מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה סד

(מו) אמר שמואל תרומת ח"ל מבטלה ברוב וכו' מאי דאיפליגו רבוותא שכתב רבינו הם רש"י והתוס' בשמעתין דלרש"י ז"ל הא דשמואל לאוכלה זר נמי בטילה ברובה ולדעת התוס' דלא מהני ביטול ברוב אלא לאוכלה בימי טומאתו כדהוה עביד רבה אבל לאוכלה זר לא ויש לעמוד לסברת רש"י דס"ל דתרומת ח"ל כיון דמדרבנן היא אינה מדמעת וברוב חולין סגי להתירה לזר דהא תנן ברפ"ב דערלה התרומה ותרומת מעשר של דמאי עולים בא' ומאה ע"כ הרי דאפי' תרומת מעשר של דמאי דמדרבנן היא אמרי' דמדמעת ואינה עולה אלא בא' ומאה ומ"ש תרומת ח"ל איברא דראיתי בירושלמי שם בר"פ דערלה דאמרי' עלה דמתניתין וז"ל מאן תנא תרומת מעשר של דמאי ר"מ דר"מ מחמיר בדבריהם כדברי תורה והא אשכחן דר"מ מחמיר בדבריהם כדברי תורה א"ר חנינא ההיא דתנינן תמן הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב דברי ר"מ וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב עכ"ל ובפ' הזהב דנ"ה ע"ב בש"ס דילן עלה דמתני' דחמשה חומשין הן דקתני נמי דהאוכל תרומת מעשר של דמאי חייב חומש אמרי' אמר רבא ק"ל לר"א תרומת מעשר של דמאי וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ומשני הא מני ר"מ היא דאמר עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה דתניא המביא גט ממד"ה נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי ר"מ וחכמים אומרים אין הולד ממזר ע"כ וכתב הריטב"א בחי' שם הביא דבריו הרב בספר א"ז וז"ל וכי עשו חכמים חיזוק וכו' ואע"ג דאיכא כמה מילי שעשו חכמים וכו' קשיא ליה הא מפני שהיא גזירה הרבה לפנים משורת הדין דהא רוב עמי הארץ מעשרין הם והיינו דמייתי לה מאידך דר"מ דהמביא גט דהיא נמי גזירה קלושה היא ואפ"ה עשה בה ר"מ חיזוק כשל תורה להיות הולד ממזר מדבריהם כאילו היה הגט פסול מן התורה דאיכא ממזר מן התורה כנ"ל עכ"ל ולפי דברי הריטב"א דעיקר מאי דמוקי הא דחומש כר' מאיר הוא משום דהוי גזירה הרבה לפנים משורת הדין מטעם דרוב עמי הארץ מעשרין הם א"כ הא דהחמירו חכמים לומר דתרומת מעשר של דמאי מדמעת ועולה בא' ומאה ע"כ כר' מאיר היא דאפי' בגזירה קלושה עשו חיזוק כשל תורה כיון דדמאי רוב עמי הארץ מעשרין הם ובפרט גבי דמוע דמעיקרא אפי' בתרומה דאורייתא לא בעינן בא' ומאה כי אם מדרבנן דמדאורייתא בטל ברוב וחכמים החמירו בא' ומאה ואם בחיוב חומש דבתרומה דמן התירה איכא חיוב חומש מן התורה אמרי' דבשל דמאי אינו אלא אליבא דר"מ דוקא כ"ש גבי דמוע דאעיקרא עיקר מדומע אינו אלא מדרבנן וכיון דבעיקר סברת ר"מ בההיא דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם דס"ל דהולד ממזר לא קי"ל כר"מ אלא כחכמים דאין הולד ממזר דס"ל דבגזירה קלושה כי האי לא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה א"כ ה"ה לענין תרומת מעשר של דמאי דלא מחמירינן כולי האי לענין חומש ולענין דמוע כיון דהויא גזירה קלושה דרוב עמי הארץ מעשרין הם ואף דלפי מאי דמוקי מתניתין דערלה בירושלמי כר"מ אמרי' שהוא סברת ר"מ בההיא דכתמים דלר"מ ס"ל דחוששים בכתמים משום זוב ולפי זה קי"ל כוותיה דבההיא דכתמים קי"ל כוותיה דהא בפ' בא סימן דף נ"ב ע"ב מוקמינן מלתייהו דחכמים בכתמים כיחידאה כרבי חנינא בן אנטיגנוס דרבנן איפליגו עליה וקיימי כשיטת ר"מ וקי"ל כוותייהו דאפי' בחלוק א' חוששת לזיבה כמ"ש רע"ב שם במתני' ר"פ בא סימן וכמו שמתבאר מדברי הר"ם בפ"ט מה' איסורי ביאה דין י"ב יעו"ש הנה מלבד דהירושלמי דמוקי מתני' דערלה כר"מ אפשר דלא ס"ל דחכמים דהתם גבי כתמים הוא כיחידאה מדלא אמרו דמתני' אתיא אפי' כרבנן דקיימי בשיטת ר"מ הנהו רבנן דפליגי ארבי חנינא ב"א ולעולם י"ל דאף לשיטת הירושלמי לא קי"ל כר"מ במאי דמחמיר בתרומת מעשר של דמאי יתר על כן דלפי הש"ס דילן דקאמר דהיינו ר"מ בההיא דהולד ממזר ע"כ בהא לא קי"ל כוותיה ומינה נמי לענין חיוב חומש בדמאי ומלתא כבר אמורה דהדברים ק"ו לענין דמוע מאחר דעיקר דין דמוע אפי' בדאורייתא אינו אלא מדרבנן ובירושלמי דפ"ק דדמאי עלה דמתני' הדמאי אין לו חומש אמרי' תמן תנינן התרומה ותרומת מעשר של דמאי וכו' וכא את אמר הכין אמר ר' זעירא תמן תרומת מעשר של דמאי ברם הכא מעשר שני של דמאי א"ר אימי אין המשנה הזאת יוצאה ידי תרומת מעשר של דמאי מהו כדון תמן ר"מ ברם הכא רבנין ופירושו פשוט דלרבי אימי דפריך דאין המשנה הזאת יוצאה ידי תרומת מעשר דבכלל מאי דקתני הדמאי אין לו חומש הוא חומש דת"מ נמי וא"כ קשיא מתני' אמתני' דהזהב ואמתני' דפ"ב דערלה ומשני דמתני' דהזהב ודס"ב דערלה כר"מ ומתני' דהכא כרבנן וכתב מהר"ש סירלי"ן ז"ל תמן ר"מ דקסבר דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה כדאיתא בפרק הזהב ומתני' דהכא רבנן דס"ל דלא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה עכ"ל באופן כי מקום יש בראש לומר דלענין הלכה לא קי"ל כמתני' דפ"ב דערלה כיון דר"מ היא ולא קי"ל כוותיה ואפשר דתרומת מעשר של דמאי אינה מדמעת ובטילה ברוב כדין תרומת ח"ל לסברת רש"י ודעימיה אשר עפ"ז אפשר לישב מ"ש התוס' בפרק כל הבשר דף ק"ד ע"ב בסוף ד"ה חלת ח"ל וכו' שכתבו וז"ל ואע"פ שהראשונה נראה קצת שמדמעת מדתניא בפרק ר"י וכו' מ"מ השניה שהיא קלה ביותר שמא אינה מדמעת וכמו שלא גזרו על תערובת דמאי כמו כן שמא לא גזרו בה כיון שהיא קלה כ"כ עכ"ל ולכאורה דבריהם תמוהים דהא דלא גזרו על תערובת דמאי מפורש בפ"ק דחולין דף ו' ע"א דהיינו אם לקח מע"ה דבר המעורב בדמאי כגון מורייס וכיוצא כיון שלקחו בתערובת לא גזרו אבל בדבר שכבר נתחייב בדמאי והפריש ממנו תרומת מעשר אף שנתערבה בחולין אחרים מדמעת ועולה בא' ומאה כדתנן במתני' דערלה וא"כ איך מדמין לומר דבחלה שניה דקילא אינה מדמעת דומיא דתערובת דמאי כיון דבדמאי עצמו קי"ל דמדמעת ואולם צ"ל דס"ל להתוס' דלא קי"ל כמתני' דערלה וס"ל דלענין הלכה כל תערובת דמאי לא גזרו ואפילו תרומת מעשר שכבר הפריש מהדמאי אם נתערבה אינה מדמעת:

ואם כנים אנחנו במה שלמדנו מההיא דהזהב דכיון דלענין חומש אמרינן דלר"מ הוא דוקא דחייב בתרומת מעשר של דמאי כ"ש לענין דמוע דעיקרו מדרבנן דודאי הא דתנן תרומת מעשר של דמאי מדמעת אינו אלא לר"מ יש להביא ראיה לסברת רש"י ודעימיה דס"ל דתרומת ח"ל אינה מדמעת ובטילה ברוב ומותרת לזרים ממתני' בפ"ז דתרומות משנה ז' האוכל תרומת ח"ל משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ע"כ דכיון דתרומת ח"ל פטור מן החומש אף דעיקרו של חומש בתרומה דאורייתא חייב מן התורה א"כ כ"ש בדמוע דאפי' בתרומה דאורייתא דמוע אינו אלא מדרבנן דפשיטא דתרומת ח"ל אינה מדמעת זה אפשר לומר לדעת רש"י ודעימיה ואולם ראיתי להר"ם בסוף הלכות תרומות דין כ"א שכתב וז"ל לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודמוע אחד הוא כולם עולים באחד ומאה וכו' ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי אלא שאין לוקין על אכילתו עכ"ל הרי מפורש דפסק הר"ם כסתם מתני' דפ"ב דערלה דתרומת מעשר של דמאי מדמעת כדין תרומת מעשר של ודאי וצ"ל דהר"ם ס"ל דאין ללמוד מההיא דחומש לענין דימוע לפי מ"ש התוס' שם בפרק הזהב בד"ה וכי עשו וכו' וז"ל אע"ג דבכמה מקומות עשו חיזוק אפילו יותר משל תורה היינו היכא דשייך לקנוס כדי לעשות סייג אבל הכא אפי' בתרומת דעשר ודאי לא הוה שייך לקנוס חומש אם לא שאמרה תורה ולכך לא היה לו לקנוס בשל דמאי ומשני דה"נ עשו הולד ממזר אע"פ שאין סברא אלא משום דבאשת איש הולד ממזר עכ"ל ולפי פירוש זה י"ל דס"ל להרמב"ם דדוקא גבי חומש דמעיקרא אפילו בשל תורה הוי דרך קנס לכך לרבנן לא מסתבר לקנוס חומש בדמאי דרבנן כי אם לר"מ אבל גבי דמוע דאסרו רבנן בא' ומאה דמלתא דסברא הוא ולא בדרך קנס י"ל דה"ה דאסור אפילו בתרומת מעשר של דמאי דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקין מידי דהוה אשאר איסורים שאסרו חז"ל מין במינו בששים ולדעת רוב הפוסקים לא פלוג רבנן בין איסורי תורה לאיסורים דרבנן כמו שמתבאר בדברי הטור ומרן הב"י ביו"ד סי' צ' וסי' צ"ח יע"ש ואף דלדעת הר"ם בפ' ט"ו מה' מאכלות אסורות ס"ל דבאיסורין דרבנן בטלי בנ"ט כדין כחל מ"מ מצינו שכתב הר"ם דבשומן גיד הנשה אף דהוי מדבריהם החמירו רבנן בששים כאיסור תורה וא"כ י"ל דה"ה דהחמירו בתרומת מעשר של דמאי דבעינן בא' ומאה כתרומה דאורייתא ולא סגי במאה לבד:

אך קשה לענין חומש שפסק הר"ם בפ"י דהלכות תרומות דין ד' דחייבים חומש על אכילת תרומת מעשר של דמאי כמתני' דפרק הזהב והדבר קשה דכיון דמוקמינן לה כר' מאיר בההיא דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם דהולד ממזר א"כ ממילא לרבנן דקי"ל כוותייהו דאין הולד ממזר וכמו שפסק הר"ם בפ"ז מה' גירושין יע"ש ה"ה דלא חייבו חז"ל חומש על אכילת תרומת מעשר של דמאי וצ"ע:

והגה מ"ש דיש מקום לומר דלא קי"ל כמתני' דפ"ג דערלה בהא דתרומת מעשר של דמאי מדמעת כיון דאפשר דר"מ היא וקי"ל כרבנן לכאורה היה נראה דיש לדחות סברא זאת דהא תנן בפרק ד' דדמאי משנה א' תרומת מעשר שחזרה למקומה ר"ש שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו ואיפסיקא הלכתא כר"ש כדאמרינן בפרק בהמה המקשה דף ע"ה ע"ב ובמנחות דף ל' יעו"ש וכיון שכן ע"כ דקי"ל כמתני' דפ"ב דערלה דתרומת מעשר של דמאי מדמעת דאי אינה מדמעת אמאי צריך לשואלו הא אפילו בלא שאילה מותרים הם דבטלי ברובא ואינו צריך בא' ומאה אבל שוב ראיתי דאין זה ראיה גמורה שהרי הר"ם בפי"ב מה' מעשר פסק כר"ש שזורי וכתב וז"ל מי שאינו נאמן שראינוהו שהפריש תרומת מעשר מפירותיו שהם דמאי וראינוהו שחזרה ונפלה לפנינו בין למקום אחר בין למקומה וחזר ואמר הפרשתיה נאמן אפילו בחול ואוכל על פיו כשם שאימת שבת על ע"ה כך אימת דימוע עליהם ואינן חשודים להאכיל את המדומע עכ"ל הרי מפורש דס"ל דר"ש שזורי לא מיירי בחבר שהפריש מן הדמאי שקנה מעם הארץ תרומת מעשר אלא מיירי שהע"ה עצמו ראינוהו שהפריש תרומת מעשר דבכה"ג הוי כדין תרומת מעשר של ודאי כיון שהוא עצמו הפריש וגילה בדעתו שעדיין לא הפריש ודינה כדין תרומת מעשר של ודאי דמדמעת ומש"ה אי לאו דשואלו אסיר באכילה הן אמת דצריך להבין דמי הכניסו להר"ם לפרש מתני' כה"ג דראינו דהפריש לפנינו דלא כפשטא דמתני' דמשמע דמיירי בהפריש תרומת מעשר של דמאי כדין קונה מעם הארץ ולא שהעם הארץ עצמו הפריש כיון דכבר פסק הר"ם בסוף הלכות תרומות כמתני' דפ"ב דערלה דאפילו תרומת מעשר של דמאי מדמעת ולמה הוצרך לומר דמיירי באופן שהיא תרומת מעשר של ודאי וכבר ראיתי להרדב"ז בספרו בביאורו שכתב וז"ל וא"ת מי דחקו לרבינו לפרש שראינוהו שהפריש תרומת מעשר של דמאי וי"ל לישנא דמתני' דחקו דקתני שחזרה למקומה מהיכא ידעינן שחזרה למקומה אם לא שראינו הכל עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו דאי מיירי דחבר הקונה מעם הארץ הפריש תרומת מעשר ואח"כ חזרה למקומה מאי דוחק יש לו דמהיכן ידעינן הא הקונה שהפריש מהדמאי ונתערבה התרומה חזרה למקומה הרי נודע לו שנתערב וכשאני לעצמי לא מצאתי שום רמז דוחק כלל אשר ע"כ נלע"ד דמה שפי' הר"ם מתני' באופן זה שראינו שהפריש תרומת מעשר הוא ע"פ מה שנבאר דברי הירושלמי שם עלה דמתני' דר"ש שזורי דאמרינן התם תני תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת ר"ש אומר בין למקומה ובין שלא למקומה אינה מדמעת רבי בון בר חייא בעי קומי רבי זעירא מ"ד מדמעת מדמעת ושאינה מדמעת אינה מדמעת ניחא מ"ד למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת מה בין למקומה ומה בין שלא במקומה על רבי חגי אמרין בדין הוא מימר וכו' דאנא אמר טעמא מ"ד מדמעת שהיא מתרת את השיריים לאכילה מ"ד אינה מדמעת שאינה מתרת את השיריים באכילה הורה רבי אילא כהדא דרבי חגייא ע"כ זהו גירסתו של מהר"ר אליהו זצ"ל בביאורו ופי' דה"פ וז"ל וצ"ל דמ"ד מדמעת הו"ל כטבל גמור וכי חזר והפריש השיריים מותרין באכילה כדין שאר טבל שהופרש ממנו התרומת מעשר ולמ"ד אינה מדמעת ה"פ דהו"ל כתרומה שנתערבה בפירות מתוקנים בפחות ממאה אע"ג דחזר והפריש ממנו כשיעור תרומה משום ממון כהן מ"מ השיריים אסורים כדין שאר דמוע שנפל לחולין והשתא למ"ד במקומה מדמעת היינו הואיל וחזרה למקומה הראשון הו"ל כטבל אבל שלא למקומה הו"ל דימוע עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין פירושו דהא סתם מדמעת דתנינן במתניתין ובברייתא בכל דוכתא הוא שכיון שנתערבה בפחות ממאה נאסר הכל ולא מהני הפרשה ואיך שייך לומר דמ"ד מדמעת היינו דהפרשה מועיל להתיר את השיריים כדין טבל ואף אם נאמר דהכי ס"ל לרבי חגיי דלפעמים אמרינן לשון מדמעת ואין הכוונה שאוסר הכל ולא מהני הפרשה אלא הכוונה דכל עוד שלא הרים התרומה משום גזל כהן דינו כמדומע דאסור לזר וכמו שיבא לפנינו שכן הוא אפילו נפלה בא' ומאה דכל עוד שלא הפריש התרומה אסור לזרים וכל עוד שלא הרים התרומה מדומע מקרי מ"מ איך שייך לומר לפי זה דמ"ד אינה מדמעת הוא לומר דדינו כשאר דימוע דתרומה ודאי שאוסר אפילו בהפרשה כיון דלת"ק מדמעת דקאמר הוא לענין שאסור קודם הפרשה בלבד א"כ מ"ד אינה מדמעת דכוותיה דת"ק קאמר דאינה מדמעת כלל דאפילו בלא הפרשה מותר דאם נאמר דהכוונה דקאמר תנא בתרא דאינה מדמעת כמו שאתה אומר לת"ק דאינו אלא לענין הפרשה אלא דינו כדין דימוע גמור זה לא ניתן ליאמר ודוחק גדול דפשטא דמלתא דתנא בתרא בא להקל דאינה מדמעת כלל אפילו לעניין הפרשה ועוד דעדיין אף לפי טעם זה אינו מובן טעמא דמ"ד, דשלא במקומה אינה מדמעת דאי במקומה מדמעת לענין חיוב הפרשה כדין טבל בלבד למה שלא במקומה נמי אינו מועיל הפרשה להתיר את השיריים ואמרינן דדינו כדין דמוע גמור דהא אפילו בחזרה למקומה כיון דכבר קרא שם תרומה והפריש מהטבל שוב אם חזרה למקומה לא מפני זה חשיב כאילו לא הפריש כלל מעיקרא דאיך ע"י החזרה במקומה פקע שם קדושת תרומה להתיר השיריים בהפרשה שנייה משא"כ בשלא במקומה הא כיון דקרא עליה שם תרומה דא ודא אחת היא ואכתי קושיא דרבי זעירא במקומה קאי באופן דלע"ד לא יצא ידי חובתו מביאור הירושלמי בפירוש זה:

וראיתי למהר"ש סירליין ז"ל בביאורו על הירושלמי כ"י שהביא תירוץ רבי חגיי בסגנון אחר בקצת שינוי וז"ל עאל רבי חגיי ואמר בדין הוא ממר משה דאנא אמר טעמא מאי דאמר למקומה מדמעת שהיא מתרת את השיריים באכילה הורי רבי אילא כהדא דרבי חגיי ע"כ ופי' שם הרב בעיקר הברייתא דקתני במקומה מדמעת שלא במקומה אינה מדמעת וז"ל שחזרה למקומה לצ"ט הנותרים שלא למקומה אלא למקום אחר שעדיין לא הפרישו משם תרומת מעשר ובדברי ר' חגיי פי' וז"ל בדין הוא מימר בדין הוא לפרש טעם בזה משה דאנא אמר טעמא לשון שבועה וכן מצינו בפרק משילין משה שפיר קאמרת ופירש"י ביקרא דמשה קא משתבע שהיא מתרת את השיריים באכילה כשחזרה לצ"ט שאסרתן כשאומר הע"ה מתוקנים הם תשובתו היא מתרת את הצ"ט שנפלה בתוכן על פיו דאם אמר לא תקנתים מדומעין הם ואסורים א"כ כי לא אשכחן ליה או שמת אסירי אבל שלא למקומה דעדיין לא הפרישו כלום משם דאפילו אם יאמר ע"ה מתוקנים הם אכתי צריך להפריש מהן דין דמאי ואינה מתרת את השיריים וכי היכי דמפריש דמאי דרמי עליו מפריש אידך חדא ולא חשיב לשיהיו מדומעין אם לא מצאנוהו לשואלו הורי רבי אילא בהדא דרבי חגיי כלומר הורי כרבי אליעזר דמסתבר טעמיה כדמפרש רבי חגיי עכ"ל ולדידי פירושו תמוה בעיני דאי בשלא במקומה מיירי דנפלו במקום דעדיין לא הפרישו ממנו תרומת מעשר וטבל הוא נמצא דהעיקר תלוי בזה ואמאי מחלק התנא בין במקומה לשלא במקומה ליפלוג וליתני בדידה בשלא במקומה עצמו דבנפל לחולין מתוקנים מדמעת, ואם נפל לטבל אינה מדמעת והיותר תימה דמה המצוה הזאת ומה טעם יש בה דבנפל בתוך טבל שלא הופרש ממנו תרומת מעשר אינה מדמעת ואמרינן דכי היכי דמפריש דמאי דרמי עליה מפריש אידך חדא הא משנה שלימה שנינו בריש פ"ז דתרומות סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין וכו' ואם טהורה היתה אותה סאה ימכרו לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה ואם למעשר ראשון נפלה יקרא שם לתרומת מעשר ע"כ ופי' הר"ם בפי' המשניות וז"ל ואם למעשר ראשון נפלה