מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה סב

לכהן חבר איך אפשר שיתקנו שיהיה במקדש בית אב שכולו מכהנים ע"ה ויזכו בכל קדשי המקדש אשר יקרבו באותו יום ועכצ"ל דודאי דלפי סברא זאת דאפילו בקדשי המקדש אין נותנין אלא לכהן חבר דמעיקרא בתיקון המשמרות שתיקנו תיקנו שכולם יהיו כהנים חברים ולא הוה ביניהם ע"ה דאיך אפשר שיהיה ביניהם כהן ע"ה ולא יחלק עמהם ופשט דברי רז"ל נראה דכל המשמרות חולקין ביניהם בשוה אלא עכצ"ל דמעיקרא תיקנו כולם כהנים חברים ובפרט דהא אמרינן בכמה דוכתין כהנים זריזים הם וכדאמרינן בפ"ק דשבת דף כ' ע"א ופירש"י שם וז"ל וסמוך לחשיכה ה"ט דלא גזור משום דכהנים זריזים הם שכולם היו בני תורה עכ"ל באופן דלא משכחת לה כלל שיארע מקרה שיהיו כל הכהנים עמי הארץ כיון דמסתמא צריכין שיהיו בני תורה ושידעו הלכות עבוד' המקדש וכמ"ש רש"י בעירובין דף קג ע"א גבי כהנים זריזין הם דאמרינן התם וז"ל דכיון דנכנס לעבודה בידוע שלמדוהו הלכות קודם וכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים הם יע"ש ולפי מ"ש התוספות בפרק הזרוע ובפרק כל הבשר דאפילו איכא כהן חבר אם אינו רוצה לקבל יכול ליתן לכהן ע"ה יעו"ש יש ליישב דהני דניתנין לאנשי משמר נפקא מינה בשלא רצו אנשי המשמר לקבל ומשכו את ידיהם ממנו כההיא דאמרינן ביומא דף ל"ט מכאן ואילך נשתלחה מארה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן המגיעו כפול הצנועין מושכין את ידיהם וכו' יע"ש דבכה"ג דאנשי משמר מושכין את ידיהם יכולין ליתן לכהנים עניים אפילו ע"ה כיון שהחברים הם צנועין מושכין את ידיהם ואף דרבינו והרשב"א והריטב"א והר"ן לא הזכירו בתוך דבריהם אלא בשאין שם כהן חבר צ"ל דה"ה אם היה שם כהן חבר ואינו רוצה לקבל יכול ליתן לכהן ע"ה דבהכי אתי שפיר הני דניתנין לאנשי משמר דמתניתין:

והנה לע"ד דחילוק זה שהולידו רבינו ושאר פוסקים מתוך מתניתין דכשאין שם כהן חבר יכול ליתן לכהן ע"ה בלאו מתניתין יש ללמוד דבר זה מהא דאמרינן בפרק הזרוע דף קלב ע"א דבי רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנת וילמוד סתום מן המפורש דבי ר"א בן יעקב תנא כהן ואפילו כהנת הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ע"כ ואם איתא דבדין זה אם אין כהן חבר צריך לעכבם עד שיבא כהן חבר או צריך שישכור וישלח אותם במקום החבר א"כ קשה דהא כיון דעיקר סברא זאת דצריך ליתן לכהן חבר הוא משום דכתיב למען יחזקו בתורת ה' זה לא שייך אלא באנשים דמצווים על תלמוד תורה והזהיר הכתוב לתת להם מנת כדי שיתחזקו בתורה וכמ"ש רש"י על פסוק זה בדברי הימים וז"ל למען יחזקו בתורת ה' יותר ברצון ועוד בעוד שיהיה להם פרנסתם מזומנת יוכלו לעסוק בתורת ה' לפי שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה עכ"ל אבל הנשים כיון דאינן מצוות על תלמוד תורה ואדרבא קי"ל כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות כדאמרינן בפרק היה נוטל וכמו שפסק הר"ם בפ"א מה' ת"ת יע"ש לא שייך דבר זה דאפילו באשה כהנת שלמדה תורה כיון דלא מיפקדא אתלמוד תורה ליכא מצוה להחזיק בידה וא"כ לר"א בן יעקב דקיי"ל כוותיה איך אמרינן דאפילו כהנת אבל אי אמרינן דכל שאין כהן חבר נותנין לע"ה א"ש דמאי דאמרינן דאפילו כהנת הוא דווקא בשאין כאן כהן חבר דאפילו איכא כהן ע"ה הוא והכהנת שווים הם ויתן למי שירצה וקצת קשה אמאי לא הביאו הפוסקים ראיה מזה וי"ל דאכתי יש לדחות דהכא מאי דאיצטריך קרא לרבות כהנת היינו משום כהנת הנשואה לישראל חבר דכיון דבעלה חבר זוכה בהם מכח אשתו חשיב כנותן לכהן חבר כיון דלגבי בעלה קרינן ביה למען יחזקו בתורת ה' ולעולם י"ל דבכהנת פנויה או נשואה לישראל ע"ה לא ריבה קרא אבל אחר האמת דלמדנו ממתניתין דכל שאין כהן חבר נותנין לע"ה א"כ י"ל דה"ה כהנת בכל גוונא רבי קרא כל דליכא כהן חבר ליתן לו אפילו יש כהן איש ע"ה יכול ליתן לכהנת וראיתי לרש"ל בפ' הזרוע סימן ו' שכתב וז"ל ונראה בעיני היכא דאיכא כהן גמור יכול ליתן לכהנת ואם יש כהן ע"ה והיא אשת חבר טוב ליתן לאשת חבר כחבר ואם יש כהן חבר שקולים הם עכ"ל ולע"ד צריך להבין מנ"ל הא דאשת חבר וכהן חבר שקולים הם כיון דמסברא י"ל דטפי עדיף כהן חבר שבא לזכות מצד עצמו משא"כ באשת חבר שהחבר בא לזכות מכח אשתו וי"ל דיש ללמוד כן דשקולים הם דאי לא תימא הכי מנ"ל לראב"י לומר דתרי מיעוטי דקרא הוו לרבות דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות בהיות דאפשר לומר דאיצטריכו תרי מיעוטי דאי הוה כתיב מיעוט אחד בלבד הו"א דכיון דעיקר נתינת המתנות הוא לכהן חבר כדילפינן מקרא אחרינא א"כ י"ל דמאי דממעט כהנת היינו בדאיכא כהן חבר שם דאפילו דהכהנת היא אשת חבר ישראל כהן חבר קודם אבל אי ליכא כהן חבר כי אם כהן ע"ה ואיכא כהנת אשת חבר אה"נ דאמרינן כהן ואפילו כהנת ואשת חבר קודם לכהן ע"ה לזה איצטריך מיעוט שני דלעולם אמרינן כהן ולא כהנת וכהן ע"ה קודם לכהנת אשת חבר דעיקר דין מתנות לא נאמר אלא לזכרי כהונה ומדלא אמרינן הכי ש"מ דהסברא הוא דכל דין המתנות הוא אחד האיש ואחד האשה וכהן ואפילו כהנת תו אי אפשר לומר דאי הוה כתיב מיעוט אחד שדינן ליה להיכא דאיכא כהן חבר וכהנת אשת חבר דהכהן חבר קודם דאין סברא לומר הכי כיון דשניהם שקולים הם ובשניהם שייך לומר אחזוקי תורת ה':

והנה הר"ש במתניתין דחלה עמד ליישב הא דפרק הזרוע דאמרינן דאין ניתנין לכהן ע"ה ותירץ דהכא במתניתין בחבר מיירי אלא דאינו אוכל חוליו בטהרה כההיא דר"ט בשלהי הנזקין יעו"ש באורך ונלע"ד דאפי' הר"ש אזיל ומודה לסברת רבינו ודעימיה דאמר דאם אין כהן חבר יכול ליתן לכהן ע"ה דאי לא ס"ל הכי תקשי ליה ההיא דכהן ואפי' כהנת דמשמע בכל גוונא מיירי בין אשת חבר ובין אשת ע"ה או פנויה ואם איתא דאפילו בדליכא כהן חבר צריך למטרח לשלוח לחבר או לעכבם בידו עד שיבא התינח באשת חבר אבל באשת ע"ה או פנויה דליכא אחזוקי תורה אמאי יהבינן לה אלא ע"כ דאף הר"ש מודה בדליכא כהן חבר ומאי דלא ניחא לאוקמא למתניתין אפילו בכהן ע"ה ובדליכא כהן חבר כסברת רבינו הוא משום דלישנא דמתניתין לא משמע ליה הכי דאיך קתני מתניתין וניתנין לכל כהן סתם דמשמע בכל גוונא אפילו בדאיכא כהן חבר דכל כי הא הו"ל לתנא לפרש דדוקא בדליכא כהן חבר ועוד דאם איתא דמיירי בדליכא כהן חבר בהני דתני דניתנין לאנשי משמר מאי איכא למימר דמסתמא אנשי משמר חבירים נינהו כאמור:

והנה הרי"ף והר"ם בפ"ט מהלכות בכורים והרא"ש בפסקיו והסמ"ג עשין קמ"ב ורי"ו בנתיב כ' ח"ג השמיטו הא דר"ש בר נחמני דאין נותנין אלא לכהן חבר והוא תימא אמאי השמיטוהו מהלכה ולפי חומר הנושא לפי האמור י"ל דס"ל דדין זה דאמר ר"ש ב"נ משמיה דרבי יונתן פלוגתא דתנאי היא בההיא דכהנת דלתנא דבי ראב"י דס"ל כהן אפילו כהנת לא ס"ל כסברת רבי יונתן בהא דאין נותנין לכהן עם הארץ דאם איתא דס"ל כוותיה מנ"ל לומר דתרי מיעוטי הוא לרבות דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות בהיות דאפשר דתרי מיעוטי איצטריכו דאי הוה כתיב חד הוה אמינא היינו דוקא בדאיכא כהן חבר ולאו משום דמתנה זאת אינו אלא לזכרי כהונה אלא ה"ט מידי דהוה לכהן ע"ה דכהן חבר קודם ולזה איצטריך מיעוטא אחרינא למעט כהנת לגמרי אפילו בדליכא כהן חבר או דהיא נשואה לחבר וקמ"ל דמתנה זו לא ניתנה אלא לזכרי כהונה דאין לומר דכשיש כאן כהן חבר לא איצטריך מיעוטא אם איתא דאחד האיש ואחד האשה במתנה זאת דהא גלי קרא דלמען יחזקו בתורת ה' דלכהן חבר נותנין ולא לע"ה וה"ה כהנת דלא שייכא בתורת ה' דהא י"ל דקרא דהתם הוא מדברי קבלה אבל מן התורה ליכא שום גילוי מזה דאף על גב דאמרינן בשמעתין בפרק הזרוע דהא דאמר קרא וזה יהיה משפט הכהנים ללמד שהמתנות דין הוא לחלקן בדיינים כדרבי שמואל בר נחמני מכל מקום נראה דזה הוא לפי מאי דס"ד התם אבל בתר דפריך התם מברייתא דרבי יהודה בן בתירא יכול אפילו חזה ושוק וכו' ומשני הב"ע דאתו לידיה וקמ"ל דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין מאי דאמרינן מלמד שהמתנות דין הוא להוציאו בדיינים ולא לחלקן בדיינין ואף על גב דבסוף פרשת קרח אמרינן בספרי ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן מה אהרן חבר אף כהנים חברים מכאן אמרו אין נותנין מתנות אלא לחבר עכ"ל יש לדחות דדוקא מתנות דומיא דתרומת מעשר דמשתעי בהו קרא כגון תרומה גדולה או חלה שיש בהם איסור טומאה וה"ט דאין ניתנין לכהן ע"ה מפני שהוא חשוד על הטומאה ושמא יטמאם ויאכלם ולא משום אחזוקי ללומדי התורה הוא וא"כ בשאר מתנות דליכא איסור טומאה אפשר דניתנין לכהן ע"ה וכיון דליכא קרא בתורה בהא דלשאר מתנות נמי ניתנין לכהן חבר משום חיזוק תורת ה' שפיר י"ל דאיצטריך מיעוט אחד למעט כהנת בדאיכא חבר מטעם דהוית ככהן ע"ה ומיעוט אחד ללמד דאפילו בדליכא כהן חבר או שהיא אשת חבר אין נותנין לכהנת דפיסול דידה לאו משום דלא שייכה בתורה אלא מצד עצמה דלא ניתנה מתנה זאת כי אם לזכרי כהונה ואין לומר דהיינו טעמא דראב"י דתרי מעוטי לרבות דאי מיעוט שני בא ללמד כי היכי דלא נימא דמיעוט ראשון לא מיעט אלא בדאיכא כהן חבר א"כ נמצא דעיקר קרא בא ללמדנו שצריך ליתן למחזיק בתורת ה' ולמאי הוצרך ללמדנו זה במיעוט כהנת כיון דאיכא למטעי דפיסול הכהנת הוא משום דלנשים לא ניתנו מתנות אלו ומן הראוי היה ללמד דבר זה בפירוש גבי אנשים עצמם דבעינן דומיא דאהרן שהוא חבר ולא כהן ע"ה דמ"מ אכתי י"ל דנימא דקרא למעט כהנת וצריכי תרי מיעוטי ע"ד האמור וא"ת דא"כ אמאי לא מיעט קרא כהן ע"ה דהו"א דמן התורה אין חילוק בין כהן חבר לכהן ע"ה כיון דגופיה חזי לעסוק בתורת ה' ואפשר דע"י שיש לו פרנסתו יעסוק בתורה ויזכה לתורת ה' ויעשה עצמו חבר משא"כ גבי אשה דגופה לא חזיא ולא מיפקדא וי"ל דעליה הוא דקפיד קרא דאם יש כהן חבר לא יתנו אבל בדליכא חבר או שהיא אשת חבר לא מיעט קרא לזה איצטריך מיעוט שני ומדס"ל לראב"י בפשיטות דהני תרי מיעוטי לרבות כהנת ש"מ דס"ל דאין כאן שום סברא כלל לחלק בין כהן חבר לכהן ע"ה דלענין מתנות דליכא איסור טומאה לא מסתבר כלל למעט כהן ע"ה מפני שאינו מחזיק בתורת ה' וכיון שכן אם איתא דאמרינן דכהן ואפילו כהנת לא היה ממעט קרא כהנת מטעם דאיכא כהן חבר מידי דהוה לכהן ע"ה וא"כ במיעוט אחד היה יכול למעט כהנת אפילו אין כאן כהן חבר ומדאיצטריך תרי מיעוטי ש"מ לרבות וזהו לראב"י אבל לתנא דבי רבי ישמעאל דס"ל דכהן ולא כהנת י"ל דס"ל כסברת רבי יונתן דבאיכא כהן חבר אין נותנין לע"ה ומש"ה איצטריכו תרי מיעוטי הכא למעט כהנת כי היכי דלא נימא דלא מיעט אלא בדאיכא כהן חבר ובא זה ולימד על זה כאמור וכיון דאנן כראב"י קי"ל דכהן ואפילו כהנת א"כ ממילא לא קי"ל כר' יונתן כלל דלעולם אין סברא לחלק בין כהן חבר לכהן ע"ה כלל דכל דהוי מזרע אהרן כולם שוים לטובה ואין חילוק ביניהם וע"ז א"ש דמתניתין דחלה דקתני סתם ואלו ניתנין לכל כהן דמוכח דאפילו לכהן ע"ה נותנין לכתחלה אפילו בדאיכא כהן חבר מדלא פירש תנא לומר דדוקא בדליכא כהן חבר ומתניתין כראב"י דקי"ל כוותיה ורבי יונתן דקאמר הכי דבאיכא כהן חבר אין נותנין לע"ה תנא הוא דס"ל דלא כמתניתין דחלה ודלא כראב"י ולא קי"ל כוותיה ומשום הכי השמיטוהו מהלכה לגמרי והרב דמשק אליעזר דף תט"ו ע"א תירץ תירוצים בזה וכבר דחאם הרב כנה"ג בי"ד סימן ס"א בהגהת הטור אות י"ט ותירוץ האחרון שתירץ שם הדמש"א הביאו הכנה"ג ולא דחאו שכתב ואולי ר"ש ב"נ סובר דאין בהם טובת הנאה לבעלים ואנן קיימא לן כמאן דאמר דיש בהם טובת הנאה לבעלים ויכול ליתנם לכל כהן שירצה עכ"ל ולע"ד אף תירוץ זה לא הבנתי דהיכן מצא דאיכא תנא דס"ל דבמתנות אין בהם טובת הנאה לבעלים ליתנם לכל כהן דהא דרשינן בספרי בפרשת נשא מקרא דאיש את קדשיו לו יהיו דמגיד דטובת הנאה לבעלים וליכא מאן דפליג עלה ובפרק הזרוע בשמעתין אמרינן דוקא ד' מתנות עניים שבכרם אין בהם ט"ה לבעלים אבל שאר מתנות אפילו מעשר עני דנתינה כתיב בהו איכא טובת הנאה יעו"ש ועוד דאיך תלוי זה בזה הא י"ל דאף לדידן דקי"ל דיש בהם ט"ה לבעלים כיון דחדית לן קרא דעיקר הנתינה הוא לכהן חבר הטובת הנאה שיש לבעלים הוא דאם יש כאן כהנים חברים רבים שהרשות בידו ליתנם לכל כהן שירצה מהם ואפשר לומר עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי בפ"ו דדמאי דאיפליגי ר' יוחנן ור"י בר חנינא דלר"י אין אדם נותן מעשרותיו בט"ה דקרא דאיש את קדשיו לו יהיו אינו אלא ליתנם לכל כהן שירצה ולר"י בר חנינא אדם נותן מעשרותיו בט"ה דאם אמר ישראל לישראל הילך סלע זה ותן המעשרות לבן בתי כהן מותר יע"ש וא"כ אפשר דר' שמואל בר נחמני משמיה דר' יונתן ס"ל כר"י דאין לבעלים שום זכות ממון בנתינת המתנות ואם אנו אומרים שלא יתן כי אם לכהן חבר לית להו לבעלים שום פסידא של ממון אבל לדידן דקי"ל דיכול ליתן בט"ה כריב"ח ואם אמר ישראל לישראל הילך סלע זה ותן המתנות לבן בתי כהן מותר אפשר דאין מזהירין שלא יתן כי אם לכהן חבר כיון דהתורה זכהו שיזכהו בטובת הנאה ואם אנו אומרים שלא יתן כי אם לחבר יהיה לבעלים קצת פסידא דכיון דעכ"פ היותר טוב ליתן לחבר אף דלא קי"ל כר"ש ב"נ וכמ"ש הר"מ בפירוש המשנה במתניתין דחלה אם כן אינו דומה הטובת הנאה שיש לו אם אומר תן לבן בתי חבר לאומר תן לבן בתי ע"ה דכדי שיתן לבן בתו עם הארץ נותן לו יותר ממון כדי שיתרצה ליתן לע"ה ואם אנו אומרים דמן הדין אינו יכול ליתן לע"ה אנו מפסידים אותו והתורה אמרה ואיש את קדשיו לו יהיו דהתורה נתנה רשות לבעלים שיהיה לו הנאת ממון בטובת הנאה זאת ואנו מפקיעים אותה ממנו וע"כ לדידן דס"ל דיכול ליהנות בט"ה ע"כ דבר זה דליתן לכהן חבר אינו אלא מהיות טוב אבל אינו מן הדין לעכב על ידו זהו הנלע"ד להמתיק דברי הדמש"א בתירוץ זה:

באופן דנמצינו למידין דלדעת הרי"ף והר"ם והרא"ש והסמ"ג ורי"ו דהשמיטו דין זה סבירא להו דלא קיימא לן כרבי שמואל בן נחמני ומן הדין אין מעכבין בידו מליתן לכהן עם הארץ אבל הדרך הטוב והיפה הוא ליתן לכהן חבר וכמ"ש הר"ם בפירוש המשניות אבל לדעת רבינו הרמב"ן והתוספות והרשב"א והריטב"א והר"ן כולהו סבירא ליה דמן הדין צריך ליתן לכהן חבר אלא דאם אין כהן חבר יכול ליתן לכהן ע"ה:

והנה כל זה הוא במתנות וכל הנזכר במתניתין דחלה דאין בהם איסור טומאה דאין בהם קדושה אבל בתרומה גדולה ותרומת מעשר וחלה בארץ לכ"ע מן הדין אינו יכול ליתן לכהן עם הארץ ואפילו שהוא חבר אלא שהוא עם הארץ לדבר זה שאינו אוכל חוליו בטהרה דכיון דהוא חשוד על הטומאה שמא יטמאם ויאכלם בטומאה ואפילו אין כהן חבר אינו יכול ליתנם לכהן עם הארץ אלא דצריך להבין דלפי זה אמאי קתני מתני' בחלה בכלל הניתנין לכל כהן אפילו עם הארץ שמן שריפה שהיא שמן תרומה שנטמאה הא כיון שעם הארץ חשוד לאכול תרומה טמאה אמאי לא ניחוש דשמן שריפה לא ידליק בה ושמא יאכלנה בטומאה וטמא האוכל תרומה טמאה איתיה בלאו ואפילו טהור האוכל תרומה טמאה איתיה בעשה כמ"ש הר"ם בפ"ז מהלכות תרומות ואולי די"ל דמש"ה נקט מתני' שמן שריפה ולא נקט תרומה טמאה סתם דדוקא שמן שריפה דחזי להדלקה לא חיישינן שיאכל אותה דמסתמא לא שביק התירא ואכיל איסורא דלמה יאכל שמן שריפה וידליק לצורכו בשמן חולין בהיות דאפשר לו בהיתר דידליק לצורכו בשמן שריפה ואוכל שמן חולין בהיתר אבל תרומה טמאה וחלה טמאה דלא חזי להדלקה כי אם לאכילה ואם לא יאכלנה מפסיד ממון דאף אם יסיקנה תחת תבשילו הרי מפסיד דלא נהנה מהם כי אם כדי שיעור מה ששוו העצים אשר היו תחת תבשילו אבל עד כדי שיעור מה ששוה לו אם יאכל מפסיד וכל כי האי חיישינן ואולם הר"ם בפ"ו מה' תרומות דין א' כתב וז"ל ותרומה טהורה בין תרומה גדולה ובין תרו"מ בין של תורה ובין של דבריהם אינה ניתנת אלא לכהן תלמיד חכם מפני שאסור לאכול תרומה טמאה וכל עם