מהרי”ט אלגאזי על בכורות וחלה נב

שלא העגיל ראש כפיקה ואינו קדוש בבכורה דפשיטא דכיון דאינו פוטר אינו קדוש ומיעוט זה הוא מיעוט מצוי טפי מנדמה ואמאי לא קאמר ליה:

ומ"ש עוד רבינו להקשות על הר"ם מענין בכור אדם דלא בעינן עגול ראש כפיקה והאריך בזה להכריח כן דבבכור אדם נפל פוטר בלא עגול ראש כפיקה וצריך להבין דמה השגה היא זאת להר"ם דאפשר דיש חלוק בין בכור אדם לבכור בהמה לענין זה ונראה פשוט דכוונת רבינו הוא להקשות קושיא אלימתא דהא עיקר דין נפל דפוטר לא נאמר כי אם בבהמה דוקא כדכתיב בפרשת בא וכל פטר שגר בהמה ואמרינן במכילתא שם כל פטר שגר בהמה אין פטר שגר בהמה אלא ששגרתו אמו יהא פטור מן הבכורה והבא אחריו אינו בכור והביאה רש"י ז"ל בפירוש החומש ופי' דהיינו נפלים יע"ש ומבכור בהמה דנפל פוטר ילפינן נמי לבכור אדם דנפל פוטר וכדאמרינן במכילתא שם בפ' קדש לי כל בכור וכו' דבר אחר הקיש בכור אדם לבכור בהמה ובכור בהמה לבכור אדם מה בהמה הנפלים פוטרים בו הבכורה אף אדם הנפלים פוטרים בו את הבכורה וכו' עכ"ל והובאה ברייתא זאת בספרי נמי בפ' ויקח קרח יעו"ש וכיון דעיקר פיטור נפלים באדם לא נלמד כי אם מהיקש דבכור בהמה איך אפשר לומר שיפטור בבכור אדם נפל שאינו פוטר בבהמה ואם איתא דבבכור בהמה בעינן נפל שהעגיל ראש כפיקה פשיטא דה"ה בבכור אדם דמנין לנו לפטור באדם מה שאינו פוטר בבהמה ובאמת שהיא קושיא חזקה על הר"ם ולא ידעתי אמאי לא באר רבינו חוזק הקושיא על הר"ם שהוא מזה:

עוד יש לדקדק לענ"ד על סברת הר"ם מההיא דאמרינן בריש פרקין עלה דתנן דלר' ישמעאל מכאן ואילך ספק דפריך דאמאי ספק הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן ומשני אלא א"ר מחוורתא ר"י כר"מ ס"ל דחייש למעוטא ואם איתא דאיכא מיעוטא נמי דיולדות דבר שאינו פוטר מן הבכורה כגון שלא העגיל ראש כפיקה של ערב אמאי דחיק לאוקמי לר"י כר"מ נימא דשאני הכא דאפילו רבנן מודו דאיכא תרי מיעוטי מיעוט שאין מתעברות בתוך שנתן ומיעוט דמפילות דבר שאינו פוטר בבכורה דבכה"ג חשיב כפלגא ופלגא וי"ל ע"פ מ"ש הריטב"א בחי' לקדושין על דף פ' ע"א גבי הא דרוב תינוקות מטפחין וכו' שהקשה שם גבי האי דיבמות דאמרינן דמצטרף מיעוט מפילות עם החזקה והוי פלגא וז"ל וכ"ת ולמה לי התם חזקה דהתירא תיפוק ליה דאיכא תרי מיעוטי מיעוט שאין מתעברות ומיעוט מפילות והו"ל פלגא וי"ל דנשים שאין מתעברות אינם מיעוט גמור אלא מיעוטא דמיעוטא א' מק' או יותר עכ"ל והנה כי כן י"ל הכא גבי בהמה דמעוט שאין מתעברות אינם מיעוט גמור אלא מיעוטא דמעוטא:

מתני' רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים אינו חושש שמא בנה של וכו':

(לח) גמרא אמר רב הלכתא בכוליה פרקין בר מפלוגתא ואוקימנא להא דרב אדרשב"ג וכו' יש לדקדק מסוגיא זאת על מ"ש מהראנ"ח ז"ל הביא דבריו הרב אבא מארי ז"ל בספר מענה לשון חלק ב' בלשון חכמים באות ב' סי' י' כי מלת כל בלשון חכמים לא תבא על פחות משלשה כלל ולמד כן ממ"ש הרא"ש בספ"ק דברכות בענין ברכות התורה שכתב דלפי סברת ר"ת דברכת והערב נא אינה ברכה בפני עצמה ל"ג הילכך נמרינהו לכולהו יעו"ש דא"כ הכא דאמר רב הלכתא בכוליה פרקין איך מוקמינן ליה דאדרשב"ג קאי הא בדברי רשב"ג ליתא אלא תרתי רישא דהלוקח בהמה מניקה וסיפא דהנכנס לעדרו וכו' דאינו חושש שמא בנה של זו בא אצל זו דבסיפא איכא רבותא טפי דאפילו בדילדה לא מרחמא דלא שבקה דידה ומרחמא דלאו דידה דמרישא לא שמעינן דין זה אבל מ"מ ליכא אלא ג' דינים וכיון דליכא שלשה איך שייך לומר הלכתא בכוליה פרקין כיון דכל בלשון חכמים לא תבא על פחות מג' ויש ליישב דאף דבמתני' ובברייתא שהובאה בגמרא ליכא אלא ב' חלוקות בדברי רשב"ג מ"מ בתוספתא בפ"ב דבכורות הובא חלוקה שלישית וז"ל וכן היה רשב"ג אומר המוסר בהמתו לכותי לרעות אע"פ שאינו רשאי ולשחרית בא ומצא זכרים בזקנות ונקבות במבכירות אינו חושש שמא הביא כותי את בנה של זו אצל זו ואת בנה של זו אצל זו ע"כ הרי דרשב"ג קאמר חלוקה אחרת לאשמועי' דלא נימא דדוקא הבהמה מעצמה אינה מקרבת ומרחמא על בן אחרת אבל ע"י אחר דהרועה הביא בע"כ בנה של זו אצל זו הוה אמינא דאינו מרחיקה אותו ומניקה קמ"ל דאף בכה"ג מרחיקה אותו ואינה מניקתו דאפילו דהרועה מניח הבן בע"כ שתניקהו היא מרחקת אותו ולפיכך המוסר בהמתו לכותי לרעות בהיותן מעוברות וילדו ברשות הכותי אינו חושש שמא הרועה הביא הנקבות אצל המבכירות כדי שיפטר הישראל מליתן הבכור לכהן כדי לעשות תועלת לישראל או להכעיס להטעותו שלא יקיים מצות בכור דכיון דלא מרחמת לבן חברתה דלא שבקה דידה ומרחמא דלא דידה ע"כ אי היה הרועה מביא הנקבות המבוכרות לא היו מקבלות ותכף היו מרחיקות אותן מאצלן וזהו חדוש ג' דאפילו בע"כ אינן מקבלות ואינם מרחמות וע"ז הוא דקאמר רב הלכתא בכוליה פרקין וקאי על הג' דינים דקאמר רשב"ג ושייך לומר כוליה דהא איכא ג' ואולם אכתי קשה מסוגיא זאת למהראנ"ח דאמרינן דאי אמר הלכתא בכוליה פרקין ולא אמר הלכתא כר"י בן המשולם הו"א אדר"י בן המשולם קאי ומאי בכוליה פרקין דרבי יוסי תרתי אמר הרי דאף דר"י לא אמר אלא תרתי שייך לומר לשון בכוליה פרקין אף דליכא תלתא ודע דמאי דקתני בתוספתא הנזכר המוסר בהמתו לכותי אע"פ שאינו רשאי וכו' לאו דוקא כותי אלא ר"ל עובד כוכבים דהא אמרינן בפ"ק דע"ג דף ט"ו ע"ב דקתני בברייתא דאין מוסרין בהמה לרועה עובד כוכבים ומוסרין בהמה לרועה כותי יע"ש וצ"ל אמאי לא הביא רבינו והר"ם ושאר פוסקים סיום דברי רשב"ג בחלוקה זאת הג' שהובא בתוספתא דאף דבגמרא לא הביאו אותה אין ראיה לומר דמשבשתא היא דהא כמה תוספתות לא הוזכרו בגמרא ופסקים הפוסקים ובגמרא לא הביאו רישא דתוספתא זאת אלא לומר דאיכא פלוגתא בברייתא דרשב"ג ורבנן ואע"ג דלזה לא היה להש"ס להביא סיפא דוכן היה רשב"ג אומר י"ל דהביא גם סיפא אשר ממנה נראה דגם בסיפא דילדה ויש לה ולדה פליגי רבנן דאיכא למימר דשבקה דידה ומרחמא דלא דידה דאי לא תימא הכי מאי וכן היה רשבג"א דמשמע דרשב"ג לחוד הוא דאמר הכי אלא ע"כ דרבנן פליגי נמי בסיפא ומייתי לה דבהכי ניחא למאי דמוקמינן לדרב אדרשב"ג דהא איכא תרתי דפליגי בה רבנן והלכה כרשב"ג דאי לא לא שייך לומר הלכתא בכוליה פרקין דמשמע לפחות תרתי וכיון דלא פליגי רבנן אלא אחדא הא ליכא תרתי אלא ע"כ דפליגי רבנן ושפיר שייך לומר הלכתא בכוליה דמשמע טובא ולזה הביא הש"ס חלוקה זאת אבל חלוקה הג' לא הוצרך הש"ס להביאה לזה ואכתי יש לומר דמתרצתא היא ואמאי לא הביאו אותה ואין לומר דהא דשמעינן מחלוקה זאת יש ללמוד מרישא דהלוקח בהמה מניקה מהעובד כוכבים דאם איתא אמאי לא חיישינן דנהי דאיהי מעצמה לא מרחמא מכל מקום ניחוש שמא העובד כוכבים הרגיל ליתום א' אחר בהמה זאת שתניק אותו בע"כ של בהמה וכ"כ הרגיל אותו בע"כ עד שנשאר כרוך אחריו ומדלא חיישינן להכי ש"מ דאפילו בע"כ מרחקת אותו ואינו מקבלת אותו דהא י"ל דהתינח דיש ללמוד כן בדלא ילדה דלא מרחמא כלל אבל אכתי י"ל דבדילדה כל כי הא דמרחמא דאם הביאו אותו בע"כ אינה מרחקו ומחלוקה זאת דהתוספתא ילפינן לה ואמאי לא הביאו אותה והנה הא דקא מבעיא לן אי יולדת מרחמא לרשב"ג או לא ונ"מ לענין למלקי עליה משום אותו ואת בנו בעיא דלא איפשיטא כמ"ש רבינו וכיון דספיקא הוי לכתחלה אין שוחטין ב' ביום א' ואם שחט אינו לוקה וצריך טעם למה השמיט הר"ם דין זה בפי"ב מה' שחיטה דין י"א דאע"ג דכתב שם וז"ל איסור או"ב נוהג בנקבות שזה בנה ודאי ונאמר דכוון לומר דדוקא בדידוע בודאי שהוא בנה אבל בסתמא שהוא כרוך אחריה אינו נוהג וה"ט מפני הספק מ"מ היה ראוי לבאר הדין בפירוש דעכ"פ בדכרוך אחריה אסור לכתחלה לשחוט ב' ביום א' משא"כ במה שכתב דנוהג בשזה בנה ודאי דמשמע דכשאינו על צד ודאי אינו נוהג כלל ואפילו איסורא ליכא וזה אינו דהא בעיין לא אפשיטא ולא ראיתי מי שהרגיש בזה:

וראיתי לרש"ל בפ' או"ב סי' ח' שכתב וז"ל והא דלוקה באו"ב דוקא בידוע דילדה אבל משום כרוך אחריה לא סמכינן ללקות דהא אפילו לענין בכור לא סמכינן אולד כרוך אחריה לחוד לומר שזהו ולדה ולפטור הבא אחריו מן הבכורה אם לא שהיא נמי חולבת ומשום רובא דאינה חולבת אא"כ ילדה א"כ לענין או"ב אין כאן ראיה שזו הוא ולדה עכ"ל הנה מלבד דטעם זה שכתב דגבי בכור ה"ט בהצטרפות דרובא דאינה חולבת אא"כ יולדת לא שייך אלא לסברת ר"ת ודעימיה דפסקו דחלב אינו פוטר דחיישינן למעוטא דרשב"ג הכי ס"ל אבל לדעת הר"ם ורבינו ודעימיה דחלב פוטר דלא חיישינן למעוטא דרשב"ג מיירי כשראינו בהמה זאת שהיתה חולבת קודם לידה כמו שיבא לפנינו בס"ד באורך לא שייך טעם זה דע"כ לדידהו סמכינן אולד כרוך אחריה בלחוד לומר שזהו ולדה וכיון דלדידהו בכרוך אחריה סגי אפושי פלוגתא לא מפשינן ומסתמא י"ל הכי לכ"ע דסמכינן אולד כרוך אחריה בלחוד יתר על כן קשה על דבריו דהא בעיא דלא איפשיטא הוא בשמעתין לענין או"ב דמבעיא לן בשכבר ילדה אי מרחמנא או לא ואפילו לרשב"ג דקים ליה דלא סמכינן אולד כרוך אחריה ואמאי לא קאמר בפשיטות דלענין מלקות באיסור או"ב דמשום דכרוך אחריה אינו לוקה כיון דבעיין לא איפשיטא ודנין בו כדין ספק מלקות:

(לט) והנה בהא דאמר ר"י בשמעתין דראה חזיר שכרוך אחר רחל דאסורה באכילה מספק ואמרינן דה"ט דמספ"ל לר"י אליבא דרשב"ג אי סבר רשב"ג יולדת מרחמת אפילו בחזיר דלאו מינה דמוכח מזה דאי הוה פשיטא לן דאפילו יולדת אינה מרחמת במינה או שלא במינה היה מותר באכילה מכח חזקה דאית ליה לרשב"ג דאנן סהדי דאינה מרחמת לבנה של אחרת יש לדקדק דהא קי"ל בעלמא רובא וחזקה רובא עדיף והכא איכא רובא לומר דחזיר זו לא נולד מן הטהור דהא רוב בהמות במינן יולדות וכדאמרינן בסוף פ' בהמה המקשה דף ע"ז ע"ב עלה דמתני' המבכרת שהפילה מ"ט אר"א בריה דר"א רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה ומעוט בהמות דבר שאינו קדוש בבכורה ומאי ניהו נדמה וכו' ע"כ הרי מפורש דרוב בהמות יולדות במינן דבר טהור כמותן ומיעוט יולדות מין טמא וא"כ הכא דלא ידעינן אי חזיר זה ילדתו רחל זו או לא שורת הדין נותן דליזיל בתר הרוב בהמות דעלמא דאינן יולדות אלא במינן ואף רחל זו מן הרוב היא ולא ילדה דבר טמא ואף דאיכא לפנינו חזקה דכרוך אחריה מ"מ הא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף שוב ראיתי דלק"מ לפי מה שראיתי למהרימ"ט חא"ה סי' כ"ז שכתב הא דאמרינן רובא וחזקה רובא עדיף היינו דוקא חזקה בסתמא שאינה באה לא מכח סברא ולא מכח רובא אלא דאמרינן העמד דבר על חזקתו כגון העמד טמא על חזקתו וכיוצא אבל חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו דבאה מכח סברא דחשיב כעדים דאנן סהדי שלא פרע דהלואי שיפרע האדם בזמנו עדיף מרובא יע"ש וא"כ הכא נמי כיון דחזקה זאת דרשב"ג הוא מכח סברא דאנן סהדי דלא מרחמא אלא על בנה הך חזקה עדיפא מרובא ואזלינן בתר חזקה להתיר ולע"ד מסוגייא זאת יש ראיה ברורה לסברת הרב מהרימ"ט והרב לא מצא כ"כ ראיה ברורה ע"ז כי אם מדברי התוס' בחולין לתירוץ הב' אבל לתירוץ הראשון אין כאן ראיה אלא מסברא קאמר לה יעו"ש ועפי"ז מינח ניחא מאי דפריך הש"ס בשמעתין למאי דמשני לעולם פשיטא ליה הלכה כרשב"ג מיהו מספ"ל אי סבר רשב"ג יולדת מרחמת או לא דפריך אי הכי עד דאשמועינן חזיר לישמועינן טלה ולמלקי עליה משום אותו ואת בנו דלכאורה צריך להבין דמאי אי אמרת בשלמא איכא דפריך אי הכי אפילו למאי דס"ד לומר דמספ"ל אי הלכה כרשב"ג אי כרבנן קשה נמי דעד דאשמועינן חזיר לישמועינן טלה דכיון דאפשר דהלכה כרבנן אי"ה אפשר דלאו בנו