל בדין הפרשת תרומת מעשר מן הדמאי כיון דרואין שלא הצריכו הפרשה ונראה דאע"ג דהר"ם בסוף ה' תרומות פסק כמתניתין דפ"ב דערלה דת"מ של דמאי מדמעת וטעמא דאע"ג דלפי האמור לרבי חגיי בירושלמי ס"ל דלא קי"ל כמתני' דר"מ היא בההיא דכתמים ס"ל דהיינו דוקא להירושלמי דלא מוקמינן מלתייהו דרבנן דמתני' דפ' בא סימן כיחידאה דהיינו רבי חנינא ב"א אלא ס"ל דר"מ יחידאה הוא ורבנן פליגי דאין חוששין בכתמים משום זוב אבל לפי הש"ס דילן בפ' בא סימן דאמרינן דרבנן כיחידאה הוא ואדרבא רבנן איפליגו ארבי חנינא ב"א וס"ל כסברת ר"מ וקי"ל כוותיהו דאפילו בחלוק א' חוששת לזיבה כנזכר לעיל א"כ ה"ה לענין דמאי דקי"ל כר"מ דמחמיר בשל דבריהם כשל תורה ועכ"ז דס"ל להר"ם לענין הלכה דח"מ של דמאי מדמעת כשל ודאי כיון דעכ"פ פירושא דמתני' דר"ש שזורי לפי הירושל' מיירי בהפריש לפנינו העם הארץ תרומת מעשר מטעם האמור בבואו לפסוק מתני' דר"ש שזורי נקט הר"ם מציאות הדין בשהפריש לפנינו תרומת מעשר כיון דבכה"ג איכא רבותא לענין דינא דאפילו בכה"ג דתרומת מעשר שהפריש ע"ה בפנינו דהויא כתרומה ודאית מהימנינן ליה לע"ה במה שאומר חזרתי והפרשתי אותה מטעם אימת דימוע:

איך שיהיה נמצינו למידין מתוך כל הנזכר דעכ"פ דין זה דת"מ של דמאי אי מדמעת בפחות מא' ומאה או לא אע"ג דבמתני' דפ"ב דערלה סתם לן תנא דמדמעת מ"מ בברייתא דהובאה בתוספתא בפ"ה ממסכת תרומות והובאה בירושלמי הנזכר לעיל איכא פלוגתא דתנאי דלר"א במקומה מדמעת שלא במקומה אינה מדמעת ולר"ש בין במקומה ובין שלא במקומה מדמעת ולפי הירושלמי הנזכר ומה שפירשתי בו לע"ד יוצא לנו דלכ"ע הני תנאי ס''ל דלא החמירו בת"מ של דמאי כשל ודאי ואינה מדמעת לאסור בפחות ממאה וס"ל דאינה מדמעת כי אם לענין הפרשה דצריך להפרישה ולר"א ולר''ש שלא במקומה אפילו הפרשה לא בעי ולרבנן אף שלא במקומה הפרשה מיהא בעי ועפי"ז יש לישב מה שהקשו התוס' על סברת רש"י דס"ל דהא דאמר שמואל תרומת ח"ל בטילה ברוב הוא אפי' להתירה לזרים והקשו עליו מההיא ברייתא דמייתי הש"ס בפ' רבי ישמעאל דף ס"ז דתרומת עובד כוכבים בת''ל אינה מדמעת דמשמע הא תרומת ח"ל דישראל מדמעת די"ל דשמואל לענין הלכה ס"ל לענין תרומת מעשר של דמאי כסברת ר"א ור"ש דתרווייהו ס"ל דלא כרבנן דשלא במקומה אפילו לענין הפרשה אינה מדמעת והא דשמואל מסתמא מיירי כשנתערבה ברוב חולין שלא במקומה וההיא ברייתא דפ' ר"י דיש לדקדק הא של ישראל מדמעת נ"מ לתרומת ח"ל שחזרה למקומה או אפילו שלא במקומה והאי תנא סבר כרבנן דאפילו שלא במקומה מדמעת ועוד י"ל דשמואל בההיא דתרומת חו"ל ס"ל כמ"ד כל מקום אשר שנה ר"ש שזורי הלכה כמותו ואמרינן בפ"ג דמנחות דף ל"א ע"ב דכלל זה הוא אפי' בברייתא יע"ש ובירו' בפ"ד דדמאי בסוגייא הנז' נראה דסברת ר"ש המוזכר בתוספתא והובאה שם בירושלמי דס"ל דבין במקומה ובין שלא במקומה אינה מדמעת הוא ר"ש שזורי דאמרינן התם א"ר זעירא אתא עובדא קומי דרבי חנינא והורי כר"ש שזורי ר' אחא בשם ר' יונתן אין הלכה כר"ש שזורי ע"כ וכתב מהר"ר אליהו ז"ל בביאורו וז"ל אין הלכה כר"ש שזורי במאי דקאמר דאינה מדמעת אין הלכה כר"ש שזורי באינה מדמעת אבל במתניתין דשואלו ואוכלו על פיו הלכה כר"ש שזורי ע"כ והאמת אתו שהרי במנחות דף ל' ע"ב דאמרי' א"ר יוחנן הלכה כר''ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי כתבו התוספות שם ד"ה הא איתמר עלה וכו' דעיקר הגירסא גרסינן רבי יונתן ולא רבי יוחנן יע"ש דנמצא כפי זה דכפי פסק רבי יונתן כר"ש שזורי בתרומת מעשר של דמאי דשואלו וא"כ איך אמר רבי אחא בירושלמי משם ר' יונתן דאין הלכה כר"ש שזורי אם לא דע"כ לא קאי אלא לענין דאינה מדמעת דלא קי"ל כוותיה דר' יונתן ס"ל דאין הלכה כר"ש שזורי כי אם בהני תרתי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי וכמ"ש התוספות שם בדבור הנזכר אשר עפי"ז נלע"ד דיש לומר עוד טעם אחר מרווח לפי' הרע"ב שפי' מתני' דרבי שמעון שזורי דמיירי בע"ה שהפריש תרומת מעשר בפנינו דבהכי חשיב כעין תרומה ודאית דמש"ה אי לאו דשואלו מדמעת אפילו לרש"ש דאי מיירי שהחבר הפריש ת"מ מן הדמאי א"כ איך קאמר רש"ש דבמקומה שואלו דבלאו הכי מדמעת כיון דאיהו ס"ל דבין במקומה ובין שלא במקומה אינה מדמעת ואגב זה ראיתי למרן הכ"מ בפי"ב מה' מעשר בדין הנזכר שעל מ"ש הר"ם בין למקום אחר ובין למקומה כתב וז"ל ומ"ש בין למקום אחר וכו' הכי אמרינן בירושלמי ברפ"ד דדמאי לר"ש עכ"ל ולכאורה אין דבריו מובנים לע"ד דהא סברת ר"ש שהביאו בירושלמי הוא איפכא דבין במקומה ובין שלא במקומה אינה מדמעת וצ"ל דכוונת מרן הוא לומר ע"ד האמור דמה שצריך הר"ם להביא דין זה במציאות זה שעם הארץ הפריש לפנינו הוא מטעם דבלאו הכי בין במקומה ובין שלא במקומה אינה מדמעת דסברא זאת הוא כר"ש דאמרינן בירושלמי הכי אלא דק"ק דמשמע מדבריו קצת דהר"ם לענין הלכה פוסק כסברת ר"ש בת"מ של דמאי דאינה מדמעת וזה אינו דבהדיא פסק הר"ם בסוף ה' תרומות כמתני' דפ"ב דערלה דמדמעת וע"כ צ"ל שמה שהביא מציאות זה שהפריש לפנינו לענין הלכה הוא לאשמועינן רבותא דאפילו בת"מ כזאת דהויא כעין תרומה ודאית נאמן לומר הפרשתיה כיון דמתני' עכ"פ מיירי בהכי כיון דרש"ש ס"ל דאינה מדמעת אפילו במקומה והדבר קשה אמאי לא באר זה מרן הכ"מ לאמר דלאו לענין הלכה כתב כן הר"ם וראיתי להתי"ט שם בפ"ד דדמאי שכתב בד"ה שואלו וכו' וז"ל והר"ם מפרש שאם יפריש העם הארץ תרומת מעשר לפנינו בתחילה ונפלה לפנינו בין למקום אחר ובין למקומה כמ"ש לעיל לר''ש דבירושלמי וכ"כ בכ"מ אבל לא נתן טעם למה פסק כר"ש וצ"ע עכ"ל ודבריו תמוהים שהבין שהר"ם פסק כר"ש וזה תימא דבהדיא פסק בסיף ה' תרומות כמתני' דפ"ב דערלה כאמור:

איך שיהיה נמצא דכפי דברי הירושלמי הנזכר סברת ר"ש המוזכר שם ובתוספתא דבין במקומה ובין שלא במקומה אינה מדמעת כר"ש שזורי וא"כ י"ל דשמואל דאמר תרומת ח"ל בטילה ברוב ס"ל כמ"ד דכל מקום ששנה ר"ש שזורי הלכתא כוותיה וממ"ש התוספת במנחות דף ל' ע"ב בסוף הדיבור הא איתמר וכו' וז"ל ובספר רבי' גרשום כתוב בההיא דפול המצרי ר"י בר נחמני אמר שמואל וכן בספרים ישנים עכ"ל נראה דלשמואל ס"ל דבכל דבר הלכה כרש"ש ולאו דוקא במסוכן ובת"מ יעו"ש והנה כי כן י"ל דס"ל דלענין דמאי ס"ל כרש"ש דבין במקומה ובין שלא במקומה אינה מדמעת ובטילה ברוב כיון דאינה אלא מדרבנן וה"ה תרומת ח"ל דמדרבנן וההיא ברייתא דפ' ר' ישמעאל דנראה דמדמעת הוא אליבא דרבנן דבדמאי אף דהוי מדרבנן מדמעת בכל גוונא:

עוד יש לעמוד על סברת רש"י ודעימיה דס"ל דתרומת ח"ל בטילה ברוב אף להתיר לזרים משום דאינה אלא מדרבנן דהא בפ"ד דתרומות משנה ה' מתבאר דאפילו תרומת תאנים ושאר פירות דתרומת פירות אינה אלא מדרבנן לסברת רש"י ורוב הפוסקים אינה מתבטלת כי אם בא' ומאה כתרומה דאורייתא ואפילו בתרומת ירק דלכ"ע אינה אלא דרבנן מתבאר שם בפ"ד משנה י"ג דאינה עולה כי אם בא' ומאה יעו"ש ובפרק הערל דף פ"א ע"א מתבאר דהא דתרומת פירות אינה עולה כי אם בא' ומאה הוא אפילו בזמן הזה דליכא תרומה דאורייתא דאפילו דנן ותירוש ויצהר הוא מדרבנן דאמרינן התם א"ל ר"י לר"ל מי סברת תרומה בזמן הזה דרבנן א"ל אין שאני שונה עיגול בעיגולים עולה וכתב רש"י וז"ל שאני שונה ברייתא עיגול של תרומה בטל במאה של חולין ואי תרומה בזמן הזה דאורייתא כיון דעיגול דבר חשוב הוא ודרכו להמנות לא בטיל אע"ג דתרומת תאנים דרבנן והואיל ותרומה דאורייתא נוהג לא מבטלינן דרבנן גזירה דרבנן אטו דאורייתא עכ"ל הרי מפורש דאע"ג דבזמן הזה ליכא שום תרומה דאורייתא ומש"ה לא מחמרינן בתרומת פירות דלא לבטל כלל כשהוא דבר חשוב כיון דאיכא למגזר אטו דאורייתא מ"מ אפי' היכא דליכא למגזר אטו דאורייתא לא בטיל תרומת פירות דרבנן כי אם בא' ומאה ואפילו בזמן הזה לא הקילו שיתבטל ברוב בלבד:

וראיתי להרשב"א בחי' בפ' הערל גבי מאי דאמרינן התם דף פ"ב ע"ב וסבר ר"י בדרבנן לא בעינן רבויא והתנן מקוה וכו' שכתב וז"ל ואית להקשות אשמעתין דמדמקשי' אדר"י ממקוה ואמרינן וסבר ר"י בדרבנן לא בעינן רבוייא והתניא מקום אלמא משמע דבאיסורין דרבנן אפילו נתערבו ודאי בטילין ברוב ואפילו איסורי אכילה וכו' וקשיא לן והא שמנו של גיד דרבנן הוא ואפ"ה לא בטיל אלא בששים כשל תורה וכו' וסתם יינם נמי דמדרבנן הוא ואפילו הכי לא בטיל ברוב ותרומת תאנים נמי דרבנן היא ואפ"ה אינה בטילה אלא במאה כשל תורה כדאי' בפ"ד דתרומות ותירץ הרמב"ן נר"ו דלא אמרו אלא באיסורי דדבריהם שאין להם עיקר בדאורייתא כלל כגון שאיבה דכולה שאובה דרבנן וכגון תרומת ח"ל או חלת ח"ל שאין לה עיקר בדאורייתא כלל אבל שומנו של גיד שנאסר משום לתא דחלב דאורייתא א"נ סתם יינם משום ודאי יינן וכו' ואי נמי תרומת הארץ שאסורה משום תרומה דאורייתא בכי הא בעיא שיעורא כשל תורה והחמירו לששים ולמאה ולמאתים לפי מה שהוא האיסור והיינו דהקילו בתרומת ח"ל שמבטלין אותה ברוב וכדאמרי' בבכורות וכו' ואפילו לאכלה זר וכו' והביא הוא נר"ו ראיה לחלק בין תרומה לתרומה בשל דבריהם מהא דאמרינן בפ' כל הבשר גבי הא דתנן ונאכלת עם הזר על השולחן בשלמא אי אשמועי' חלת ח"ל בארץ דאיכא למיגזר משום דאיכא חלת הארץ שפיר אלא הכא משום דליכא למגזר הוא ש"מ דתרומה של דבריהם בארץ אינו עולה על השולחן עם הזר דאיכא למגזר ובח"ל עולה דליכא למיגזר ומזה ילמוד לכל קולא דהקילו בה חכמים כגון ביטול ברוב ואינה אלא בח"ל וכו' עכ"ל הצריך לענייננו הרי נתבאר מדברי רבי' הרמב"ן בתירוצו ישוב למה שהקשינו דתרומה מדרבנן כגון תרומת פירות וירק כיון שהיא בארץ לא דמי לתרומת ח"ל