מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה נז

זו מדריב"ל דיליף מקרא דלעמוד ולשרת דדוקא דבר הראוי לשירות ולא דבר אחר מ"מ הג"ש במקומה וי"ל דאיצטריך לדבר אחר וכיוצא לזה כתב מהרי"ק בכללים ובספר יבין שמועה דף מ"ב ע"ב משם הר"ן בפ' הפועלים דף פ"ז ע"ב עלה דאמרינן אתייא קמה קמה וז"ל כתב רש"י דמקשן היה אומר ג"ש זאת כדי להקשות ואיכא למידק כיון דהך ג"ש לא קיימא היאך היה דן ג"ש מעצמו וכו' או י"ל דכ"ע מודו דג"ש דקמה קמה מסיני גמרי לה אלא דגמירי לה סתם ומש"ה אקשינן דלמא ג"ש דקמה קמה להכי איצטריך עכ"ל ועיין בספר א"ז שם דף קפ"ט ע"ד שכתב כן משם הרמב"ן והרשב"א והר"ן יע"ש והנה כי כן הוא הדין הכא דג"ש זו דגיזה גיזה כ"ע מודו בה דמסיני גמרי לה אלא דגמירי לה סתם וקס"ד דאצטריך לרבות ראשית הגז בשור ובעזים וכיון דלא אפשר לומר הכי דהא כתיב לעמוד ולשרת ע"כ ג"ש זו אצטריך לדבר אחר והנה כי כן י"ל דאחר האמת אדרבא ג"ש זאת איצטריך ללמד בכור מראשית הגז דאף דאיכא סברא לומר דלענין בכור חייב בנוצה של עזים דאורחיה הוא בתלישה מ"מ ילפינן מג"ש דראשית הגז דליכא איסור גיזה בבכור כי אם בכבשים ובשור בדרך גיזה ולא בדרך תלישה דומיא דראשית הגז דלשון גיזה דכתיב ביה אינו אלא ברחלים דאע"ג דכפי זה היינו יכולים לומר דאף בשור ליכא איסור גיזה דומיא דראשית הגז מג"ש מ"מ הא איכא קרא דלא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ליתן את האמור של זה בזה ולא ילפינן מג"ש אלא למעט נוצה של עזים בלבד:

ואולם זו היא שקשה דהתינח מתני' דר"י בן המשולם לענין בכור אבל לרב דאמר דכנגדו בי"ט מותר משום דתולש הוי כלאחר יד ולא חלק כלל בין כבשים לעזים קשה דהא בעזים איך מותר לתלוש ביום טוב כיון דאורחיה בתלישה ולא חשיב כלאחר יד אשר ע"כ נראה דמעיקרא קושיא ליתא לא לעיקר מתני' ולא לרב דהא דאמרינן התם דנוצה של עזים אורחיה בתלישה הוא בגוזז כל גוף הבהמה דבצמר הדק אשר עושים בגדים נאים ממנו אורחיה בתלישה ומש"ה נקרא נוצה לפי שמורטין אותה כמו נוצת התרנגולין השער שבעזים דמקרי שער ולא נוצה אשר ממנו עושים השק אורחיה בגיזה ולא בתלישה וכן נראה מדברי התוס' בפרק ב"מ דף כ"ז ע"א ד"ה ונוצה וכו' שכתבו וז"ל ותירץ ר"י דשק הוי מן השער של עזים וההיא מקרי שפר ולא נוצה ומן הדק דאיקרי נוצה עושים בגדים ולא שק ועל שם שמורטין אותה כמו נוצת התרנגולים קרי להו נוצה עכ"ל דמשמע דהשער שאינו נקרא נוצה אינו ע"י תלישה כמו שהוא הדק ממנו דאם השער ג"כ הוא ע"י תלישה למה לא נקרא נוצה כיון שמורטין אותו בעוף וא"כ בתולש מן הצואר לעשות מקום לשחיטה הוא תולש שערו שהעזים יש להן שערות סביבות הראש והצואר והשערות הם המעכבים השחיטה ותולש אותם לעשות מקום לסכין ותלישה דאותם שערות הויא שלא כדרכה דאורחיה בגיזה ע"י כלי וכל שתולש בידו תולש לאו כגוזז דמי לענין בכור ולענין י"ט כלאחר יד הוי ומותר:

ואולם אכתי קשה דהר"ם בפ"א מה' מעילה הביא שם בדין י"א דין השוחט בכור דתולש את השער מכאן ומכאן ובדין ז' כתב כל קדשי מזבח אסורים בגיזה ועבודה וכו' ותולש אינו כגוזז עכ"ל דדברי הר"ם אלו הוא כולל אפילו בתולש משאר הגוף ואם כן אמאי לא ביאר לומר דדוקא בכבשים או בשער של עזים אבל בנוצה של עזים כיון דאורחיה בתלישה הגוזז דמי וע"כ צ"ל דס"ל להר"ם כמו שכתבנו דג"ש דגיזה גיזה דבכור וראשית הגז ג"ש גמורה היא וילפינן מראשית הגז דמה ראשית הגז לא שייך גיזה בנוצה של עזים כ"כ לענין איסור גיזה דבכור וקדשים:

והנה הר"ם בפ"ד מהלכות מתנות עניים פסק כר"י לענין לקט דהתולש פטור מן הלקט יעו"ש ולענין ראשית הגז פסק בפרק י' מהלכות בכורים דהתולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב בראשית הגז והוי כרבנן וכבר הקשה הר"ן ז"ל על דברי הר"ם דהוו תרתי דסתרן וכמו כן נמי קשה דמ"ש ראשית הגז מאיסור גיזה דבכור דאמרינן דתולש לאו כגוזז ובפרט לפי מה שכתבתי דילפינן ג"ש דגיזה גיזה ולפי חומר הענין נראה ליישב קצת דהר"ם הוקשה לו דאיך אפשר לומר דרבנן ס"ל גבי לקט דלא מדייקינן לישנא דקרא דלקט קצירך ואפילו ע"י קיטוף חייב מן התורה הא לענין קצירת חדש דאסור לקצור לפני העומר דמתבאר במנחות דף ס"ח דלכ"ע ע"י קיטוף מותר דאמרינן התם עלה דמתני' משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים שהוא מלא קמח וקלי שלא ברצון חכמים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר ברצון חכמים היו עושים ופריך הש"ס מההיא דחמץ ומשני רבה שאני חדש מתוך שלא התרתה לו אלא ע"י קיטוף זכור הוא ופריך ליה אביי התם וקאמר רבא דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא אלא אמר רבא דר"י אדר"י לא קשיא כדשנינן דרבנן אדרבנן ל"ק הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל אכיל מיניה ע"כ ואם איתא דרבנן דפליגי לענין לקט דס"ל אפילו קוטף חייב מן התורה היא דלא דייקינן לישנא דקרא דלקט קצירך א"כ ה"ה לענין קצירת העומר דלא דייקינן לישנא דקרא דראשית קצירכם ואפילו ע"י קיטוף אסור וא"כ מנ"ל דטעמא דרבנן דהכא הוא משום דגזרינן דילמא אתי למיכל מיניה ותקשי לן מחמץ הא שפיר אפשר לומר דטעמא דרבנן דהכא הוא משום דע"י קיטוף נמי אסור משום דהיו קוטפין קודם העומר אמרו שהיה שלא ברצון חכמים ור"י ס"ל כר"י דהתם דע"י קיטוף מותר אלא עכצ"ל דסבירא ליה לרבא דאי אפשר דס"ל לרבנן דע"י קיטוף אסור דוודאי לכ"ע דייקינן לישנא דקרא דדוקא בדרך קצירה והדבר קשה דהרי התם גבי לקט דפליגי רבנן ובתוספתא פרק עשירי דמנחות אמרינן רשב"א אומר מקטפין לפני העומר ומוכרין לאחר העומר הרי דלא מייתי שום פלוגתא על היתר קיטוף ועוד ק"ל להר"ם דקיימא לן כמאן דאמר בעינן קרא כדכתיב כדאמרינן בפרק נגמר הדין דף מ"ה ע"ב דאמר שמואל התם נקטעה יד העדים פטור מאי טעמא דבעינן יד העדים וליכא דבעינן קרא כדכתיב ומסקינן התם דפלוגתא דתנאי היא ופסק הר"ם פ"ה מה' מחוסרי כפרה כתנא קמא דבעינן קרא כדכתיב ובפי"ד מהלכות סנהדרין יעו"ש דמתבאר דקי"ל הכי אפילו בדליכא יתורא דקרא וע' מ"ש התוס' בסוטה דף כד ע"ב ד"ה רב אשי אמר וכו' ודו"ק וכיון שכן איך אפשר דרבנן דהכא דפליגי אר"י בענין לקט דע"כ קי"ל כוותייהו דרבים נינהו לגבי דר"י דסבירא להו דלא דייקינן לישנא דלקט קצירך דמשמע דוקא דרך קצירך כיון דקיימא לן בעלמא דבעינן קרא כדכתיב אשר ע"כ סבירא ליה להר"ם דמן התורה אפילו רבנן מודו דבעינן קרא כדכתיב ודוקא דרך קצירה אבל בתולש אינו חייב אלא מדרבנן קאמרי רבנן דחייב מטעם דלא יהיה כל אדם פוטר את עצמו ממתנות עניים ע"י קיטוף וכדי שלא יתבטל ממצות מ"ע חייבוהו חכמים אפילו בתולש ובראשית הגז נמי אפילו לרבנן אינו חייב בתולש כי אם מדרבנן דהתם נמי שייך טעם זה שלא יבואו לעקור מצות ראשית הגז ע"י תלישה משא"כ גבי קוטפין לפני העומר דלא שייך טעם זה כדי לאסור אפילו קיטוף וכן גבי איסור גיזה דבכור נמי לא שייך טעם זה לאסור מדרבנן אפילו תולש ופסק הר"ם בראשית הגז דחייב בתולש והיינו מדרבנן וכסברת רבנן דלא כר"י כיון דרבנן רבים נינהו לגבי דר"י ולענין לקט דפסק כר"י הוא מטעם דסבירא ליה דסברת רבנן דס"ל דבתולש חייב בלקט מדרבנן דלא כהלכתא והענין בהקדים מאי דאמרינן בירושלמי ברפ"ה דפאה עלה דמתני' גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ואמר ר"א בשם ר"י דקנס קנסו בו שגדש על גבי לקט של עניים ואמרינן עוד רב אמי בשם רשב"ל דב"ש היא דב"ש אומרים הפקר לעניים הפקר וכב"ה עניים מעשרים ואוכלים אמר ר"י שמענו שהוא פטור מן המעשרות ד"ה משום קנס דהפקר בית דין הפקר דכתיב וכל אשר לא יבא וכו' ע"כ מתבאר מהירושלמי הנזכר דלדעת רשב"ל מתני' משום קנס ואיני אלא מדרבנן ע"כ אתי אליבא דב"ש דס"ל הפקר לעניים הפקר ופטור מן המעשרות דהכא נמי כיון דחייבוהו חז"ל ליתן כל הנוגעות בארץ הרי גומר בדעתו הבע"ה ומפקיר לעניים מה שהוא יותר מהלקט ומש"ה קתני מתני' סתם ולא פירש לומר דחייבים לעשר אבל לב"ה לא אתי מתני' כיון דהפקר לעניים לא הוי הפקר לפטור מן המעשר ואף דלר"י ס"ל דמתני' אתייא אפי' אליבא דבית הלל היינו משום דאליבא דבית הלל אין ההפקר מבע"ה עצמו אלא מב"ד דהפקר בית דין הפקר והפקירו בית דין משום קנס את כל היתר מהלקט והפקירו בין לעניים ובין לעשירים כדין הפקר גמור ופטור מן המעשר אלא דעם כל זה קתני מתני' דהוי לעניים משום דהעשירים אינם יכולים לזכות ביתרון כיון דהוא מעורב עם הלקט ואיכא משום גזל עניים שמא יבא לידם ממה שהוא לקט וכבר הארכתי בפירוש הירושלמי הזה בספר תוספת דרבנן ס"י יעו"ש וא"כ לפי זה בהא דס"ל לרבנן דהתולש חייב בלקט ויש לו דין לקט ממש לענין פטור מעשרות ע"כ אתי כב"ש דהפקר לעניים הפקר אבל לב"ה אי אמרינן מטעם הפקר ב"ד הפקר והוי הפקר לעניים ולעשירים הרי אין כאן דין לקט לעניים דהא העשירים נמי זוכים בו כיון דליכא משום גזל עניים כיון דכל הלקט אינו לקט מן הדין אלא דבאים העניים לזכות מדין הפקר ב"ד וא"כ ה"ה עשירים ונמצא דאין זה דין לקט וכיון דאתי כסברת ב"ש לא פסק הר"ם כרבנן בדין לקט דלא שייך חיוב מדרבנן בלקט כיון דאיכא איסור פטור מעשרות אלא שק"ק למונח זה דרבנן דפליגי אר"י ומחייבים אינו אלא מדרבנן דמפשט סוגייא דחולין לא משמע הכי דהרי אמרינן התם למאי דפריך אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב ומשני בעינן גיזה וליכא ופריך מאן שמעת לן האי סברא ר"י הא מודה ר"י במידי דאורחיה ואם איתא דמן התורה כ"ע מודו דבעינן גיזה ולא תלישה אמאי קאמר מאן שמעת ליה האי סברא ר"י הא לכ"ע היא דמן התורה תולש לאו כגוזז וי"ל והוא פשוט דנקט אליבא דר"י משום דעכ"פ לרבנן חייב בנוצה של עזים מדרבנן אף דהוי בדרך תלישה ודו"ק וצריך להבין אמאי השמיט הר"ם בפ"ז דה' תמידין ומוספים בדין איסור קצירה קודם לקצירת העומר דקטוף מותר ואולי דסמך אמה שפסק לענין דין לקט דקוטף פטור:

מתניתין שער בכור בע"מ שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו עקביא בן מהללאל וכו':

(מב) הנה מדלא איפליגו רבנן ועקביא כי אם לאחר שחיטה דלעקביא כיון דצמר המחובר בו מותר דאחר שנשחט הכל מותר ה"ה בצמר שנשר מחיים דבשעת שחיטה ניתרת וחכמים אומרים דמה שנשר מחיים אינו ניתר בשחיטה דאף דמן התורה ניתר בשחיטה אפילו לרבנן מ"מ מדרבנן אסרוהו דילמא אתי לשהוייה ש"מ דלכ"ע מה שנשר מחיים אסור בהנאה קודם שחיטה וצריך לחקור אם קודם שחיטה איסורו מן התורה או מדרבנן ולכאורה היה נראה דאיסורו מן התורה דהא אמרינן לעיל בפ"ב דט"ו ומייתי לה בפ"ו דתמורה דף ל"א ע"א מנה"מ דת"ר תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב מכאן שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים איכא דאמרי תזבח ואכלת אין לך בהן היתר אלא משעת זביחה ואילך קסבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ע"כ ופירש"י שם בתמורה וז"ל איכא דאמרי תזבח ואכלת בשר אין לך בו היתר אכילה אלא משעת זביחה לאפוקי חלב וגיזה דהנאה מחיים היא אבל פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ולא מייתר ליה לואכלת למדרש ולא לכלבים ומהך דרשא משמע אתה לא תאכל קודם זביחה כלומר אל תתהני מחיים אבל כלביך דלאחר מיתה הוא אפילו בלא זביחה שפיר דמי ופודין את הקדשים להאכילן לכלבים תרי תנאי נינהו והכי מוקמינן בשחיטת חולין עכ"ל מתבאר משם דלתנא דאיכא דאמרי עיקר הדרשא הוא מואכלת דאין לך בו היתר אכילה אלא משעת זביחה לאפוקי חלב וגיזה דהנאה מחיים הוא ואם כן מוכח דלהאי תנא גיזה וחלב שניהם שוים דבשניהם אסר הכתוב שלא יהיה לו הנאה מהם כ"א אחר שחיטה ולא מחיים ואף דלת"ק דדריש תזבח ולא גיזה ואכלת בשר ולא חלב איכא למימר דדוקא חלב שייך לומר דאסר הכתוב חלב מחיים אבל גיזה דיליף לה מתזבח ולא גיזה י"ל דלא בא הכתוב אלא לאסור שלא יגוז אבל אם עבר וגזז מותר אפילו מחיים מ"מ לתנא דאיכא דאמרי פשיטא דחלב וגיזה שווים ואם עבר וגזז אסור מן התורה ואיכא למימר אפושי פלוגתא לא מפשינן ומסתמא תנא קמא נמי ממעט