מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה נו

ראיתי להרשב"א בחי' בפ' שמונה שרצים שכתב משם רבינו הרמב"ן וז"ל הא דאמרינן במושיט ידו למעי בהמה וכו' הקשה הראב"ן ז"ל דהא תולש כנף מן העוף כשהן חיים לא מחייבינן תרתי חדא משום עוקר דבר מגידולו וחדא משום גוזז וכן הנוטל שערו או שפמו וצפורניו דאלמא ליכא משום עוקר דבר מגידולו אלא בגידולי קרקע כמו שאין דישה אלא בגידולי קרקע והכי נמי משמע בבכורות גבי תולש צמר מבכור דתולש לאו היינו גוזז וכנגדו בי"ט מותר דלית ביה משום עוקר דבר מגידולו ולפיכך פי' הוא ז"ל דדלדל את העובר משום נוטל נשמה וכו' זמה שאמרו בירושלמי פרק כ"ג רבנין דקסרין אמרין ההן דצד יונה וכו' לא אתי בשיטתא דגמרא דילן עכ"ל הרי מפורש הכא דרבינו דחה הירושלמי הנזכר מהלכה דלא אתי כשיטת תלמודא דידן:

ואולם לא תעזוב נפשי לשאו"ל כי לכאורה נראה דיש לדחות כל הראיות שהביא רבינו לדחות הירושלמי דמה שהביא מהתולש כנף מן העוף כשהן חיין דלא מחייבינן תרתי מניין לו לרבינו דדין התולש כנף מן העוף הוא בעודנו חי הא הירושלמי עצמו דס"ל דהמבדיל דבר מחיותו חייב משום קוצר הביא ג"כ הא דהתולש כנף מן העוף דלא מחייב תרתי כמו שמפורש מהירושלמי הנזכר בדברי רבינו בשמעתין וע"כ צ"ל דמיירי בתולש מן המתה דליכא אלא משום גוזז דכבר כתבנו דרבינו ס"ל דמאי דאמרי' התם דתני התולש מן המתה וכו' מיירי בעוף ונקט מתה דאורחא דמלתא לתלוש מן המתה ולא מן החיה וא"כ הא דתניא התולש כנף מן העוף הוא במתה נמי כיון דבירושלמי ע"כ צ"ל דמיירי במתה מנין לנו לומר דתלמודא דידן ס"ל דבתולש מן החי מיירי דכל דאפשר למהדר להשוות סברת תלמוד דידן להירושלמי מהדרינן גם מה שהביא מההיא דהנוטל שערו או שפמו וצפורניו לא הבנתי ראייתו כלל דהא דסוף פרק המצניע דף צ"ד ע"ב פליגי ר"א ורבנן במתני' דהנוטל צפורניו זו בזו או בשניו וכן שערו וכן שפמו דר"א מיחייב וחכמים אוסרים משום שבות דאי כוונתו להביא ראיה מדרבנן דס"ל דלא מחייב כלל מה ראיה היא הא רבנן אפי' משום גוזז לא מחייבי וע"כ היינו טעמא משום דלאו אורחייהו בכך ליטלם בידו או בשניו וכל דלאו אורחיה הוי כלאחר יד ופטור וא"כ ה"ה משום קוצר דלא מחייב מטעם זה כיון דלאו אורחייהו בהכי דבתולש מן הקרקע נמי כל שתלש שלא כדרכו חשיב כלאחר יד הוא ופטור כדאמרינן בפ' כלל גדול דף ע"ג ע"ב אמר רב פפא האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ונתר תמרי חייב שתים וכו' רב אשי אמר אין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך וכתב רש"י אין דרך תלישה ופריקה בכך ע"י זריקה אלא או ביד או בכלי ותולש כלאחר יד הוא ופטור יעו"ש ואי כוונתו להביא ראיה מדרבי אליעזר דמחייב אין כאן שום ראיה דאפשר לדחות דלרבי אליעזר מחייב תרתי משום גוזז ומשום עוקר דבר מגידולו דמחייב סתם קתני ועוד דאפשר דר"א משום עוקר דבר מגידולו דוקא הוא דמחייב דאפשר דס"ל דאין כאן משום גוזז דלא שייך גוזז אלא בצמר בהמה או בכנף עוף ולא באדם וכמ"ש רש"י שם גבי מאי דאמרינן מהו דתימא רבנן בכלי נמי פטרי דכתב דה"ט משום דאין כאן משום גוזז יע"ש באופן דלע"ד איני מוצא שום ראיה ממתני' הזאת וכיון דמתני' היא אי אפשר דהירושלמי דס"ל דהמבדיל דבר מחיותו חייב משום קוצר דליהוי סברתם דלא כמתני' וע"כ צריך ליישב הדבר ע"ד האמור כי היכי דלא תקשי מתני' להירושלמי וא"כ מה שנאמר בעד הירושלמי נאמר ג"כ בעד הש"ס דילן ומה ראיה היא זאת למשוי פלוגתא בין הירושלמי לש"ס דילן גם מה שהביא רבינו משמעתין דבכורות, דבריו תמוהים טובא דהא מפורש בשמעתין דטעמא דכנגדו בי"ט מותר ולא אסרינן ליה משום עוקר דבר מגידולו הוא משום דתולש לאו כגוזז וכיון דלאו אורחיה בתלישה כלאחר יד הוא ופטור אבל אסור הוא ומשום שמחת י"ט התירו לגמרי וכבר כתבנו דבתולש מן הקרקע נמי כל שתלש שלא כדרכו חשיב כלאחר יד ופטור וא"כ מנ"ל לרבינו דמאי דאמרי' בגמרא בשמעתין דבשבת וי"ט איכא משום עוקר דבר מגידולו לאו דוקא אלא משום גוזז דוקא הוא באופן דדברי רבינו שהביא הרשב"א הה.0 תמוהים ומהתימא על הרשב"א שהביא דבריו ולא הרגיש כלל לומר דאין ראיותיו מספיקות לדחות סברת הירושלמי מהלכה. עוד יש להקשות על דברי רבינו שהביא הרשב"א דאמאי לא הביא ראיה מן התוספתא דפ"ט דשבת שהביא רבינו בשמעתין דקתני הגוזז מן הבהמה מן החיה ומן העופות אפי' מן השלח חייב דמדכייל הגוזז מן השלח בהדי הגוזז קודם מיתה שמע מינה דשניהם שוים דבשניהם לא מחייב אלא משום גוזז דהא הגוזז מן המתה לא מחייב אלא חדא משום גוזז אבל בגוזז מן החי אם איתא דאמרינן דחייב משום עוקר דבר מגידולו חייב ב' אחד משום קוצר ואחד משום גוזז ואיך כלל אותם התנא גוזז מן המתה בהדי גוזז מן החי ומדכייל להו תנא ש"מ דאפי' הגוזז מן החי אינו חייב אלא א' משום גוזז דלע"ד ראיה זאת עדיפא טפי מהראיה שהביא מההיא דהתולש כנף העוף כיון דהתם אפשר לדחות דמיירי בתולש מן המתה כאמור וי"ל דהא קתני הגוזז מלא הסיט כפול חייב ובשיעור זה דמלא הסיט כפול שהוא שיעור חיוב גוזז אפילו הגוזז מן החי אינו חייב משום קוצר דהא אי אמרי' דהתולש מן בעלי חיים נמי עוקר דבר מגידולו וחייב משום קוצר צריך שיתלוש מן הצמר שיעור כגרוגרת שהוא שיעור הקוצר ופשיטא דשיעור מלא הסיט הוא פחות משיעור גרוגרת דהא שיעור מלא הסיט הוא כדי לטוות ממנו חוט שאורכו כרוחב הסיט כפול כמ"ש הר"ם בפ"ט מהל' שבת ושיעור חוט זה ובפרט חוט דק יכול לטוות כרוחב הסיט בפחות משיעור גרוגרת וכיון שכן י"ל דמש"ה כייל להו דלענין שיעור זה דמלא הסיט אפילו הגוזז מן החי אינו חייב אלא אחת ובהכי יש לדחות נמי ראיית רבינו מההיא דהתולש כנף מן העוף דאפילו נאמר דמיירי בתולש מן החי מ"מ י"ל דמיירי בתולש שיעור שמתחייב משום גוזז וליכא שיעור משום קוצר ועוקר דבר מגידולו:

(מא) ובעיקר דינו של רבינו שמתיר לתלוש מן העוף קודם שחיטה מטעם כיון שמותר לתלוש לאחר שחיטה זה י"ל דנהי דסופו של י"ט לדחות אחר שחיטה אצל מלאכה זאת מ"מ נימא דאסור לתלוש קודם שחיטה דחיישינן דילמא ימלך ואחר שיתלוש יחזור בו מאיזה סבה ולא ישחוט ונמצא שחלל י"ט במלאכה דאורייתא למפרע בלא צורך אוכל נפש דאע"ג דקי"ל כב"ה דלא גזרינן דלמא אתי לאמלוכי כדאמרי' בפ"ק דביצה דף י' ע"א גבי מתני' ב"ש אומרים לא יטול אא"כ נענע מבע"י וכו' וכן אמרי' עוד שם דף י"א ע"א יעו"ש וכן מתבאר שם מכמה דוכתין דלב"ה לא גזרינן דלמא אתי לאמלוכי ושם בפ"ק דביצה דף ז' ע"ב גבי מאי דאיפליגי רבה ורב יוסף אליבא דב"ש דלרבה אומרים לו שחוט חפור וכסה ולרב יוסף אומרים לו חפור שחוט וכסה ואמרי' דבהא פליגי דכ"ע אית להו לדר"ז רבה סבר אי איכא עפר למטה אין אי לא חיישינן דלמא ממלך ולא שחיט ולרב יוסף לא חיישינן וכתב רבינו שם במלחמת ה' דה"ט דרב יוסף דלא חיישינן לאמלוכי אף דב"ש בכולה מכילתין ס"ל דחיישינן לאמלוכי משום דשאני הכא שסמוך לחפירה שחיטה ולא אתי לאמלוכי יע"ש וא"כ כ"ש הכא דהוי טפי סמוך לשחיטה דתכף לתלישה שחיטה ופשיטא דלא חיישינן דאתי לאמלוכי מ"מ י"ל דכ"ז הוא באיסור מלאכה דרבנן כמו מוקצה וטורח י"ט וההיא דיחפור ויכסה הא מוקמינן לה התם בעפר תחוח וביש לו דקר נעוץ מבעוד יום דאינו אלא אסור מדרבנן דהא מתבאר שם דף ט' ע"ב דהאי אוקמתא הוא אפילו לב"ש דדוקא ביש לו דקר נעוץ מבע"י אלא דהחילוק הוא דלב"ש אפילו לכתחלה ולב"ה דוקא בדיעבד ומש"ה לא חיישינן לאמלוכי דלו יהיה שימלך אינו אלא דעבד איסורא דרבנן אבל בנדון דידן דאם ימלך ולא ישחוט נמצא דעבר אדאורייתא דהתולש שלא לצורך אוכל נפש חייב משום גוזז ואפשר דבכה"ג אפילו דסמוך לתלישה הוא השחיטה חיישינן לאמלוכי וכיוצא לזה וגדולה מזו אמרינן בפ"ק דנדרים, דף י' ע"א דהנודר לא לימא לה' קרבן דלמא אמר לה' ונמלך ולא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה ותניא ר"ש אומר מנין שלא יאמר לה' עולה לה' מנחה וכו' ת"ל קרבן לה', ע"כ יעו"ש הרי דמשום איסור תורה שלא יזכיר שם שמים לבטלה חיישינן דאפילו בדבור אחד שמא ימלך ולא ישלים דבורו אף שהתחיל לומר לה' אדעתא שישלים לומר לה' קרבן וכ"ש הכא לענין שחיטה דשכיח טפי שימלך אחר שיתלוש דלפעמים יזדמן לו דבין תלישה לשחיטה שלחו לו דורון בשר או עוף שחוט ולא איצטריך ליה ולא ישחוט אותה ונמצא שחלל י"ט על מגן ואמאי לא אסרינן ליה לתלוש מפני חששא זאת ואפילו את"ל דלא חיישינן לאמלוכי בכה"ג מ"מ ליחוש שמא יארע שום פיסול בשחיטה שימצא הסכין פגום אחר שחיטה והויא נבילה דחיישינן שמא בעור נפגמה וקי"ל הכי אפילו בעוף כדאמרינן בסימן י"ח או שנפסלה השחיטה מחמת הגרמה או עקור או באחד מהדברים הפוסלים השחיטה ונעשית נבילה ונמצא למפרע דחלל י"ט בלא צורך אוכל נפש:

והנה בפ' ראשית הגז דף קל"ז עלה דמתני' דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים אמרי' דה"ט דגמרינן גיזה גיזה מדכתיב ומגז כבשי וגו' ופריך ונילף גיזה גיזה מבכור דכתיב לא תעבוד בבכור שורך וגו' ומשני אמר קרא תתן לו ולא לשקו ופריך אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב ומשני בעינן גיזה וליכא ופריך מאן שמעת ליה האי סברא ר"י הא מודה ר' יהודה במידי דאורחיה ומשני אלא כדאמר ר"י בן לוי לעמוד לשרת דבר הראוי לשירות וכו' ואמרינן התם עוד תני חדא גוזז את העזים ושוטף את הרחלים פעור ותניא אידך שוטף את הרחלים חייב ומשני ל"ק הא רבנן הא ר"י דתניא וכו' ע"כ:

הנה קודם בואי להבין סוגיא זאת עם שמעתין ראיתי להרב הגדול מרן זקני זצוק"ל בספר גופי הלכות בסי' קי"ז שהקשה בסוגייא זאת וז"ל תו דלפי האמת דילפינן לדרבי יהושע בן לוי מלעמוד לשרת א"כ לו ולא לשקו למה לי וצ"ע עכ"ל ואני תמיה על מרן איך אישתמיט מיניה מאי דאמרינן בפרק במה מדליקין דף כ"ה ע"ב דהא דתרומה טמאה יכול ליהנות ממנה הכהן להסיקה תחת תבשילו רב נחמן בר יצחק אמר אמר קרא תתן לו ולא לאורו מכלל דבת אורו היא ע"כ ופסוק זה דתתן לו קאי אתרומה ואראשית הגז דכללן הכתוב בנתינה אחת כדכתיב בפרשת שופטים ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו והכא בסוגייא דחולין קס"ד לומר דקרא דתתן לו דרשי' נמי לו ולא לשקו דאף דהא דרשינן מיניה תתן לו ולא, לאורו לענין תרומה מ"מ תתן לו הוא מוסב על שניהם גם על ראשית הגז ואילו תיבת לו לא קאי אלא לענין תרומה למה כלל אוראשית גז בהדיה לימא קרא ראשית דגנך תתן לו וראשית גז צאנך וממילא מובן דגם ראשית הגז תתן לו ומדכתיב תתן לו לבסוף ש"מ דתיבת לו למעט בראשית הגז אתא וע"כ דלו ולא לשקו ממעט זה הוא מאי דס"ד דש"ס לומר ואולם אחר האמת דהא ילפינן ליה מדריב"ל פשיטא דתתן לו לא איצטריך למעט אלא לענין תרומה ומאי דנקט תתן לו לבסוף לאו למעט לענין ראשית הגז אתא אלא על עיקר הנתינה דגם ראשית הגז תתן לו כפשטיה דקרא:

ובכן הבא נבא להבין בשמעתין דהתוס' דשמעתין בדבור המתחיל והיינו טעמא דשרי וכו' כתבו באמצע הדיבור וז"ל ועוד כדפרי' לעיל דלא קרי פלוגתא אלא אם כן נחלקו על אותו דבר עצמו וכן צ"ל דהא בשוטף נחלקו ר' יהודה ורבנן בחולין לענין ראשית הגז דאיכא למאן דמחייב אלמא מקרי גז צאנך והוא הדין תולש דהיינו גוזז אם לא נחלק בין תולש לשוטף עכ"ל וצריך להבין דנראה מדבריהם דלא מצינו מאן דמחייב גבי ראשית [הגז[ כי אם שוטף אבל בתולש לא מצינו והוא תמה דעיקר פלוגתייהו דרבי יהודה ורבנן לענין לקט הוא בתולש דלרבנן הקוטף בידיו נמי חייב דלא בעינן קרא כדכתיב דדוקא קציר ובהדיא אמרינן בתוספתא בפ"ב דפאה איזהו לקט זה הנושר בשעת הקציר ובשעת התלישה ר"י אומר אין לקט אלא הנושר בשעת הקצירה בלבד שנאמר ולקט קצירך לא תלקט ע"כ הרי מפורש דבתולש נמי פליגי רבנן ובסוגיא דחולין מתבאר דכמחלוקת לענין לקט כן פליגי רבנן ור"י לענין ראשית הגז דהא אמרינן מאן שמעת ליה האי סברא ר"י הרי דקאמר הש"ס דלענין נוצה של עזים דדרכו בתלישה ובעינן גיזה וליכא לא שייך אלא לר"י אבל לרבנן לא הרי דמדמה הש"ס דפליגי בראשית הגז בתולש כדפליגי לענין לקט וי"ל והוא פשוט דהא ודאי מה דהוקשה להתוס' מהא דשוטף דראשית הגז הוא לצריכותא דעביד הש"ס לעיל דף ל''ד ע"א עלה דפריך הלכה כר"י בן המשולם ל"ל דאי אמר הלכתא בכוליה פרקין הו"א אדר' יוסי בן המשולם קאי וכו' ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא וכו' דכיון דאיכא דמחייב בשוטף גבי ראשית הגז הרי איכא פלוגתא בברייתא וכיון דפלוגתא דברייתא פלוגתא איך היה אכשר דהלכתא בכוליה פרקין קאי אדר"י בן משולם וע"ז אמרו דלענין הצריכותא דס"ד הו"א דמאן דמחייב התם אינו אלא בשוטף ולא בתולש והו"א דלא מדמינן ראשית הגז לפלוגתא דגבי לקט דאין לדמות הענינים ובכן היינו יכולים לומר דליכא פלוגתא אפי' בברייתא לענין תולש ושפיר קאי הלכתא בכוליה פרקין אדר"י ב"מ ואולם כ"ז אינו אלא דהוי ס"ד לומר הכי דלהכי הוצרך לפסוק הלכתא נמי כר"י ב"מ אבל אחר האמת דפלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא אה"נ דהאמת הוא כמו שמתבאר בסוגיא דחולין דכמחלוקת לענין לקט כן בענין ראשית הגז ולרבנן ס"ל תולש היינו גוזז וכיון דפלוגתא דברייתא ס"ל לרב דלאו פלוגתא פסיק הלכתא כר"י בן משולם דאזיל בשיטת ר"י דהתם דתולש לאו היינו גוזז:

באופן דנמצינו למדין מדברי התוס' דיש לדמות שפיר הא דתולש לאו כגוזז דמי בראשית הגז לענין איסור גיזה בבכור והנה כי כן י"ל דהא אמרינן התם בסוגיא דחולין דנוצה של עזים דאורחיה בתלישה אפילו לר"י דתולש דרחלים לאו כגוזז דמי מודה הוא בנוצה של עזים כוין דאורחיה הוא וא"כ הכא למאי דמוקי רב מתניתין דה"ט דר"י בן משולם משום דתולש לאו כגוזז אמאי נקט ר"י סתם השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ ותולש את השער דמשמע בכל מין בכור אפילו בכור דעזים הא בבכור דעזים כיון דאורחיה בתלישה כגוזז דמי ואסור ולפי חומר הענין י"ל דהא פריך התם בסוגיא דחולין ונילף גיזה גיזה מבכור וכו' דנראה דגמרינן גזרה שוה גיזה גיזה מבכור דהא אפילו מאי דקאמר התם דיליף גיזה גיזה מדברי קבלה מקרא דומנז כבשי וגו' כתבו התוספות שם בד"ה אתיא גיזה גיזה דג"ש היא יעו"ש וא"כ ה"ה וכ"ש במאי דקאמר הש"ס דנילף גיזה גיזה מבכור דאע"ג דלשון גיזה איצטריך למכתב לגופייהו ולא הוי מופנה מ"מ י"ל דמדכתב רחמנא לשון גיזה בראשית הגז ולא כתיב ראשית צמר צאנך תתן לו ש"מ לג"ש אתא וכיוצא לזה כתבו התוס' בפרק הזרוע דף קל"א ע"א בד"ה גמר אחריך וכו' וז"ל א"נ מדכתיב שכחה בלשון אחריך ש"מ לג"ש אתא עכ"ל יע"ש וה"ה הכא ואע"ג דלפי המסקנא לא ילפינן ג"ש