מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה נג

ולא לקי משום או"ב אך לפי האמור א"ש דלפי מאי דס"ד דאין חילוק בין ילדה ללא ילדה אלא עיקר, הספק הוא שמא הלכה כרבנן א"כ לא שייך להקשות דלישמועינן טלה דחזיר איצטריכא ליה לאשמועינן דאפילו חזיר דאינו מינו ואיכא רובא דרוב בהמות יולדות במינן ואיכא למימר דאפילו רשב"ג מודה דרובא וחזקה רובא עדיף עכ"ז כל שהיא חזקה דאתיא מסברא עדיפא מרוב ואפילו בחזיר קאמר רשב"ג אבל השתא דאמרת דעיקר הספק הוא לרשב"ג אי יולדת מרחמת וקס"ד דאין חילוק בין מינה לשאינו מינה לאשמועינן טלה שע"י זה אנו מבינים עיקר הספק שלו שהוא אי ילדה מרחמא או לא משא"כ בחזיר דנקט דיש לטעות דעיקר הספק שלו הוא דלמא לא קאמר רשב"ג בחזיר מטעם דרובא וחזקה רובא עדיף אפילו בחזקה דאתיא מסברא והו"א דפטורה מן הבכורה דקאמר לאו לגמרי קאמר אלא דפטור הבא אחריו ליתן לכהן דקי"ל בממון לא אזלינן בתר רובא וכיון דאיכא מעוטא דיולדות שלא במינן המע"ה דבזה ניחא מיש הר"ם בפ"ד דה' בכורות דין ח' והטור י"ד סימן שי"ו וז"ל ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר הרי זה פטירה מן הבכורה דאע"ג דבגמרא משמע התם דטפי ראוי לפטור כשילדה כמין חזיר מכשילדה מינה ואיך כתבו הם דהחידוש הוא אפילו בילדה חזיר מ"מ י"ל דלא אמרינן בגמרא הכי אלא אליבא דרבנן דמרחמת דלאו דילה והבא אחריו ספק בכור דלדידהו ודאי דהחידוש הוא אם נאמר דפטור מן הבכורה אפילו במינה אבל לרשב"ג לענין פטור בכורה דלא נ"מ בין ילדה ובין לא ילדה דממ"נ פטורה עיקר החידוש לפטור מן הבכורה הוא בחזיר דאע"ג דאיכא רובא כנגד החזקה עכ"ז אמרינן דחזקה דאתיא מסברא עדיפא ועיין להרב ל"מ שם ודו"ק:

(מ) הא דאצטרכינן למפסק כרשב"ג לפוטרה מן הבכורה משכחת לה וכו' כן כתב הרא"ש נמי בפסקיו בשמעתין ובר"פ בתרא דיבמות דודאי קי"ל דחלב פוטר כיון דלא חיישינן למעוטא והא דרשב"ג דנקט מטעם דכרוך אחריה נ"מ לבהמה דידעינן שהיתה חולבת קודם שילדה כמ"ש רבינו וכן הוא דעת הר"ם בפ"ד מהל' בכורות דין ח' אלא דלא באר בדין הלוקח בהמה מניקה דמיירי בהכי דלא הוצרך לפרש דמסתמא הכי הוי וכמ"ש הרב ל"מ אמנם דעת ר"ת כפי מ"ש התוס' והרא"ש לעיל גבי פלוגתא דר"ע ור"י אי חלב פוטר או לא דקי"ל דחלב אינו פוטר כיון דאיפסיקא הלכתא כרשב"ג ואע"ג דקיי"ל דלא חיישינן למעוטא היכא דאיכא חזקה בהדיה כי הכא שהיא בחזקת שלא ילדה סמוך מעוטא דחולבת ואעפ"י שאינה יולדת לחזקה והויא פלגא ופלגא ואע"ג דלר"מ היכא דחזקה מסייע למיעוט חייש למעוט מדאוריייתא מדמטהר בההיא דרוב תינוקות מטפחין ולא קיי"ל כוותיה מ"מ מדרבנן מיהא להחמיר מינה חיישינן היכא דאיכא סיוע חזקה יעו"ש והמתבאר מדברי התוס' והרא"ש הכא ובר"פ בתרא דיבמות דהאי אוקמתא דרבא דאמר התם אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוקא סמיך מעוטא דמפילות לחזקה והויא פלגא ופלגא אליבא דר"מ הוא דוקא ולא אתיא מתניתין דהתם אלא אליבא דר"מ דחייש למיעוטא וכיון דלא קיי"ל כר"מ אין הלכה כמתני' דהתם דלדידן האשה שהלך בעלה וצרתה תנשא לשוק משום דאזלינן בתר רובא יעו"ש אמנם הרי"ף והר"ם בפ"ג מה' יבום פסקוה למתני' וכתבו הרשב"א בחי' שם ביבמות וכן הריטב"א בחדושיו שם ובחידושיו לקדושין על ד' פ' הא דרוב תינוקות מספחין דתירוצא דרבא דהתם הוא דאליבא דכ"ע מוקי לה למתני' ואפילו כרבנן וכתבו שיש מקצת ספרים שכתוב בהם בפירוש אלא אמר רבא לעולם רבנן היא ושכן כתב רבינו האיי ז"ל דע"כ לא אמרי רבנן זיל בתר רובא אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו אבל היכא דאיכא חזקה סמכינן מעוטא לחזקה והוה ליה כפלגא ופלגא מן הדין וע"ז הקשו מההיא דרוב תנוקות מטפחין דרבנן אמרי מעוטא כמאן דליתיה דמי ורובא וחזקה רובא עדיף והרשב"א והריטב"א תירצו לקושיא זו דשאני האי מעוטא דהכא משום דהאי מעוטא מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו דמאותו חלק המרובה שמתעברות ויולדות יש מקצתן שמפילות ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצירוף החזקה אבל התם שהמיעוט ההוא אינו ממעט ומגרע כחו של הרוב ממש מיעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל יעו"ש באורך אבל משם רבינו הרמב"ן הביאו שתירץ תירוץ אחר שלפי תירוצו נראה דס"ל דאין לחלק כמו שחלקו הרשב"א והריטב"א וכתב הריטב"א דלפי דבריו אומר מורי נר"ו דמאי דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם לאו דוקא רוב אלא כל המצויין דאי לא סמוך מעוטא לחזקת בהמה בחזקת איסור עומדת והו"ל פלגא ופלגא וכתב עוד דלפי תירוצו שפיר אתיא ההיא דרוב מצויין אצל שחיטה וכו' כפשטה ממש דהוי רוב ממש ובהכי סגי מפני שהמעוט אינו מסולק מן הרוב וכמאן דליתיה דמי יעו"ש באופן דנמצינו למידין מדבריהם דרבינו הרמב"ן ס"ל כדעת רבינו האיי דברובא דאיכא חזקה כנגדו אפילו רבנן מודו ומן הדין חשיב כפלגא ופלגא דסמכינן מיעוט לחזקה אף דהמעוט אינו מסולק מן הרוב כההיא דרוב תנוקות מטפחין וכההיא דרוב המצוין אצל שחיטה מומחין הם ואיכא למידק על סברת רבינו הרמב"ן מההיא דאמרינן בפ"ק דחולין דף י''א דילפינן דאזלינן בתר רובא דליתיה קמן מפרה אדומה דליחוש דלמא טריפה היא אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא וכיון דילפינן מהתם הרי משם יש ללמוד דאע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב רובא עדיף דהא התם כנגד הרוב דרוב בהמות כשירות גם יש חזקה כנגדו דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה מנא הא מלתא וכו' יע"ש ובשלמא לדעת רבינו האיי והרי"ף והר"ם דס"ל כוותיה י"ל דס"ל לחלק כמו שחלקו הרשב"א והריטב"א דהתם גבי פרה אדומה המיעוט דמיעוט בהמות טריפות אינו מסולק מן הרוב ומש"ה אינו מגרע כח הרוב ואינו חשוב להצטרף עם החזקה אבל לדעת רבינו הרמב"ן קשה וכ"כ יש לחקור בההיא דקאמר רב בר"פ המוכר פירות דבממון נמי אזלינן בתר רובא דאם איתא דכל דאיכא חזקה כנגד הרוב סמכינן המיעוט לחזקה והוי פלגא ופלגא לכ"ע א"כ גבי ממון לו יהיה דחזקת ממון לא עדיפא מחזקת הגוף מ"מ פשיטא דלא גרע מחזקת הגוף וכיון דבחזקת הגוף אמרינן דסמכין החזקה עם המעוט לעשותו כספק שקול ה"ה בחזקת ממון וכיון דחזקת ממון היא כנגד הרוב י"ל סמוך מיעוט לחזקה והוי פלגא ופלגא וחשיב כספק שקול דקי"ל דהמע"ה:

שוב ראיתי להרב בספר א"ז לבתרא שם בר"פ המוכר פירות על זה שכתב משם תוס' הרא"ש וז"ל הקשה ר"מ מ"ט דרב אמאי לא אמר סמוך מעוטא דזבני לשחיטה לחזקה דממונא והו"ל פלגא ופלגא ונימא המע"ה ותירץ דסבר רב היכא שנישנית דלפעמים זה מוחזק ולפעמים זה מוחזק לא חשיבא חזקה דמעיקרא היה הלוקח מוחזק ועכשיו המוכר עכ"ל ואולם ההיא דפרה אדומה קשה וראיתי להרב מ"א בנמוקיו על הר"ם בפ"ג דהל' יבום שכתב וז"ל והשתא צ"ל לדברי התוספות והרא"ש דסבירא להו דהיכא דאיכא חזקה בהדי מעוטא חיישינן למעוטא דהא בפ"ק דחולין אמרינן מנא הני מילי דאזלינן בתר רובא ומייתי מפרה אדומה והא התם איכא חזקה דמוקמינן גברא בחזקת טמא וכו' ונלע"ד לחלק דכל היכא דהחזקה והרוב הם בגוף אחד כגון מתניתין דהלך עם צרתה למדינת הים שהיא בחזקת ריקנית שלא היו לו בנים והרוב סותר לחזקה דרוב נשים מתעברות ויולדות בכי הא חיישינן למיעוטא כיון דהחזקה סותר הרוב לגמרי וכו' אבל היכא דהחזקה והרוב אינם בגוף אחד כגון גבי פרה אדומה דבבהמה ליכא חזקה דטריפה אלא דאיכא חזקה דטמא ואין זה סותר לרוב בהמות דאינם טריפות עכ"ל ודבריו תמוהים בעיני דמה מקשה לדעת התוספות והרא"ש הא מפורש יוצא מדברי התוספות והרא"ש דתירוצא דרבא דהתם אינו אלא דמוקמינן מתני' כר"מ ואף דלר"מ בדאיכא חזקה חיישינן מדאורייתא אנן לא קי"ל אלא דמדרבנן להחמיר חייש למיעוטא בדאיכא חזקה כמבואר בכל דברי התוספות והרא"ש בשמעתין ואם כן אין כאן קושיא עליהם מההיא דפרה אדומה ולע"ד אין להקשות מהתם כי אם לדעת רבינו הרמב"ן ולא עוד שגם החילוק שחילק הרב אי אפשר לאומרו לדעתו שהרי כתב הריטב"א בקדושין דלפום סברא זאת ההיא דרוב מצויין אצל שחיטה לאו דוקא רוב אלא כל המצוין בקיאין הם ועכצ"ל דלא סבירא ליה חילוק זה שהרי התם אין החזקה והרוב בגוף אחד ואין החזקה סותר את הרוב לגמרי דבבהמה ליכא חזקה דמסתמא לא היה בקי השוחט אלא דאיכא חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת והנה לענין חלב פוטר לפי חילוק הרשב"א והריטב"א דכל דהמיעוט אינו מסולק מהרוב אף דאיכא חזקה כנגד הרוב לא חיישינן למיעוטא למאי דלא קי"ל כר"מ אם כן אתי שפיר דאמרינן לענין הלכה דחלב פוטר מטעם רוב כיון דמעוט החולבות קודם לידה אינו מסולק מהרוב ואינו ממעט הרוב ואף דאיכא חזקה העמד בהמה בחזקת שלא ילדה כנגד הרוב לא חיישינן למיעוטא אך לדעת רבינו דלא סבירא ליה חילוק זה צריך לעיין איך העלה לענין הלכה דחלב פוטר כיון דאיכא חזקה כנגד הרוב ונראה פשוט דסבירא ליה לרבינו דחזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה לאו חזקה היא דאדרבא איכא למימר העמד ולד על חזקתו ונאמר שהוא חולין כמו שהיה במעי אמו כיון שהבהמה כבר ילדה ועכשיו אנו דנים על הולד אם הוא בכור או כבר ילדה מקודם לזה א"ל העמד בהמה בחזקת שלא ילדה כיון דאיכא תרתי לרעותא דהרי ילדה לפניך והעמד ולד על חזקתו וכדאמרינן בקדושין דף ע"ט גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו טמאות מטעם זה דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ולא אמרינן אדרבא העמד מקוה על חזקתו ואימר לא חסר כיון שהרי חסר לפניך כיון דאיכא תרתי לרעותא יע"ש וה"ה הכא וכן כתבו התוס' והרא"ש בשמעתין דלעיל וביבמות דאדרבא איכא למימר העמד הולד בחזקתו שהיה חולין במעי אמו אלא שהרא"ש שם ביבמות כתב טעם אחר וז"ל ועוד קשה למה נלך אחר חזקת בהמה שלא ילדה להוציא ממון מחזקתו אדרבא העמד ולד על חזקתו ונאמר שהוא חולין כמו שהיה במעי אמו ולא מפקינן ליה מיד הבעלים עכ"ל ודבריו אינם מובנים דמאי קאמר למה נלך אחר חזקת וכו' להוציא ממון מחזקתו הא ר"ת לא קאמר דחיישינן למיעוטא בדאיכא חזקה כי אם להחמיר להתנהג עמו כדין קדושת בכור לא ליתנו לכהן דמהיכא תיתי הא לו יהיה כספק שקול אין מוציאין מיד הבעלים דהמע"ה כדין כל הספיקות וא"כ איך מטעם זה מבטל כח החזקה שלא ילדה כיון דאין אנו באים מכח חזקה זאת להוציא ממון מחזקתו ועוד דאמאי לא כתב מטעם הנזכר כדאמרינן הרי חסר לפנינו דאיכא תרתי לרעותא והכא דכוותיה:

ועוד י"ל טעם אחר לדעת רבינו ע"פ מ"ש התוס' חיצוניות כתבנו לשונם לעיל גבי מאי דאמרינן דרבי יהושע ס"ל חלב פוטר שהקשו דכיון דר"י ס"ל דלא חיישינן למעוטא א"כ אמאי לא פליג ארישא דקאמר ר' ישמעאל מכאן ואילך ספק ותירצו די"ל דהכא גבי חלב שאני דאיכא תרי רובי חדא דרוב בהמות מתעברות ויולדות ועוד דרוב בהמות אינם חולבות אא"כ יולדות אבל לעיל דאינה חולבת וליכא אלא חד רובא חייש למעוטא יע"ש והנה כי כן י"ל דאף דהיכא דאיכא חזקה כנגד הרוב דמסייע למיעוט חשיב כפלגא ופלגא מ"מ היינו דוקא בדליכא אלא רוב א' בלבד אבל הכא בדין חלב דאיכא תרי רובי כאמור לא אלימא חזקה דהעמד אותה בחזקת שלא ילדה והמיעוט כתרי רובי למשויה כפלגא ופלגא ומה גם דלפי הרוב דרוב בהמות מתעברות ויולדות בזמנן מרע לה לחזקה דלא ילדה דכיון דרוב הבהמות יולדות הרי הדבר מצוי ושכיח דחזקה ראשונה שלא ילדה עשוייה להשתנות שהרי הלידה מצויה וכיוצא לזה כתב הר"ן בתשובה סימן ס"ו דכל חזקה העשויה להשתנות לאו חזקה היא והביא ראיה מההיא דקי"ל כרבי יעקב דהוא מוציא מידם וטעמא דמלתא משום דכיון דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו לא אמרינן העמד אדם בחזקת בריא כמו שהיה מתחלה לפי שאותה חזקה עשויה להשתנות שהרי החולי מצוי עכ"ל יעו"ש ועיין בתשובת מהרימ"ט ח"א סימן מ"א מה שהאריך בזה דמזה הטעם חזקה דקטנות לאו חזקה היא ודו"ק:

ולדעת הר"ם שפסק ג"כ דחלב פיטר מטעם דרוב אינם חולבות אא"כ יולדות יש להקשות קצת דהא לפי מה שהוא סבור דנפלים אינם פוטרים מן הבכורה כי אם עד שהעגיל ראש כפיקה של ערב אבל פחות מזה אינו פוטר וכמ"ש לעיל א"כ לדידיה הרי גבי חלב איכא תרי מעוטי חדא דאיכא מיעוט דחולבות קודם לידה ועוד מיעוט אחר מסולק מן הרוב דאינה חולבות אא"כ יולדות דמעוט מפילות נפל שאינו פוטר מן הבכורה והחלב בא לה מצד שהפילה דאפשר וקרוב לודאי דגם בהפילה חשיב כלידה לענין חלב דמחמת הנפל יש לה חלב כיון דעיקר טעם החלב אמרינן בפ"ק דמכילתין דף ו' דהחלב בא מחמת שאיבריה מתפרקין מחמת הלידה יע"ש ועוד דהא איכא מעוטין אחרים מסולקין מן הרוב דיולדות ואותה לידה אינו פוטר מן הבכורה לדעת הר"ם שהרי כתב הר"ם בפ"ד מהלכות בכורות דין י"ד דמבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים והבא אחריו, בכור וכן יש עוד דברים שהבא אחריו הוי ספק בכור כמ"ש שם הר"ם בבעיות דלא איפשיטו בגמרא יעו"ש וא"כ נמצא דאפילו בעיקר רוב בהמות דאינם חולבות אא"כ יולדות יש מיעוט מסולק מן הרוב דאפילו אם החלב היה מחמת לידה אינו פוטר וכל דאיכא תרי מיעוטי כנגד הרוב חשיב כפלגא ופלגא וכמו שמתבאר מתוך דברי הריטב"א בחידושיו לקדושין גבי הא דרוב תנוקות מטפחין וכו' יע"ש וא"כ אמאי לא חיישינן למיעוטא גבי חלב וי"ל ודו"ק:

גרסינן בפרק הזרוע וכו' דף קלד וגבי קרבן אשתו כתב רש"י וז"ל ספק ילדה כשהיתה נכרית ספק משנתגיירה מביאה קרבן דספק איסור כרת הוא לאכול בקדשים עד שתביא כפרה דמחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים וענוש כרת עכ"ל ובפ"ד דנזיר דף ס"ט ע"א אמרינן ר"י בר' יהודה אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר וכו' יע"ש מתבאר משם דהא דספק יולדת מביאה חטאת העוף אף דהוי ספק חולין בעזרה הוא דילפינן לה מקרא דהיקשא דזכר ונקבה וכמו שמתבאר מדברי התוספות, שם והנה כי כן יש לחקור שהרי כתב הר"ם בפי"א מהלכות שגגות דין ב' וז"ל יראה לי שאלו החייבים קרבן מספק אינם מביאין קרבן שמא יכניסו חולין בעזרה ואם תאמר והלא חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו אבל מי שאינו מחוסר אינו מביא קרבן מספק עכ"ל ולפי סברת הר"ם בכמה דוכתין דאיסור כל הספיקות אינו אלא מדבריהם דמדאורייתא כל ספק שרי א"כ איך אפשר לומר דלא התיר קרא כי אם חטאת עוף שבא להכשיר לאכול בקדשים הא מן התורה כיון דהוי ספק מחוסר כפורים מותר הוא לאכול בקדשים כדין כל ספק וא"כ אמאי התיר קרא חולין בעזרה בחטאת העוף טפי משאר קרבנות דבספק לא יביא כיון דמן התורה כולם שוים דכולם לא חשיבי מחוסר כפורים ומדגלי קרא גבי חטאת העוף דמביאה על הספק וע"כ לאו מטעם הכשר אכילת קדשים הוא א"כ משם י"ל דה"ה לכל החייבים קרבן מספק ומהתימא על מהר"י קורקוס כ"י שכתב שם בה' שגגות וז"ל וחילוק חטאת העוף הבאה על, הספק נכון וי"ל עוד דהתם איכא קרא כמבואר בנזיר ונתבאר במקומו אלא כי היכי דלא תימא