מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה ס

דאפשר לומר דדריש לקרא ע"ד האמור ולעולם לכ"ע אינו מסברא בעלמא והגה כתבו התוספות בשמעתין ד"ה מלאתך וכו' וז"ל וא"ת האי ביום נ' הוא ולא הוי כעין בכור בניך תתן וצאנך דלאחר ל' עכ"ל וראיתי להרב כ"ו שהביא משם תוספות חיצוניות שכתבו ע"ז וז"ל וי"ל דבכורי יחיד לא מייתי עד לאחר עצרת עכ"ל וצריך להבין דמנ"ל דבכורי יחיד אינו מביא בעצרת עצמו דאחר הקרבת שתי הלחם כבר הותר להביא בכורים אפילו בו ביום והר"ם בפ"א מה' בכורים דין ו' כתב אין מביאין בכורים קודם לעצרת וכו' ואם הביא אין מקבלין ממנו אלא יניחם שם עד שתבא עצרת ויקרא עליהם עכ"ל ודבריו הם מדברי התוספתא בפ"ק דבכורים דמשמע דביום עצרת עצמו יקרא עליהם דאחר הקרבת שתי הלחם הותר להביא ואולי דס"ל להתוס' דהיינו דוקא בדיעבד שכבר הביא מקודם אבל להביא לכתחלה ביום עצרת עצמו לא וה"ט דכיון דהבאת הבכורים טעון קרבן עמהם כמ"ש הר"ם בפ"ג מה' בכורים בדין י"ב ואפשר דכיון דכתב הר"ם שם דאין הבאת הקרבן מעכבת אינו בסוג קרבן חגיגה ושמחה שמקריבים בי"ט מפני שהן חובה אלא הוי כנדרים ונדבות דאין מקריבין בי"ט כמ"ש בפ"א מה' חגיגה דין ח' ואפילו את"ל דקרבן זה קרבן חובה מקרי מ"מ כיון דאין זמנן קבוע בי"ט כמו שלמי שמחה אינו דוחה י"ט וכיון דעיקר המצוה לכתחלה להביא הבכורים עם הקרבן בב"א ודאי דלכתחילה לא יביא בעצרת כדי להביא הקרבן עמהם:

גמ' מאי טעמא לא יתננו לו אר"ש מפני שנראה וכו' וכתב רש"י בד"ה שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות וז"ל לפי שבזמן הזה אין בכור ראוי לכלום עד שיפול בו מום וכיון דעל ישראל רמיא ליטפל בו חמשים יום ואמר ליה הכהן בתוך הזמן תנהו לי וכו' וי"ל דאמאי נקט חמשים יום דנראה דס"ל דלא קאי מתני' דלא יתננו לו כי אם בבהמה גסה דאיכא טיפול דנ' יום ולא על בהמה דקה וצריך טעם מ"ש ודוחק לומר דכיון דבהמה דקה שאינו אלא ל' יום אינו כ"כ הנאה לישראל מה שמצילו מהטורח קודם זמנו אינו נראה ככהן שמסייע בבית הגרנות דהא ודאי אין סברא בהכי דמה לי הנאה מרובה ומה לי הנאה מועטת סוף סוף נראה כמסייע וצ"ל דדברי רש"י לאו דוקא וה"ה בהמה דקה וחדא מינייהו נקט:

ובכולן יש בהם טובת הנאה לבעלים ומסקינן דדוקא תרומות ומעשרות אבל במתנות ובכור אין בהם טובת הנאה וכן כתב רש"י וז"ל והאי דנקט תנא ובכולן ה"ק ובכולן התרומות והמעשרות יש בהם טובת הנאה לבעלים עכ"ל וצריך להבין דזה דוחק בדברי התנא שהרי ברישא דברייתא קתני תרומות ומעשרות ומתנות ובכורות ומשמע דובכולן יש בהם טובת הנאה אכלהו קאי ואי לאו דברי רש"י היינו יכולים לפרש דהתנא אכולהו קאי אלא דנקט תנא כיצד ישראל שהפריש תרומה וכו' לאשמועינן דדין טובת הנאה לא שייך בכולן כי אם באופן דליכא למיחש דאתי למטעי לומר דנתחלל קדושייהו כענין תרומה דלא אתו למטעי דקדושת הגוף היא וה"ה בכל הני כבכור ומתנות כהונה דאם הוא באופן זה דליכא למטעי וכגון בבכור תם דקדושת הגוף הוא ואחר ההקרבה אינו נאכל אלא לכהנים דהוי כדין תרומה וכן במתנות כהונה משכחת לה דאם אירע שלא היה שם כהן ליתנן מיד והעלה אותם בדמים משום פסידא דכהן כדאמרינן בס"פ הזרוע דף קל"ד ע"ב ואם אין שם כהן מעלין אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן יע"ש דבכה"ג דמה שיש ביד ישראל עכשיו הוא הדמים דלא שייך בהו שום קדושה שפיר יכול לומר לו ישראל אחר תן הדמים אלו לבן בתי כהן בטובת הנאה דבדמים ליכא למיחש מידי וכן משכחת לה באופן אחר כההיא דאמרינן בפרק כל הגט דף ל' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' להיות מפריש עליהם וכו' משכחת לה בהפריש מעות להלותם לכהן להיות מפריש עליהם מתנות כהונה ומצאו ישראל אחר ואמר ליה תן לבן בתי כהן בטובת הנאה דבכה"ג נמי ליכא למיחש כלל ובכה"ג משכחת לה אפילו בבכור בעל מום וכיון דטובת הנאה הוא על הדמים שהפריש להלות לכהן לזכות בבכור בעל מום לעצמו שייך טובת הנאה באופן דיש לפרש דמאי דקתני ובכולן דיש להן טובת הנאה הוא כפשטיה דאפילו בבכור ומתנות כהונה יש להן טובת הנאה ומאי דנקט התנא המציאות בתרומה לדוגמא בעלמא נקטיה ללמדנו דדוקא כעין תרומה דליכא למיחש דאתו לחלל קדושתייהו וצריך טעם אמאי לא ניחא ליה לרש"י לפרש כן והוצרך לדוחק דברי התנא לומר דובכולן לאו דוקא:

שוב מצאתי להרב כ"י שכתב בשמעתין קודם מאי דפריך הש"ס ותנא מ"ט לא קחשיב מתנות כהונה וכו' וז"ל בקצת ספרים ישנים כתוב כאן ר"ש בן אלעזר אומר אף במתנות כהונה כן כיצד ישראל שהפריש מאתים זוז למתנות כהונה ומצאו ישראל אחר ואמר ליה הילך סלע זה ותנם לבן בתי כהן ואם היה כהן לכהן אסור ותנא קמא מ"ט וכו' כן נמצא בקצת ספרים ורש"י לא גריס לה עכ"ל ואח"כ כתב עוד ואנה ה' לידי אח"כ תוספות הרא"ש ומצאתי שכתב וז"ל רשב"א אומר אף מתנות כהונה כיצד ישראל שהפריש ר' זוז למתנות כהונה ומצאו ישראל אחר וכו' כך מצאתי בספרי ספרד ונראה דהכי פירושו שהפריש מאתים זוז להלוותן לכהן להיות מפריש עליהן מתנות כהונה בכורות וזרוע ולחיים וקיבה כההיא דפרק כל הגט המלוה מעות את הכהן וכו' ודוקא בכה"ג הוא דשרי אבל אם כבר הפריש המתנות או נולד הבכור אסור לקבל טובת הנאה דילמא אתי למטעי בהו כיון שכבר הפרישן ולומר שנתחלל הקדושה ולהכי לא גריס רש"י ות"ק מ"ט לא אמר מתנות אלא גריס ותנא מ"ט משום דאף רשב"א מודה במתנות כהונה שהופרשו עכ"ל הרי מתבאר מדברי הרא"ש דגם רש"י יש לו נוסחא זאת דפליג רשב"א את"ק במתנות כהונה ומש"ה הוצרך לומר רש"י דלא גרסינן ות"ק מ"ט וכו' מהטעם שכתב הרא"ש כנז"ל והנה כי כן מצינו טוב טעם לרש"י שדחק עצמו לומר דובכולן דקתני ת"ק ע"כ לא קאי אלא אתרומות ומעשרות בלבד דהא לא משכחת לה בשהפריש מעות כאשר דמינו לומר דהא ת"ק פליג אדרשב"א דס"ל דאפילו בדמים לא שייך טובת הנאה וע"כ צ"ל דה"ט דת"ק דכיון דחכמים אסרו טובת הנאה בשהפריש המתנות עצמם כי היכי דלא ליתו למטעי שנתחללו עשו חיזוק לדבריהם וגזרו לגמרי דאפילו הפריש דמים אסור בטובת הנאה כיון דהכל שם מתנות הוא לא פלוג רבנן ואסרו הכל ומש"ה י"ל דאפילו בבכור תם דקדושת הגוף הוא כתרומה מ"מ אסרו טובת הנאה בו כיון דבבעל מום אסרו לא פלוג רבנן בין בכור לבכור ומש"ה ע"כ מאי דקאמר ת"ק ובכולן יש להן טובת הנאה לא קאי אלא אתרומות ומעשרות בלבד ולענין הלכה כתב הר"ם בפי"ב מה' תרומות דין כ' וז"ל ורשאי ישראל לומר לישראל אחר הא לך סלע זו ותן תרומה או בכור או שאר מתנות לפלוני הכהן בן בתי או בן אחותי וכל כיוצא בזה ע"כ ודבריו תמוהים טובא דהא מסקינן בשמעתין דדוקא בתרומה מותר אבל בבכור ומתנות אסור וכבר עמדתי על דברי הר"ם אלו בקונטריס דין טובת הנאה אשר לי הנדפס בספר נאות יעקב להרב אבא מארי זצוק"ל סימן ד' יעו"ש:

הן עתה חשבתי דרכי לומר ליישב דברי הר"ם באחד מב' דרכים דהר"ם גרס כגירסתינו דליכא פלוגתא דרשב"א עם ת"ק וע"כ ס"ל להר"ם דכיון דנקט תנא סתם ובכולן יש בהם טובת הנאה ש"מ דעל כל הנזכרים ברישא קאי וא"כ ה"ה בכור ומתנות ומאי דהמציא התנא כיצד ישראל שהפריש תרומה וכו' האי דנקט תרומה לדוגמא נקטיה וה"ה כל דדמי לתרומה דליכא למטעי שיחלל אותם וכגון שהפריש דמים יש להם טובת הנאה וע"ז קתני ברישא ובכולן יש להם טובת הנאה דבמפריש דמים יש להם טובת הנאה כאשר שיערנו לעיל והר"ם מיירי בדמפריש דמים או שנאמר דס"ל להר"ם דמאי דקתני ובכולן יש להן טובת הנאה, ואפילו בכור ומתנות היינו כשאמר לו ישראל לישראל הילך סלע ותן לבן בתי כהן ונתן לבן בתו כהן אך הכהן המקבל לא ידע ממה שנתן זקנו סלע לישראל כדי שיתן לו דסבור הוא דמעצמו נתן לו לקיים מצותו דבכה"ג ליכא למיחש דטעי ואתי למינהג בהם מנהג חולין כיון דלא ידע מזה כלום וכל כי האי לא חיישינן דילמא יבא לידע ויטעה דכיון דאנו אומרים לנותן ולישראל דשורת הדין הוא דאם ידע כהן המקבל מזה אסור ליה לקבל הסלע מהכהן מסתמא נזהרים שניהם שלא להגיד מזה לכהן המקבל ומאי דקתני כיצד ישראל שהפריש תרומה לדוגמא נקטיה דדוקא כעין תרומה דליכא למטעי אבל בכור ומתנות כל שהענין הוא כעין תרומה דמיירי אפי' בידע המקבל מנתינת זקנו אסור דדוקא תרומה דקדושת הגוף היא לא טעי אבל בקדושת דמים טעי ואתי למינהג בהו מנהג חולין כיון דידע שע"י נתינת זקנו נתן אבל כל שלא ידע כלל אפילו בכור ומתנות שרי והר"ם מיירי נמי בדלא ידע הכהן המקבל ואולם נראה דב' הדרכים אלו ניתנו ליאמר לפי גרסתנו אבל לדברי הר"ם אינו מן הישוב כיון דהר"ם סתם דבריו ולא באר לומר דהיינו במפריש דמים או בשלא ידע הכהן המקבל וראיתי להרדב"ז בביאורו על הר"ם שתמה על דברי הר"ם וכתב וז"ל וי"ל דלא אמרינן הכי אלא למיהב טעמא לתנא דפתח ובכולן יש להן טובת הנאה לבעלים עכ"ל ולכאורה אין דבריו מובנים והנראה דכוונתו לומר דמאי דמשני הש"ס הכי הוא למיהב טעמא לתנא דסיים בתרומה בלבד ולא לענין דינא הוא דודאי העיקר כרישא דמתני' דקתני ובכולן אלא דהתנא בבא להמשיל לנו משל ללמדנו מה הוא ענין הטובת הנאה נקט תנא לדוגמא היותר פשוט לענין דינא דתרומה הוא מלתא דפשיטא דשרי כיון דליכא למטעי משא"כ במתנות ובכור שאינו כ"כ פשוט כיון דאיכא למימר דאפשר דלא שרי לעשות כן במתנות כיון דאתי למינהג ביה מנהג חולין ולכן נקט התנא לדוגמא היותר פשוט אבל אחר האמת העיקר כרישא במתני' דפתח בכולן ואם זה הוא כוונתו דוחק גדול הוא בעיני הנה בקונטרס דין טובת הנאה הנזכר כתבתי לישב דברי הר"ם דהר"ם דחה זה דשמעתין דנראה דבבכור ומתנות אסור לעשות כן מקמי מתני' דערכין דף כ"ח ע"ב דקתני הבכור בין תם בין בעל מום מחרימין אותו וכיצד פודין אותו אומדים כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתן לבן בתו כהן דנראה בהדיא דאפילו בבכור בעל מום דקדושת דמים הוא ושייך למיחש דאתי למינהג בו מנהג חולין יכול ליקח זוז דלא כשמעתין:

והן עתה מצאתי להרב כ"י בשמעתין שהביא דברי תוספות חיצוניות שכתבו וז"ל כלומר במתנות כהונה אין להם טובת הנאה לבעלים פן יבואו לזלזל בהם וא"ת הא אמרינן בפרק המקדיש שדהו בערכין בכור בין תם ובין בעל מום מקדישין ומחרימין אותו ואומדין כמה אדם רוצה ליתן בו כדי ליתנם לבן בתו כהן וי"ל דמדאורייתא טובת הנאה שרייא ולכך שייך בה הקדש אלא מדרבנן הוא דאסירא טובת הנאה כדמפרש הכא טעמא עכ"ל וכבר זכיתי לכוין לדעת התוס' חיצוניות בזה שם אלא שכתבתי שם דלא שייך תירוץ זה כי אם לדעת רש"י בההיא דדבר תורה מעות קונות דס"ל דאם קדש בהם אשה לא העמידו דבריהם במקום איסור אבל לדעת הריטב"א והר"ם בההיא דמעילה דבממון דאיכא למימר הפקר ב"ד הפקר שייך לומר דהעמידו דבריהם אפי' במקום איסור וא"כ הכא גבי טובת הנאה כיון דמדרבנן הפקיעו זכות טובת הנאה שיש לו בבכור כיון דהפקר ב"ד הפקר מן התורה הוא חשיב כאילו מדאורייתא נמי לית ליה זכותא בגויה וא"כ אכתי קשה איך חל ההקדש ולפיכך כתבתי דדחה הר"ם שמעתין מקמי דמתני' ואולי התוס' חיצוניות ס"ל כסברת רש"י בההיא דדבר תורה מעות קונות (מג) אמנם יש לעמוד על דברי רבינו הרמב"ן שכתב דהלכה כשמעתין דדוקא בתרומות ומעשרות איכא טובת הנאה ולא בבכור ומתנות וכן כתב הרא"ש בפסקיו יע"ש דמה יענו למתני' דערכין הנזכר דלרבינו והרא"ש נלע"ד דאין לתרץ כמו שתירצו התוס' חיצוניות דכיון דמדאורייתא טובת הנאה שריא לכך שייך ביה הקדש דלדידהו ע"כ אי אפשר לומר הכי והענין הוא עפ"י מה שכתבתי בספר תוספת דרבנן באות פ' דף צ"ג דמתבאר מדברי רבינו הרמב"ן ומדברי הרא"ש בריש פרק פסולי המוקדשין דס"ל דהא דבכור ומעשר אינם נמכרים באיטליז ואינם נשקלים בליטרא אינו אלא מדרבנן והנה כי כן לדידהו מתבאר מסוגיא דזבחים דף ע"ה ע"ב גבי מאי דבעי רמי בר חמא התפיס בכור לבדק הבית מהו שישקול בליטרא וכו' דכיון דאיסור זה מדרבנן הוא ע"כ הכי קמבעיא ליה דכיון דמדאורייתא יש לו זכות לכהן על שיעור דמי צמצום משקל הליטרא הרי אפשר דחל ההקדש על שיעור זה הרווחא דהקדש עדיף ודחי ליה ר' אמי' דס"ס כיון דמדרבנן אסרו משקל הליטרא והפקיעו זכות זה ממנו הפקר ב"ד הפקר ולא נשאר לו זכות כלל ולא חל ההקדש על זכות זה יע"ש וא"כ במתני' דערכין במקדיש בכור לבדק הבית אמאי אמרינן דחל ההקדש על שיעור זכות טובת הנאה דאית ליה זכותא בגוויה דאף דמן התורה אות ליה זכות ט"ה מ"מ כיון דמדרבנן הפקיעו זכות טובת הנאה מניה הפקר ב"ד הפקר ולא נשאר [ליה] שום זכות כלל ולא חל ההקדש על זכות זה דומיא דמתפיס בכור לבדק הבית דאינו נשקל בליטרא מטעם זה האמור:

ונראה דלדעת רבינו והרא"ש ז"ל צריך ליישב מתני' דערכין עפ"י החילוק שכתבתי דע"כ לא אמרינן בשמעתין דבמתנות ובכור אסרו טובת הנאה כי אם דוקא דידע הכהן המקבל כי נתנן מפני הסלע שנתן לו זקנו דבהכי איכא למיחש שמא יבא למינהג בהם מנהג חולין אבל בדלא ידע הכהן המקבל בזה וסבור הוא שנותן לו מאיליו בלי שום נתינה ומודיעין אותם דשורת הדין דאין להתיר טובת הנאה אלא בדלא ידע המקבל ליה זכות בגוויה כשיקבל מישראל זוזי ליתן לבן בתו כהן שפיר דמי ומש"ה אתי שפיר דחל ההקדש על שיעור טובת הנאה דאית ליה דהא אפילו מדרבנן אית ליה זכות בגוויה בשיקבל מישראל זוזי ליתן לבן בתו כהן באזהרה שלא ידע מזה הכהן המקבל אלא דק"ק דאי ס"ל חילוק זה אמאי לא ביארו רבינו והרא"ש חילוק זה וכתבו סתם דהלכתא הכי דבבכור ומתנות ליכא טובת הנאה:

והנה ע"פ החילוקים הנזכר מתישב נמי הא דאמרי' בפרק האיש מקדש דאיכא מאן דאמר התם דמאי דקתני מתני' דהמקדש בתרומות ומעשרות ובמתנות מקודשת דהוי מטעם טובת הנאה ממון הוא ולכאורה קשה דהתינח בתרומות ובמעשרות אבל במתנות הא מסקינן הכא דבמתנות ליכא טובת הנאה ואף דאינו אלא דרבנן מ"מ הפקר ב"ד הפקר והרי אסרו חז"ל טובת הנאה והפקירו זכותו ואולם י"ל דהתם מיירי במפריש מעות למתנות דבדמים לא אסרו חז"ל טובת הנאה כיון דליכא למיחש למידי ולגירסת הרא"ש וספרים ישנים דגרסי דרשב"א פליג את"ק וס"ל דבמפריש מעות יש להן טובת הנאה ות"ק לא ס"ל הכי י"ל דמאן דאמר דמתני' דהמקדש במתנות משום טובת הנאה הוא מוקי למתני' דהתם כרשב"א דבמפריש מעות יש להן טובת הנאה או אפילו כת"ק דהכא מ"מ כיון דיש לו טובת הנאה לקבל מישראל ליתן לבן בתו כהן בלי שידע כהן המקבל כלום הרי אית ליה זכותא בגווייהו ושפיר מקודשת אי סיבת הנאה ממון:

ובעיקר האי דפריך הש"ס בשמעתין ותנא מאי טעמא לא קאמר מתנות כהונה וכו' יש לעמוד דאמאי לא פריך הש"ס כן לרישא דברייתא נמי דקתני הכהנים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין נותנין להם תרומת ומעשר בשכרן דאמאי לא קתני נמי אין נותנין להם מתנות ובכור ואין לומר דמאי דפריך הש"ס ותנא אמאי לא קתני מתנות כהונה קאי נמי ארישא ומאי דמשני הש"ס שייך נמי ארישא דכיון דקתני ברישא ואם עשו כן חללו דהכוונה דחללו והוציאו התרומה והמעשר לחולין שאין בהם דין קדושה לזה דייק התנא למתני תרומה דוקא דקדושת הגוף היא ולא מתחלא וא"כ אף שאנו אומרים להם שחיללו את התרומה לא אתו למטעי בה לזלזולי בה לאכול אותה