מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה נד

נילף מינה הוצרך רבינו לחילוק זה עכ"ל דאיך לא שם לבו דלדעת רבינו בדין הספיקות אין לחלק בהכי ואכתי איכא למימר דנילף מינה ואין להקשות על הר"ם באופן אחר בלאו הכי דכיון דאיהו ס"ל דלענין אישור כל הספיקות מותרין מן התורה א"כ גם בספק יולדת למה חייבה התורה קרבן על הספק הא מספיקא פטורה דהא ליתא דסברת הרים אינו אלא באיסורין אבל במצות עשה אם נסתפק אם קיים המצוה או אם חייב לעשות המצוה מן התורה חייב מספק לקיים העשה דכיון דעשה אלים מלאו דהא קיי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת לענין ספק נמי אלים וחייב מספק דדוקא לענין לאוין דילפינן מאשם תלוי דמסתמא כיון דלא מחייב אלא בהוקבע איסורא אבל בספק חלב ספק שומן לא מחייב אשם תלוי ש"מ דספק מותר מן התורה אבל במצות עשה אין ללמוד מהתם אלא דלא שייך זה אלא בעשה דליכא שום חשש איסור אם יקיים העשה פעם ב' אבל במצות עשה דקרבן דאיכא משום איסור חולין בעזרה לא אזלינן לחומרא וע"כ איצטריך קרא להתיר חטאת הגוף על הספק דלא ניחוש אחולין בעזרה ודוקא גבי חטאת העוף ולא שאר קרבנות דהבו דלא להוסיף עלה כיון דאיכא משים חולין בעזרה ואולם זו היא שקשה להר"ם שכתב דאין ללמוד מחטאת העוף דשאני התם דבא להכשיר לאכול בקדשים דהא לפי שיטתיה כיון דהויא ספק מחוסר כפרה מותר לאכול בקדשים ואפשר דמה שכתב הר"ם דהחייבים קרבן מספק אינם מביאים דשאני חטאת העוף י"ל דמדרבנן אסרו להביא קרבן מספק שמא יביא חולין בעזרה דדוקא במחוסר כפורים דמדרבנן אפילו בספק אסור לאכול בקדשים משום הכשר קדשים לא אשרו חכמים להביא מטעם חולין בעזרה והן כשאר מחוסרי כפרה כמו מצורע דאין לומר דדוקא בחטאת העוף דיולדת דכתיב בהדיא מהיקש אבל, לא בשאר מחוסרי כפרה דמדרבנן אשרו דאינו כן דמטעם היתר אכילת קדשים לא אסרו אפילו בשאר מחוסרי כפרה אבל בשאר קרבנות דלא אסירי בקדשים אסרו חז"ל להביא מספק שמא יביא חולין בעזרה דאף דמן התורה חייב להביא חכמים עוקרין דבר תורה בשב ואל תעשה ואסרו הביא ועיין במ"ש מרן הכ"מ בפ"ז דהלכות פסולי המוקדשים דין י' שנראה מדבריו קצת דמדרבנן הוא יעו"ש ודו"ק:

והנה לפי האמור נמצא דאפילו לדעת הר"ם ס"ל דבספק מצות עשה אזלינן לחומרא מן התורה בדליכא שום נידנוד איסור משא"כ בקרבן ולזה איצטריך לחייב בספק חטאת העוף דיולדת והנה כי כן י"ל דמנין לנו דבספק ילדה קודם שנתגיירה או אחר שנתגיירה נמי חייבת בקרבן הא הסכימו כל הפוסקים דאפילו לדעת רבוותא החולקים על הר"ם בספק האיסורים דספיקא אסור מן התורה היינו דוקא בדבר דליכא למימר העמד דבר על חזקתו אבל בדאיכא חזקה כגון בספק קדושין דאיכא למימר העמד אשה בחזקת פנויה וכן כל כיוצא לזה ספק כזה אינו אלא מדרבנן וא"כ לדעת הר"ם נמי דמודה דבמצות עשה חייב מן התורה היינו כההיא דספק ילדה דבר שחייבת בקרבן או לא דליכא שום חזקה לא לחייב ולא לפטור אבל בנתגיירה ומספקא לן אם ילדה קודם או אח"כ הא איכא למימר העמד אשה על חזקתה דעד עכשיו נכרית היתה ואף דעכשיו נתגיירה והרי היא גיורת לפנינו לא מפני זה איתרע חזקתה ואכתי שייך לומר העמד אותה על חזקתה שמתחילה נכרית היתה וכמו שמתבאר בפרק עשרה יוחסין בההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דדוקא משום דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו לא מוקמינן המקוה על חזקתו אבל אי לאו האי טעמא הוה מוקמינן מקום על חזקתו אע"ג דעכשיו הרי הוא חסר לפניך ועיין במה שהאריך בזה מהרימ"ט בח"א סי' מ"א ד"מ יע"ש שהביא כמה ראיות ע"ז יע"ש וא"כ ה"ה הכא דאיכא למימר העמד אשה אחזקתה שהיתה נכרית מתחלה והשתא נתגיירה אחר שילדה וכל דאיכא חזקה להתיר אינה חייבת מן התורה וצריך לומר דהכא מדרבנן היא דמייתי קרבן דמן התורה מוקמינן לה בחזקת נכרית וגם לענין אכילת קדשים מן התורה מותרת לאכול כיון דאיכא חזקה דהתירא אך קשה דכיון דאיכא איסור שמא תביא חולין בעזרה למה החמירו חז"ל כיון דמן התורה פטורה וגם איסור אכילת קדשים אינו אלא מדרבנן דכל דאיכא חזקת דגופה דהיתר דמוקמינן אותה בחזקת נכרית כשילדה לכ"ע בספק כזה אינו אלא מדרבנן ואיסור חולין בעזרה, הוי מדאורייתא ואיך דאינן איסור חולין בעזרה מפני איסור דרבנן:

איברא דראיתי לרש"י בפ"ק דכריתות דף ז ע"ב גבי מתניתין דהמפלת ואין יודע מה הפילה וכו' שכתב וז"ל וחטאת לא מצי לאתויי דאין חטאת נדבה ומיחייבה בספק ואינו נאכל דשמא לאו בת קרבן היא ומליקתה כנבילה בעלמא ומשום חולין על המזבח לא איכפת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה ובמסכת נזיר ילפינן דחטאת העוף באה על הספק עכ"ל דלפי דבריו נראה דבחטאת העוף כיון דאין למזבח אלא דמה ליכא משום חולין בעזרה ולפ"ז אתי שפיר הכא בגר דלא חששו משום חולין בעזרה ואולם דנראה דמספקא ליה לרש"י סברא זאת שהרי סיים וכתב ובמסכת נזיר ילפינן דחטאת העוף באה על הספק דנראה דכוונתו לומר דאף את"ל דאיכא משום חולין בעזרה הא ילפינן לה מקרא ומדברי הר"ם דפי"א מהלכות שגגות הנז"ל נראה בהדיא דגם בחטאת העוף שייך דין חולין בעזרה ובדברי רש"י קשה שהרי מדברי רש"י בפ"ד דתמורה דכ"ג ע"א גבי מאי דאמרינן מלמד שאם היתה אכילה מועטת אוכלין עמה חולין שכתב וז"ל ואי קשיא הא אין מכניסין חולין לעזרה הא לא קשה יאכלם מבחוץ ואח"כ יכנסו ויאכלו המנחה עכ"ל דנראה דס"ל בדבר דלא עביד כעין הקרבה איכא איסור הכנסת חולין בעזרה וכמו שהאריך בסברת רש"י הרמ"ל בפ"ב מה"ש יע"ש וא"כ איך אפשר דבחטאת העוף כיון דאין למזבח אלא דמה ליכא משום חולין בעזרה ויש ליישב:

והנה במאי דאמרינן ראשית הגז וכו' ופדיון פטר חמור לפטור פירש"י דפטר חמור מפריש טלה והוא שלו וי"ל דמ"ש בפטר חמור דתני לחיוב ולפטור דחייב להפריש שה להפקיע איסורו ופטור ליתן לכהן וגבי בכור בהמה טהורה אמאי לא תני נמי לחיוב ולפטור דזה פשוט דספק בכור המע"ה ואין הכהן יכול להוציא מידו אלא דמספק אסור לשחטו עד שיפול בו מום וכמ"ש רש"י וכן נמי בחלה אמאי לא קתני פיטור דאינו נותנה לכהן אלא מוכרה לכהן כמ"ש בירושלמי בפ"ג דחלה וכן כתב הרא"ש בפסקיו בשמעתין וכיון דגבי חלה ובכור בהמה טהורה שייך פטור דפ"ח מאי אולמיה דפטר חמור דתני ליה לפיטור משא"כ הנך ולפי סברת הר"ם בפ"ב ובפ"ה דהל' בכורות דס"ל דקיי"ל דספק בכור אם תקפו כהן אין מוציאין מידו ומתבאר מתשובת הרשב"א ח"א סי' שי"א דאפילו לסברת הר"ם בספק פ"ח אם תפס הכהן השה שפדאו מוציאין מידו כיון דמעיקרא השה הא איתחזק ביד בעלים ובחזקת בעלים הוא וכשנפל ספק אי יצא מרשותו ע"י פדיון הפ"ח או לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה קמא משא"כ כשתפס הבכור עצמו דקדושה הבאה מאליה הוא משעה שנולד לא איתחזק ביה ישראל יותר מכהן ולא כהן יותר מישראל יעו"ש וגדולה מזו העלה הרדב"ז בפי"ב מהל' בכורים דין כ"ג דדעת הר"ם בספק פ"ח דאפילו תפס הפ"ח עצמו מוציאין מידו יעו"ש וא"כ נמצא דאלים פיטור פ"ח דמוקמינן לה בחזקת הבעלים לגמרי עד כי אפילו תפסו הכהן מוציאין מידו וכל כי הא דהוי פיטור גמור דבשום צד אי אפשר שיזכה בו הכהן תני לה גבי פיטור משא"כ בבכור בהמה טהורה וחלה דאינו פיטור גמור שאם תפס הכהן החלה או הבכור כאן מוציאין מידו וכיון דאינו פיטור גמור לא תני לה גבם פיטור:

ואפשר להמתיק דרך זה אפילו לסברת החולקים על הר"ם וס"ל דספק בכור וכן שאר מתנות כהונה אם תפש הכהן מוציאין מידו בהקדים מ"ש ברפ"ב דמכילתין דמדברי הראשונים שהביא הרב בספר א"ז בספ"ק דכתובות דט"ו ע"ב מתבאר דגבי עובד כוכבים לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה קמא דעובד כוכבים לית ליה חזקה דממונא יעו"ש באורך ונקדים עוד דודאי דעת הסוברים דבספק בכור מוציאין מידו היינו משום דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת הבעלים דאף ע"ג דמשעה שנולד הבכור לא איתחזיק ביה ישראל יותר מכהן ולא כהן יותר מישראל דכממון המוטל בספק חשיב וכמ"ש הרשב"א בתשובה הנ"ל לדעת הר"ם מ"מ שאר הפוסקים ס"ל דהישראל איתחזיק ביה יותר דהא איתחזק באמו שמכוחה יצא הולד וגם הולד בהיותו במעי אמו דאכתי חולין הוא בחזקתו עומד, דאם רוצה למכור הבהמה עם עיברה יכול למכרה ויש לו תועלת בדמי העובר וגם אם רוצה לשחוט אותה בהיותה מעוברת הולד חולין וזוכה בו באופן דגם בוולד עצמו אית ליה חזקה וכ"ש בשאר מתנות כהונה דבכל ספק אשר יסתפק אי חייב ליתן לכהן הוא המוחזק דבתחילה קודם הפרשת המתנות בחזקתו הם עומדין וכיון דיש לישראל חזקת ממון מש"ה אפילו אם תפס הכהן מוציאין והנה כי כן בספיקות של גר אי קודם שנתגייר נולד הבכור ועשה עיסתו או אחר שנתגייר ליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה כיון דבעודו עובד כוכבים אין לו חזקת ממון וכיון דליכא למיקם עלה דמלתא באיזה שעה נולד הבכור או גלגל העסה דאפשר דתכף לאחר דנתגייר היה ולא היה שעת הכושר ושום שהות להיות מוחזק אחר שנתגייר באמו ובולד במעי אמו או בעסה קודם גילגול א"כ ליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה דאף דאפשר דהיה שעת הכושר ושהות להיות מוחזק אחר שנתגייר מ"מ הרי חזקתו מספק וכל דליכא חזקת ממון ברורה לא שייך אוקי ממונא בחזקת מריה וא"כ אפילו להחולקים על הר"ם בספק גר לענין בכור בהמה טהורה ולענין חלה אי תפס הכהן אין מוציאין מידו כיון דליכא חזקת ממון ברור ומש"ה לא תני להו גבי חיוב ופטור משא"כ בפדיון פ"ח דתני לה נמי גבי פיטור דהא אחר שנתחייב ונסתפק לנו אימתי נולד הפטר חמור מפני הספק אנו מחייבים אותו לפדותו בשה ובאותה שעה שהוא גר הרי כל ממונו בחזקתו כדין ישראל ונמצא דבשעת פדית השה שפדה בו בחזקתו ואיכא למימר בו אוקי ממונא בחזקת מריה קמא וא"כ אם תפס הכהן השה מוציאין אותו מידו וכיון דהפיטור הוא פיטור לגמרי תני לה גבי פיטור כאמור וראיתי בספ"ק דמסכת גרים הנדפס מחדש בספר הבהיר שמחת הרגל דתני הכי הא כיצד נולד לו בן בכור עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ואם ספק פטור היה לו עסה לעשות ושדה לקצור עד שלא נתגייר פטור ומשנתגייר חייב ואם ספק פטור ע"כ וגבי היה לו עיסה לעשות קשה דהא ספק איסורא הוא ואיך קתני פטור וצ"ל דהאי פטור דקתני הוא בפיטור פשר חמור דתני ר' חייא דהיינו דלענין איסור מפריש טלה ופודהו אבל פטור ליתן דלענין חלה נמי חייב להפריש אלא דפטור ליתן לכהן ומוכרה לכהן כדאמרינן בירושלמי כנז"ל אלא שהוא קצת דוחק כמבואר:

וראיתי להרב דמשק אליעזר בפרק הזרוע בשמעתין שכתב וז"ל וה"ה דהוה מצי למימר ובכור בהמה טהורה משנסתאב לפטור ובתוספות ז"ל משמע שהיה בגרסתם שלפניהם כך ונמצא שצריך להגיה וחמש הן לפיטור בכור בהמה טהורה משנסתאב ראשית הגז וכו' אבל יותר נראה לי לתרץ דבכור בהמה טמאה חשיב כתרתי משום דתרי גופי הם הבכור והשה אבל בכור תם ונסתאב הכל כחדא גופא ולא קא חשיב אותם לתרתי עכ"ל ולע"ד מדברי התוספות בד"ה ראשית הגז וכו' שהקשו דליתני מתנות נמי לחיוב קודם שהורמו ולפטור אחר שהורמו כי היכי דתני בבכור בהמה טמאה לחיוב ולפיטור נראה בבירור דלא ס"ל חילוק זה דתרי גופי לגוף אחד דאל"כ מאי קשה ליה ממתנות הא מתנות החיוב והפיטור בגוף אחד הוא ומש"ה לא תני לה ומ"ש הרב הנזכר דבתוספות משמע שהיה בגירסתם שלפניהם כך לא ידעתי היכן מצא דברי התוספות אלו שמתוכם משמע הכי דאדרבא מתוך דברי התוספות שהקשו גבי מתנות דאמאי לא תני חיוב ופיטור כי היכי דתני בבכור בהמה טמאה משמע דגירסתם כגירסתנו דלא תנא אלא פדיון פ"ח דאל"כ עדיפא מינה הוי ליה למימר דליתני במתנות כי היכי דתני בכור בהמה טהורה דדמי למתנות טפי דהוי בגוף אחד ועוד יש להקשות דלפי הגירסא הזאת אמאי כתב דצריך להגיה וחמש הם לפטור הא אי תנא בכור בהמה טהורה ע"כ דתני נמי חלה לפטור דאף דצריך להפריש מ"מ פטור ליתן אלא מוכרה לכהן כמ"ש בירושלמי וכתבו הרא"ש וא"כ צריך להגיה ושש לפטור וכבר כתבנו דלפי מאי דתני במסכתא גרים חלה דווקא תני לפטור דהיינו דפטור ליתן ומוכרה לכהן ולזה צ"ל דעכ"פ מחלה לא קשה אמאי לא תני לה לפטור כיון דאינו פטור גמור דאפילו אם מוכרה לכהן מוכרה לו בזול לפי שאינו מאכל כל אדם כמו שמתבאר בפ"ו דתרומות משנה ד' דדמי תרומה אינם שווים כדמי חולין וכמ"ש רש"י בפרק הזהב דנ"ד ע"א יע"ש וא"כ לעולם יש לו פסידא משא"כ בבכור דהא ליתא דבבכור נמי אי אפשר בלא פסידא דהא תנן בר"פ כל פסולי המוקדשין דבכור שהנאתו לבעלים אינו נמכר באיטליז וכו' וכתב רש"י דמשום הנאת הדיוטות לא מזלולינן בקדשים לנהוג בהם מנהג חולין למוכרו באיטליז וכו' ואם יפסיד לית לן בה יע"ש וא"כ דא ודא אחת היא ובשניהם אי אפשר לו בלא פסידא ואי תני בכור ה"ה חלה:

והנה הרב מ"ל בפ"ט מה' מעשר דין ב' הקשה מהירושלמי הנזכר דבספק חלה אמרינן דמוכרה לכהן דהרי גבי דמאי אמרינן דמפריש תרומת מעשר ונותנה לכהן ולא אמרינן שימכרנה לכהן ובשלמא למה שכתבו התוס' ביומא דף ט' דהאי טעמא דלא ימכרנה כיון דדבר מועט הוא י"ל דשאני חלה שהוא דבר מרובה שהוא אחד מכ"ד אבל לטעמיה דרש"י בסוטה דף מ"ח שכתב דהיינו טעמא גזירה דלמא כי קא משהא לה לגביה אכיל ליה א"כ ה"ה בחלה נימא הכי ותירץ שם ב' תירוצים והתירוץ הב' שכתב דשאני תרומת מעשר משום דלא כזיב ביה מיתה בפירוש אלא מהיקשא דתרומה והביא מדברי רש"י דנדרים יעו"ש ותמהני דהיכן מצינו דבר זה דתרומת מעשר ילפינן מהיקשא דתרומה גדולה הא מעיקרא בתרומה לא ילפינן לה אלא מדסמיך קרא דכל זר לא יאכל קדש לקרא דומתו בו כי יחללוהו כדאמרינן בפרק הנשרפין דף פ"ג דמשום הכי דליכא קרא מפורש אפילו בתרומה גדולה סבירא ליה לרב התם דליכא חיוב מיתה אפילו בתרומה גדולה ומה שהביא מרש"י מנדרים האמת שכן כתב רש"י שם אבל כבר נודע דפירוש מסכת נדרים אינו לרש"י ז"ל כי אם מפרש אחר ואין לסמוך על המפרש הנזכר כ"כ כאשר יראה המעיין הרגיל במסכת נדרים ולע"ד דלא היה צריך הרב לחלק לשום אחד מהחילוקים שחלק לההיא דדמאי לדעת רש"י דהא רש"י עצמו כתב לחלק בספ"ק דמכילתין דף י"א ע"ב דעלה דאמרן דהמפקיד פירותיו אצל הנכרי דלר"ש הוו כדין דמאי ומפריש ואינו נותנה לכהן כתב שם בד"ה דמאי וז"ל והמע"ה וישראל מוכר לכהן התרומה והדמים שלו והאי דמאי לא דמי לשאר דמאי שנותן לכהן אחד ממאה דהתם איכא טעמא כדמפרש במסכת סוטה משום דסבר עם הארץ ללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תרומת מעשר ולא לדידיה אבל הכא ההיא ספיקא גופא דאיכא בתרומת מעשר איכא בתרומה גדולה עכ"ל הרי דלא ניחא ליה לרש"י בשום א' מהחילוקים שחילק הרב דבין תרומה גדולה לתרומת מעשר דדמאי דעלמא יכיל היה לחלק כמו שחילק הרב אלא עשה רש"י עיקר מטעם דשאני תרומת מעשר דדמאי דטעי עם הארץ לומר דדוקא ללוי הא דפקיד רחמנא כשנותן לו הישראל המעשר ראשון אבל הכא שמעכבו לעצמו לא חייבו רחמנא וא"כ ה"ה דבספק חלה דגר א"ש דאמרינן דמוכרה לכהן:

והנה ביבמות פי"א דף צ"ט תנן כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הגדילו התערובות ושחררו זה את זה אינם אוכלים בתרומה ומוכרין את התרומה והדמים שלהם כו' ופטורים מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקבה ובכורו יהיה רועה עד שיסתאב והכי תנן התם נמי במי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן ז' לאחרון אם היה אחד כהן ואחד ישראל יעו"ש וי"ל בין לטעם רש"י ובין לדעת התוספות דה"ט דתרומת מעשר משום דהוי דבר מועט אם כן הכא ומוכרין את התרומה קתני סתם דנראה דבין תרומה גדולה ובין תרומת מעשר קאמר והתינח בתרומה גדולה דהוי דבר מרובה דהא תרומה עין יפה אחד ממ' ובינונית אחד מנ' ועין רעה אחד מס' ולא הוי דבר מועט אבל בתרומת מעשר דהוי דבר מועט אמאי לא תקנו חז"ל שיתנה לכהן כדין תרומת מעשר דדמאי ולטעמיה דרש"י נמי מאי טעמא הכא דאפילו תרומת מעשר מוכרה כיון דאיכא למימר דטעי עם הארץ לומר דללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תרומת מעשר ולא לדידיה כדאמרינן בתרומת מעשר דדמאי דגזרינן דמטעם זה דטעי דלמא כי משהא לה לגביה אכיל לה ויש ליישב ובעיקר מתני' יש להקשות אמאי לא קאמר באלו הולדות שנתערבו כל הספיקות דתני לה' גבי הגר דהכא אמאי לא קתני דפטורין מראשית הגז ומפדיון הבן ומפדיון פ"ח ובשלמא מחלה ל"ק שהיא בכלל תרומה דחלה תרומה נמי מקרי ובפדיון הבן וראשית הגז י"ל דכיון דקתני דין מתנות כהונה דפטורים מן הזרוע וכו' מינה שמעינן דכל דבר ממתנות כהונה שאין בהם קדושה אין מוציאין מידם דהמוציא מחבירו עליו הראיה אבל דין פטר חמור